כן, אומרים מחצצר וזה בכלל ביטוי באנגלית, אבל הפואנטה שאני לא חזק בקידום עצמי. לפני שבועיים נתתי הרצאה חביבה באייקון (סוכות 2012, הנושא היה תגליות) וזרקתי לינק לזרם האינסופי של G+ וטוויטר, אבל אני חושב ששם זה טבע. כשהסתכלתי על זה, אני בעצם מופיע כבר בלא מעט סרטונים בטיוב אבל אף אחד מהם לא בערוץ האישי שלי, אז הלכתי וליקטתי אותם לרשימה. יש כאן שתי הרצאות ספקניות, שני פאנלים שהשתתפתי בהם, הרצאה אחת מאוגוסט פנגווין, פרויקט מחאה אנטיביומטרית אחד שעשיתי עם ערן ורד, ושלל ראיונות שניהלתי בערוץ של חדשות קריקטור זצ"ל. אני לא ייצרתי הרבה חומר לבלוג בשנה האחרונה, אז הנה מנת יתר אודיו-ויזואלית לאיזון. מקווה שתהנו. אשמח למשוב על איכויותיי כמרצה 🙂
מסכן את בטחון הציבור והמדינה ופוגע קשות בזכות לפרטיות
האגודה לזכויות האזרח עתרה היום (20.2) לבג"ץ יחד עם שלושה עותרים נוספים בדרישה לבטל את החוק המורה על הקמת המאגר הביומטרי, ואת הניסוי למאגר שאמור להמשך בשנתיים הקרובות. לדברי העותרים: ניתן להנפיק תעודות "חכמות" ואף ביומטריות עוד היום ללא קשר למאגר. הקמתה מאגר תהווה פגיעה חמורה בפרטיות ובביטחון הציבור ודליפתו תגרום לנזק בלתי הפיך.
האגודה לזכויות האזרח, התנועה לזכויות דיגיטליות, פרופ' קרין נהון– תושבת ואזרחית ישראל, חברת סגל בבית הספר למידע באוניברסיטת וושינגטון והאוניברסיטה העברית ודורון אופק– תושב ואזרח ישראל, מומחה לאבטחת מידע ולתוכנה חופשית, עתרו היום לבג"ץ נגד החוק המורה על הקמת מאגר ביומטרי ממשלתי. העותרים מדגישים שהם יוצאים נגד הקמת המאגר אך תומכים בהנפקת תעודות ביומטריות.
בעתירה מציינים עורכי הדין אבנר פינצ'וק מהאגודה לזכויות האזרח ויהונתן קלינגר מהתנועה לזכויות דיגיטליות, ש"מאגר המרכז מידע ביומטרי של כל תושבי המדינה הוא משאב מידע רגיש ואדיר, המהווה מנגנון מעקב ושליטה חסר תקדים. הוא מסב פגיעה קשה ובלתי נחוצה לכבוד האדם ,לחירותו ולזכותו לפרטיות. הוא חותר תחת אושיות הדמוקרטיהובנוסף הוא מהווה סכנה לשלום הציבור ולביטחונו."
העותרים מסבירים כי למרות שהחוק נחקק במטרה למנוע זיוף תעודות זהות,מאגר ביומטרי מרכזי אינו נחוץ וגם לא נועד למנוע זיוף של מסמכי זיהוי, לשם כך די בהנפקת תעודות "חכמות" היכולות להכיל גם אמצעים ביומטריים. לדבריהם, "מדינת ישראל כרכה שלא לצורך את התכנית להקמת המאגר ביחד עם ההנפקה של תעודות זהות 'חכמות', ובכך הפקירה את בטחון אזרחיה במשך שנים ונמנעה מלהנפיק תעודות זהות שכאלהכעת עומדת המדינה וסוחטת את האזרחים להשתתף בניסוי הביומטרי אם אלה רוצים להימנע מזיוף מסמכים ולקבל תעודות חכמות."
כזכור, החוק המורה על הקמת המאגר הביומטרי התקבל בכנסת בדצמבר 2009 ,אך בעקבות מאבק ציבורי עיקש הוא הותנה בניסוי "וולנטרי" שאמור לבחון את נחיצות המאגר ואת אופן השימוש בו. העותרים מבקשים לבטל הצו המורה על הניסוי הביומטרי, מה שמכונה "הפיילוט", וטוענים שהוא יוצר בדיקה למראית עין בלבד, וכי התוצאות ידועות מראש.
לטענתם, הצו אינו מפרט את הנושאים שהכנסת ציוותה לבדוק, וממילא לא קובע את המדדים ואת הערכים שילמדו על הצלחת הבדיקות. הפיילוט"נתפר" על-ידי משרד הפנים ורשות האוכלוסין ומנוהל על ידם באופן שיאפשר להם להציג "הצלחה" למראית עין, ולפקח בעצמם על תכנון הפיילוט, ביצועו ותוצאותיו.
להבדיל מישראל, מדינות רבות בעולם נסוגות מהרעיון של הקמת מאגר ביומטרי. כך, החליטו לאחרונהה ממשלה ההולנדית וגם הבריטית לחסל את המאגר הביומטרי ולמחוק את הנתונים הביומטריים מחשש לנזק בלתי הפיך. גם ממשלת גרמניה, המנפיק הדרכונים ביומטריים, דואגת שלא לרכז את הנתונים במאגר מרכזי מחשש לריכוז סמכויות וכוח.
לדברי העותרים, "רשות האוכלוסין מנסה להפחיד ולשכנע את הציבור שלא לצורך כמה כדאי לו לקחת חלק בניסוי הביומטרי וכמה בטוח יהיה המאגר. היא רק שוכחת לציין שבעידן הויקיליקס וההאקרים אין כזה דבר מאגר הבטוח מפני דליפה. הפגיעות הצפויות, אם וכאשר יזלוג מידע מן המאגר, רק מחמירות את עוצמת הפגיעה שהוא ייסב לפרטיות הציבור בעצם קיומו."
למשרד הפנים הייתה בעיה. לתעודות זהות אין תוקף פקיעה. יש ביננו אנשים שעברו את גילאי השישים ומסתובבים עוד עם הפנקס המסמורטט מגיל 18. איך לאלץ אנשים לשדרג לתעודה החדשה יותר או לבוא בהמוניהם להכנס בשמחה ועזוז למאגר הביומטרי "בהתנדבות"?
חוק המאגר הביומטרי, בחלק שנכנס לתוקף אחרי שנתיים או ארבע של פיילוט, התייחס לזה בעמעום, קנסות על מי שלא יעבור. אבל עם ישראל לא מפחד מקנסות כי האכיפה בארץ לא רצינית ודי סלקטיבית. הרבה יותר כואב למנוע מאנשים כסף, וכך מתכנן אלי ישי לעשוק את זה: למנוע מעם ישראל ביטוח לאומי ואת זכות ההצבעה (נראה אותו!!) מאזרחים שלא יבואו לשדרג את תעודת הזהות כל 10 שנים. במילים אחרות, הפחדה של השכבות המוחלשות. כן, קראתם נכון, מניעת זכויות בסיס במדינה דמוקרטית כדי להכריח אנשים להכנס למאגר הביומטרי. בכך, רבותי, יתווסף עוד נדבך חסר בתהליך הפיכת ישראל לחברת מעקב.
אני בטוח שאת החדשות קראתם השבוע בהמון כלי תקשורת, רמו"ט תפסו את גנב מרשם האוכלוסין (שהתברר כאספן כפייתי של מאגרי מידע). יש המון רישומים של משרד העבודה והרווחה, רשויות המיסים, האיומץ, הבריאות, הקצבאות, הרבנויות ומאות אחרים. כל אלו משמשים גורמים פליליים, חברות פרטיות הוצאה לפועל, בלשים פרטיים ועוד הרבה אחרים כדי להשיג מטרות בדרכים לא לגיטימיות.
עו"ד פינצ'וק נתן לביומטרי הקבלה מצוינת: לא היית שולח את בתך לגן ילדים של פדופיל, אז אל תצטרף למאגר הביומטרי
בנק שעומד לפשוט את הרגל לאחר שכספרית מעלה בעשרות מיליוני שקלים – האם היית מפקידה בו את חסכונותיך? בגן הילדים השכונתי בוצעו מעשים מגונים בילדים במשך חודשים מבלי שהגננת שמה לכך לב – האם היית שולח אליו את ילדיך? ברור שהתשובה היא שלילית. אם כך – אחרי שנתפסו החשודים בגניבת מידע רגיש ממרשם האוכלוסין של משרד הפנים, האם תתנו את טביעות האצבע שלכם למאגר הביומטרי שעומד לקום ותגרמו לעצמכם נזק בלתי הפיך?
[…]
אני הבאתי משל אחר לפני כשנה – קראתי לשמירת הנתונים של משרד הפנים "כספת של קרטון". המאגרים הנ"ל אכן טיילו ביותר מדי משרדים ונגעו בהם יותר מדי אצבעות. על CD בודד אפשר להעמיס יותר ממאגר אחד או שניים. אולי הביומטרי יהיה יותר כבד בגלל כל התמונות אבל עדיין, אני מאמין שעל דיסק און קי שעולה פחות מ500 ש"ח (אולי 16G או 32G) אפשר יהיה להעתיק את כולו. יורם הכהן מרמו"ט אמר שהמאגר הזה יהיה יותר מאובטח. אולי זה נכון. מתוכנית הפיילוט עליה עברנו ביומיים שניתנו לנו לפני הישיבה האחרונה אצל שטרית, נראה שלפחות על הנייר, מנסים ליצור מצב של אבטחה יותר רצינית. אבל מאיפה לנו שאכן הכתוב על הנייר ימומש, שהפרטים לא יועתקו ע"י מל"ל למאגר נוסף, שיעשו בו שימושים בלתי לגיטימיים? שלא תקום ממשלה עתידית שתעשה בו שימוש טכנוקראטי מפחיד כזה או אחר? היינו בסרט הזה, אם הכוונה לסרט מד"ב דיסטופי ואם הכוונה הקריאה על מה שמעוללים השלטונות לאזרחים בסין או קוריאה או ארה"ב. זה סרט עם סוף לא טוב.
תחשבו שוב על כספת הקרטון. מה שומרים בה בעצם? במשל שלי שומרים בה את מפתחות הבתים שלנו. הרי משרד הפנים טוען שהוא מודאג מזהות אזרחים תמימים שנגנבת ומנוצלת לרעה. ביקשתי מרקוראי הבלוג לדמיין מכת מדינה של פריצות לבתים. האם משטרת ישראל היתה מציעה שלהגברת הבטחון האישי, כולנו צריכים למסור את עותקי מפתחות הבתים שלנו לשמירה בכספת הקרטון? אם המשטרה היתה אומרת לכם ששמירת עותק המפתח לבית אצלה ישפר את בטחון הבית שלכם, הייתם מאמינים?
אבל מפתח אפשר להחליף. דלת עץ אפשר להחליף לדלת פלדה. גם סיסמא קשה לנחש אבל קל ואפשר להחליף. מצד שני פנים ואצבעות מאוד קשה להחליף, ונראה שדי קל לזייף. זה מקל על המעקב ברחוב, ולא מקשה על זיוף ההזדהות מול פקיד, אולי אפילו מקל (כמו שהדגים אפי פוקס במכונות האצבעות של לשכת התעסוקה).
נחזור לכספת הקרטון. מדוע המשל לא טוב? כי המפתח הוא רכוש. אבל המידע האלקטרוני עלי – אם זה הביומטרי או זה שהוא רשומה במשרד העבודה – אינו הרכוש שלי, הוא אני. הוא הזהות שלי, הוא היכולת שלי להגן על עצמי מגנבים ותוקפים. הוא דבר שהממשלה יכולה לקבל כדי לתת לי את השירות שמגיע לי אבל לא לשחק איתו משחקים, להשתמש בו נגדי או לסכן אותי באמצעות הפקרתו. המדינה שלנו הסתדרה עד היום מצוין ללא מאגר ביומטרי, ואין סיבה להתחיל עכשיו. לבעיות שלה יש פתרונות יותר טובים ופחות מסוכנים.
אל תתנו אצבע לביומטרי. לכו החל מנובמבר למשרד הפנים וסרבו לכל הצעה למערכת החדשה. זו זכותכם וחובתכם, ולא משנה אם אתם ימין, שמאל, יפי נפש או גזענים, אנשי מרכז או קיצונים. זו המדינה שלנו, אנחשו אמורים להיות הבעלים שלה, היא לא יכולה להיות הבעלים של חיינו. יש גבולות, והמאגר הזה הוא עוד קו אדום שנחצה פה.
אחרי סופ"ש מטריד של הפוגרום בענתות, הגיעה היום ידיעה מעודדת לעיתונים, שתביעתו של קניוק הצליחה, ובערב ראש השנה התקבלה הפסיקה לפיה הוא יכול להרשם כיהודי ללא דת במשרד הפנים. (הנה גם הדיון בתפוז, הכיסוי בוואלה, וטור של רוביק רוזנטל מיוני השנה על הבעיה הסמנטית של "לאום" בהקשר הזה). צעד זה יוצא נגד כפיה דתית ומבקש גם לדחוף למצב של הפרדת דת ומדינה.
בנקודה זו לא ברור אם כל אחד מאיתנו יוכל ללכת עכשיו ולבקש את מחיקת סעיף הדת במשרד הפנים, או שכל אחד מאיתנו צריך עכשיו פסיקת בימ"ש כי משרד הפנים לא יאפשר את התהליך מרצונו הש"סי. אני על כל פנים אנסה, כי מזמן אני צריך לקפוץ לסידורים במשרד הפנים (למשל עברתי דירה לפני כשנה), והתאפקתי לעשות את זה רק בנובמבר.
למה נובמבר? אם כך לכל מי שלא עוקב אחרי הבלוג הזה או שנגע בו נגע השכחה, בנובמבר מתחיל הפיילוט הביומטרי. הפיילוט לא נועד לבדיקת יעילות או נכונות השימוש במאגר שכזה, או אפילו את הכולותיו הטכנולוגיות לתת מענה לבעיות הקיימות בעולמנו וארצינו. לא ולא, כל אלו פרמטרים ששטרית כבר החליט שלא צריך לבדוק. אחת הבדיקות הבודדות שאולי עוד נצליח להלחם לכשלונן היא בדיקת שביעות הרצון, כלומר, האם הקהל מרוצה מהקמת המאגר ומעונין לעבור לתעודות החדשות.
שתי ציפורים במכה אחת! תשובת "לא!" למאגר הביומטרי, ו"לא!" נוסף לכפיה הדתית במדינה שהיתה אמורה להיות דמוקרטית.
הדבר הנכון לעשות אם כך, היא לקפוץ למשרד הפנים החל מנובמבר, כשיתחיל המאגר לפעול, ולסרב לשדרג את התעודה, או אולי עדיף לבקש להוציא מחדש תעודה מהסוג הישן עם תמונה מעודכנת וכשמציעים לכם את התעודה המצ'וכללת עם הצ'יפ והרישום במאגר הביומטרי, לסרב בתוקף. אנחנו מקווים שבסוף תקופת הפיילוט נוכל לשכנע את משרד הפנים שמספיק אנשים הוציאו תעודות נייר לעומת התעודות הביומטריות, או לפחות סירבו לקחת תעודה ביומטרית שהוצעה להם (בתקווה שמשרד הפנים רושם את הנתון הזה לצרכי סטטיסטיקה!).
יש ימים שבהם אני עוסק בעניני פרטיות אלקטרונית, זה קל מדי ליפול לבור של פראנויה ולודיזם, במובן של פחד מפיתוחים טכנולוגיים בידיים הלא נכונות. אורוול פחד מהשלב הזה בפיתוח הטכנולוגיה, והעולם שדמיין ב"1984" היה קודר ומדכא (תרתי משמע). מצד שני צ'ארלי סטרוס מצייר עולם מאוד עצוב לעמים שיצאו נגד טכנולוגיות (למרות שזו סאטירה פוליטית יותר מאשר עתידנות של ממש) בספרו "סינגולאריטי סקאי". ספר שנוגע בכל טרנד ורעיון טראנסהומניסטי ולא תמיד בצורה מחמיאה. מול רואי שחורות שונים גם קורי דוקטורוב ניסה להפיח קצת אופטימיות בספר "אח קטן" שהזכרתי פה לא פעם, על הדרך שבה נער מצליח להמלט ממנגנוני בטחון מהירים מדי על ההדק של מדינת המעקב אליה התדרדרה ארה"ב – אבל עושה זאת ע"י רתימת הטכנולוגיה לטובתו. האופטימיזם של דוקטורוב הוא שטכנולוגיה כאן משמשת נגדנו אבל גם בידינו, ולכן כדאי לכולנו להכיר אותה טוב ולהשתמש בה לטובתינו.
קורי, אם עוד לא טחנתי לכם עליו מספיק פה בבלוג, הוא מהדוברים הנמרצים והבולטים לגבי רפורמת הקופירייט הדרושה כדי לשחרר את המין האנושי לנקוט ביצירתיות הדרושה לו כדי להתקדם ולהלחם על קיומו. אחד הנושאים שמרגשים אותו בשנים האחרונות הוא הדפסה תלת מימדית ושימוש מחודש בטכנולוגיות, ולצד זה להבין את ההשלכות של היכולת לחלוק חפצים פיסיים ולהעתיק אותם כמעט בקלות שבה אנו מעתיקים היום מידע, ומה זה יעשה לחוקי הקניין. כהרגלו הוא "חוזה את ההווה" בספרו Makers. הנושא הפך כנראה למשהו מדבק במשפחתו, כיוון שאישתו, אליס טיילור שעד כה התפרסמה בתור מעצבת משחקי מחשב מוכשרת ומצליחה, הקימה עכשיו סטארטאפ שמתמקד במשחקים שניתן להדפיס בתלת מימד. כמה כוח יש בידיים של אדם שיכול להדפיס לעצמו חלקי פלאסטיק, מזון, מתכת ואפילו איברים להשתלות? בסיפוריו "Printcrime", "אחרי המצור" ואחרים קורי חוקר את ההשלכות על התרבות, הכלכלה, היצירתיות ועוד. גם ב"סינגולריטי סקאיי" יש תיאור יפהפה של "מכונות קרן השפע" שמשחררות אנשים מתלות ביצרנים וזמינות חלקים, ואפילו מפיקות את חומרי הגלם מהסביבה בצורה חכמה.
לאור כל הפחד מניצול לרעה שלצד ההתרגשות מהעתיד לבוא, לפעמים נחמד לקרוא חדשות ודעות חיוביות בתחום. למשל מרגש לקרוא שבהמשך לפרויקט TOR, ממשלת ארה"ב מפתחת עוד תוכנות וחומרה כדי להביא את מהפכת המידע המקוונת לארצות שעל אזרחיהן מוטל איפול מידע וידע. תמיד טוב לראות ממשלות עושות גם טוב למען האינטרנט ומשתמשיו ולא רק אודפות אותו ככלי לצנזורה וניטור בטחוני ומסחרי.
"האם אתה אופטימי או פסימי לגבי העתיד?" אני נשאל לעיתים קרובות, עד שהכנתי תשובה בשלוף: "כדי להיות אקטיביסט, אתה חייב להיות שניהם: פסימי מספיק כדי להאמין שהדברים יתדרדרו לרעה אם יניחו להם ללא ביקורת, אופטימי מספיק כדי להאמין שאם תפעל, ניתן למנוע את הרע ביותר."
אבל יש כאן יותר. קראו לי לא פעם טכנו-אוטופיסט. אני לא יודע לגבי זה, אבל אני מוכן לקבל בהכנעה "טכנו-אופטימיסט". טכנו-אופטימיזם היא אידאולוגיה שמגלמת את הפסימיזם והאופטימיזם שלעיל: הדאגה שטכנולוגיה יכולה לשמש כדי להפוך את העולם לגרוע יותר, התקווה שאפשר לכוון אותה כדי לשפר את העולם.
כדי להבין טכנו-אופטימיזם, זה מועיל להסתכל על תנועת התוכנה החופשית, שהאידאולוגיה והאקטיביזם שלה הולידו את מערכת ההפעלה GNU/Linux, מערכת ההפעלה הניידת אנדרואיד, דפדפני פיירפוקס וכרום, יוניקס BSD שחי מתחת למערכת ההפעלה של ה-MacOS X, שרת הווב אפאצ'י ועוד הרבה שרותי ווב, דואל וטכנולוגיות שונות אחרות. תוכנה חופשית היא טכנולוגיה שנועדה להיות מובנת, ניתנת לשינוי, שיפור והפצה ע"י משתמשיה. יש המון מוטיבציות לתרומה לתוכנה חופשית/פתוחה, אבל שורשי התנועה הם בדואליות הזו של פסימיזם/אופטימיזם: פסימיות די הצורך כדי להאמין שטכנולוגיות סגורות וקנייניות יזכו לאישור הקהל הרחב שלא מעריך נכונה את הסכנות במורד הדרך (נעילה לספק, איבוד פרטיות, איבוד מידע כשטכנולוגיות קנייניות מתייתמות); אופטימיות די הצורך כדי להאמין שגרעין של תוכניתנים ומשתמשים יכולים ליצור ביחד אלטרנטיבות מלוטשות ולזכות בתמיכה עבורן ע"י שידגימו את עליונותם ויעזרו לאנשים להבין את הסיכונים שבמערכות סגורות.
בעוד כמה אקטיביסטים של תוכנה חופשית חולמים אולי על עולם ללא תוכנה קנינית, החתירה אחרי אידאולוגית חופש התוכנה היא באופן כללי מועילה יותר מאשר המטרה שלה; כמו טכנולוגיסטים טובים, הם רואים את טכנולוגיה הקנינית כבאג, ובאגים אי אפשר בהכרח לחסל. זה פשוט לא אפשרי לחסל את כל הבאגים, אז תוכניתנים עוקבים, מבודדים ומצמצמים באגים במקום זה. קחו לדוגמא את מערכת ההפעלה אובונטו, מהדורה מאוד פופולארית של גנו/לינוקס. הבאג הראשון במערכת מעקב הבאגים שלהם הוא:
"תיאור הבאג: למיקרוסופט יש את נתח השוק השולט במחשבים שולחניים חדשים. זה באג, שאותו אובונטו מעוצבת לפתור".
"תוכנה לא חופשית מעכבת חדשנות בתעשית מערכות המידע, מגבילה את הגישה למערכות מידע לחלק קטן בלבד מאוכלוסית העולם ומגבילה את יכולתם של מפתחי תוכנה לממש את מלוא הפוטנציאל שלהם, ברמה העולמית. הבאג הזה ניכר לאורכה ורוחבה של תעשיית המחשבים האישיים"
הבאג הזה "פתוח" (כלומר, עדיין לא נפתר בצורה מספקת) מאז 2004 ואני אופתע אם הוא יסגר בעתיד הקרוב. למרות זאת כל גרסא של אובונטו התקדמה במפורש לצימצום הנזק העולה מהמשך קיום הבאג, על ידי שהם מציעים מערכת הפעלה שקל לעבור אליה ממוצריה של מיקרוסופט, עם קיצורי מקלדת דומים ותוכנות מובנות, אך ללא הנעילות וההגבלות. באג מספר 1 של אובונטו לא יפתר ע"י מוצר אלא ע"י תהליך.
הלך הרוח התוכניתני הזה הוא המפתח להסנת הדואליות הפסימית/אופטימית. בתור טכנו-אופטימיסט, נגע לליבי לראות את התפקיד שהרשתות מילאו בעזרה לפעילים באירן, מצריים, לוב, בחריין ואוטוקראטיות מזרח תיכוניות אחרות לתיאום בינאישי. אבל בתור טכנו-פסימיסט, נחרדתי לראות את הפעילים משתמשים במערכות בלתי בטיחותיות ולא מתאימות כגון פייסבוק, שהופכות את עבודת השילטונות לקלה בהאזנה, ניתוח ופירוק המבנה של ארגוני הפעילים.
אלו לא חדשות. הנוחיות של רשתות חברתיות בלתי-ידידותיות-לפרטיות מאז פרנדסטר ועד פייסבוק הפכה אותן לפלאטפורמות מפתות לשימוש בארגון מטרות אקטיביזם. אלו מביננו שאכפת להם מאיכות כלי הניהול של המטרות, התריעו נגד השימוש ברשתות האלו כל הזמן, בהצלחה בינונית. אבל הבאג מספר 1 עדיין פתוח – אקטיביסטים, ואפילו אלו המלומדים בטכנולוגיה שאמורים לדעת יותר טוב – עדיין שולחים ידם לטכנולוגיות קנייניות, בלתי מוצפנות, עוינות פרטיות, מטיעונים של אי הנוחות של השימוש באלטרנטיבות.
ויש להם נקודה חשובה: כרגע קשה יותר להתראגן למען מטרה בלי להשתמש בטכנולוגיה ידידותית למעקב מאשר לפתוח דף קבוצה בפייסבוק. על כתפי הטכנו-אופטימיסטים נופלות שתי משימות: ראשית לשפר את האלטרנטיבות, ושנית לשפר את ההבנה הציבורית של הסיכונים שבשימוש בכלים לא מתאימים בסביבות עוינות. יש הקשרים של סיכון גבוה – משטרים מדכאים וצמאי דם – שבהם ממש עדיף לא לפעול מאשר לסכן פעילים בשימוש בכלים שיקלו על משטרות חשאיות לעשות את עבודתן האיומה.
וכאן טמון ההבדל בין "פעיל טכנולוגיה" לבין "פעיל שמשתמש בטכנולוגיה" – הראשון מתעדף כלים שבטוחים למשתמשים, והשני מתעדף כלים שישיגו מטרה אקטיביסטית כלשהיא. הטריק לפעילי טכנולוגיה הוא לעזור לפעילים-משתמשי-הטכנולוגיה להעריך את הסיכונים הנסתרים ולסייע להם למצוא את הכלים הטובים יותר. כלומר להיות פסימיסטיים ואופטימיסטיים: ללא שת"פ מומחים, פעילים עלולים לסכן את עצמם עם בחירות פחותות בטכנולוגיה; אבל עם שת"פ, פעילים יוכלו להשתמש בטכנולוגיה כדי לתמרן טוב יותר מהאוטוקרטים, הרודנים והבריונים.
השימוש של אוטוקראטים בטכנולוגיה נגד ההתקוממויות במזה"ת היתה צלצול מעורר לקבוצה גדולה של פעילי טכנולוגיה וגם לפעילים משתמשי טכנולוגיה. בעודי כותב את הטור (5/2011), הרשת רוחשת פעילים מודעי-פרטיות הבונים כלי התארגנות ששומרים על אנונימיות, שימלאו את הפער כאשר ממשלות ימשכו את הרשת מהשקע, שמונעים האזנה ונלחמים במידע מטעה. הטובות שבטכנולוגיות האלו יהיו פתוחות וחופשיות, כך שכשלים במתודולוגיות שלהם יוכלו להיות מזוהים ומתוקנים מוקדם דרך ביקורת רחבה. בינתיים, אנחנו הטכנו-אופטימיסטים נמשיך ונלחם נגד באג מספר 1, נבקש מעמיתינו להסתכל מעבר לנוחיות המיידית של פייסבוק, על הסיכונים ארוכי הטווח של שימת חירותינו בידיים של אינטרסים פרטיים שמעולם לא הבטיחו לשמור עליה, ושלהן אסור לנו להאמין גם אם יבטיחו.
