נראה שטראנטינו אהוב על בעלי בארים בארץ, אחרי "טראנטינו" בת"א ו"האטורי האנזו" בהרצליה (ויש אולי אחרים) נפתח לאחרונה בר בשם מיה (על שם מיה וואלס מפאלפ פיקשן) בירושלים. אני מספר לכם עליו עוד להפני שיצא לי לבקר שם בעצמי כי יש שם עכשיו חודש ויסקי שכדאי לכם לדעת עליו מראש ולא רק לקרוא ביקורת אחרי, וגם כי הוא הוקם ע"י אחיה של ידידה ירושלמית, שהלשינה לי על חודש הויסקי הנ"ל.
מהצצה בתפריט, מגוון הבירות והסינגלים המתרחב נראה שמנסה להפוך את המיה ל"נורמה ג'ין של ירושלים", ואני מברך על הכיוון ומאחל להם המון הצלחה. יש להם הופעות חיות אבל נראה שהם מפרסמים מי ומתי רק באינטרנט הפרטי של בוקפייס, אז אם יש שם משהו מעניין, אני מקווה שמישהו יכול לספר לי גם 🙂
בנוסף הם מעבירים במקום הדרכות אלכוהול, קורסי ברמנים וערבי טעימות יין (עם ג'סי בודק) או ויסקי וכולי.
לגבי חודש הויסקי, הנה מה שמספר בעל הבית:
כל שבוע מוקדש לאזור אחר בעולם:
• השבוע האירי (נגמר היום – ע.א.)
• שבוע הסקוטש
• השבוע האמריקאי – Yes We Can!
• שבוע הסינגל מאלט הסקוטי
לא, לא תצטרכו לפרוע את קרן הפנסיה שלכם בשביל זה. כל החודש 10% על כל מה שחום ומתחיל ב ו'.
כל שבוע 20% על האזור הארץ הנבחרת (לא ישראל)
כל יום שני תקבלו את ויסקי השבוע בחצי מחיר (בעיקר כי בא לנו לראות גם אתכם שיכורים)
בימי שלישי נעשה טעימות מודרכות על הבר.
וצפויות הופעות מושקעות במיוחד.
מיה בר, רחוב הלל 18 ירושלים. אני מתאר לי שאקפוץ באיזור שבוע הסינגלים, או אם אשמע על הופעה טובה במיוחד (רמז לבעלי הבוקפייס שם בחוץ).
סורטר/היילנדר שאל אותי לפני שבוע איפה פוסטים חדשים בנושא ויסקי. האמת שכל עוד גיא סובל כרגע מכאבים אחרי שתיה ושי עסוק, לא נשאר לי הרבה עם מי לשתות (ואני לא שותה לבד) וכיון שאין לי קשרים בתעשיה, לא מזמינים אותי לשתות בבית השגריר…
אז אחוז ויסקי נמוך בדם גורם לכך שאני לא כותב עליו מספיק, לא גמרתי אפילו את סיפור הטיול מספטמבר שעבר, פארש שכמותי. אם ככה, אני קם ומנסה להוזיז משהו! כבר הרבה זמן דיברתי שאני רוצה להקים ויקי לענייני ויסקי, בינתיים גיא התייאש ופתח לבד עמוד בבלוג, ובמקום אחר גיליתי את אתר אלכופדיה עם אגף הויסקי שלו שבהתחלה לא אהבתי את תנאי השימוש שלו, אבל משיחה טובה עם בעל האתר אורי מגן, הבנתי שזה נבע מחוסר נסיון ולא מכוונה רעה, אז הצעתי לו עזרה לשפר את ניסוח וכוונות תנאי השימוש וההגנה על הפרטיות, ולהכריז כי כל תוכן האתר תחת CC-by-nc או אולי CC-by-nc-sa ואז ארגיש איתו הרבה יותר טוב. עדכונים יבואו.
אז נפתרה ה"בעיה"? לא לגמרי. דיברתי עם הגברת הראשונה של הויסקי באינטרנט הישראלי והבנתי שיש עוד מה לעשות: ראשית האלכופדיה מיועדת יותר לריכוז מידע עובדתי (ויקיפדיה-סטייל), ועוד לא ברור אם יכנסו לשם בברכה דעות ורשמי טעימות אישיים. שנית, Islay רואה בחזונה דברים הרבה יותר מאורגנים וקלים לחיפוש חכם מאשר ויקי ואופיו האנארכיסטי, אנחנו רוצים לחפש פתרון שיאפשר לנו לבנות מאגר ציבורי של רשמי טעימות של אנשים, כאשר כל "כרטיס" במאגר יכיל את פרטי הבקבוק (מזקקה, שנה, הוצאה, וכולי), את שם הטועם, תאריך הטעימה (אם חוזרים למאלט אחרי שנים ומגלים משהו אחר, חשוב לציין, ושווה גם לשמור טעימות ישנות), התרשמות כללית בכתב, ציון בארבע קטגוריות של ריח, טעם, איזון וסיומת (בדומה לספר "תנך הויסקי" של ג'ים מאריי) ולמי שממש רוצה להשקיע, אולי גם לכלול בטופס גם ציונים ל12 המוטיבים מגלגל הטעמים, בדומה לפרויקט ויסקי אנליסט ומקומות אחרים. המוטיבים הם: Body (Light-Heavy), Sweetness (Dry-Sweet), Smoky (Peaty), Medicinal (Salty), Feinty (Sulphury), Honey (Vanilla), Spicy (Woody), Winey (Sherry), Nutty (Oaky-Creamy), Malty (Cerealy), Fruity (Estery) and Floral (Herbal). ההסבר המלא כאן. את הגראפים הגיקיים שמייצר כל מאלט אפשר למצוא פה ושם, למשל בחוברת הטעימות שקיבלנו בסיור במקאלאן. אין לי מושג למה מעגל בדיוק,אולי זה נובע מגלגל הטעמים הישן שמזכיר גלגלי טעמים של ייננים, יצרני גבינה, קפה, בשמים וכולי. נא להזהר מהתמכרות יתר לגרפים וטבלאות, נראה שהאיש מהלינק הקודם הלך קצת רחוק מדי כשבנה טבלה מחזורית של קינוחים 🙂
אחרי שיש לנו צרור כרטיסי טעימה, אנחנו רוצים לרכז תגובות בטקסט חופשי מהקהל, שיוכל להגיב לטעימה ספיציפית, או לכלל הטעימות של בקבוק מסוים, או לקטגוריה שלמה של טעימות כמו מזקקה. כלומר צריך להיות כאן עץ מעניין של מידע, הירארכיות מרובות, ואולי דברים אחרים שלא חשבתי עליהם. טיול של משתמש באתר יכול להיות ניווט לתוך בקבוק בצורות כאלו:
ארץ: סקוטלנד > איזור: איילה > מזקקה: לגאבולין > הוצאה: חוזק חבית 12 שנה (וכאן ימצאו כל הטעימות)
ארץ: ארה"ב > סוג: טנסי ויסקי > מזקקה: ג'ק דניאלס > הוצאה: ג'נטלמן ג'ק (כנ"ל)
טועם: גיא > מזקקה: טמנאבולין > הוצאה: 30 שנה במהדורה מוגבלת (וכולי, אני חושב שהבנתם)
וכך אפשר יהיה למצוא בקבוקים לפי ציונים, לעקוב אחרי טועם מסוים באתר, או לבקש בקבוקים אחרים דומים בסגנון ובטעם לפי מתאם הטעמים, כמו אותו ויסקי אנאלייזר לעיל.
נשמע לי כמו פרויקט של יומיים שלושה בג'אנגו או בדרופאל, לא? 🙂
בקיצור אני וIslay לא לגמרי סגורים מאיפה להתחיל, אם צריך ללכת לבנות כזו מפלצת (לא מצאתי אחת מוכנה בינתיים) או להסתפק במערכת חלקית על בסיס משהו כמו וורדפרס עם תוספי אתר ביקורת כו אחד מאילו: 12345 – כמו שאתם רואים, זה סלט שקשה לנו להחליט על מה לבנות.
שנינו לא מפתחי אתרים, היינו רוצים רעיונות לגבי איזו פלאטפורמה תתאים כדי להתחיל לבנות עליה, וכמובן שאני מעדיף פתרון של תוכנה חופשית מההתחלה עד הסוף.
לא, זו לא התחלה של בדיחה, זה היה הערב המעולה שהיה לנו אתמול. אני עם שי וגיא התיישבנו לערב טעימות שנדחה כבר יותר מדי. שני בקבוקים הביא גיא, אחד מהם "יפאני מיאפן" מטיולי של הוריו לארץ השמש העולה (חדי עין ישימו לב למדבקת מחיר ב-ין), ושלושה בקבוקים הביא איתו שי מלונדון. ספרתם חמישה? כן, אחד בקבוק נשאר חתום בינתיים, ההסבר בסוף. התמונות כרגיל גדלות עם לחיצה, הנה הליינאפ בהתחלת הערב:
אחרי שצילמתי, הוצאנו את הבקבוקים הארוזים מהשרוולים והרויאל לוכנגר (שלדעתי חביב אבל לא מרגש) נתגלה כאריזה בלבד. בחודשיים שהבקבוקים חיכו בסבלנות, שי שכח שהוא קנה משהו מענין בהרבה, טאמנבולין בן 35 שנה, אבל לא אקדים את המאוחר…
My heart's in the Highlands, my heart is not here,
My heart's in the Highlands, a-chasing the deer;
A-chasing the wild deer, and following the roe,
My heart's in the Highlands, wherever I go.
— Robert Burns
את הPC6 השארנו לסוף, כי הוא מתפאר בטעם מעושן ורצינו להקפיד לטעום את כל האחרים לפני. ראשית היה הקליינליש 13, ביקבוק מיוחד שאם לא הצוואר האופייני, אפשר היה לטעות שמדובר באיזה בקבוק שרדונה, אבל כאן מדובר בסינגל קאסק שמסומן 13 שנה (אבל לפי התווית מזיקוק לביקבוק עברו 14 שנים פחות שבוע – מוזר!) בביקבוק פרטי של The Whisky Exchange.
הקליינליש הנ"ל נפתח בכבוד. ריחרוח ראשון נתן מכה קטנה שאישרה את 58 אחוזי האלכוהול שהמתינו בכוס. מצאתי שם קצת לימון, למונגראס, וצ'ילי עדין. היה גם איזה ריח של צבע טרי – לא ממש טרפנטין או אצטון כמו בבורבון, אלא יותר רך. הטעם מתקתק, עוד קצת למונגראס, מכה קלה של אלכוהול, פריחת הדרים בבאף ובסיום הקצר-יחסית מצאתי עוד מהמרירות של הלמונגראס. אחרי טיפה מים עלו עוד טעמים בין השאר עוד מתיקות, נוספה במפתיע מליחות, מרווה רפואית, ושי הגדיר את זה כעוגת גבינה עם גרידת לימון. בהמשך בדקנו את מארי, שבאופן מפתיע טעם מאותה חבית בדיוק (רק 164 בקבוקים!) ונתן ציון 90 (מוגזם לטעמנו) ומצא שם custard tart שהתחבר יפה עם ההגדרה של שי. הוא מצא שם גם דבש, מאלט, ושאר תבלינים.
"Many enthusiasts feel that this age most deftly demonstrates the complexity of this malt. Certainly the best-balanced Glenfarclas."
— The late Michel Jackson on Glenfarclas 15
שני היה גלנפארקלס 15 שנה, אני וגיא טעמנו את אחיו משנים שונות אז ידענו שהולך להיות מוצלח. באף – טארט תפוחים וקינמון ויין אדום חם. קצת חמצמץ. בפה יש צריבת עץ קלה אבל נעימה, טעם "שמן" ומלא, כמעט סמיך (כמו חלמון ביצה?). גיא מצא פלפל לבן, שי מרגיש עץ לבן ואחרי טפטוף מים ממקד ואומר – מקל ארטיק! 🙂 שי מוצא גם ריח ירקות כמו סלרי, ג'ינג'ר (שלא מצאתי) וזרעי כוסברה (שמתאים באופן מפתיע לאחר שהביא צינצנת והסנפנו). הסיומת קצרה ומאכזבת. הטעם כאן לא מקיים את מה שהריח מבטיח. מארי משום מה נותן לו 95, לא ברור על סמך מה, ומוצא בו ריחות רום, טעמים של בורבון ושאר תבלינים ומפאר אותו בתור "חזרה למסורת של לפני 30 שנה, בין הויסקים הטובים בספייסייד". ג'אקסון זצ"ל נתן לו רק 88, מצא באף מאלט, שרי, אלון ורמז לעשן, ולטענתו הסיומת דווקא ארוכה. עוד ביקורות התפרסמו עליו בויסקי מגאזין, פעם אחת ופעם שניה.
שלישי נפתח הניקה פיור מאלט 17. לפי השם מדובר כנראה בואטינג של מזקקות שונות של חברת ניקה (מזקקת יואיצ'י אבל גם רבות אחרות, אפילו כמה בסקוטלנד), אבל לא מצאנו עליו שום מידע נוסף. הסנפה ראשונה נתנה ריח של קפה ווניל שמנוני ועם ברבן. הזכיר לי קפה "כבד", כמו "קפה רס"רים" בצבא, כזה שנבחש ארוכות עם הסוכר וטיפה מים לפני שמוסיפים את שאר המים למילוי הכוס. בטעם מתיקות עם קפה מרוכז, כמו סוכריות קפה וחמאה כאחד ועולה טעם קרמל מדי פעם ומשהו אפרסקי ללא חמצמצות. מפתיע אבל אין שום רמז לעשן בכלל, וגם לא עץ שזה נדיר בגיל 17. הפיניש בינוני ארוך. שי עזר לי מלקד את הריח האחרון שהיה חסר לי ושלף עוד תיבת תבלינים מהמטבח – פולי הל טריים! לא להאמין, אבל אכן קלע שוב! לויסקי היפני הזה יש ריח וטעם קפה וריח עדין של הל. כמה מוזר יכול ויסקי להיות?! כיף להיות מופתע כל פעם מחדש. גיא טועם מרשמלו ופקאן סיני וטיפה ציפורן. זה לא נגמר 🙂
Among the malts produced in and around the glen of the Livet river, the elegant Tamnavulin is the lightest in body, although not in palate. In taste, it is a little more assertive than Tomnitoul, with which it might be most closely compared.
— The late Michael Jackson
(עודכן) אחרון חביב טמנאבולין בן 35 שנה עם 52.6 אחוזי אלכוהול. הבקבוק היה מתוך 472 שמולאו מתוך Cream Sherry Butt שזה אומר חבית אדירה של שרי, אבל מה אומר הcream אני לא יודע. הדראם הזה זוקק בשנת ההקמה של המזקקה – 1966 – ובוקבק חמש שנים אחרי ש"הוכנסה לנפתלין" ב1996 שלושים שנה לאחר מכן. מה שמוזר זה ששי טוען שהבקבוק עלה לו בסביבות חמישים פאונד ולפי חיפושים ברשת הוא אמור היה לעלות בסביבות 200 ומעלה.
סגנון המשקאות שהפיקה המזקקה לפי מייקל ג'אקסון – ארומטי, עשבי תיבול, אפריטיף. הגרסה שטעמנו עמדה במדויק בכל הציפיות. הצבע היה ענבר עשיר עד כמעט בורדו, השרי המתוק והפירותי חגג מכל פינה, ובכלל הוא הזכיר לי את המקאלן 11 שנה שקניתי בסקוטלנד ועוד לא סופר פה על טעמו המשוגע. פירות אדומים בעוגה, ולמעשה "קריסמס פודינג" למי שטעם ויודע במה מדובר. שוב ברבן קל, תפוחים וניל וקינמון, גוף שמנוני וחגיגה של טעמים מתוקים של תות, קרמל, ציפורן, אפרסק ועוד רבים. סיומת נעימה עם יין אדום מתוק ופירות יבשים. שי מוסיף גם שקדים מסוקרים, גיא טועם גם תה ארל גריי. ג'אקסון נותן לו 74 בלבד (אבל לא מפורט אם זו החבית המשוגעת שממנה טעמנו) ומוצא שם שזיפים יבשים מבושלים (כאלו כמו בצלי מתוק אני מניח) ומוצא גם שוקולד מריר וצימוקים, וסיומת עצית וארובה שמזכירה לו ארמניאק ישן. בקיצור ט"ו בשבט.
מצד אחד מגניב שהוא מזכיר כמו אח תאום את המקאלאן 11 שלי, מצד שני מכעיס שהוא עולה ממש חצי… אבל זה מה שיש בעולם המשקאות, והמותג עולה גם עולה.
בשלב הזה הסכמנו שאנחנו מוותרים על הPC6 עד הפעם הבאה, כי חבל להרוס את הטעם הטוב שנשאר בפה. המשך יבוא!
המוסד למדעי הטיל שבבית יהושע שמח לדווח כי נתקבל שם הזוכה בפרס דארווין לשנת 2007. הטקסני החביב היה חובב אלכוהול. ההבדל הקטן הוא שהוא אהב לצרוך אותו הפוך. מהרקטום. אבל עם הקפדה על יין איכותי, כי מה שגמר אותו היה זוג בקבוקי שרי. טוב שלא איזה סינגל-מאלט בחוזק חבית.
מדעני המוסד נהנו השבוע משפע סינגל מאלטים בחתונת אחד מחברי המוסד. שניים. זה המון לחתונה. אחרי ארדבג 10 ולגבולין 12 מצוינים הגיע תורו של בלנד מוזר בשם ג'וני בלו. המוזר היה שלמרות הדם הכחול הזורם בעורקיו (ליבו הוא רויאל לוכנגאר) נטען כי הטעם היה פשוט רע ומיותר. מר וחמצמץ ולא מעניין. כותב שורות אלו השאיר אותו בכוס, ואילו מדען אורח מניו זילנד בחן את האפשרות לשימושים אלטרנטיביים בנוזל העכור – "Maybe I should try to drop my pants and stick my d*ck in the glass because it sucks so hard".
כותב שורות אלו ניסה להסתכן אל מעבר לתחום המוכר. בירושלים נפתח לפני חודשים ארוכים "בר עץ – הפעמון". טוב לא באמת. יש תמונה של פעמון החירות, מתחתיה כתוב BELL (למי שלא זיהה) וכותרת המשנה היא Wood Bar. כלומר יש ביסטרו-בר, בר-מסעדה, פאב-אירי ועכשיו בר-עץ, החידוש החדש. יש לו כ10 ברזי בירה טובים (ברבר כהה וגם בהירה כל השנה!) ואוסף משתפר והולך של ויסקי (ספרתי ולצערי לא רשמתי לפחות 10 בקבוקים ממזקקות שלא הכרתי, ואני מכיר לא מעט). טעמתי Smokehead, שמסומן "Islay single malt" אבל לא מצוין הגיל או המזקקה. אמרה לי Islay שמדובר בסינגל ששומרים על מקורותיו בסוד. אבל לפני שמתחילים להתעמק בדראם הקטן (33 ש"ח לצ'ייסר), הווליום המוגזם-גם-ככה עלה ועלה עד שאוזני חישבו להתפקע מכאב (בחתונה של יום האתמול על רחבת הריקודים לא היה עד כדי כך נורא!). אחרי שתי בקשות להורדת הווליום(("מצטערת, ככה זה כאן בסופי שבוע". פה!)) נאלצתי פשוט לזרוק שטר על השולחן ולברוח החוצה מול עיניהם המשתאות של חברי, אחת מהן הצטרפה אלי לקור של חצות-וחצי בחורף הירושלמי וחיכינו כמה דקות שגם שאר החברה יסיימו את הצלחת וישלמו. זו היתה הגזמה חסרת תקדים ורבת דציבלים ודעותי כרגע על הבר הזה חלוקות 🙁 אני לא אטרח לספר לכם גם על עשן הסיגריות שזרם חופשי ישירות ממאחורי הדלת לתוך שטח הפאב.
לגבי הסמוקהאד: ריחו המצוין מזכיר משהו גם מארדבג וגם מלאפרואייג. טעמו הזכיר לי בעיקר קצת מהעדינות הצעירה והמתקתקה של ארדבג 8 ((שיש לי בחוזק חבית בבית – כאן מדובר על 43 אחוזים רגילים)) אבל היה בו רמז לעשן הייחודי של לאפרואייג, עם הדגשה יתרה על כמות העישון. אם הייתי יכול להתפרע עם הימור משוגע הייתי אומר שמדובר באמת בשיתוף פעולה חריג ומוזר שכזה – ארדבג צעיר (8) עם המים והזיקוק של ארדבג אבל עם "שחקני חיזוק" במאש בצורת שעורה מהעישון המקומי של לפרואייג. אחרים באינטרנט מוצאים בו את טעם התה לפסאנג סושונג העדין של לגאבולין. בכל מקרה התוצאה בעלת טעם נעים לחובבי העישון החזק – אבל כל כך מעושן שממש יוצא לגמרי מהאיזון. לא רע, אבל כנראה מיועד לשתיה עם קרח או בקוקטייל ולכן חוסר האיזון המכוון. ג'ים מארי אהב אותו מאוד ונתן לו ציון די גבוה של 92, ומסתבר שיש לו גם גרסת פרמיום עכשיו.
בפעם הבאה אבוא בשעה נורמאלית, לא בסופ"ש (חמישי?) ואנסה כמה דברים אחרים שלא הכרתי מהבר המדובר, ומקווה שלא יגרשו אותי בצווחות מערכת הסאונד שלהם.
מרגע שגוגל פתחו אוטומטית את הshared items של קורא הרססים שלהם לכל איש קשר, לא ברור לי כמה אנשים קוראים את האייטמים שאני מסמן, אבל קיבלתי כמה משובים שהכמות והתמהיל אינם לרוחם של כולם.
עמוס העיר את תשומת ליבי שאפשר לחלוק אייטמים גם לפי תגית ולא רק לפי דגל השיתוף הראשי הבודד, ולכן החל מהשבוע כשאסמן פריט לשיתוף אתן לו גם תגיות ואתם מוזמנים להרשם רק לחלק מהשטויות שאני משתף ולא לכל הזרם האדיר((זה לא אומר שאני ארשה לעצמי לשתף יותר שטויות בלי מעצורים, לא לידוג! 🙂 ))
למי שרוצה להרשם ולהתרשם, הפריטים האלו נגישים בצורת פסבדו-בלוג כמפורט, ולכל אחד מהם יש גם רסס בנפרד. זו החלוקה כרגע.
עדכון: לבקשת הקהל, ויסקי וצחוקים לא יופרדו וישארו בערוץ הראשי עדכון נוסף: הוספתי קטגוריות "עיצוב" ו-"WTF". תהנו 🙂
אם יהיו בהמשך עוד קטגוריות שיצדיקו פיצול נוסף, אני אודיע על זה כאן.
אין לי מושג מי קורא מה ואני אשמח אם תיידעו אותי. גם כי אני קצת סקרן עם מי יש לי תחומים משותפים, ובעיקר כי אין לי מושג אם יש קטגוריות שאף אחד מכם לא מעונין להרשם אליה אז שלא אטרח 🙂
אתר תיירות חדש לאיילה, קראתי הרגע את ההכרזה בבלוג של "איילה-אינפו", ביחד עם עוד מטר לינקים למידע עם האי, בעיקר אבל לא רק לתיירים. אם אתם מארגנים עליה לרגל, הנה ריכוז טוב של לינקים ותמונות…
