ערב טוב אדיס-אבבה – כתבה של עכבר העיר על תוכנית שלא ראיתי, שמראה את עידן רייכל מנותק מלהבין את מצבם של עולי אתיופיה שאיתם הוא עובד כבר כמה שנים, וכנראה שגם מתקשה לגלות אמפתיה גם ברמה האישית לאנשים איתם הוא עובד ומגדיר חברים שלו.
אני לא יודע מה רובכם חושבים על ההפקות שלו, כמה שלא ימכור דיסקים, זה מרגיש לי קצת כמו רכיבה על גל ה"מוסיקת עולם" ולהבליע אותו בדרך בתוך עיבודי פופ. לא אהבתי את היצירות שלו אף פעם כל כך, ולא הבנתי מה היה סיפור ההאשמות נגדו מאת צוות הזמרים והנגנים שהפיק איתו את הדיסק הראשון, כאילו הוא נעלם ולא חלק איתם את הקרדיט והתמלוגים כשנכנס הכסף מההצלחה. מהכתבה נראה ש"העסקים כרגיל" ורייכל עושה את מה שעושה לו כסף ולא מתוך רגש עמוק או אידאולוגיה. הראסטות והשארוואל זה קטע של אופנה ולא איזו רוחניות, נראה שהוא "עובד" על אנשים כמו אברום בורג עם הכיפה שלו.
מיד עלה לי בראש הקטע הקולע (ואולי אחד הכי מבריקים בסדרה) ממ.ק. 22 המצוינת – עידן רייכל נגד שלמה גרוניך, או שמא רייכל וגרוניך נגד האתיופים?
