עוזי וייל וחגיגות המימונה

כבר חודש שעולם הספרות, הפייסבוק, הפעילים החברתיים ושאר מעריצים מהללים את פרויקט המימון של עוזי וייל, אבל אתמול, 6 ימים לפני סוף מבצע הגיוס, חטפו כמה מעריצים/משקיעים/תורמים/קונים ג'ננה כשהספר הופיע על המדפים בחנויות לפני שהגיע לתיבת הדואר.

לא אחפור לכם תגובות מפייסוש (עשו את זה כבר דה-מארקר ואף ציטטו הודעה פרטית של גילי בר הלל סמו ללא רשות), אבל הנה מהבלוג של חנן כהן, שומר היערות של ג'ונגל האינטרנט, עוד אחד מריקי כהן.

השלמות ממוחי הקודח:

0. ברור שהתגובה הרגשית חריפה ×›×™ אנשים ההיו מושקעים רגשית. אני לא מצדיק אבל בהחלט מבין. ציינה את ×–×” גם קרן נויבך היום ברדיו, הרגשות הן מערכת הגברה חזקה יותר מהעובדות וההגיון. ככל שהפרויקט ימונף ברגשות עזים למעלה, הפתעות כאלו יפילו את המוראל יותר חזק למטה. פיסיקה פשוטה 🙂

1. עוזי עשה טעות של מתחילים. לא כל התורמים/משקיעים/לקוחות הגיעו מדף הבוקפייס (למשל אני) אז ידענו רק מה שפורסם בהדסטארט, ושם לא נאמרה מילה על מודן. בעידן של מחאות צרכנים ומאיסה בגוזרי קופונים הדמיון השלים לבד שאם האיש פנה לגיוס כסף ישיר אז מדובר בהוצאה עצמית. למעשה היה מדובר בהונאה עצמית (של הקונים). בסך הכל עוזי היה צריך לפרט יותר על מה הכסף ומי עוד מעורב. אני מצפה ללא פחות מכל פרויקט אחר בקיקסטארטר או אינדיגוגו.

2. רוצים לא לעשות טעויות של מתחילים? עקבו אחרי מי שמוצלח בזה. פרויקטים בקיקסטארטר ואינדיגוגו אולי פונים יותר לקהל אמריקני אבל יש שם מכל הסוגים, ויש עשרות בלוגים וגם פודקאסט שמוקדש למודלים העסקיים האלו (ממליץ על הפרקים עם זאק ווינרסמית' וג'ונתן קולטון, אבל יש מעניינים בנושאים אחרים, כמובן שקורי דוקטורוב שם מבריק וקולע כרגיל). בארץ יש פרויקטים בהיקף פחות גדול כי קהל היעד לרוב קטן יותר, אבל אפשר ללמוד מהתבוננות מה עובד ומה לא, איך מותחים את ההכנסות והשתתפות הקהל עם מטרות יעד נוספות, ומה נכון ולא נכון לעשות.

3. חבר שמע את תיאור המצב הסלחני ממני, והלך לכיוון הקיצוני של "מה נכון מבחינת החוק היבש" – אם עוזי הבטיח הוצאה מוקדמת ומודן הקדימה אותו לחנויות, "זכותי ואף חובתי הצרכנית לבטל את ההשקעה שלי בהדסטארט, וזכותו וחובתו של עוזי לתבוע את מודן שגרמה לו הפסד כלכלי!". אני רואה גם את התגובה הזו כמוגזמת לכיוון נוסף. קרה פה משהו בתום לב, עוזי איננו זרוע שיווקית של ההוצאה ואין לו שליטה על החלטותיה, הוא רק סופר עם קהל מעריצים שרצה לתת להם צ'אנס להגדיל לו את הרווחים מהספר. לדעתי זכותו המלאה, רק חבל שלא הבהיר את ×–×” לגמרי. אני רואה את העמימות הזו כטעות של מתחילים ולא כהטעיה מכוונת. אני הייתי עדיין מזמין את הספר כך או כך, הייתי שמח לקבל גם את ספר השער האחורי בתוספת מחיר, הייתי אפילו שמח לשלם טיפה פחות ולקבל מהדורת EPUB ללא חתימה ועלויות דואר. בקיצור, את הפרויקט הבא שלו אני מקווה שינהל אחרת, אבל בסה"×› אין לי הרבה תלונות כאן.

4. קורי דוקטורוב (כן, אני שוב מזכיר אותו, אבל זה רלוונטי, חכו רגע) משחרר את הגרסא האלקטרונית חינם וברשיון פתוח ביום שבו הספר יוצא בדפוס. אנשים קוראים את הספר ומבקשים לתרום לו למרות שאינם מעוניינים בספר הפיזי. קורי מפנה אותם לבית ההוצאה ומדגיש שבזכותם יש לו שירותי שיווק, עריכה, קביעת מסעות מפגש עם קוראים וכמובן תשלום מקדמות נדיב, אז הוא מבקש שלא יעקפו אותם. אנשים יותר ממוזמנים לקנות ספר ולשלוח אותו לספריות השאלה ברחבי העולם, הוא אפילו מארגן את הרשימה של הספריות המעוניינות אצלו באתר על חשבונו. גם זה סוג של מודל עסקי ושירות קהילתי, וקשר של אמון ורצון טוב עם המעריצים.

5. וזה נושא חשוב – אתם קוראים לזה מעריצים או תורמים? – עזבו אתכם מזה, אתם לקוחות! יש פרויקטים של מימון קהל שלא זוכים בהם בפרסים. אלו באמת תרומות. למשל הפרויקט ×”×–×” שנתתי לו $50 בלי לבקש שום תמורה (×›×™ ממילא אינני קורא תווים). אתרי מימון קהל כדי לקבל מוצר הם למעשה תחפושת חדשה לאתרי מכרז, רק שכאן יוצר בודק את המים לפני שיש מוצר ושם משווק בודק את המים לפני שהוא מחליט על כמויות ליבוא. המודל העסקי די דומה לדברים אחרים שכבר היו בשוק, ההבדל הוא סוג האנשים והמוצרים שהחלו להשתמש במודל ×”×–×”. אני מציע להתאים את רמת הציפיות. יש לכם כאן מגע ישיר עם היוצר, רגשות משחקים ציפיות גבוהות, אבל בסופו של דבר אתם משלמים על מוצר ומקבלים אותו. השאר ×–×” שיווק והרגשה טובה או רעה. אם אתם לוקחים את ×–×” אישי, או כחוויה של משחק, או הימור רולטה, זו בחירה שלכם, ואתם לא יכולים להאשים אחרים אם אכזבה קטנה מרגישה לכם כמו פגיעה אישית גדולה. זו בחירה שלכם לקחת את ×–×” למקומות האלו, ולא מוצדק לעשות מעוזי וייל שעיר לעזאזל ×›×™ שמעתם דברים שהוא לא אמר. אני יכול להגיד לכם שאי הבנות כאלו קורות מדי פעם, למעשה ×–×” קרה לי בדיוק השבוע במקביל עם פרויקט בקיקסטארטר של מדפסת תלת מימד שהזמנתי, ואמורה היתה להיות כולה על טהרת החומרה החופשית ורכיבי מדף, ופתאום מבשרים לנו שהם מייצרים רכיבים מוזמנים במיוחד. בתחילה היתה התרעמות בקהילה, אני הייתי מהבודדים שאמרו שנחכה להבהרות, ואכן הסתבר שזה לא תכנון חדש אלא שיפור של אחד שקיים בשוק, תואם לחלוטין בתוכנה, אבל עם חיבורים יותר נוחים לתחזוקה ופיזור חום משופר. הרבה רגשות נשפכו סתם (כולל שלי, מודה) עד שהגיעה הודעת ההבהרה.

6. אה, היה לי בטח עוד משהו להגיד אבל חצות והמוח שלי כבר לא בפוקוס. אני שולח את הפוסט לא ערוך וללא הגהה כי הנושא עכשיו בוער ברשת, אבל אני מקווה שהבהרתי את עיקרי הדברים.

הברית החברתית – תרגיל מחשבה

אחד הדברים שהכי קשה לי לראות זה הפיצול וההתפוררות של השמאל בארץ. מערכות החדשות מנסות לייצר כרגע ספקולציות חסרות שחר של יחימוביץ'+אולמרט+לבני+לפיד ושאר המצאות מוזרות כדי לראות איך הסקרים מצביעים בשבילם.

אני תוהה למה לא מכריזים פשוט על מצע קואליציוני מראש, על בסיס המלצות ספיבק/יונה, ומתאחדים לרשימה מסביב לזה, שתכלול את העבודה, הירוקה, מר"צ, החדשה, חד"ש וכל מי שרק אפשר. תחשבו על המפלגה הדמוקרטית בארה"ב. יש בה המון קולות והם כולם רצים ביחד. זה לא יאפשר ליצור גוש הרבה יותר רציני? זה לא מקל על הקמת גוש שיאיים על הימין הלא חברתי ששוב ושוב בורח לשיח בטחוני כדי להתחמק מהבעיות הכי בוערות פה?

אמן ואמן שינהלו פה מערכת בחירות עם יושרה ובלי בריחה ל"שקט יורים", אלא מלחמה אמיתית על הנושאים החברתיים לשם שינוי.

מושג הכסף הולך להשתנות או להעלם

מתוך התגובות בפוסט הקודם על קיימות, שם כתבתי:

אנחנו חיים בתקופה שצריכים פחות ופחות ידיים לבצע את העבודות שיש לבצע. אני לא חושב שאפשר ברצינות להלחם באבטלה בימינו. זה לא שאפשר להמציא באמת מקומות עבודה או שצריך. המשאבים מנוצלים עד תום, יותר מדי אפילו, מיוצרים מספיק מצרכי יסוד ומזון, אין באמת צורך בידיים עובדות, יש רק צורך של בעלי ההון שאנשים יוכלו לשלם על המוצרים האלו כדי להחזיק את הכלכלה בהנשמה מלאכותית, ויש צורך של האזרחים המובטלים בהנשמה מלאכותית של כסף כדי לקנות לעצמם אוכל, רווחה ובריאות. אם כל כך הרבה דברים הם מלאכותיים, אז למה בעצם להמשיך להחזיק אותם בהנשמה? יותר ויותר מקומות עבודה יוחלפו במכונות, יהיה אוכל לאנשים אבל לא תעסוקה או כסף לקנות אותו, משמע שכל השיטה שמתגמלת בכסף על עבודה צריכה להיות מוחלפת במשהו אחר.

במילים אחרות, קפיטליזם היום מבוסס על נדירות הכסף, אבל כרגע הבעיה היא נדירות מקומות התעסוקה, והבעיה לעולם תחריף כי הטכנולוגיה מתקדמת ומייעלת את הייצור. לכן האבטלה תגדל, וכל עוד מבססים את רווחת הפרט על יכולתו להשתכר, המערכת תתפורר.

במערכת שמתכננת לפי עתיד שכזה, מבינים שמושג הכסף הולך להשתנות או להעלם.

המערכת היום מתגמלת מי שטוב בניהול השקעות, מימון ושיווק, לא את מי שטוב בלהביא רווחה לאנשים, רוחנית/נפשית או פיסית, או לקדם את הידע האנושי. המדען אולי ירוויח טוב, אבל המהנדס יותר ומנהל המפעל שהופך את הפיתוחים שלהם למוצר ירוויח הכי הרבה. המערכת הנוכחית גם מעודדת רווחים מיידיים על פני השקעות לטווח ארוך, יוצאת מהנחה שכל מי שרוצה לעבוד יכול למצוא תעסוקה, ושמשאבי הטבע אינסופיים. אם נגיע למקום שבו ההנחות האלו נמוגות (ולדעתי אנחנו כבר עמוק אחרי ההתנגשות רק שמצליחים לכסות אותה כרגע בבועה אחרי בועה), הרי שאין מנוס מלשנות את כל המערכת הכלכלית. לא לסוציאל דמוקרטיה של מיסוי עשירים וסיבסוד העניים, אלא תפיסה חדשה כלשהיא של חלוקת משאבים, ערך לעבודת כפיים וכולי.

אני גם לא מדבר על חזרה לכלכלת בארטרים ובנקאות בינאישית, אלא ממש מעבר למרכיב יותר גדול של כלכלת מתנות, דגש על חזרה לקהילתיות במקום השגיות עסקית, או אולי לחלופין התמוטטות וכאוס חברתי אם זה לא ישתלב בתרבות והממשל בצורה נכונה.

מה דעתכם?

בנק לאומי ויתר, קולבר הגיע לסיפור ההדבקות דרך הדואר

עדכון אחד משמח: בנק לאומי החליט שכנראה יש מספיק דעות שליליות נגד פרויקט הריאליטי המכוער שלו, והחליט לסגור את הבאסטה.

עומר כביר צייץ:

לאומי מפסיק את פרויקט 2 מיליון סיבות. לאומי כותב: "מצאנו את עצמנו בלבה של ביקורת ציבורית, שפגעה גם בעמותות. מספר עמותות פנו אלינו באומרן ×›×™ האווירה שנוצרה מזיקה להן. כתאגיד הקשוב לדיאלוג עם הציבור הגענו למסקנה ×›×™ המודל שאימצנו לא השיג את מטרתו. כיוון שכך, החלטנו שטוב נעשה אם בשלב ×–×” נפסיק את הפרויקט" לאומי יחלק את הכסף בכל זאת – כל 139 העמותות שלקחו חלק בפרויקט יקבלו 10 אלף ש' כל אחת; שאר הכסף – למיזמים אחרים.

ובהמשך לפוסט הזה על חיסונים:

לאומי מכה שנית

זוכרים את המבצע המגעיל של לאומי משנה שעברה? הפעם הם מעלים את הסכום המעליב ממליון לשניים. זה מגעיל אותי, את יובל דרור, את חנן כהן ואני מניח שעוד הרבה אחרים. במקומות הראשונים גם בולטת תנועת אם תרצו, למרות שהתחרות לא אמורה לכלול תנועות פוליטיות.

רק שני פוסטים אחורה קראתם לכם לעזור לתנועת "אביב לניצולי שואה" ואני פתאום מקבל מהם בקשות לעשות להם "לייק" כל יום. מצד אחד אני כועס על הבנק שמאלץ אותם לרקד ככה (במיוחד עם ההיסטוריה של בנק לאומי וכספי ניצולים), מצד שני אני עם חנן ולא אוהב שהעמותות מוכנות לרקוד את הריקוד המשפיל הזה שוב, ומצד שלישי מרתיח אותי שאם אשב ואסרב להשתתף, יגיע חצי מליון ש"ח ל"אם תרצו" במקום לאנשים שמגיע להם (בי"ח לילדים או שורדי שואה וכולי). במילים אחרות, יש כאן בעיה מוסרית שאני שונא להיות בה. אני לא יודע להגיד עדיין מה אני עושה, אני רק מבקש שאם אתם מחליטים לשחק את המשחק, ולא משנה אם כדי להריע לאנדרדוג המועדף שלכם או כדי לדחוק למטה את "אם תרצו", אני מקווה שתבחרו עמותה עם מטרות טובות שבאמת מגיעים לה התקציבים האלו, שלא ילכו למשכורות מוגזמות או תנועות פוליטיות.

קיימות וקץ הקפיטליזם: אז מה עושים ואיך להתכונן?

אני עדיין חייב לכם פוסט על מכחישים ומבקרים של מדע שינוי האקלים, לא שכחתי. אבל הבהרתי שגם בלי קטסטרופות אקלימיות, יש עדיין דברים שצריך להתכונן אליהם כדי לא להגיע לפיצוץ אוכלוסין והתדלדלות משאבים. אז אם דיברתי על הלמה, הנה פוסט הקדמה על האיך.

את הפוסט למעשה כתבתי לפני שנתיים, בין מאי וספטמבר 2009. משום מה שכחתי בטיוטות והייתי בטוח שפרסמתי. אולי שכחתי אותו שם כי לא רציתי להתפדח בנבואות זעם שהקפיטליזם יקרוס, אולי כי בדיוק הייתי בהתחלת מערכת יחסים עם אהובתי שרון, איכשהוא יצא שעד הבוקר, כשקץ הקפיטיזם היה אחד הנושאים אצל קרן נויבך בתוכנית הבוקר, ובעקבות גל מחאות העשירונים המוחלשים בכל העולם המערבי, שמתי לב שהגיע הזמן לנער ממנו את האבק ולפרסמו סוף סוף. התנצלויותי אם יש לינקים שבורים או אנאכרוניזמים מכאן והלאה, אני אתקן את זה בתגובות מקסימום:

אם תסכימו איתי שאין ברירה ואנחנו "בדרך למטה" מבחינת משאבים ואקלים, אז ברור לנו שהחיים יהיו חייבים להשתנות. הרבה מאנשי השלטון והמחוקקים יצטרכו להיות מאוד גמישים כדי להסביר את מחדלי ההווה, אבל מי שמבין את המשמעויות יכול להתחיל להתכונן היום. איך אפשר לעשות דברים דרמטיים מספיק אם אי אפשר לעשות דברים דרמטיים מדי? יש מי שכל החדשות האלו נופלות עליו כרעם ביום בהיר (כמו שלי קרה כשהתחלתי לחקור את הנושא בשנה האחרונה יותר לעומק) ואתה עלול להכנס לסרט רע – "יותר מדי אנשים? אז אני לא אעשה ילדים! המכונית שלי פולטת ×’×–×™ חממה? אז ממחר רק אופניים! הפלוצים של הפרות מחממים אותנו גם? אז ממחר אני טבעוני!" – תגובות כאלו יביאו את כולנו לאומללות מיידית אם לא דכאון מתמשך.

Idiocracy

ראשית, החדשות הטובות ברמה האישית – אם נתחיל להתכונן, יש אולי עוד סיכוי שנוכל לעבור לחיות בצורה מקיימת תוך פגיעה מינימאלית באיכות החיים. אפשר גם לעשות את ×–×” בהדרגה.

הגדירה לי את ×–×” יפה לישה, ידידה שנמצאת הרבה יותר שנים והרבה יותר עמוק ממני בתחום (וגם הכירה לי את רוב מה שכתבתי בפוסט הקודם על זכויות זרעים): אל תתחילו מלגרוע דברים מהחיים, תתחילו מלהכניס דבר או שניים חלופיים, וכעבור זמן תגלו שהדבר הישן שהם החליפו כבר אינכם מתגעגעים אליו. למשל נסו לעבור ממים מינרליים למי ברז. נסו לעבור מבשר לעוף. נסו למצוא דרכים להתניע פחות את האוטו ולהסתדר בלעדיו. נסו לגדל עציץ או שניים של צמחי תבלין עמידים. נסו להתקלח ולשטוף כלים עם פחות מים. תקנו ברזים ומיכלי הדחה שדולפים. נסו להשתמש במי הגיגית שהשריתם בה את הכלים להדחת האסלה, או שימו גיגית כזו במקלחת כדי להשקות עציצים ולהדיח אסלות עם המים שמתבזבזים כשמחכים למים החמים במקלחת. התקינו טיימר על הבוילר, או אם הוא התקלקל שקלו התקנה של מחמם "אטמור" לפי דרישה במקום תיקון של גוף החימום. נסו לקנות פחות אלקטרוניקה מיותרת, או לפחות החליפו אותה בקצב פחות גבוה. קראו או צפו קצת בסרטים על פרמקלצ'ר, תראו אם משהו קורץ לכם, נסו לדמיין את עצמכם ב"עסק" ×”×–×” עוד 10 שנים. נסו מראש לקנות מתוצרת מקומית (במיוחד בנושא מזון), או מוצרים שנראה לכם שיחזיקו מעמד שנים. כשמשהו מתקלקל בבית, נסו ללמוד איך לתקן אותו לבד או בעזרת שכנים וחברים, שקלו להחליפו במשהו פשוט יותר לתחזוקה. הפסיקו למחזר והחלו לשמר – כלומר קנו מראש מוצרים שמייצרים פחות פסולת. הצטרפו לקהילה וגלו עוד רעיונות. חשבו על התקנה של מערכות מים אפורים אם אתם בעלי הבית שבו אתם גרים.

קיימות היא תפיסה אחרת של קידמה, מודל פיתוח אחר, המשקלל כלכלה, חברה וסביבה. קיימות אינה מתיימרת להציע גידול כלכלי מהיר יותר מאשר הקפיטליזם, אלא צמיחה נכונה ומאוזנת יותר. היא מציעה פרידה מתרבות ה"השתמש וזרוק", מעולם שבו המוצרים מתוכננים מראש לאורך חיים מצומצם וקצר יותר, מעולם שבו כבר לא מתקנים אלא רק מחליפים בחדש.
במקום המרוץ המטורף במעלה המדרגות היורדות של ייצור, צרכנות ופסולת, קיימות משמעה שימוש יעיל ונכון במשאבי הסביבה, ייצור מה שבאמת אפשר וצריך לייצר, תוך חלוקה צודקת של המשאבים הבסיסיים בין בני-האדם בעולם שלנו".

דב חנין, "גלובליזציה"

הנה עוד כמה רעיונות:

בעולם עתידי שכזה, אני מקווה שפחות דיסטופי ממה שאני מדמיין, נצטרך ללמוד לסמוך על עצמינו לגדל חלק מהאוכל לבד, לתקן ולבנות לבד דברים שיתקלקלו, ולהעזר בשכנים. אבל הרי בסה"כ מדובר בדברים שכדאי שנעשה ממילא, וזה מרכז הטיעון שלי. בואו נשפר את החברה שמסביבינו ובדרך אולי נשפר את סיכויו של כדור הארץ לשרוד ואיתו המין האנושי.

ולכן החלום של לישה הוא להקים סדנא שתלמד אנשים לבנות ולהסתדר. אולי משהו דומה למה שסיפרתי לכם שקורה בסאן פראנסיסקו בסדנת האופניים של "מסה קריטית", אבל לכלל כלי הבית ומכשירי החשמל, או סתם תיקום ושיפוץ של רהיטים וחפצים – ×›×™ סדנאות חקלאות "פרמקאלצ'ר" כבר יש הרבה בארץ. זוכרים את מה שאמרתי בפוסט הראשון בסדרה? קיימות ×–×” גם הפתגם הותיק של "אנחנו לא מספיק עשירים כדי לקנות בזול", ואם קנינו בזול, עדיף לתקן על פני זריקה וקנייה מחדש.