האם אתה מכור?

תהיתי אם אחרי 16 שנה שאני משתמש ויוצר באינטרנט אני התמכרתי. למרות שביליתי שבוע וחצי בצרפת בנתק טוטאלי מהרשת ולא סבלתי, אני חושב שיש בזה משהו. הפושר שלי מביע את דעתו בסוף המופע היומי.

זה קורה גם בחיים האמיתיים?

אני יושב כאן ליד המחשב ובחוץ צעקות וטריקות. לרגע חשבתי כבר הולכים שם מכות אבל אז זה יצא לרחוב ממול החלון שלי ובווליום חסר בושה. "אתה אמרת שאתה אוהב אותי! שאתה רוצה להיות אבא של הילדים שלי! ועכשיו זה ואתה עוד אומר שנעבור לגור ביחד? איפה אתה חי? חתיכת אדיוט!" ואז קול גבר ממלמל משהו בקול נמוך וקול אישה אחרת פורץ: "אתה באמת דפוק, הא? מה זה היה כל הסופי שבוע האלו והחתונות שהלכתי איתך, ושהצגת אותי לחברים שלך?" להמשיך לקרוא זה קורה גם בחיים האמיתיים?

יש! אני על המפה!!!

עכשיו אני יודע שבאמת הצטרפתי לבלוגוספירה… הספאם הראשון נשלח לבלוג!

בחדשות אחרות, התחלתי סופסוף במיון של תמונות הטיול, בקרוב בגלריה וכאן, ואני חושב איך לעזאזל לשלב את המגניבות הגראפית של ערכת וויסטרד ליטל עם המגניבות הDHTMLית של בינארי בלו עם כל הפטנטים שלה. יכול להיות שבשבת אני אנסה לעשות איזה ניסוי פיוז'ן.

אין תמונות, אין ערכה. קשה. קשה.

נחתתי (כמעט)

חזרה בארץ, גיליתי את הבעיה הרצינית של הדתיים עם השרוולים ב(נת)בג 2000, יש רק מזוזה קטנה בקצה השרוול, אין יותר לרדת מהמטוס במדרגות ולנשק את האספאלט.

ההליכה הארוכה אכן מגוחכת ומעצבנת מחדש אבל היה כיף להתאחד מחדש עם שני הסינגל-מאלטים שקניתי בדיוטי-פרי ביציאה. שתי סיבות טובות לחזור לארץ 🙂
להמשיך לקרוא נחתתי (כמעט)

אם אשכחך ירושלים – אל תתפלאי…

לפני כמה שבועות קמו כמה צעקות של נסיון מוזר של ח"כים להעביר DMCA בישראל (ועוד מטעם מרצ, לא פחות!). חוץ מכמה אזרחים גיקים שאכפת להם, מי ירים פה צעקות? בטח שלא העיתונות, שאפילו לא יודעת מה זה קנין רוחני… אבל מה האופציות? אוסטרליה וארה"ב מחמירות כל הזמן את החקיקה בנושא, עכשיו אסור אפילו כבר להחזיק (קל וחומר לסחור) ברכיבים שמהווים mod-chip. אני עולה בעוד כמה שעות על מטוס לצרפת וצוחק עם חברים שאם אמצא עבודת לינוקס בפרובאנס אני לא חוזר, אבל שם החוקים האלו חמורים במיוחד, אפילו הGPL לא בדיוק תופס שם, אין דבר כזה לפרסם תוכנה בלי לתת אחריות או כל קנין רוחני ללא כוונות רווח. מוזר והזוי בעיני. ולכן צרפת נכנסה אצלי לרשימת המדינות שאשמח לבקר בהן אבל לא אחפש לגור בהן כל כך מהר. לפחות כל עוד בארץ החוקים לא יתחילו להשתולל בתחום הזה.

אז באמת עוד כמה שעות אני ממריא, תמונות יסופחו כשאחזור, תגובות שצריכות מודרציה לצערי ישרדו פה עד שאחזור, או שתרשמו. (על מי אני צוחק, אף אחד לא קורא :-))

אה, והעיצוב הקודם חזר לאור הערותיו של המעצב הצמוד שלי. בחרו לכם רקע ותהנו…

שנה טובה!

אני מתבייש לי בשקט. איחלתי להרבה אנשים בטלפון שנה טובה, אבל לא טרחתי למצוא תמונה של רימון ולהשקיע 5 דקות פוטושופ בברכה. זה הרי כל כך מעושה אבל מצד שני חביב ומצופה ממך… טוב נו אולי בשנה הבאה 🙂

אז לכל קוראי (ארבעתכם!) אני מאחל שנה של הפתעות שמחות, אהבה, התגשמות חלומות, ימי אושר מפוזרים בין ימי ההתמודדות של החיים, והרבה אוכל טוב.

שנה הבאה יהיה כרטיס ברכה יותר מושקע 🙂

מה שכן, חגגתי אתמול עם ידידי גיא על פיצה וכוס פורט רימונים. יש יקב שמכין יין אדום, יין פורט, ויין קינוח מרימונים (לצערי לא ליקר), שמו במפתיע הוא "רימון", והפורט לא רע בכלל. הערב אני מביא בקבוק של היין האדום שלהם לארוחה, נספר לכם איך היה. בינתיים אני יכול להגיד לכם שהפורט מצוין, לא מתוק מדי (יש עדיין את העפיצות הטבעית של הרימון, שמקורה כנראה לא מאותם טנינים שיש ביין שבאים מזגי הענבים כי היא לא ממש עוברת כשהיין יושב ו"נושם" בכוס). הביקורת העיקרית שלי כלפיו הוא לא הטעם הנהדר אלא פקק הסיליקון שלו. כשמדובר בבקבוק של 120 ש"ח אני מצפה לטיפה יותר השקעה בשעם. הוא לא נשלף עם הפותחן הרגיל שלי, והייתי צריך למצוא פותחן הברגה רגיל אחרי הרבה חפירות.