על הגיקים שיצילו את האנושות, ולמה לא צריך לפחד מזה

עפרי אילני פרסם1 מאמר ב"הארץ" תחת הכותרת "די להערצת החנונים". כיוון שאני מעריך שלרב הקוראים שלי אין מנוי אני אתמצת:

  • חנונים היא תופעה חדשה, ש"אי אפשר למצוא ביוון העתיקה, וגם לא בתנ"ך. יהיה זה מגוחך לטעון שסוקרטס או שלמה המלך היו חנונים."
  • יש תפיסה רווחת שכדי להצליח צריך להיות חנון או להתחתן עם חנון (ולהוכחה עפרי הביא את השיחה המדוברת של צוקרברג והסבתא).
  • "[התופעה] גם קשורה במובהק לעולם טכנולוגי־מדעי, שהרי, נערות המשננות שירים של יונה וולך הן לא בדיוק חנוניות."
  • "לפי התפיסה המקובלת, בחייו של החנון פשוט אין דרמה. הם מתנהלים בין שורות קוד וסרטי מדע בדיוני. ברגע שבו הסכנה נכנסת לחייו, החנון מפסיק להיות חנון. זו הסיבה לכך שתרבות החנונים מתגבשת סביב יצירות מיתיות כמו "מלחמת הכוכבים" ו"מסע בין כוכבים". כמו שסרטים של הומואים אינם עוסקים בהומואים אלא בנשים, סרטים של חנונים עוסקים בלוחמי אור ולא במתכנתים."
  • "נביאי טכנולוגיה מדברים על "שיבוש" (disruption) בממדים היסטוריים […] שיבוש כזה יהפוך אותנו לזרים בעולמנו שלנו, נתונים לחסדיהם של ברוני הטכנולוגיה."
  • "האם אפשר לסמוך עליהם? עד היום החנונים היו רודנים נאורים של האימפריות שלהם. […] צוקרברג ודומיו הם סוכניה הנאמנים של התבונה האינסטרומנטלית — גישה רציונלית לעולם, המודדת הצלחה לפי יחס אופטימלי בין עלות לתועלת. החנון נוטה להיות טיפוס כמותי, שחווה את העולם כסדרת נתונים. הוא משרתה הנרצע של טבלת האקסל."
  • "בספר "Geek Heresy" […] דווקא בתקופה של התפתחות טכנולוגית אינפלציונית הנשלטת על ידי גיקים, הקידמה החברתית והפוליטית מפגרת מאחור. […] אבל גם לשיטתו של טויאמה, רק חנונים יצילו את העולם. הוא מעלה על נס "כופרים גיקים" — חנונים יחידי סגולה שהתמרדו נגד הסדר הטכנולוגי וניטרלו את התוכנה שיצרה אותם. אולי אדוארד סנודן הוא דוגמה לטיפוס כזה."

תשובתי, עפרי: ערבבת קטגוריות לגמרי.

ראשית על המילה Nerd מול Geek, שהיא בעשורים האחרונים המילה המקובלת ל"משוגע לדבר", לא בהכרח אספרגר או בעל נטיות סוציופתיות כמו שאתה מתאר פה (צוקרברג, שמידט וגייטס הם דוגמאות קיצוניות במיוחד, וגייטס מאד השתנה כידוע). "גיק" בשבילי היא מילה שאוצרת בחובה התלהבות, סקרנות, דקדקנות, כל זה נכון, אבל זה לא נגמר במספרים. אדם יכול להיות "גיק של מכוניות" כי הוא לא רק זוכר את נפח המנוע של הפרארי שניצחה במרוץ <שקרכלשהוא> ב1957, הוא גם יזכור בהתלהבות את שם הנהג וסיפור חייו. כך למשל אורן נהרי הוא גיק של היסטוריה, שוקי גלילי גיק של חומוס, ויש גיקים של אמנות או סוציולוגיה. לא יודע להתחיל לספור לך כמה תחומי ענין היו ללאונרדו וגיקים היסטוריים אחרים, וכן, גם את פיתגורס וארכימדס בהחלט הייתי סופר ברשימה והרבה מדענים/פילוסופים יווניים אחרים. זה לא אומר שאין להם חיי חברה, מין, או מודעות פוליטית, חברתית וסביבתית, וכולי. נכון, יש בעדה הזו אנשים חומרניים, אבל החמדנות והאגירה היא בד"כ של זכרונות, רעיונות, ידע, טריוויה – פחות של כסף למען איסוף הכסף עצמו אלא למען העושר הרגשי או האינטלקטואלי שבעיסוק.

לידה ובנפרד הNerd, מילה שתארה פעם אדם עם קשיים חברתים (נוירולוגיים או פסיכיאטריים), אולי חבוש משקפיים שהתבודד מגיל צעיר עם ספרים, לא בהכרח חכם או אפילו גיק, אבל בהחלט עלול למצוא את עצמו מנודה חברתית בשל קשיים לגיטימיים להשתלב (ובינתים המילה אומצה מחדש גם למובן החיובי שלעיל, מה שמבלבל קצת). ברשימה ההיסטורית הזו הייתי בקלות מוצא את אברהם אבינו, יוסף נינו (בהנחה שהם דמויות היסטוריות, כן?), ואפילו משה רבינו. גם שאול הנבעך שחיפש אתונות ומצא מלוכה הוא דמות עם בעיות חברתיות ותקשורת בינאישית קצת מחורבנת, לא?

אה כן, ופיתגורס גם ברשימה הזו. הפחד המשתק משעועית מסגיר אותו.

שני הקהלים הנ"ל לא חופפים, למרות שיש בניהם חיתוך לא קטן. ובתוכו אתה מדבר על חתך דק של נרדים שעובדים בתחום המתפוצץ של שירותי אינטרנט וכל המתחבר אליהם. חלקם מנוצלים ע"י סוציופאתים רודפי בצע או שהופכים להיות כאלו בעצמם, אבל זו לא כל התעשיה. לא כולם צוקרברג, שמידט או רפאלי2 שיטענו שהם עושים טוב לעולם בזמן שהם שודדים ממנו את האנושיות, הפרטיות והיכולת למודעות עצמית. אלו דוגמאות קיצוניות ומסוכנות או לפחות בעייתיות, ואני מסכים כי מדובר ביישומים המנצלים לרעה את החולשות האנושיות במקום לטפח את החוזקות. זה מיעוט (מספרי, לא כלכלי לצערינו) שלא מעיד על הכלל. אני חושב שאנחנו עדה עם הרבה קהילות מגוונות, אפילו עם דעות חברתיות מפותחות לפעמים (חיפשת גיקים לסביבתנות וטכנולוגיות אקולוגיות? עוד תופתע…).

נכון, מד"ב הופך לפופולארי3, ולפעמים חלקינו גם מרוכזים מאוד בתחום צר ועתידני, ושוקעים במחשבות פילוסופיות של "מה יהיה אם X ואיך לא ליפול למלכודת הזו", וזאת כיוון שלרוב מד"ב מעורר אותך בסופו של דבר לחשוב ביקורתית על המין האנושי העכשווי ומגבלותיו, ולא פעם דחפו יוצרים מהז'אנר לשינוי חשיבה חברתי במאה האחרונה, לרוב לטובה (דוגמאות בולטות היינלין ורודנברי).

נערות המשננות את וולך בהחלט חנוניות. אדם שטורח לשנן שיר ולא רק לקרוא אותו בספר, אדם שמחפש להתעמק במשמעויות וללמוד על המשורר ומצב חייו כשכתב את היצירה, אלו לגמרי סממנים של גיקיות. לא פגשתי הרבה ספרניות או מוכרני/ות ספרים, גם ברשתות הגדולות כמו צומטסקי (טפו טפו), שאינם גיקים של ספרים. רגש, דמיון, וכל הדברים שציינת שחסרים, אולי חסרים לדור של אנשים ולא רק לעדה שבאת להתקיף פה? יש בחוץ דור של אנשים שנשבים בשקרים של פוליטיקאים, בנקאים, אוליגרכים ואנשי שיווק. במקום כזה בעייתי דווקא גיקים, אנשים בעלי חשיבה יצירתית, אסוציאטיבית, שיכולים לדמיין עתידים בעייתיים ולסמן שקרים, הם יותר מפוכחים מהקהל הרחב, ויהיו מי שימציאו פתרונות ויצילו את האנושות מכליה, ובדרך אולי גם את החברה והתרבות מיובש ומסחור יתר. לפחות קהילת הגיקים שאני מכיר סביבי, בחיים האמיתיים או ברשת – יותר מתקדמים חברתית, יותר מודעים לבעיות חברה, מגיעים להפגנות, לא מפספסים הצבעות לרשויות וחלקנו אקטיביסטים ברמה של החדרת רעיונות חברתיים יותר לפוליטיקה, מיתון המירוץ הטכנוקרטי/פלוטוקרטי של הכנסת למעקב, איסוף טביעות פנים ואצבעות ושאר מרעין בישין.

אסכם בהפניה לדברי לארי לסיג, פרופסור למשפטים שהוביל את תנועת ה־Creative Commons בזמנו, שהביאה את רעיונות התוכנה החופשית לכלל הז'אנרים של יצירות המוגנות בזכויות יוצרים, היום נלחם בשחיתות שלטונית (בעיקר המחלות של המערכת האמריקנית שנמכרת בנזיד עדשים לטייקונים וכוחות בינלאומיים לפי הצורך). בפראפרזה על ציטוט מפורסם שלו: פעם שבטים היו צריכים לוחמים כדי לכפות שלום וגבולות. מדינות עברו להשתמש בעורכי דין כדי להיווסד, לנהל קשרי חוץ ולהקים ספרי חוקים שיגנו על הפרט. היום הוא תור כותבי התוכנות לדאוג לשמור על הפרט מכוחות הבנקים ושוק ההון המנסה לנצל, לרגל ולהגדיל פערים. המסר כאן די ברור – אנשים שלא מונעים ע"י הון כספי אלא חברתי, הם העתיד. לדעתי זה יהפוך להיות יותר בולט ככל שנתקרב למשברי משאבי טבע, שם הכסף לא יעזור, והאנושות – על אוצרותיה התרבותיים – לא תשרוד בלי מהנדסים רבי דמיון.

לפרטים נוספים: התנועה לזכויות דיגיטליות, אקו-ויקי, הסדנא לידע ציבורי, מגמה ירוקה, ויקימדיה ישראל ועוד המון ארגונים קטנים של מייקרים ופעילים שיש בהם לא מעט שמחפשים דרכים לתעל את הכלים האהובים עליהם לשינוי חברתי חיובי. בעולם אפשר למצוא עוד אלפי פרויקטים שכן מסייעים לעולם השלישי לעשות יותר עם המעט שיש להם, לחלוק ידע ונסיון במקום לחשוב על שורת רווח אישי. הם לא צריכים להחשב "כופרים" בשל כך, בחירה מוזרה מאד במילה טעונה. אני מציע לך להעלות את הרעיון מול קהילת כותבי ועורכי הויקיפדיה ונראה מה דעתם.

-------
  1. אני מניח "פרסם" ולא "פרסמה" כי התגובות התיחסו בזכר, אבל אין לי איך לוודא באמת[^]
  2. או דוגמא אחרת – ורנר פון בראון :-) [^]
  3. לא, מלחמת הכוכבים שהבאת כדוגמא איננה מד"ב אבל זה לפעם אחרת[^]

על הזכות לזהות עמומה

לקוראי הותיקים אין פה כל חדש. אני רק מרכז לפוסט אחד את סיפור תמונת רשיון הנהיגה שלי בעקבות הפוסט של עידוק מהיום, כשגיליתי שקצת קשה למצוא את הפוסט המקורי עם הסרטון.

כולנו עושים טעויות מחוסר ידיעה. אני מודה שבפעם האחרונה שהארכתי את הויזה לארה"ב (שנת 2000 אני חושב), למרות היסוס מעוצבן, נתתי לבסוף את טביעות אצבעותי (לא זוכר אם 4, 5 או כל 10 האצבעות) לשגרירות ארה"ב בתל אביב. הן נוספו למאגר שכבר רצות שמועות שבחלקו דלף כיוון שמשתפים אותו עם עשרות גורמי ממשלה אחרים (לא רק פדרליים), ומי יודע – אולי נוצל לרעה. זה היה לפני 15 שנה. אי שם לפני כ7 שנים, התחיל להופיע על המכ"ם שלי הנושא של זיהוי ביומטרי והצורך להתנגד לחקיקה שקודמה כקטר דיזל ע"י ח"כ שטרית. לפני 5 שנים עשיתי תרגילים מקוריים אחרים כדי להתחמק מהמאגר הביומטרי של משרד התחבורה, על כך הפוסט הזה. היום אני משתדל להיות אפילו יותר זהיר, ב"עידן פוסט סנואודן", כמו שמכנים אותו בתקשורת.

מזה כמעט 20 שנה התמונות של הרשיונות אינן תמונות מחנות צילום שקונים ומביאים בכיס, כידוע לכם, אלא רשימת מקומות מורשים של משרד הרישוי, חלקם בחניות צילום או אופטיקה, הפועלים תחת רשיון ופיקוח מופרט של חברות כגון מרמנת, אחד הספקים המעושרים. אם יש שירות מופרט, הקבלן הזה (ועוד כמה דומים לו) יעמדו מתחת לחלון המשרד הממשלתי עם כפפת בייסבול ויתפסו אותו. כך הם מפעילים היום את הקורסים לנהיגה מונעת, את עמדות הצילום לרשיון, עמדות הנפקת רשיונות ההנפקה הבינלאומיים (למשל בסניפים של איסתא) ואף את מערך בחינות התיאוריה, וזה רק במשרד התחבורה. למעשה אני לא יודע אם יש שירות של משרד התחבורה מול האזרח שמרמנת לא מעורבת בו היום או תחליף אותו בקרוב.

במסגרת ריכוז המידע של הפעילים נגד מאגר משרד הפנים גילינו שלא מעט ידיים ממששות את מאגר התמונות של משרד הרישוי. למשל, תמונת הרשיון קופצת מול עיני הפקיד במשרד הפנים כשתמסרו לו/לה את מספר הת"ז אם היא חדשה יותר מהתמונה של משרד הפנים. למעשה המאגר מוזכר מספר פעמים בניירת בלמ"סית של משרד ראש הממשלה בגאווה כדוגמא ראויה של איסוף מידע ביומטרי, לקראת ההקמה העתידית של מאגר לכלל האוכלוסיה. לא, משרד התחבורה מתעקש לציין שאין ולא היה שימוש ביומטרי בתמונות, למעשה הם נשבעים ביקר להם שהמאגר לא ביומטרי בעליל, למרות שבמסמכים מצוין שהתמונות באיכות ביומטרית. להדיוטות: תמונה באיכות ביומטרית משמעו שהצילום באיכות טובה לדגימה ביומטרית להשוואה עתידית. הפנים מוארים בצורה אחידה ולא בצל, המבט קדימה ולא בזווית, העיניים גלויות, והרזולוציה כמובן גבוהה. לא ברור אם יש הוראות מיוחדות לגבי לבוש או היעדרו. כל זה מאפשר למשל למרמנת לזהות שאתם אלו שהתייצבתם לשיעורי נהיגה מונעת ולמבחן שבסוף הקורס ולא מישהו בשמכם. כל מי שעבר כזה בשנים האחרונות אולי שם לב שמצלמים את פניו בכניסה לכיתות הלימוד של הקורס, אתם מוזמנים לעשות אחד ועוד אחד. משרד הפנים לא מפעיל פונקציות ביומטריות על המאגר אבל אולי מרמנת כן. המאגר אם כך בידי משרד התחבורה, אבל גם משרד הפנים וגם מרמנת וגם לך-תדע-מי, ולכן למשרד התחבורה אין באמת שליטה אם אחד הגורמים האחרים שקיבלו לידם עותק מפעילים עליו אלגוריתמים שכאלו. ליתר בטחון הם מפגינים פרצופים נפגעים מאוד כשרומזים להם על זה.

מעשה שהיה ב-2009. בעודנו נלחמים בחקיקה המחטפית של המאגר הביומטרי של משרד הפנים בכנסת, התקרב קץ תוקף רשיון הנהיגה שלי. כיוון שמראה משתנה (קרי, המידע הביומטרי מאבד את איכותו אם לא נדגם כל כמה שנים) נקראתי להצטלם מחדש. אם לא אצטלם – כך משרד הרישוי – אאבד את הרשיון ואת הזכות לחדש אותו. למעשה, אצטרך להוציא רשיון חדש כולל כל לימודי ומבחני הנהיגה שאמור לעבור תלמיד תיכון. את הבעיה החלטתי לתקוף בשני מסלולים. הראשון היה לשלוח בקשת חופש המידע לגבי טיבו של מאגר התמונות, השימוש בהם ולמי מותרת הגישה, תהליך שלקח יותר משנה וחצי ופורט בהרחבה פה בבלוג. השני היה להתנזר מגילוח, משל הייתי שמשון הגיבור, במשך מספר חודשים עד יום הצילום, כדי לטשטש מה שיותר פרטים בצילום או סתם לא להיות דומה לעצמי עד כמה שאפשר. ברור היה לי שאקט כזה לא באמת ימנע מהפקת פרמטרים ביומטריים מהתמונה אבל רציתי מחאה. התוצאה – עם מסגרת משקפיים אקראית אצל האופטיקאי (כולל תגי המחיר) שתסתיר את הגבות, פרצוף עקום במיוחד, פזילה בעיניים, לסת משוכה לשמאל וכל הא-סימטריות שהצלחתי לגייס בלי להכאיב לעצמי. קינחתי עם מחאת אורוול קטנה על המצח, הנה התוצאה:

רישיון בפיש-איי

אנשים חשבו ששאבתי השראה מהפסטפארי האוסטרי הזה, אבל האמת היא שאת הסיפור שלו הכרתי רק מאוחר יותר. מי שאולי קצת השפיעו היו הצמד חמד האלו. ניתן גם "לדפוק" את האלגוריתמים של זיהוי הפנים בשיטות של איפור משונה, אבל החלטתי לעצור בזה. למי שעוד לא ראה את התיעוד, שיהיה לכן בהנאה:

עוד על פרטיות בעידן המודרני, הציצו על ההרצאה הזו של עידוק, ויוטיוב כמובן מלא בעוד תופינים, גם מוזיקליים.

העיקר, כל עוד המאגר הניסיוני הזה אינו חובה (כרגע לפחות עד אפריל 2016 כמדומני) מומלץ לא להתנדב לתיעוד ביומטרי. התעקשו על תעודות מהסוג הישן. אנחנו מאוד בעד קדמה ותעודות חכמות, אבל המאגר הוא מסוכן, ועד שאפשר יהיה לקבל תעודות חכמות ללא מאגר, אל תסכימו ללחצים של משרד הפנים!

איך לא לעצבן לנו את הנגן

אין לי הרבה מה להגיד בפוסט הזה מלבד שנז"ק דיגיטלי הוא אכן נזק, ושנראה לי שאין לי היום מקוריות בבחירת כותרות פוסטים.

(כן, עוברים חודשים, אני לא כותב על הביומטרי או על פיגועי טרור, או מחטפי הגז, כי מי שעוקב אחרי בטוויטר יודע שאני גם ככה מיואש ולא נותר אלא לרטווט את הכתבים המובילים ולבכות. אז אם אני פותח כבר את הוורדפרס (ששדרג השנה יותר גרסאות משאני כתבתי פוסטים) אני אעשה את זה כדי להתלונן על הדברים הקטנים שמציקים לי. צרות עולם ראשון אם תרצו.)

באחד האמשים הזמנתי לי סטרימר קטן בקיקסטרטר. קופסת גפרורים שמתחברת בדיסקרטיות מאחורי הטלוויזיה, מבוססת פיירפוקס או-אס שהיא מעיין אדרואיד של עולם התוכנה החופשית. כשהמכשיר היה כמעט מוכן (לטענתם) הם פתאום החליטו להוסיף רכיבי תוכנת נז"ק דיגיטלי, לטעתם רק כך יוכלו המשתמשים להנות עד הסוף מאפשרויות הצפיה בנטפליקס, הולו+, אמאזון ושאר הירקות שממילא לא משדרות מחוץ לארה"ב אם לא תחמנת אותן עם VPN לכתובת IP אמריקנית ואולי גם כרטיס אשראי אמריקקי. לכבוד השדרוק, הודיעו, הם מעכבים את היציאה בכמה חודשים, מחזקים את המעבד ועוד כהנה. והנה עברו החודשים, המשתמשים שעוד לא התייאשו ובקשו החזר קיבלו הודעה מוזרה: "הסתבכנו עם הנז"ק הדיגיטלי, סוגרים את הבאסטה ומחזירים לכם את הכסף". מה קרה לתכניות המקוריות? לא ברור, אבל תאוריית הקונספירציה שכרגע נפוצה בין משתתפי הקמפיין היא שהעובדה שיש להם כסף להחזיר אומרת שקנו אותם, כנראה החברה הסינית שאיתה פיתחו את הפלטפורמה. אם יצא מוצר, הוא יהיה קנייני אני מניח. נו, לפחות הם מחזירים את הכסף, הקאקערים.

אבל זה לא פוסט תלונה, זה פוסט עשיה, ואם רוצים להנות ממשהו ראוי, צריך לעשות את זה בעצמנו. הרשת מלאה בסטרימרים זולים ויקרים, חלקם מבוססים לינוקס, חלקם אנדרואיד וחלקם (שומו שמיים) איזה חלונות אמבדד או משהו (לפי השמועות). אך אני איני מתכופף לטכולוגיות קנייניות כמו שאתם מכירים אותי, אז הנה התוכנית:

  1. רספברי פאי 2, עם קופסת ABS קשיחה וספק כוח – סביבות $42. אם אתם רוצים ספק שגם יודע לדחוף זרמים כראוי, אני יכול להמליץ על המפלץ הזה.
  2. להתקין דביאן וקודי על כרטיס 16GB, נגיד עוד כ$5.
  3. כבל HDMI.
  4. זהו. סטרימינג מהרשת, מכוננים של USB או משרת הטורנטים שבחדר העבודה. מי צריך יותר מזה, תכלעס? אה, וזה אפילו מריץ מיינקראפט לילדה, אז בכלל…

אופציונאליים:

לאחר שהתקנתם את התוכנה והחומרה, כדאי להציץ במדריכים של קודי ישראל ביוטיוב, או בפורום שלהם לענייני עברית וישראל, או בכל אתר בינלאומי אחר שבא לכם. לא צריך קופסאות מאד יקרות כדי לקבל בימינו את כל היתרונות מקום אחד :-)

אני מקווה שלא שכחתי כלום. בהצלחה!

רוץ USB חלק שני, מה עושים עם כרטיסונים סיניים חשודים?

עדכון לפוסט הקודם, הגיעו הכרטיסים החדשים, מצטרפים אחר כבוד לבדיקה. הגיעו מפורמטים משום מה בפורמט VFAT, שלא אמור בכלל לתמוך במערכות גדולות מ32GB ברב מערכות ההפעלה… פה לחשוד?

תזמון עם מתאם USB של סאנדיסק:
15MB/sec קריאה על 6GB הראשונים, אח"כ נופל ל-4.5MB/sec ל2 הגיגהבייטים הבאים.
אופס. נראה הקריאות והכתיבות האטו ככל שהוספתי בלוקים, וזה היה הפחד שלי מלקנות את הכרטיסים הזולים עד כדי חשד האלו מסין…. ניסיתי את הכתיבה הבאה ליצירת 24GB של אפסים על הכרטיסון:

for i in 1 2 3 4 5 6 7 8 9 10 11 12 ; do
  time {
    dd if=/dev/zero of=yoyo/test$i bs=1048576 count=2048
    sync
  }
done

והרי התוצאות מסבב כתיבה:
בלוק #1 2.15 MB/Sec (כן, לקח רבע שעה! וזה איטי יותר מהתוצאה הראשונה!)
#2 2.08 MB/sec
#3 2.07 MB/sec
#4 2.07 MB/sec
#5 2.05 MB/sec
#6 2.06 MB/sec
#7 2.03 MB/sec
#8 1.97 MB/sec
#9 1.77 MB/sec (בשלב הזה כתיבת בלוק בודד של 2GB לוקחת 19.3 דקות, אני לא יודע אם בגלל שהכרטיס התחמם או בעיה אחרת)
#10 1.63 MB/sec, בשלב זה עצרתי את התהליך, פשוט נמאס.

סבב קריאה:
2.7 MB/s קבוע בכל פעם, החלטתי לא להמשיך מעבר לארבעה מתוך עשרת הבלוקים. נראה מיותר.

בקיצור, לא דומה בכלל לתזמונים שראיתי ברשת (1 2) – מסקנה בינתיים, מסתמן שגם אם אלו הכרטיסים המקוריים של סאנדיסק, אולי אין מה לגעת בהם… מקבלים פה נפח, אבל הביצועים לא מרשימים.
עוד השוואה דרך היישומון הזה לאנדרואיד.
כרטיס סאנדיסק שכרגע בטלפון, 64GB: 7.35MB/s write
כרטיס 128GB "חשוד" באותו המכשיר: 3.9 – 4.4 MB/sec write
ודיסקון כיס 128GB "סוס" של SSK שהתחיל את הפוסט הקודם, לשם השוואה – 36MB/sec write
(זמני קריאה התעלמתי, כי היה ברור שהם נקראו ישר מהקאש בזכרון המכשיר, מאות מגה לשניה)
אז כאן נראה שהוא נותן ביצועים מאכזבים (הנה מדידות אחרות עם אותה התוכנה), אבל לא בלתי שמישים. לטלפון ולרסברי פאי זה אולי מספיק טוב.

בשלב זה התקנתי את כלי F3, לפי המלצת הדוד, ונתתי לו לרוץ ולגלות מה הגודל האמיתי של הכרטיסון. כאן הפסקתי לחשוד…

➞ sudo ./f3probe -n -t -s 1 /dev/sdb
F3 probe 5.0
Copyright (C) 2010 Digirati Internet LTDA.
This is free software; see the source for copying conditions.

Bad news: The device `/dev/sdb' is a counterfeit of type limbo

You can "fix" this device using the following command:
f3fix --last-sec=14651183 /dev/sdb

Device geometry:
	     *Real* size: 6.99 GB (1831398 blocks)
	  Announced size: 125.00 GB (32768000 blocks)
	          Module: 128.00 GB (2^37 Bytes)
	      Block size: 4.00 KB (2^12 Bytes)
	Last good sector: 14651183

Probe time: 38.72 seconds
Probe read op: count=46, total time=0.09s, avg op time=1.85ms
Probe write op: count=40, total time=19.92s, avg op time=497.95ms
Probe reset op: count=15, total time=18.72s, avg op time=1247.79ms

➞ sudo ./f3probe -n -t -s 1 /dev/sdb
F3 probe 5.0
Copyright (C) 2010 Digirati Internet LTDA.
This is free software; see the source for copying conditions.

Bad news: The device `/dev/sdb' is a counterfeit of type limbo

You can "fix" this device using the following command:
f3fix --last-sec=15755055 /dev/sdb

Device geometry:
	     *Real* size: 7.51 GB (1969382 blocks)
	  Announced size: 125.00 GB (32768000 blocks)
	          Module: 128.00 GB (2^37 Bytes)
	      Block size: 4.00 KB (2^12 Bytes)
	Last good sector: 15755055

Probe time: 40.79 seconds
Probe read op: count=48, total time=0.18s, avg op time=3.79ms
Probe write op: count=40, total time=20.50s, avg op time=512.49ms
Probe reset op: count=15, total time=20.11s, avg op time=1340.50ms


➞ sudo ./f3probe -n -t -s 1 /dev/sdb
F3 probe 5.0
Copyright (C) 2010 Digirati Internet LTDA.
This is free software; see the source for copying conditions.

Bad news: The device `/dev/sdb' is a counterfeit of type limbo

You can "fix" this device using the following command:
f3fix --last-sec=14651183 /dev/sdb

Device geometry:
	     *Real* size: 6.99 GB (1831398 blocks)
	  Announced size: 125.00 GB (32768000 blocks)
	          Module: 128.00 GB (2^37 Bytes)
	      Block size: 4.00 KB (2^12 Bytes)
	Last good sector: 14651183

Probe time: 67.90 seconds
Probe read op: count=50, total time=0.29s, avg op time=5.83ms
Probe write op: count=156, total time=52.48s, avg op time=336.43ms
Probe reset op: count=12, total time=15.12s, avg op time=1260.36ms

➞ sudo ./f3probe -s 1 /dev/sdb
F3 probe 5.0
Copyright (C) 2010 Digirati Internet LTDA.
This is free software; see the source for copying conditions.

Probe finished, recovering blocks... Done

Good news: The device `/dev/sdb' is the real thing

Device geometry:
	     *Real* size: 29.72 GB (7791744 blocks)
	  Announced size: 29.72 GB (7791744 blocks)
	          Module: 32.00 GB (2^35 Bytes)
	      Block size: 4.00 KB (2^12 Bytes)
	Last good sector: 62333951

Probe time: 7.42 seconds

הכרטיס האחרון לעיל הוא כרטיסון 32G מקורי להשוואה, אם כן שלושה כרטיסים מזויפים מתוך 15. אני מניח שאין לי מה לבדוק את השאר, נכון? אתם מוזמים אם כן לשים X על החנות XINCHAOHOU בעלי אקספרס. זייפן מוכח. עוד למדתי היום, שאין מה לבחון עם כתיבה של אפסים, כי כרטיסון מזויף יחזיר לי אפסים ממילא מקבצים ש"כתובים" מעבר לגודל הדיסק. אני מנחש גם, כרטיסון 128GB אמיתי לא יגיע מפורמט VFAT בכלל, אלא ExFat או אולי NTFS.

בקיצור, פתחתי Dispute באתר, אני מקווה לקבל את הכסף חזרה. אם השמוקים יעשו לי צרות, אני תוהה מה נכון לעשות איתם. את הכרטיסים עדיין אפשר לפרמט לגודל האמיתי ולהשתמש ברספברי פאי וכדומה, אז עוד לא הכל אבוד, אני מניח…

בחדשות טובות, שאר הדיסקונים שקניתי בסדר לפי F3. לפחות זה.

רוץ USB, רוץ ודהר!

קניתי דיסקוני כיס של 64-128GB מסין בעת מבצעי 11/11. זולים בצורה כמעט מחשידה, אז כשפירמטתי אותו אמרתי לתוכנה לבדוק את כל 128 הגיגים לראות שהם ברי קריאה וכתיבה, שמחתי לגלות שלא דפקוני. הגיע הזמן לבדוק מהירות, אז גם שלפתי כל שבב זיכרון פלאש שמצאתי בכיסים, כל מה שקניתי בעצם ב5-6 השנים האחרונות כמעט. הבדיקה היא פשוטה, כתיבת אפסים, ניקוי file cache ואז קריאה שלהם חזרה. הקבצים מה שיותר גדולים כדי שהבדלים בין מערכות הקבצים השונות יתאפסו (חלק מהתקני הזכרון מלאים, אז לא רציתי למחוק מהם מידע, והם מפורמטים ל־ExFAT, VFAT, NTFS ו־ ext4 בהתאם לשימושים השונים שלי).

Tested using:
time { mount /dev/sdb1 yoyo && dd if=/dev/zero of=yoyo/test bs=1048576 count=2048 ; umount yoyo; }
dd if=test of=/dev/null bs=1048576

SSK 128GB "סוס":
67.9 MB/s כתיבה (עם קובץ 4GB ירדתי ל-56 מביבייט לשניה)
107 MB/s קריאה
מהיר, אני מקווה שאמין, עלה $64 והוא היחידי פה שהוא USB3. הגיע לא מפורמט, פירמטתי עם ExFAT. המהירויות הן יותר מהדיסק הפנימי של הלאפטופ!

SSK 64G עם חיבור מיקרו USB:
5.1 MB/s כתיבה
16.7 MB/s קריאה.
יתרונות בכ"ז: פצפון וקומפקטי, מתחבר ישר לטלפון, מגיע בפורמט ExFAT
חסרונות: איטי מוות, מגיע עם APK לא ברור שמבקש יותר מדי הרשאות, מחקתי והתעלמתי.

ועבור לישנים יותר:
כרטיסון TF Class 10, 32GB Sandisk שישב אצלי בטלפון תקופה ארוכה, בתוך הממיר המקורי שלו שהגיע מסאנדיסק איתו:
5.5 MB/s כתיבה
17.9 MB/s קריאה
יתרונות: קומפקטי לאללה, נכנס פחות או יותר ישירות לכל טלפון שאינו נקסוס.
חסרון בולט – Class 10 או לא, זה איטי. מאד.

Sandisk Cruzer 16GB
2.3 MB/s כתיבה. לדעתי מקולקל.
25.7 MB/s קריאה
לפי קצב הכתיבה כנראה מת. אני זוכר לו ימים יותר יפים.

Sandisk Cruzer Countour 16GB
23.3 MB/s כתיבה
30.6 MB/s קריאה
כשקניתי אותו, הוא היה הדבר הכי מהיר בשוק. נדמה לי 450 ש"ח לפי כ6 שנים. היו ימים…

Patriot Exporter Red, 16G:
16.8 MB/s כתיבה
37.4 MB/s קריאה
יתרון: מהיר להפתיע יחסית לגילו.
חסרון: גוף גומי מכוער שהאוזון מפרק והופך לדביק ומגעיל עם השנים.

Sandisk Cruzer 1GB
4.78 MB/s כתיבה
18.6 MB/s קריאה
הוספתי אותו רק לרפרנס, מה אפשר כבר לעשות עם 1G בימינו?

מסקנה: SSK יש עליהם בתחום הUSB3. אין לי את הדורות החדשים של סאנדיסק להשוות, אבל לפי מקורות זרים (1, 2), יש להם סיכוי להתברג לעשיריות הראשונה או השניה, וזה יפה מאד.

בשבועות הקרובים יגיעו אלי כרטיסי TF בגודל 128GB, עדיין סאנדיסק קלאס 10 כמו זה שלעיל, אבל אוסיף אותם כשיגיעו.

האם להאמין לאפל?

בשבועות האחרונים היו לאפל שוב שתי פאשלות אדירות בנוגע לפרטיות. האחת שהיתה יותר מפורסמת אבל פחות מעניינת היא שמאות מליוני לקוחות של iThings גילו פתאום אלבום של U2 במאגר המוזיקה שלהם ולא יכלו להסיר אותו (אלא בעזרת אתר מיוחד שלבסוף נפתח לענין). השניה והיותר מפחידה היתה כשאפל התחילה לסגור ללא רחמים חשבונות אחסון ענן (ולהבנתי גם סנכרון אנשי קשר וגישה לחנות היישומונים?) שהעלו את תמונות העירום הגנובות של קייט אפטון, ג'ניפר לורנס ושאר הסלבריטאיות – שמראש נגנבו מחשבונות iCloud פרוצים בעצמן. שיטות פעולה דרקוניות מילא, אבל זה אומר שכל קובץ שאתם מכניסים לתא שלכם נסרק ונבדק, לא רק שמו וגודלו אלא תוכנו המדויק.

כדי לפזר סוכר על הגללים (סליחה, זה לא אני המצאתי, זה ביטוי אמריקני) הכריזה אפל על כך שמהיום בעצם הם שמים את הפרטיות מעל הכל. מיסד EFF ג'ון גילמור מפרט למה לא להאמין להם (מצאתי דרך בוינגבוינג), ואני מתרגם:

> > > לאפל אין דרך לפתוח את ההצפנה של המידע ב־iMessage ו־FaceTime בזמן השידור ברשת בין מכשירים. בניגוד ליישומי העברת הודעות של חברות אחרות אפל איננה סורקת את התקשורת שלכם, ולא נוכל לספק שירותי האזנה לרשויות הבטחון גם אם נקבל צו שכזה. (מתוך הצהרת הפרטיות החדשה)

ולמה אנחנו מאמינים להם?

  • כי אנחנו יכולים לקרוא את קוד התוכנה ותיאורי הפרוטוקולים בעצמינו, ולאבחן כמה הם בטוחים?
  • כי Apple חברה גדולה וחברות גדולות לא משקרות?
  • כי הם ממשו את זה בתוכנה בינארית קניינית והצפנה קניינית היא תמיד חזקה יותר ממה שהחברה טוענת שהיא?
  • כי הם לא יכולים לעדכן בעתיד בסוד את התוכנה במכשיר שלך בצורה שתבטל את כל ההבטחות שנתנו לך, באופן אישי רק לטלפון מטרה מסוים או לקבוצה שלמה?
  • כי לעולם לא תסכים לעדכן את התוכנה מרצונך, לעולם, לא משנה כמה ינדנדו לך שיש עדכונים?
  • כי הגרסא הראשונה הזו של תוכנת ההצפנה שלהם לגמרי נקיה מבאגים כך שלעולם לא תצטרך לשדרג אותה כדי לשמור על הפרטיות?
  • כי אם עדכונים עתידיים דווקא יכניסו באגים באבטחה והפרטיות, נוכל בקלות להבדיל בינם לבין כאלו שיפתרו בעיות מסוגים אלו?
  • כי אם הם ישנו את דעתם ויחליטו לדלל את מדיניות הפרטיות שלהם בשביל נוחיותם או בגלל לחץ ממשלתי סודי, הם בוודאי יודיעו לנו?
  • כי הם עבדו קשה כל השנים למנוע ממך לשדרג את התוכנה שרצה על המכשירים שלהם כדי שאתה תוכל לבחור ולשלוט במכשיר במקומם?
  • כי בירוקרטיית הייצוא של ארה"ב לעולם לא תנסה למנוע מאפל מכירה של הצפנה קניינית לשוק הפתוח שמעבר לגבולות המדינה?
  • כי מדינות שלא נתנו לבלאקברי למכור טלפונים במתקשרים בצורה מאובטחת לשרתים הארגוניים שלך, בוודאי יתנו לאפל למכור כל מכשיר בעל אבטחה גבוהה שבא לה?
  • כי אנחנו מעריצים שרופים של החברה והם לעולם לא יכולים לטעות?
  • כי הם רוצים לעזור לטרוריסטים לנצח?
  • כי ה־NSA עצבנו אותם פעם אחת ולכן הם לצד הקהל הרחב נגד ה־NSA?
  • כי תמיד עדיף לשים האזנות לאנשים אחרי ששכנעת אותם שהם מאובטחים לגמרי, כדי שישפכו את הסודות הכי כמוסים שלהם?

יש עוד איזו סיבה, אני לא מצליח לחשוב עליה כרגע…
ג'ון.

למען השלמות, אני אוסיף שגם אנדרואיד כפי שהוא מגיע מסוגר מיצרנים כמו סאמסונג ואל-ג'י, חולים באותה המחלה. כדי להיות בשליטה אמיתית ומלאה על המכשיר שלכם, צריך לעשות ניתוחי כריתת תוכנה כואבים ולהשתמש בהם באופן זהיר. אין מה לעשות.