Copyfight 4: "המתרגמים בעם" ועוד כמה מילים על ספרות חופשית, חינם ועדיין רווחית בעידן האלקטרוני

ידידתי גילי כתבה על הבעיה בתרגומים "פיראטיים", ולא בפעם הראשונה, שהרי התופעה בארץ פרצה בגדול עם תרגומים "פיראטיים" של הארי פוטר, רב המכר שהקפיץ את שמה למודעות הקהל הרחב. המגוחך הוא שלא רק המעריצים הצעירים לא מבינים את הקונספט של זכויות מתרגמים, גם אולפני קולנוע ומפיצים לא מבינים אותם (פוסט המשך למתעניינים) למעשה רוב תעשייה לא שמה על מתרגמים, והדבר נכון גם בתוכנה לצערי (אני נמנע מלהזכיר שמות של מעסיקים ומועסקים ספציפיים). למרות הבעיות של העוסקים בתחום, אם אתם מתעניינים, גילי די פתוחה לדסקס נושאים של תרגום, ניסוח ותהליך העבודה.

למי שלא רוצה לנבור לעומק הפוסטים הנ"ל, אני אסכם את זה בקצרה: זה מסובך.

יותר באריכות, הנה תשובתה החיובית ב2007 בפוסט שאלות נפוצות:

12. מה דעתך על תרגום החובבים שהתפרסם ברשת?

המשתתפים נהנים, סביר להניח שהם לומדים מזה הרבה, גם על הארי פוטר וגם על תרגום באופן כללי. אולי אחרי התנסות כזאת לאחדים מהם גם יש הערכה מחודשת לעבודה שלי. יש לחובבים עוד לא מעט ללמוד, אבל הדרך הכי טובה ללמוד היא לעשות בדיוק מה שהם עושים: לנסות את ידם בתרגום. תוכלו לקרוא את תגובתי לתרגום "הארי פוטר והנסיך-חצוי הדם" בכתבה של רותי קרני, שהתפרסמה לפני שנתיים באתר NRG.

לא נראה לי שתרגום החובבים הוא מתחרה רציני למהדורה הרשמית שתצא, וגם אם כן זאת בעיה של הוצאת הספרים ולא שלי. מבחינתי האישית, בגדול, שיהיה למתרגמים בכיף.

מבחינה חוקית, ייתכן שפנים מסויימים של הפעילות הזאת אינם חוקיים, אבל אני לא צד בעניין.

לעומת זאת בפוסט על התרגום לסטפאני מאייר מיוני 2009 היא מודה שיש לה כבר ספקות בענין. היא מסכימה עם דעת "מחנה דוקטורוב" שזו מתנה ליחס"צ, והיא גם מסכימה שאין מנוס מכך שזו עברה על החוק, ובכל זאת היא חושבת שזו טעות של בית ההוצאה לתבוע את המעריצים. מסובך, כאמור.

המכה שלכאורה סוגרת את הגולל על טיעוני הפוסט היא הההחלטה האישית והקיצונית של מאייר. אחרי שהודלפה בזדון טיוטא של הספר לרשת היא הודיעה שפשוט איננה מתכוונת לסיים ולפרסם את הספר. במקום זה היא בחרה לפרסם את טיוטת הספר האחרונה רשמית אצלה באתר, אבל בכל זאת לא להביאה לדפוס, עם התירוץ המורמוני שהקוראים שרוצים לקרוא בכ"ז את הספר-שלא-יפורסם "לא רגישו שהם מוותרים על משהו בגלל שהם רוצים להשאר ישרים". חינוכי? מֶה… אפקטיבי? לדעתי לא. סתם פאסיבי-אגרסיבי, ויש מי שיאמר "פולני", כי לי זה נשמע כמו "שיהיה לכם לתרופות".

הצעד הזה לא לגמרי ברור לי. כנראה שהיא עושה מספיק כסף משאר הסדרה ומתמלוגים על הסרט, שהיא יכולה להחליט שהיא קוברת את המשך העבודה על הספר (והסדרה כולה?) במקום להוציא אותו אפילו במהדורה קטנה ואולי להיות מאוד מופתעת לטובה. אבל הרי עוד בטרם דלף הספר, לא היתה לה בעיה לפרסם את הפרק הראשון אצלה באתר כקידום המכירות. כאן השאלה שעוברת כחוט דק, וקשה מאוד עד בלתי אפשרי לתת לה תשובה אובייקטיבית, או לבחון אותה אמפירית. האמונה של מו"לים ואולפני סרטים היא שמותר לשחרר טיזרים, אבל האם פרסום הספר או הסרט במלואו (אלקטרונית ובחינם) תורם או מפריע למכירות?

על כל פנים, מאייר לא הפסיקה לכתוב לחלוטין, חס וחלילה… היא עברה לכתוב מד"ב למבוגרים (קריא – יש סקס בספר). זה מחבר אותי חזרה לקורי דוקטורוב ולשאלת ההפצה – קורי טוען בלהט שהוא וכל חבריו לענף כתיבת המדע הבדיוני מאוד הרוויחו ממעבר לפרסום ברשיון החצי-פתוח של CC-by-nc-sa ודומיו. הוא טוען שלפחות בתחום הצר של מד"ב, הסכנה הגדולה ביותר לסופר היא לא שיעתיקו את ספריו אלא שלא ידעו עליהם, או שלא יכתבו עליהם סיפורי סלאש ופאנפיק. הוא ממש מרגיש שהוא יותר שלם עם עצמו מוסרית כשהוא מפרסם את ספריו ברשיון פתוח (אולי עזרה העובדה שהוא התחיל את חייו כאיש סיסטם של מערכות תוכנה חופשית, וכתב את סיפור הפאנפיק הראשון בחייו בגיל בר מצווה).

שאלה קשה לחובבי התיקון הראשון לחוקה האמריקנית אם ככה, האם זכות הביטוי וזכויות היוצרים בתחרות? גם ככה אנחנו יודעים כמה קשה ליצור פארודיה חוקית וכמה קל להוריד אותה, אפילו אם כתבו עליה בהערכה בניו-יורק טיימז. כמה מאמץ וכסף משקיעים המפיצים ובעלי האינטרסים לתבוע ולהוקיע את מעריצי היצירות? הרי לא מדובר כאן בדוכני הקסטות והדיסקים הבלתי חוקיים שבתחנות המרכזיות ושוק עכו. כולנו שמענו את סיפור נאפסטר ומטאליקה עשרות פעמים, ורוב הקוראים כאן מכירים את האלבומים החופשיים שהפיק, הפיץ וגם הרוויח עליהם טרנט רנזור מNIN.

כמו שרמזתי בחלק השני של הסדרה, ההיסטוריה של בחישת תעשיית הבידור בקלחת הקנין הרוחני עשירה בדוגמאות. אני ממליץ בחום על עוד תוכנית נהדרת של רשות השידור הקנדית, דיון בענין זכויות על רעיונות ויצירות, שהיא כולה מקבץ רעיונות וראיונות מרתקים. אני מאוד אוהב את זה שרשויות שידור מפיצות ידע והפקות בחינם, הגדילה לעשות רשות השידור הנורבגית שמפיצה בעזרת טורנטים. מתי רוממה? אצלנו התכניות ברמה מעליבה לשכל האנושי וניתנות להורדה רק לשבוע… מה הם מפחדים שיקרה? יגנבו את התכנית העקומה שהופקה (תיאורטית) מכספי משלם המיסים וידפקו עליה עוד קופה? אם אנחנו משלמים אגרה אז למה התכנים אינם שלנו?

(אגב, פוסט מספר 700! ווהו!)

תוספת מאוחרת ל14 באוגוסט: אנשים פסיכיים.
אידאולוגיה? אינני יודע. עדיף ללמד אנשים אנגלית, לעזאזל :-)

CopyFight 3: הפיראטים לפרלמנט!

הרצאה שווה נוספת היא זו של ריק פאלקפינגה, ראש מפלגת הפיראטים השבדית (שנכנסה לאחרונה לפרלמנט האירופי). המפלגה נלחמת על רפורמה כלל עולמית של חוקי הקופירייט, והכותרת של ההרצאה מסבירה בצורה מאוד ברורה את עמדתו: "משטר הקופירייט מול חופש הפרט" והוא מציין שכותרת אפשרית אחרת היתה יכולה להיות "תעשיית הקופירייט נגד העתיד". פאלקפינגה הסתובב ב2007 בכמה כנסים ונתן הרצאות כל כך מוצלחות, שאנשים שאינם אזרחים שבדיים או אפילו אירופיים קמו ונתנו לו על המקום תרומות במזומן (חוקי מבחינת שבדיה) כדי שיריץ את הקמפיין שלו ויזכה במושב פרלמנט, ואולי ישפר את המצב בעולם דרך שינויים מתוך אירופה.

הבעיה המרכזית של אכיפת קופירייט בימינו, אומר פאלקפינגה, איננה ספרים לא חוקיים בחנות או הופעות "גרסאות כיסוי" שאינן מפרישות תמלוגים לאקו"ם, אלא העובדה שאי אפשר לשלוח סרטון או שיר בדואל, כי לאחרונה ממשלות מערביות ו"דמוקרטיות" מרגלות אחרי כל ביט של מידע שיוצא ונכנס על הקו שלך, וכך, למשל, הלך על סודיות הדואר, שהיתה כה קדושה פעם, כי זה הרי אומר שגם כל מכתב לרופא או לאשתך מועתקים ונבדקים. קופירייט הפך להיות תעשייה מונופוליסטית, שמשפיעה לרעה על הדמוקרטיה וזכויות הפרט. המשפט הבינלאומי מסכים שהאחריות לתתוכן מכתבים לא תיפול על הדוור, אבל תאגידים חזקים היום דוחפים לכפות על ספקי אינטרנט אחריות על התנהגות המשתמשים ותכניהם… אז מה חשוב יותר? פרטיות ודמוקרטיה, או קופירייט? משם, הוא אומר, הולך חסיון מקורות, חופש העיתונות, אנשים נאלצים להפעיל צנזורה עצמית, ובקיצור הוא מתחבר באופן מוזר למה שכתבתי השבוע לגבי "חברת החשודים", סדרת הפודקאסטים של רשות השידור הקנדית, רק שכאן מדובר בצד של התעשיה ולא החרדתיות הבטחונית, שדוחפת להתנהגות הבעייתית, ואולי רוכבת עליה. כל עוד זה יהיה רווחי, אף אחד לא ירצה לעזוב את המושכות…

This planet has – or rather had – a problem, which was this: most of the people living on it were unhappy for pretty much of the time. Many solutions were suggested for this problem, but most of these were largely concerned with the movements of small green pieces of paper, which is odd because on the whole it wasn't the small green pieces of paper that were unhappy.

DNA, HHGTTG

פאלקפינגה ממשיך ומדגים איך מאז 1709, עם צאת החוק הבריטי (שהיה הראשון בעולם) להגנת זכויות היוצרים ושהגדיר לראשונה את המונח "קנין רוחני", הוא המשיך לשמש לא להגנת זכויות היוצרים אלא בעצם להגנת מונופול המפיצים. בימינו, מצד שני, אין כאן יותר סיבה למונופול, אלא הכרה בכך שהאינטרנט כולו שיחה אורגנית בין כולם לכולם.

הצעותיו לעתיד: הגבלת חוקי הקופירייט אך ורק על שימושים מסחריים. על ממשלות לעודד איסוף, צריכה, שימוש (רמיקס, גזירה) והפצה של ידע ותרבות בצורתה הבלתי מסחרית. המטרה בעיניו היא שלכלל האנושות תהיה גישה מלאה לכלל הידע האנושי בכל מקום ובעל זמן. הטכנולוגיה כאן, נשאר רק לפתור את הבעיות שמציב החוק, הוא אומר. כרגע מה שעומד כאן לרועץ הוא המונופול של התעשייה הזו, ולדעתו זה בסדר גמור להקריב את תחום התעשייה הזה בשביל המטרה היותר גדולה. גם הוא רואה את התעשיה שורדת כי עדיין אנשים ירצו לצרוך את הבידור שלהם בכל מיני דרכים יותר נוחות, והוא משווה את זה לשירותי שידוך ואתרי היכרויות – מה שחינם וחופשי לא אומר שאין מקום לשירות משופר בתשלום.

לצערו, פוליטיקאים הולכים לאיבוד בין רצון לעשות את הדבר הנכון לעם, לבין להג הלוביסטים של הקופירייט על פורנוגרפיית ילדים ושאר שטויות, ובעיקר העובדה שהפרלמנטים עסוקים כל כך בבטחון, אנרגיה ורווחה שהם מפספסים את מה שברדק "הקנין הרוחני" עושה לעיוות החוקים וזכויות הפרט.

ההצעות של מפלגת הפיראטים לרפורמה בחוק זכויות היוצרים יצאו בצורה נוחה בפריים המרכזי בסרטון היוטיוב לעיל:

  • חילופי קבצים ונגזרות יצירות למטרות לא מסחריות יהיו חופשיים.
  • תקופת ההגנה על זכויות היוצרים תקוצר משמעותית ל5-10 שנים מרגע הפרסום.
  • ההגנה על שיוך תהיה אבסולוטית.
  • נז"ק דיגיטאלי יוצא מהחוק. מבחינתם זו דרכן של חברות לאכוף חוקי קופירייט פרטיים ("ובשביל זה יש לנו פרלמנט, אז תודה אבל לא תודה").
  • פטנטים הם דבר רע ויש לבטל אותם, החל מפטנטים על תוכנה. לדבריו פטנטים קיימים רק על הסקאלה שבין "מיותרים" לבין "שטניים", והוא מדגים.
  • חיזוק הפרטיות, השמת דגש על הליכים תקינים להגנת הפרט מהשתוללות ממשלתית ומסחרית על חשבון זכויותיו.
  • שקיפות שלטונית.

אין כאן סעיף שאינני מסכים איתו, למעשה הרבה מזה רציתי להכניס למצע התנועה הירוקה בזמנו אבל החלטנו בסוף לשמור אותו יותר קצר, ולצערי פחות מפורט, והתמקדנו רק בצד הטכנולוגי. פאלקפינגה מספר בשמחה שלמרות שהבחירות ב2007 השאירו אותם מחוץ לפרלמנט, הם הצליחו ליצור עניין אצל אלו שנכנסו, והוא שמח כמובן לחלוק איתם את רעיונותיהם, והוא שמח שמפלגות אירופיות אחרות מעתיקות את המצע שלהם כלשונו לתוך מצען שלהן.

לבסוף שלוש שאלות חשובות שעולות בסוף הרצאתו: האחת בנושא "סימן רשום" – טריידמארק – והוא מייד עונה שאין כאן קשר לזכות מעתיקים ומפיצים או למונופול, אלא סימן שמזהה אותנתיות של מוצר או פירמה או תו איכות ומגן על הצרכן, והלא כל המטרה היא כאן לבטל את כוחות מונופולי המפיצים ולתת את הכח ליוצר ולצרכן, ולכן המצע שלהם לא נוגע בכלי הזה, שעושה את עבודתו נאמנה.

השאלה השניה היא לגבי תפוגת זכויות היוצרים אחרי 5 שנים – מה יקרה ליצירות שהיו מוגנות תחת הGPL? האם EMACS והקרנל של לינוקס יהפכו בבת אחת לתוכנה ברשות הכלל? "כן!" הוא אומר בפשטות, ולדעתו זו בעיה קטנה מאוד יחסית לכל היתרונות של תוכנה ויצירות אחרות שישוחררו לציבור עקב השינוי.

והשאלה עם התשובה הכי מעניינת ממשיכה ויכוח קטן שהיה לי בעבר עם צפרירמה יקרה לעולם התרופות אם לא יהיו פטנטים? ובכן, ראשית מערכת הפטנטים של העולם הראשון מונעת תרופות ועזרה מהעולם השלישי, לדבריו. שנית הוא מדגים שלפי מבנה ההוצאות והרווח של 20 חברות התרופות הגדולות, אין שום פגיעה ביכולת הקיום של החברה בלי פטנטים, רק פגיעה קלה ברווחים ואילוץ מעבר למודל עיסקי שונה במקצת: 80% מהכנסות החברות מגיע מהציבור, אבל לפי הדוחו"ת השנתיים, רק 15% מהמחזור יוצא על מו"פ, לפי ה-FDA שני שליש מתוך זה יוצא על מחקר לעקיפת פטנטים וזכויות של חברות אחרות(!!). 30% מההכנסות יוצא על ייצור. אחרי 45% אלו, השאר הוא שיווק ורווחים נקיים. אם נסכים ש45% משמשים באמת את טובת הציבור, את 30% של הייצור נוציא לקבלני משנה מקומיים כדי לחסוך בעלויות אם אפשר, נשאר עם סכום מאוד קטן שהוא המו"פ הדרוש, ושראוי שימומן ממענקים מכספי משלמי המיסים ויותיר את הידע ברשות הציבור ולא במונופול חברות התרופות. אני שוב בעד.

למפלגת הפיראטים יש דף מפורט על אלטרנטיבות. אני הייתי ממליץ לכמה מפלגות ישראליות לאמץ את הרעיון.

CopyFight 2: המיקי המאוס הזה

לא סתם פתחתי את הפוסט הקודם בלינק לחוק סוני בונו להארכת תקופת ההגנה על יצירות, או כמו שמקובל לקרוא לו, "חוק מיקי מאוס". הרבה בלחץ של לובי במימון וולט דיסני, חוק הגנת היוצרים הוארך עוד ועוד במאה האחרונה עד אבסורד.

להזכירכם שדיסני "דפק קופה" נאה של רווחים מהפקת סרטים המבוססים על סיפורים עם או ספרים שכבר פגה עליהם ההגנה, ושימוש (מכוון ומוכרז!) בפסקול של יצירות קלאסיות לרוב כדי להמנע מתשלום שכר מלחינים. הוא לקח הרבה מנחלת הכלל אבל סירב בתוקף לתרום לה חזרה. היום רב המאבקים כמעט בנושא (מלבד BSA, הזרוע הצבאית של מיקרוסופט), הם של תעשיית הבידור.

בהרצאה הזו של קורי דוקטורוב בכנס יורופייתון, הוא נותן קצת רקע כמה רחוק הגיעו התביעות נגד משתמשים בבריטניה ובארה"ב וכמה יותר גרוע המצב לתכניתנים בכלל ושל תוכנה ופשית בפרט תחת ה-DMCA. סטודנטים הוכרחו לשנות מקצוע לימודים (מעבר להחרמת כל חסכונות חייהם), תביעות אוטומטית עפו נגד זקנים שאין להם מושג מספיק באינטרנט, אנשים מתים, ועוד כל מני ארועים תמוהים. באירופה ואוסטרליה עכשיו מנסים להעביר חוקי "שלוש פסילות" שעברו בניו זילנד – אם הואשמת שלוש פעמים (שימו לב, לא צריך להוכיח, כי "זה קשה" אז בית המשפט מסתפק בהאשמות), המדינה תפסול אותך משימוש באינטרנט, ובעצם גם את כל בני הבית שאיתך. זה כולל אנשים במקומות נידחים שבלי אינטרנט אין להם גישה היום לשירותי חינוך וממשל, אבל גם סתם קשר עם משפחה וחברים. אני חושב שזה, אפעס, לא הגיוני, לא דמוקרטי, ולא יחזיק הרבה שנים, וזו סיבה מרכזית להבין ולקוות שחוקי הקופירייט יוחלשו דראסטית בקרוב. אי אפשר להגיד שמדינה שלמה מורכבת מפושעים על סוגים כאלו של "עבירות". החוקים השתנו, המוסר מוגדר מחדש בעולם הזה, לטוב או לרע אי אפשר שדעת תאגידים תגבר על דעת העם בנושאים האלו.

אני מסכם לכם כאן רעיונות מתוך ההרצאה הזו, ולמי שמעונין אתר QuestionCopyright ישלים פרטים. בגדול החוקים נוצרו כדי להגן על המפיצים והמדפיסים, לא היוצרים עצמם. ליצור עותקים מדויקים של ספר של מדפיס אחר היתה משימה לא קלה אם אין לך את גלופות המאסטר, אנשים היו ממהרים לסדר את הטקסט בדפוס ובדרך עורכים ומקצרים פרקים או מוותרים על העתקה איכותית של איורים. החוקים לא הגנו מפני פלגיאט, הם הגבילו רק את היכולת לבעלות על מכונות הדפוס למדפיסים רשמיים.

אבל היום, לכל אחד מאיתנו יש בבית ובכיס את מכונות ההעתקה המושלמות, ופלגיאט איננו הבעיה, להפך, אנשים שמחים לייחס יצירה לסופר שהם אוהבים או הלהקה שיצרה את המוסיקה המקורית (אני מודה שעם תמונות עוד לא הגענו לשם בינתיים). יצירת העתקים שאינם נאמנים למקור היא למעשה הפעולה היותר מורכבת. קרל פוגל מסכם שלמעשה חוקי הקופירייט הנוכחיים והאינטרנט עומדים בסתירה בסיסית האחד לשני, ולאנשים כמוהו ברור מי ינצח בטווח הארוך, ולוקח את עולם התוכנה החופשית כדוגמא לעולם שלמעשה מתקיים ופורח ללא זכויות יוצרים (מלבד הסעיפים של קופילפט, שקיימים רק כדי לסתור, לדבריו, את התופעות החברתיות הבעייתיות שיוצרים חוקי הקופירייט). הוא מסביר למה לדעתו בעיית הפלגיאט נפתרה למעשה כי כשהטקסטים חופשיים כולם על הרשת, יותר קל לגלות מי מהעותקים הוא המקורי, ומי מהם ההעתק או העותק המסולף (אם נעשה שינוי ונסיון להסתיר אותו).

לגבי הכנסות – פוגל מציע כמה רעיונות למודלים כלכליים, וטוען (והדבר הוכח בעולם המוסיקה), שרובם המוחלט (99%) של האמנים אינם באמת נפגעים מהעתקות, רובם אפילו נהנים מהחשיפה שאחרת לא היו זוכים לה (85%), והיחידים שבאמת ניזוקים טיפה הם הסופרסטארים, האחוז הבודד בקצה הטבלא, אנשים כמו מטאליקה, מדונה, מייקל ג'קסון וכולי. לתחזק בגללם את המצב הנוכחי זו שטות… הפתרון הוא כמובן, לדעתו, שיותר רעיונות, תוכנות ויצירות יופצו ברשיונות פתוחים ויוכיחו שאקוסיסטמה שכזו אפשרית מבחינה כלכלית, ופשוט תחליף את המערכת הקיימת, ולפחות תברח מהדרקוניות של האכיפה של המערכת הקיימת.

הערה ותוספת:
א. הכותרת גנובה מאפריים קישון, שכחתי לציין, חשבתי שכולם מכירים את המונח :-)
ב. אני רואה שישי בדיוק פרסם פוסט על "כלכלת החינם" אליבא דה כריס אנדרסון. אני רוצה להדגיש שאני לא מדבר כאן על המחיר אלא על חוקיות ונגישות. אנדרסון למשל תומך (או לפחות תמך בזמנו) ב-DRM, דבר פסול ביותר מבחינתי, ובמקרה הרגע מצאתי את תגובתו של קורי דוקטורוב בנושא קשור. עוד על כך בפוסטים הבאים.

עידן ה־Copyfight

מפה מוחית מאת ננסי ווייט - למה מידע צריך להיות חופשיהאם נכון לשמור זכויות יוצרים 95 שנה אחרי המוות? האם להורים באמת צריכה להיות שמורה הזכות ללמד את הילדים שלהם כל דבר, אפילו שקרים מסוכנים, או למנוע מהם לקבל חינוך בסיסי? איך כל הדברים האלו מתחברים זה לזה?

ובכן, בפוסטים בסדרת הדמוקרטיה אני מנסה להדגים לכם עד כמה חשוב שמידע יזרום ויגיע לידי האנשים בצורה שמישה וניתנת לקליטה, וחשוב שהאנשים יקבלו את כל המידע הזה בכל דרך אפשרית כדי להעמיק בו ולהפוך אותו לידע. אנשים עם ידע יכולים לעזור לעצמם, למשפחתם, לשכניהם ולקהילתם, יוכלו לצמצם פערים סוציו־אקונומיים ולעזור למנוע את החרפת המשברים שלתוכם אנחנו דוהרים בעוורון. לכן כל זה מתחבר לסדרת הפוסטים על קיימות, שאני שוקד עליה לאחרונה. בסוף הכל יתחבר יפה, מבטיח.

כדי שהמידע הציבורי והיעיל הזה יופץ בצורה יעילה מקסימלית לאנשים הוא חייב להיות חופשי. נקודה. יש למישהו ויכוח? אתם מוזמנים, בתגובות. מידע חופשי זה אומר שכל אחד יכול להפיץ אותו הלאה בכל פורמט, כל אחד יוכל להוסיף עליו את חוכמתו (אם יש לו), ולפעמים לצערינו גם לסלף אותו אם לא נדאג לתשתית מתאימה. מצד אחד פרויקטים כמו הויקיפדיה מראים שלא קל במיוחד לאנשים מבחוץ לסלף מידע מרכזי אם יש מספיק מתנדבים איכפתיים ופעילים, ולכן חשוב לתת לקהילה גם את הכוח להגן על המידע, אבל לדאוג למנגנונים שימנעו השתלטות על מידע1. כדי להגן על כל זה, ראוי וחשוב שגם הפלאטפורמות שמריצות את מאגרי המידע החופשי והכלים להגיע אליו, יהיו בשליטת המשתמשים ולכן תוכנה חופשית היא הפתרון המושלם.

אז למה זה לא קורה בכל מקום ובכל הזמן? כי אנשים רוצים להגביל את הצעדים שלכם לצרכי רווח אישי, בעזרת מקלות כבדים ושוטים משפטיים, ואפילו רק בעזרת איומים להשתמש בכאלו. לשתק את יכולת האנשים לעזור לעצמם, לפחות עד שיעזרו לקופת הפרוטקציה של ארגון כזה או אחר לתפוח עוד ועוד, ומי שאין לו קמח לא ילמד תורה.

התירוצים לכל ההתקפות האלו הם חוקי הקנין הרוחני. אז איך הם הפכו לנושא כל כך שולט בחיינו?

הקדמה

נתחיל מזה שפעם הידע היה חופשי, הועבר מאב לבן. הבינו אותו טוב כי הוא הועבר כידע בסיסי ורלוונטי ולא כערימות מידע שזקוקות למיון וניתוח. המידע לא נכתב, וכך סודות היו שמורים שמורים – אם מפני אויב ואם בין קוסם שבט ליורשו כדי לשלוט על השבט ולעזרתו של המנהיג, מצד שני ידע שנחשב ליעיל לשליטה לא היה מופץ ואולי נוצל לרעה או לשליטה.

קפיצה אדירה קדימה – יש לנו כתב, אפשר לתעד יותר ולכן צוברים יותר ידע וחוכמה. מתפתח עידן של השכלה ומחשבה ביוון העתיקה, היכולת הכלכלית והטכנולוגית להתפנות למחשבה לצורך המחשבה מולידה את הפילוסופים וכמה מהוגי הדעות ותורות המוסר שאנחנו לומדים ומתבססים עליהם היום, וגם בסיסי המדעים המדויקים והשיטה המדעית, המתמטיקה וההנדסה. הרעיונות הופכים להיות דבר מופלא ויקר מפז. כשמוקמת ספרית אלכסנדריה, נשלחים פקידים להחרים כל פיסת קלף בעלת טקסט כלשהו מכל אוניה שנוחתת בנמל, להעתיק ולהחזיר. כך נוצרת ספריה אדירה של ידע ושל ספרות, ומי שרק רוצה לשבת, לקרוא וללמוד, הצליח לסנתז מתוכם עוד ידע ורעיונות. אנחנו יודעים ששם הומצאו מנוע קיטור פרימיטיבי (שחיכה 2000 שנה כדי להיות מומצא מחדש), ושם הועלו תאוריות של כדור ארץ עגול ומסתובב סביב השמש עם נתוני מרחקים וגדלים מדויקים להפליא, יותר מ1500 שנה לפני גלילאו וקופרניקוס. לא סתם קוראים להרבה מהתקופה שבאמצע "ימי הביניים" ו"הדורות החשוכים". מעט הידע ששרד נשמר היטב סגור במנזרים והרחק מעיני העם והבלתי מורשים. הרעיונות הופכים להיות כוח, וכוח כאמור, משחית.

הגיע גוטנברג וזרק לתוך הקלחת טכנולוגיה משבשת, המידע פתאום נפוץ בקלות לכל עבר, למתנגדי הכנסיה והמלוכה יש כוח להלחם בהן משל עצמם, אמנות כתובה נפוצה בשפע. בשלב כלשהוא יוצאים באנגליה חוקים לגבי זכויות העתקה (Copy Rights) כדי שסופרים ומדפיסים יוכלו לדרוש קצת פיצוי על ריבוי עותקים של הספרים כמוצר, החוק עוד לא מדבר על הגנת הרעיונות שבתוך הספרים האלו.

ואז קמה ארה"ב

היום לפני 233 שנה, הכריזה הקולוניה הבריטית על עצמאות ומרד נגד מלכות והכנסיה האנגליקנית. האומה החדשה דגלה ברעיונות חדשים לגבי חילונות, שיטת ממשל, שוויון, כלכלה/קנין וחרויות אחרות. אבות האומה, ובעיקר מדיסון וג'פרסון, הבינו שרעיונות הם כלי חזק ורצו להביא כמה שיותר הוגי דעות ואנשי רעיונות ליישב את המדינה החדשה, שיביאו איתם את הרעיונות, והממשלה החדשה תעזור להם כדי שיותר רעיונות יהיו נחלת הכלל, ללא סתימת פיות. הועלו אפילו רעיונות של תשלום לרעיונאים בנדל"ן, רק שיבואו ויעשירו את נחלת הכלל של האומה החדשה ברעיונות טובים. מצד שני עם רעיונות לא קונים במכולת, ולכן הונח בסעיף 8 לחוקה הבסיס להגנה זמנית על זכויות ההוגים:

הקונגרס יהיה מוסמך – […] לעודד את קידום המדע והאמנויות השימושיות, על-ידי הבטחת זכויות בלעדיות לפרק זמן מוגבל, למחברים ולממציאים, על כתביהם ותגליותיהם;

מתוך חוקת ארה"ב, תרגום באתר השגרירות האמריקנית בישראל

במקור:

To promote the Progress of Science and useful Arts, by securing for limited Times to Authors and Inventors the exclusive Right to their respective Writings and Discoveries;

השימוש המקורי היה במונח useful Arts שאני מניח מדויק יותר בתרגום לעברית כ־ אוּמנות ולא אֳמנות. לצערי את הנימוק המלא אפשר לקרוא רק בכתבי אבות האומה כאמור, שהכריזו כבר לפני כמעט 250 שנה שידע חייב להיות חופשי ומידע זמין לכל, וכאמור ההגבלה הזמנית נועדה רק כדי לא להעמיס על ממציאים והוגים דאגות כדי שיוכלו להפיץ רעיונות טובים ואיכותיים לרשות הכלל.

גלגלו את זה בראש בינתיים, והמשך יבוא.

-------
  1. למשל לחסום אנשים אכפתיים בגלל ריב אישי, אבל זה סיפור אחר[^]