הו, עיני!

הצצתי הרגע לבלוג לראשונה מזה חודשים באקספלונטר 7. אמאל'ה! טקסט התגובות עם רקע בצבע קקי ומופיעים שם חיצים קטנים של אלמנטים LI שלא אמורים להופיע!

עד עכשיו עבדתי על העיצוב עם Inspect Element של כרום ועם FireBug. יש למישהוא המלצות לכלים נרדפים לExploder או שאשאיר את העיצוב כמו שהוא?

שגעון התגובות ושאר חדשות הוורדפרס

נתקלתי במקרה בתוסף תגובות משוגע לוורדפרס שבין שאר הפיצ'רים המוגזמים שלו, מאפשר להגיב בחלונות צפים על כל פסקה, ובעצם ליצור דיון על מסמכים כמו הדיונים על חוקים באתרים כמו אופן-קונגרס. לבלוג שלי זה כלי מיותר ו"מסוכן", אבל אולי מישהו עם סוג אחר של בלוג ימצא את זה מענין :)

בינתיים, למי שלא הסתכל מקרוב, שפצרתי קצת את הCSS (אני מקווה שלטובה) והוספתי וידג'ט יותר משוכלל לתגובות אחרונות, אבל אולי הוא קצת אוברקיל.

בנוסף החיפוש זז למטה והוצמד לחיפוש בבלוגסרץ'. אם למיהו יש את הידע איך לאחד את זה לתיבת חיפוש אחת עם שני כפתורי סאבמיט בלי הרבה בלבול מוח, אני אשמח.

כמובן, חלק מהשינויים האלו גורמים אולי לאיטיות או עומס, אז ספרו לי איך אתם מתרשמים. אם הוספתי נוחיות או הכבדתי, וכולי…

בנוגע לפינג/טראקבקים, אני עדיין לא יודע איך לדבג את שגיאת 500 שמחזיר לי ה-XMLRPC, וזה מבאס לאללה. אם יש גאון PHP (עדיף עם היכרות עם WP) שמוכן לעזור עם רעיונות אני מאוד אעריך.

לבסוף, אני שולח ד"ש לשי1 – גיליתי שלושה תוספים שונים שמאפשרים להכניס נוסחאות LaTeX(tm) בפוסט בבלוג. רוצה? :)

הפיצ'ר החביב אפילו מובנה בוורדפרס.קום, אבל אם אתם בבלוגלי ורוצים נוסחאות, אתם יכולים להשתמש בעורך האינטראקטיבי הזה, להוריד את התמונה שיוצאת ולשבץ אותה בבלוג כמו כל תמונה רגילה. עוד אופציה אחרונה חביבה היא להתעלק על שרת מדיהויקי כלשהוא שאפשרו בו את הפיצ'ר של נוסחאות מתמטיות. אם זה מועיל לעוד אנשים אתם יכולים לשבץ כך בהשאלה נוסחא שיצרתם על שרתי הויקיפדיה למשל (או בויקישיתוף), אבל אל תגזימו כמובן. הויקיפדיה היא בכל זאת אתר קטן ללא מטרות רווח גשמי, שרץ על קלאסטר (או עשרה) של שרתים חלשים ומסכנים, רחמים עליהם.

עדכון: יש את הפיצ'ר בבלוגלי, אני מודה לאלעד שתיקן אותי :-)

עוד מידע מענין פה, והסברים על התחביר המורחב פה.

-------
  1. שלא עדכן את הבלוג שלו חודשיים, ויש לו בטוח המון מה לספר[^]

וורדיפרסיה

וורדפרס ממשיך לעצבנני. עיקמתי לו היום את הידיים שיצבע לי נכון את התגובות והעליתי ידנית את הסקריפט שמקפיץ את טופס התגובות למקום הנכון אחרי שלא הבנתי איך לגרום לו להופיע אוטומטית בכותרת, ועכשיו אני לא יודע אם הוא לא עובד עדיין לאט מדי. בכל מקרה, כמה שאלות לקוראות:

1. אולי מישהיא יודעת למה כבר כמה חודשים לא מופיעים אצלי טראקבקים?
2. יש אצלי כבר תוסף לניידים, אבל האם למישהיא חסרים תוספים כדי להראות את הבלוג יותר טוב בסמאכטפונים? אין לי אחד אז אינני יודע איך החוויה.
3. למה אינני יכול להוסיף תגים מחלונית התגים לעריכת פוסט? זה עובד רק במצב "עריכה מהירה", או אם אני משתמש בחלוניות click-tags העמוסה מדי או Suggested -Tags המבוגגת, שהייתי רוצה להחליף (simple tags נראה תקוע משהו).
4. אני שונא CSS. צריך להיות חוק שיסדר את הטרוף הזה, כי אני עוד לא הצלחתי להבין את מודל האוביקטים שלו מניחוש, ואילו הגדרות דורכות על אילו. הקהל מוזמנת להציע.

הפניה מדובררת כמכוונת למין החזק, אך הכוונה כמובן גם לעונדות דילדו ולבני המין המוחלש.

או!

סתם צילומצב של העמוד הראשי של הבלוג הבוקר. ההוכחה שהבלוג הזה מלא באפשרויות בחירה לכולם (או משהו כזה).

קשקשת ברשת

שפת הבלוגרים, שפת הקוראים

עלתה קובלנה קטנה מקהל הקורא, שהעובדה שאני משתמש בשמות מעוברתים או מחו"לנים לאתרים שונים1 וטעויות מכוונות כסלנג בלוגרים2 מפריעה לקריאה זורמת ומטרידה את מנוחת הנחנחים.

ברצינות, זה משוב חשוב בשבילי – יש למישהו דיעה בנושא? זה נראה כגורם מפריע? חוסר רצינות? מסיח את הדעת מעיקר המסר? מודה לכם מראש.

-------
  1. טמקא, הטוש, הקופה הרושמת, וכולי[^]
  2. לא לידוג, צ'כונה, מ'סתומרת[^]

בלוגרים, פרסום סמוי, יושרה למכירה ואתיקה עיתונאית לבלוגרים

חודש דחיתי, לכתוב או לא, ואז נזכרתי בנושא אחרי פוסט של ישי על שקרים בשיווק. אז באיחור של חודש אני מגיב לסיפור מקאן אריסון… הרקע, למי שפספס: כתבה של עידוק בעין השביעית חשפה עד כמה ציניים יכולים להיות מפרסמים, ולנצל את מצב השוק לפתות בלוגרים במאות שקלים פה ושם תמורה היושרה שלהם. ספציפית הוא מתאר שם קמפיין מוזר שבו המפרסם של קנור רץ לקנות כמה ספוטים בבלוגים לצנצנת של רוטב עגבניות תמורת נזיד עדשים. לא רק את היושרה של בלוגרים ובלוגריות הקמפיין הזה קונה, אלא גם את זה של ניר צוק, שבשביל הכסף הסכים לביים איך הוא כאילו מעדיף את רוטב קנור בין טייקים באולפן על פני הרוטב הטרי שהוא הכין למצלמות.

ידעתי שמפרסמים מתנהגים ככה, גם טוקבקים של פרסום סמוי-שקוף אינם חדשות, אבל הישירות וההתקפתיות של אשת הקשר של מקאן-אריסון מרמזת שהאנשים שיושבים במשרד הזה כבר מזמן נפטרו מהמצפון והיושרה וגם איבדו פרופורציות והבדלה בין אמת ושקר. תגובות לכתבה אפשר למצוא אצל עידוק בבלוג הפרטי, כולל תגובות כועסות בעילום שם (אני מנחש של המפרסמים או של בלוגרים שמפחדים לאבד את ההכנסה הנוחה), ושם נרמז שאף יריב חבוט, איש שלא אמור להיות לו מחסור בכסף, היה אחד הבלוגרים שהתפתה למכשיר סלולארי אומניה, ליכטש פרסם שיר לכבוד הארוע, . הדיון שהתפתח עבר דרך יובל דרור (שכמוני הצליח להיות מופתע מהאגרסיביות), ומשם המשיך לעוד הרבה יעדים בלוגוספריים, את עץ ההתפתחויות תמצאו בבלוגדיבייט (שבאמת סבל מתקופת יובש בחודשים האחרונים…). בהמשך חזר הדיון על ענין הקוד האתי לבלוגרים, נשלף הפרויקט של אפי פוקס מהבוידעם, ונשאלה השאלה, מהו הפתרון לברדק המעיק הזה שנקרא אמינות ברשת. האם קוד אתי שמוסכם על רבים או דיסקליימרים אישיים? הרי זה לא אכיף, אמרתי את זה כבר כמה פעמים אצל אפי בבלוג. הנושא מטריד אבל אין פתרון אמיתי מלבד הפעלת השכל (מסכימים איתי רויטל, רן יניב ואחרים), ומצד שני אני לא מבין את הזלזול שמביעים אחרים בנושא (למשל רונה).

אני יכול רק לפרסם כאן את הפרמוטציה שלי לדיסקליימר (לאחרונה עדכנתי), ולקוות שתאמינו לי כשאבקר מוצר לטוב או לרע. כל בלוגר יכול לפרסם מה שבא לו, אחרים יכולים לירות בו חיצי ביקורת אם הוא לא יחסום תגובות וטראקבאקים. בסופו של דבר, על הקוראים מוטלת האחריות להפעיל חשיבה ביקורתית.

זה נכון יותר ויותר גם למדיה החדשותית הרגילה לצערי, שכבר מתקשה לדווח בנייטרליות (משיקולים מסחריים?). במקום שבו קובעי מדיניות מאבדים צפון והתקשורת מאבדת שיניים, לפעמים הישועה וקול ההגיון יכולים להגיע גם מהבלוגרים, יושבי היציעים הופכים להיות שחקני ספסל בזכות עצמם (אגב, פרשת דרורי קיבלה היום טוויסט תמוה), ועל הקוראים מוטלת המשימה לברור לבד את מקורות המידע. כולם הרי חוזים את מות העיתונות, ורק מיחלים שישרוד העיתונאי. לאף אחד לא ברור באיזה מודל כלכלי זה יקרה, ואיך נגיע מכאן לשם. זה לא הולך להיות קל, וקשקשני השיווק ינסו להטות את המידע לכל כיוון אפשרי, אני מקווה שנהיה בסדר.

לסיום אשאיר אתכם עם שתי המלצות לא ממומנות: הראשונה היא לא ללכת ל"שרקוטרי" ביפו. בזבוז זמן וכסף, אולי יום אחד אכתוב בהרחבה. גילוי נאות: לא שילמתי על הארוחה, אמא שלי הזמינה אותי (וסבלה עוד יותר ממני).

השניה היא על התקליט החדש של רגינה ספקטור, שהולכת והופכת ליותר יפה אבל יותר ממוסחרת מפעם לפעם (כסף כסף כסף). התקליט האחרון שלה יצא לחנויות לאחרונה. גילוי נאות: עוד לא שמעתי אותו בעצמי, אבל נראה שעדיין היא מעולה במה שהיא עושה אז מה יש כאן להמר?
Laughing With