עוגת השוקולד של סבתא

עוגת שוקולד בתבנית מרובעת

עוגות שוקולד הן כאילו משהו "פשוט, לילדים", אבל אני מבטיח לכם שכאן מדובר במשהו יותר עשיר מסתם "עוגה כושית" ישראלית ממוצעת. למעשה היום כמבוגר אני מסתכל מחדש על המתכון ותוהה איך לא חטפתי התקף לב כבר בגיל 10 מרוב שהעוגה הזו עשירה 🙂

חומרים:

  • 150 גרם חמאה (בטמפרטורת החדר).
  • 150 גרם סוכר (¾ כוס)
  • 5 ביצים (בטמפרטורת החדר!)
  • 150 גרם שוקולד מריר 60%, מומס בכלי ייעודי במיקרו או בבאן-מארי.
  • 1 ×›×£ רום (אופציונלי)
  • 100 גרם קמח תופח מאליו

הוראות הכנה:

  1. מחממים תנור ל 175 מעלות. מכינים תבנית בגודל 18X22 ס"מ לערך או תבנית עוגה אנגלית, עם שכבת שימון בחמאה ולאחר מכן קמח שמפזרים באחידות כך שיכסה את כל התבנית, ומנערים את השארית.
  2. במיקסר עם מערבל "גיטרה", מקציפים יחד במהירות בינונית-גבוהה חמאה וסוכר, עד שהתערובת אחידה ומעט תפוחה, כ-2 דקות.
  3. מנמיכים מעט את מהירות המיקסר, שוברים ביצה לקערה קטנה (למקרה שתיפול קליפה) ומוסיפים את הביצה למיקסר. כשהביצה התערבלה, מוסיפים ביצה נוספת וכך אחת-אחת עד שכל חמש הביצים נטמעו היטב בתערובת.
  4. מוסיפים את השוקולד שהומס וכבר הצטנן לטמפרטורת החדר (שלא יבשל את הביצים), ואת הרום (אם משתמשים). מערבלים היטב לתערובת אחידה.
  5. מוסיפים את הקמח ומערבלים מעט רק עד שהקמח נבלע בתערובת ונזהרים להימנע מערבול יתר.
  6. מעבירים את הבלילה לתבנית שהוכנה מראש, מניחים על הרשת במרכז התנור ואופים 40-50 דקות, עד שקיסם שננעץ במרכז העוגה יוצא עם פירורים בלבד. לאפיה אחידה רצוי לסובב את התבנית בתנור לאחר חצי מזמן האפייה.
  7. כשהעוגה מוכנה מוציאים אותה להצטנן על רשת, וכשאפשר לגעת בתבנית, אפשר להוציא את העוגה להמשיך להצטנן ללא התבנית. חותכים לקוביות ונהנים (רצוי עם כוס תה או כוס חלב). גודל מומלץ לפרוסה בערך 3X3 עד 4X4 ס"מ, אני מזכיר, ×–×” עשיר למדי 🙂

הערות:

  1. לעוגה יש גירסא "רטובה" יותר שהייתה אהובה על חלק מבני המשפחה. בגירסא זו מוסיפים רק חצי מכמות הקמח (50 גרם) ומשתמשים בקמח רגיל ולא תופח, ומוותרים על הרום. התוצאה היא עוגה במרקם פאדג'י ממכר.
  2. בחירת שוקולד מריר בין 50-75% מוצקי קקאו תשנה קצת את איזון המתיקות לעומת מרירות, בהתאמה לחך ילדים או מבוגרים לפי הטעם.
  3. את העוגה אפשר לאכול מיד כשהיא מתקררת, ואפשר לשמור אותה ללא קירור עד שלושה ימים, בכלי אטום (בקיץ בכל זאת עדיף לשמור במקרר).
  4. סבתא בטי תמיד הכינה לפחות כמות כפולה, אם לא יותר. העוגה בדרך כלל הייתה נאכלת במהלך סוף השבוע, ואם היו שאריות הן חזרו עם הנכדים הביתה.
  5. העוגה נשמרת היטב בהקפאה – כשמגיעה ההזדמנות לשמח אורחים,  ×ž×•×¦×™××™× אותה להפשיר בטמפרטורת החדר מספר שעות.

אחרית דבר: הנהלת הבלוג לא לוקחת אחריות על כל התמכרות שתנבע מהכנת העוגה. כמו כן נמסר לנו שהיא מזכירה את המתכון הזה של חנוך פרבר (אבל היחסים די שונים, לא טעמנו אז לא יכולים לאשר. מי שיטעם וישווה מוזמן לספר לנו בתגובות.

המטבח של סבתא בטי

Betty Abramov and Mania Shokhat, late 1950s

השבוע בפרץ של נוסטלגיה מחד ורצון לפנק את המשפחה מאידך, החלטתי לשבור את החרם שלי על אפיה ולהכין את עוגת השוקולד של סבתא שלי. כל מי שמכיר אותי יודע שאני אוהב לבשל ולאלתר במטבח, אבל עוגות מבחינתי זו כימיה, חייבים דיוק, אין מרווח אילתורים, וקל לדפוק את זה (וזה לפני שנזכיר שבמקרה של מתכון של סבתא, אז גם אם יצא טעים אבל לא בטעם של המטבח של סבתא אז תחושת ההחמצה מציקה).

ולמה מתכונים של סבתא בטי ×–×” מיוחד? הסבתא שלי היתה מהפכנית לא קטנה, פעילה בתחומים רבים לאורך ×—×™×™×” (בתמונת הכותרת עם מניה שוחט) אבל בהקשר של המתכונים היא היתה בשלנית נדירה ומיוחדת. היא נולדה בערך לפני 100 שנה, בעולם בלי מיקסרים ומג'ימיקס, עם מתכונים שעוברים מדור לדור מפה לאוזן ולא בספרים. היא גם הייתה האחות הבכורה שדאגה לילדים הקטנים ולכן הייתה יותר מכולם בענייני המטבח והבית כבר מהילדות. היא גדלה בצ'רנוביץ, שהיתה אוסטרו-הונגריה כשנולדה ורומניה כשהגיעה ללמוד בבית הספר, המטבח שלה ×”×™×” שילוב מנצח של מאפים  אוסטריים, בישול עשיר הונגרי-רומני, עם שיטות עבודה צרפתיות וטאץ' טעמי בלקן. כמה וכמה במשפחה הצליחו לרשת חלק מהחושים והמתכונים אבל המכלול תמיד יותר גדול. עם השנים אחרי לכתה, שכל אחד הכיר בקושי חצי או פחות מהתבשילים שלה, ×›×™ כשביקרנו היא הייתה מבשלת את מה שאבא שלי אהב, אבל עשרות סלטים, תבשילים וקינוחים אחרים היו שמורים לביקורים של אחותו או בני דודים שונים – ועכשיו לך תשחזר מטעמים שלא ידעת אפילו שהיו קיימים או מה ×”×™×” טעמם.

אספנו חלק קטן מהמתכונים עם השנים, תכננו לכתוב ולהפיץ ספר לכולם במשפחה אבל עוד לא הגענו לכתוב, אז החלטתי שבינתיים אטפטף לבלוג מתכונים שחשוב לי שלא יעלמו. בתור פודי אני מאוד מעריך מסורת וסלואו פוד, אני תמיד מצטער לשמוע על בשלנים ובשלניות ששומרים על מתכונים משפחתיים משל היו סודות מקצוע. אולי זה חובב התכנה החופשית שבי, ואולי הפודי שרוצה שמאכלים טובים לא יעלמו. לדוגמא לאחרונה גיליתי את החנות הקטנה של זוארץ באור יהודה, שם הוא מכין מטעמי עוגות סולת, שקדים ושאר ממתקים שלא דומים בדיוק לשום דבר אחר שטעמתי, ותיבול מיוחד, ביתי ואקזוטי בעת ובעונה אחת. בשיחות איתו אני מבין שהילדים והנכדים שלו לא מתכוונים להחזיק את המקום פתוח ואת המתכונים הוא לא מתכוון לחלוק עם אף אחד, וזה עצוב לי לשמוע. אז החלטתי שאצלי במשפחה זה לא יקרה, ואני מתכוון לפרסם פה מתכונים מדי פעם, כשאגיע לרכז ידע מאחותי והדודה ושאר יודעי דבר.

הקדמה חשובה, בדומה לזו של צ'ארלי טרוטר ז"ל בספרו "בישול גורמה להדיוטות", ושיהיה ברור לגבי כל המתכונים שיובאו פה בהמשך:

  • "שמנת" היא תמיד שמנת להקצפה 38% או יותר. לא תחליפים צמחיים.
  • "חמאה" היא לעולם חמאה בלתי מלוחה, לרוב בטמפרטורת חדר אם לא צוין אחרת.
  • "ביצים" הן לעולם ביצים גדולות ובטמפרטורת החדר. חשוב ×›×™ הקצפות ושאר תהליכים כימיים פשוט לא יעבדו כראוי (או בכלל) אם תשתמשו בביצים ישר מהמקרר.
  • המלח הוא תמיד מלח גס פשוט. לא הימלאיה ורוד, שחור או עם נצנצים.
  • החלב הוא תמיד חלב 3% או מלא, שום עמיד או 1% או סויה, אני לא יכול להבטיח לכם שום תוצאות עם אלתורים כאלו.
  • טמפרטורת התנור היא תמיד לתנור שחומם מראש.

עם ההקדמה הזו וההבהרות הצמודות, אני הולך לכתוב עכשיו את המתכון הראשון, עוגת השוקולד המפורסמת.

מרק העוף של סבתא בטי

צייצתי בטוויטר על מרק העוף הטעים שלי וביקשו מתכון, אז ×”× ×”. המתכון בעצם מאוד פשוט – עוף, מים, מלח, פלפל, כמה ירקות וכמה עלים. אבל יש סדר לדברים וזה חשוב. אני לא נותן כמויות מדויקות ×›×™ ×–×” תלוי בגודל הסיר שיש לכם, וגם בגלל שסבתא שלי בישלה תמיד לפי העין ולא לפי מתכון. פעם ×–×” שיגע אותי אבל היום גם אני מבשל ×›×›×” וזה מצוין. אני אנסה להעביר לכם את ×–×” איך שאני מבשל היום.

ראשית העוף. לוקחים ציפור שלמה או ברבעים, איך שאוהבים (ממילא הכל יתפרק בסוף מהעצמות), שוטפים טוב שאריות דם, ומשתדלים לנקות את החלקים הפנימיים (בעיקר הכליות, למי שרגיש לטעם של פיפי תרנגולות במרק). אני ממליץ לא להפשיט את העור אלא אם זה עוף שמן במיוחד. יש לו תפקיד בישול ועדיף שישאר שם.

מוסיפים אם רוצים גם גרונות או כמה גבים (אצל הקצב אפשר לבקש עצמות עוף למרק בשקלים ספורים לקילו). אם קונים עצמות אפשר לאפות אותם טיפה, להשחים אותם כדי לקבל עוד טעם מעניין. לחלופין אם יש לכם עצמות פולקע שנשארו בצלחות מהצלי של שישי, אפשר להוסיף אותן למרק גם כן. העצמות נותנות טעם ומאריכות את חיי המרק במקרר, אומרים לי. הן גם הסיבה שהוא הופך ג'לטיני בקירור.

את העוף/עצמות מכניסים לסיר וממלאים מים קרים. לא למלא יותר מ7/8 מהסיר כדי שלא יגלוש, וזכרו שאח"×› עוד יכנסו ירקות…

מחממים על הלהבה הגדולה, ואז קצת לפני הרתיחה (20 דקות בסיר ממוצע על להבה מוצעת) העוף מתחיל להפריש חלבון שצף על המים והופך לקצף. הנמיכו את הלהבה לגמרי כדי להאיט את החימום, קחו כף או כל כלי נוח אחר שיש לכם והסירו את הקצף ככל שהוא מצטבר, אחת הוא ישקע ויעכיר את המרק (ואנחנו רוצים מרק צח). ככלל המרק ישאר במצב מבעבע אבל לא אמור להגיע לרתיחה ממש.

כשנגמר הקצף אנחנו בערך 30 דקות לתוך הבישול, אפשר להוסיף מלח ופלפל לבן או ירוק. אני לא מוסיף הרבה פלפל ובשום פנים לא פלפל שחור, זה טעם תוקפני מדי למרק הזה, ואפשר להוסיף אחרי הבישול למי שבא.

אחרי חצי שעה נוספת (שעה לתוך הבישול) מוסיפים את הירקות הקשים – גזרים מקולפים, שורש סלרי.

אחרי חצי שעה נוספת מוסיפים את הירקות הרכים – שורש פטרוזיליה מקולף, קישואים.

אחרי חצי שעה נוספת (שעתיים לתוך הבישול) לוקחים צרור של חבילה פטרוזיליה וחבילה עלי סלרי (לא חייב כל הגבעול, אפשר רק את החצי העליון), מניחים על המרק ומכסים את הסיר. אחרי חמש דקות מוציאים את הצרור וזורקים (לא נורא אם נשארו כמה עלים בסיר…). זהו, המרק מוכן. באכסון אני מפריד במקרר את הירקות והעוף מהמרק כדי שיחזיק מעמד יותר זמן. אפשר כמובן להוציא אותם ולהמשיך לבשל כדי לצמצם את המרק לציר. רק זכרו לא להרתיח!

זו ההכנה הקלאסית והאידאלית בעיני, אחרי כמה נסיונות אני תמיד חוזר לפשטות הזו, אבל אם הטעם שלכם שונה הנה ורסיות אפשריות:
* תפוחי אדמה – אפשרי אבל לזכור שהם מעכירים את המרק ו"שואבים" ממנו את המלח, אז יש להמליח טיפה יותר.
* בצל – מוסיף טיפה מתיקות, מיותר בעיני.
* דלעת – טעים אבל תופס המון מקום בסיר ולא מוסיף הרבה
* שמיר וכוסברה בצרור העלים בסיום – יכול לעבוד, אבל אני פוריטני בטעם של המרק. טעם של הבית של סבתא, יודעים איך ×–×”…

מהעוף של המרק אפשר להכין סלט קר טעים. אם מישהו מעונין, אני אחפש את המתכון מחר אצל נירה רוסו. אני רק זוכר שהיו שם מישמשים מיובשים, סלרי, תפוחים ורוטב מיונז, פשוט אבל טעים מאוד.