שיא חדש לחוצפה

הבוקר התעוררתי לזה:
http://www.youtube.com/watch?v=adI_SYGqfnY
מהו שיא החוצפה? לפי אחד המשיבים ב"שלושה בסירה אחת" (אולי היה זה דן בן-אמוץ?) שיא החוצפה זה לחרבן למישהו על מפתן הדלת ואז לדפוק בדלת ולבקש נייר טואלט.

לא רק שמשרד הפנים, רשות השידור והרשות השניה לא שעו למכתב שלנו להורדת התשדירים המטעים והשקריים, עכשיו משה"פ מגחכים את כל הדיון הציבורי. כמו שפירק אהוד קינן את הוידאו לגורמים, הסרטון מעמיד איש קש (מכוער ושתום עין) ומתקיף אותו בצורה מביכה, פלוס השפלה של הצגתו בעירום בסוף הקליפ. ×–×” מה שמשרד הפנים עושה בכספי המיסים שלנו – מוריד לרמת בריונות קריקטורית את דעותיהם של לא מעט אזרחים מהשורה, חברי כנסת (אפילו חלקם מהקואליציה), שורה של פרופסורים וזוכי פרסים, אזרחים ותיקים ובוודאי גם כמה ניצולי שואה, ×›×›×” בשביל הגוון הציוני.

זו לדעתי הפרסומת הכי מביכה, והרעיון הכי מביש ותוקף דיון דמוקרטי שראיתי מזה הרבה זמן. זו השתנה חופשית מהמקפצה הציבורית, שגרועה לא פחות מהקרקס שעשה מאיר שטרית מועדת המדע. לא רק שמשרד הפנים מודה בפה מלא שהנושא אכן נתון במחלוקת ציבורית (מה שמיד היה אמור לפסול את התשדירים הטלוויזיוניים מראש, ועל כך אנחנו הולכים לבג"ץ), הם גם עושים צחוק מהדיון, מהמתנגדים, מהנסיון שלנו לעמוד על זכותינו האזרחית לביטוי חופשי. לא, ממשלה יקרה! אתם לא יכולים לעשות סאטירה פוליטית, זה לא התפקיד שלכם להשתין על דעת הקהל. אני וחברי רואים את הנסיון השקוף הזה כפחד מצדכם להתמודד עם העובדות, אבל אנחנו גם מפחדים מזה שהשיטות הבריוניות האלו עובדות על הקהל, שממילא ערכי דמוקרטיה ותרבות רייטינג מתערבבים לו בראש.

כמה נמוך אפשר לרדת? אני כל כך מופתע מזה לרעה שאני חייב לחזור על זה: משרד ממשלתי עושה סאטירה מדעת הקהל, ומזכותו של הקהל להביע את דעתו. זה בטוח יותר זול מלשים את כולנו בכלא ויותר קל מאשר להתווכח איתנו על טיעונים ועובדות, אבל זה יותר נמוך מנמוך, והכיוון של זה מפחיד אותי. אני מאחל למי שאישר את הקמפיין הזה להפוך למובטל ואף להשפט על הפיאסקו המוזר הזה.

איפה "ממשלת העם, ע"י העם, למען העם"? להתראות גטיסבורג, ביי ביי לינקולן. בדמוקרטיה היחידה במזרח הפרוע זה "ממשלת משרד הבטחון, ע"י האלפיון העליון, נגד העם".

היה מנגנון?

שטרית והמשטרה התעקשו מרות שאין בעיה של הרכשה ראשונית, וכל הרכשה כפולה תתגלה במהרה ע"י מערכות המחשב המתוחכמות שנקנו במליונים מהספקים הפטורים במכרז שנמצאו אחרי חיפוש בפינצטה מזהב בתהליך לא הכי שקוף.

"אתם לא צריכים לדעת את התהליך" אמרו לי יורם אורן ומומחים אחרים. יש גבול לכמה שאפשר לגלות. ובכן, סדר פעולות במערכת, כולל פעולות אנושיות, הן אלגוריתמים. אלגוריתמים יש לדבג. לא רק הצפנה, גם תהליך הרכשה. אז ערוץ 2 כבר הוכיחו שגניבת זהות ע"י הרכשה שקרית אפשרית, בעזרת מידע שדלף ממרשם התושבים שאפשר לשנן. היום הופיעה בפייסבוק התמונה הבאה:

הרכשה כפולה?מי שפרסם אותה פרסם תחת שם משפחה שונה מאשר זה של הילד המצולם, אז אני לא יודע אם זה האבא הגרוש או מה בדיוק, אבל העובדה שהוא בא עם שני ילדים בגילאים בהפרש 5 שנים, קיבל שני דרכונים באותו המעמד, אבל בשניהם תמונות (טיפה שונות) של אותו הילד שכנראה צולמו בהפרש זמן קצר. מקטינים לא אמורים לקחת טביעות אצבע (למה? ככה) אבל אם לקחו, מעניין אם גם טביעות האצבע כפולות, בשלב זה אין עדיין עוד מידע. מה שברור שלכאורה יש כאן אדם עם שתי זהויות. שני שמות שונים, שני דרכונים במספר שונה, אותה התמונה. את זה המערכת לא אמורה לאפשר! התכוננו אם כך למבול התירוצים במשרד הפנים. ברור שכשבדקו כפילות של בעל הדרכון לפני שנכנס למאגר הוא עוד לא היה שם כי שתי הזהויות לא אושרו, אז כשכל אחת מהן לחוד הושוותה מול המאגר, לא מצאו כפילות, ולכן אישרו את שתיהן (וכמו שאני מכיר את המערכות האלו, שתיהן נכנסו למאגר רק למחרת, אז נקבל הבטחות שזה היה מקרה קצה ולא יוכל לקרות שוב בעתיד). אולי יש כאן באג קטן ואולי באג גדול, אבל בסופו של היום יש כאן כשל אנוש (בהזנת הנתונים) וכשל תוכנה (בגילוי הכפילות) ועכשיו יש לילד אחד שתי זהויות ולאחיו הקטן נגנבה הזהות, אפילו אם בטעות.

וזה, להזכירכן, רק המקרה הראשון שצף. מעניין כמה פאשלות נקברו וטופלו בשושו. מעניין אם נראה אי פעם דו"ח גלוי של הפאשלות. מעניין אם תהיה בכלל תגובה רשמית של הרשות של קמני. מעניין מאוד.

התנועה לזכויות דיגיטליות פונה לרשות השניה נגד הקמפיין המטעה של משה"פ #No2Bio

(נשארו עוד יומיים לתרום לקמפיין שלנו בהדסטארט, תזרקו פנימה כמה ג'ובות?)

התנועה לזכויות דיגיטליות פונה לרשות השניה ודורשת הסרה של הפרסומת “זה לא אני” אשר משכנעת אזרחים להצטרף למאגר הביומטרי בלי לומר להם שמדובר במאגר הביומטרי.
https://www.youtube.com/watch?v=z7n_MLW2rbk

לכבוד‪:‬‬ ‫הרשות השניה לטלויזיה ורדיו‪,‬‬

‫הנדון‪ :‬תשדיר “זה לא אני” של הרשות לניהול המאגר הביומטרי‪ :‬בקשה להסרת פרסומת פוגענית‪.

‬‬‫מכובדי‪,‬‬

‫בשם מרשתי‪ ,‬התנועה לזכויות דיגיטליות (ע.ר.), ‬הריני לפנות אליכם בעניין הנדון‪.‬‬

‫בסוף השבוע האחרון‪ ,‬החלה הרשות לניהול המאגר הביומטרי ורשות האוכלוסין וההגירה לפרסם פרסומת תחת הזמריר‬ ‫“זה לא אני” אשר מיועדת לקדם את כניסתם של אזרחי ישראל למאגר הביומטרי‪ .‬לשיטת מרשתי‪ ,‬פרסומת זו אינה ראויה ‫לשידור וזאת מהסיבות הבאות‪:‬‬

‫‪ .1‬בשנת ‪ 2009‬התקבל חוק הכללת אמצעי זיהוי ביומטריים ונתוני זיהוי ביומטריים במסמכי זיהוי ובמאגר מידע‪,‬‬ ‫התש“ע‪) 2009-‬להלן‪ :‬חוק המאגר הביומטרי). ‬בעקבות המחלוקת הציבורית והסערה הציבורית בנוגע לחוק ‪ ‫התקבל סעיף ‪ 41‬בחוק אשר כולל תקופת מבחן אשר בתקופה זו תבחן נחיצות המאגר הביומטרי‪ ,‬וכן יבחנו‬ ‫נושאים נוספים‪ .‬תקופת המבחן‪ ,‬בפועל‪ ,‬היא “משאל עם” לשאלת המאגר הביומטרי‪ ,‬ומהווה שאלה ‫במחלוקת‪.

‫‪ .2‬חוק המאגר הביומטרי‪ ,‬אשר כורך את תהליך הנפקת תעודות הזהות ה“חכמות” עם אגירת מידע ביומטרי‪ ,‬נמצא‬ ‫במחלוקת ציבורית‪ :‬מצד אחד‪ ,‬רשויות מסוימות במדינה מעוניינות בקיומו של מאגר ביומטרי‪ ,‬ועל כן כרכו את‬ תעודות הזהות החכמות עם קיומו של מאגר; מצד שני‪ ,‬מומחים באקדמיה ובתחום אבטחת המידע טוענים כי‬ ‫בקיומו של מאגר ביומטרי יש בכדי לפגוע בפרטיות אזרחי ישראל בצורה שאינה ראויה‪.‬‬

‫‪ .3‬מרשתי‪ ,‬בין היתר‪ ,‬עמלה על קידום המודעות לסכנות המאגר בציבור‪ .‬אולם‪ ,‬מרשתי מאמינה כי בפרסום התשדיר‬ ‫מטעם רשות האוכלוסין יש בכדי לעבור על מספר הנחיות בכללי הרשות השניה לטלויזיה ורדיו (אתיקה‬ ‫בפרסומת ובטלויזיה), התשנ“ד‪.1994-‬‬

‫‪ .4‬ראשית‪ ,‬מדובר על נושא הנמצא במחלוקת פוליטית‪-‬ציבורית‪ ,‬ועל כן אסור לפרסום על פי כלל ‪ 11‬לכללי‬ ‫הרשות השניה וכלל ‪ (2)7‬לכללי רשות השידור‪ .‬עמד על כך בית המשפט העליון בפרשת המפקד הלאומי‪:‬‬

‫”אכן‪ ,‬שידור פרסומת פוליטית במסגרת תשדירי הפרסומת עלול לסכל את השמירה על האיזון בין ההשקפות השונות‬ ‫במסגרת שידורי השידור הציבורי ולחתור תחת דוקטרינת ההגינות בשידורים‪ .‬הכללים בענייננו נועדו למנוע זאת‪ .‬גם ‫כאן הולך הטפל (מסגרת תשדירי הפרסומת) אחר העיקר (השידורים)”
(בג“צ ‪ 10203/03‬המפקד הלאומי נ‘‬ ‫היועץ המשפטי לממשלה ואח').

‫‪ .5‬שאלת קיומו ונחיצותו של מאגר ביומטרי מהווה משאל עם לנושא זה‪ ,‬ופרסומת אשר מעודדת אזרחים‬ ‫להנפיק תעודות זהות חכמות אשר מחייבות הצטרפות למאגר הביומטרי מהווה שימוש פסול בהון על מנת‬ ‫לקדם מטרות פוליטיות‪ ,‬כאמור בעניין המפקד הלאומי‪.‬‬

‫‪ .6‬שנית‪ ,‬בפרסומת יש בכדי להטעות את ציבור הצופים‪ .‬בעוד שהפרסומת מדברת על “תעודת זהות חכמה“‬ ‫היא אינה מבהירה לציבור כי לצורך קבלת תעודת הזהות עליו ליתן את טביעת אצבעו וצילום פניו למאגר‬ ‫ הביומטרי ‪ ,‬וכי הסכמתו אינה ניתנת לחזרה‪ .‬היא אינה מבהירה לצופה כי זכותו שלא להצטרף למאגר לפחות‬ ‫לתקופת המבחן‪ ,‬והיא אינה מזהירה אותו מהסכנות המפורטות בטופס ההסכמה‪ ,‬כאמור בצו המבחן‪ .‬בכך יש בכדי‬ ‫להפר את כלל ‪ 4‬לכללי הרשות השניה וכלל ‪ (7)7‬לכללי רשות השידור‪.‬‬

‫‪ .7‬שלישית‪ ,‬בפרסומת יש בכדי להפחיד ולעורר פחד בציבור‪ .‬הפרסומת פונה לרגשי הפחד של הציבור (בטענה‬ ‫לגניבת זהות) וזאת ללא כל ביסוס עובדתי קיים‪ .‬בכך יש בכדי להפר את כלל ‪ 7‬לכללי הרשות השניה וכלל ‪(8)7‬‬ ‫לכללי רשות השידור‪.

‫מרשתי ביקשה ממני לפנות אליכם כדי להפסיק את שידור הפרסומת‪ ,‬וזאת בטרם מרשתי תפנה לערכאות משפטיות על‬ ‫מנת לעשות כן‪.‬‬

‫ככל שלא תתקבל תשובה בתוך ‪ 48‬שעות משליחת מכתבי זה‪ ,‬מרשתי תפנה לערכאות המוסמכות על מנת לקבל צווים‬ ‫זמניים וצווי מניעה‪.‬‬

‫בברכה‪,

עו“ד יהונתן י. קלינגר

Download (PDF, 331KB)

העתקים נוספים בבלוג של התנועה והבלוג של דורון אופק.

סנואודן וצביעות הממשל והעיתונות האמריקניים

הסנטורים האמריקנים טוענים שסנואודן בוגד, כי הוא גילה לכל העולם שהNSA מרגל אחרי כולם.
הNSA טוען שסנואודן שקרן, וכי הם לא מרגלים אחרי כולם.
המדיה ברובה מסכימה איכשהו עם שניהם ומתעלמת מהסתירה הבסיסית.
מדית החדשות האלטרנטיבית (כן, אני סופר כאן את קומדי סנטרל) מסכימה עם 55% מהעם האמריקני שסנואדן הוא גיבור אמריקני ומגיעה לו הגנת whistleblower, ואיתם כמובן גם דניאל אלסברג מגבה אותו ואת מאנינג.

רק 55%?! מי יכול להסביר לי למה המוני העם נכנעים למסרים המטעים של המדיה הקנויה? כמה שקופה צריכה להיות הצביעות שלסנטור או איש קונגרס כדי לא להבחר יותר? אני חכול עוד בערך להבין את הבחירה החוזרת במושחתים בישראל כשאין בחירה ישירה, אבל מישהו יכול להסביר לי איך זה קורה בארה"ב, ולמה מישהו חושב (שם או בארץ) שעם המון נבער כזה אפשר לשפר משהו עם דמוקרטיה ישירה?

בהזדמנות זו אני רוצה להביע את הערכתי לשלטון הגרמני שנקט עמדה, אפילו אם זו מחווה דיפלומטית ריקה כמו שטוען הביביסי, והביע את עמדתו נגד הטירוף.

משחק יחסי הציבור של אנדר

אנדר, למי שלא קרא, הוא ספר על ילד שעובר הכשרה כדי להציל את המין האנושי בהתמודדות עם אויב אכזר. אורסון סקוט קארד (שכתב את סדרת הספרים המצליחה) הוא אדם מאוד שמרני, נצר לשושלת מורמונים ידועה וגאה, שפעיל מאוד בקהילה ההומופובית (הם לא קוראים לעצמם ×›×›×”, אבל תכליס בינינו…) ומאמין ×›×™ הומוסקסואליות צריכה להשאר מחוץ לחוק ולהיות עבירה פלילית.

אנדר נראה כמו סרט מרהיב ויזואלית, עם שחקנים מצוינים, אבל קשה להתעלם מהמסרים המוסריים שקארד מביע בפומבי ולפעמים משחיל גם לספריו, יש כבר מי שקוראים להחרמת הסרט בכלל, ויש מי שחוזים שזה עלול אפילו לעבוד. אני מודה שאני קרוע. אני קוצה לראות את הסרט על המסך הגדול, ואני יודע שהכסף הולך בחלקו לכיסו של קארד, ומתוך זה בוודאי יתרם לארגונים אנטי-להט"ביים. צפות ברשת שמועות שלא מצאתי להן גיבוי, שהוא אפילו הכריז שיתרום נתח מהכנסותיו מהסרט למען המטרה, אבל לא ברור אם הכוונה לאחוז מוכרז מראש מההכנסות (מה שגורם לאנשים כמוני לרצות להמנע מלשלם על צפיה בסרט), או סתם תזכורת של "תחשבו איך ינוצל הכסף".

אני חצוי אם ככה. הצד האידאליסטי בי אומר שמפיק הסרט הוא איש מגעיל. הצד הפארקטי בי אומר שסביר שבין מאות האנשים שיצרו את הסרט יש יותר אנשים גאים מאשר הומופובים, ומגיעה גם להם משכורת. בכל מקרה, נגיד וענין "האחוז הקבוע לתרומה" הוא יותר משמועה, מה הייתם עושים? דיון פתוח, גו!

עוזי וייל וחגיגות המימונה

כבר חודש שעולם הספרות, הפייסבוק, הפעילים החברתיים ושאר מעריצים מהללים את פרויקט המימון של עוזי וייל, אבל אתמול, 6 ימים לפני סוף מבצע הגיוס, חטפו כמה מעריצים/משקיעים/תורמים/קונים ג'ננה כשהספר הופיע על המדפים בחנויות לפני שהגיע לתיבת הדואר.

לא אחפור לכם תגובות מפייסוש (עשו את זה כבר דה-מארקר ואף ציטטו הודעה פרטית של גילי בר הלל סמו ללא רשות), אבל הנה מהבלוג של חנן כהן, שומר היערות של ג'ונגל האינטרנט, עוד אחד מריקי כהן.

השלמות ממוחי הקודח:

0. ברור שהתגובה הרגשית חריפה ×›×™ אנשים ההיו מושקעים רגשית. אני לא מצדיק אבל בהחלט מבין. ציינה את ×–×” גם קרן נויבך היום ברדיו, הרגשות הן מערכת הגברה חזקה יותר מהעובדות וההגיון. ככל שהפרויקט ימונף ברגשות עזים למעלה, הפתעות כאלו יפילו את המוראל יותר חזק למטה. פיסיקה פשוטה 🙂

1. עוזי עשה טעות של מתחילים. לא כל התורמים/משקיעים/לקוחות הגיעו מדף הבוקפייס (למשל אני) אז ידענו רק מה שפורסם בהדסטארט, ושם לא נאמרה מילה על מודן. בעידן של מחאות צרכנים ומאיסה בגוזרי קופונים הדמיון השלים לבד שאם האיש פנה לגיוס כסף ישיר אז מדובר בהוצאה עצמית. למעשה היה מדובר בהונאה עצמית (של הקונים). בסך הכל עוזי היה צריך לפרט יותר על מה הכסף ומי עוד מעורב. אני מצפה ללא פחות מכל פרויקט אחר בקיקסטארטר או אינדיגוגו.

2. רוצים לא לעשות טעויות של מתחילים? עקבו אחרי מי שמוצלח בזה. פרויקטים בקיקסטארטר ואינדיגוגו אולי פונים יותר לקהל אמריקני אבל יש שם מכל הסוגים, ויש עשרות בלוגים וגם פודקאסט שמוקדש למודלים העסקיים האלו (ממליץ על הפרקים עם זאק ווינרסמית' וג'ונתן קולטון, אבל יש מעניינים בנושאים אחרים, כמובן שקורי דוקטורוב שם מבריק וקולע כרגיל). בארץ יש פרויקטים בהיקף פחות גדול כי קהל היעד לרוב קטן יותר, אבל אפשר ללמוד מהתבוננות מה עובד ומה לא, איך מותחים את ההכנסות והשתתפות הקהל עם מטרות יעד נוספות, ומה נכון ולא נכון לעשות.

3. חבר שמע את תיאור המצב הסלחני ממני, והלך לכיוון הקיצוני של "מה נכון מבחינת החוק היבש" – אם עוזי הבטיח הוצאה מוקדמת ומודן הקדימה אותו לחנויות, "זכותי ואף חובתי הצרכנית לבטל את ההשקעה שלי בהדסטארט, וזכותו וחובתו של עוזי לתבוע את מודן שגרמה לו הפסד כלכלי!". אני רואה גם את התגובה הזו כמוגזמת לכיוון נוסף. קרה פה משהו בתום לב, עוזי איננו זרוע שיווקית של ההוצאה ואין לו שליטה על החלטותיה, הוא רק סופר עם קהל מעריצים שרצה לתת להם צ'אנס להגדיל לו את הרווחים מהספר. לדעתי זכותו המלאה, רק חבל שלא הבהיר את ×–×” לגמרי. אני רואה את העמימות הזו כטעות של מתחילים ולא כהטעיה מכוונת. אני הייתי עדיין מזמין את הספר כך או כך, הייתי שמח לקבל גם את ספר השער האחורי בתוספת מחיר, הייתי אפילו שמח לשלם טיפה פחות ולקבל מהדורת EPUB ללא חתימה ועלויות דואר. בקיצור, את הפרויקט הבא שלו אני מקווה שינהל אחרת, אבל בסה"×› אין לי הרבה תלונות כאן.

4. קורי דוקטורוב (כן, אני שוב מזכיר אותו, אבל זה רלוונטי, חכו רגע) משחרר את הגרסא האלקטרונית חינם וברשיון פתוח ביום שבו הספר יוצא בדפוס. אנשים קוראים את הספר ומבקשים לתרום לו למרות שאינם מעוניינים בספר הפיזי. קורי מפנה אותם לבית ההוצאה ומדגיש שבזכותם יש לו שירותי שיווק, עריכה, קביעת מסעות מפגש עם קוראים וכמובן תשלום מקדמות נדיב, אז הוא מבקש שלא יעקפו אותם. אנשים יותר ממוזמנים לקנות ספר ולשלוח אותו לספריות השאלה ברחבי העולם, הוא אפילו מארגן את הרשימה של הספריות המעוניינות אצלו באתר על חשבונו. גם זה סוג של מודל עסקי ושירות קהילתי, וקשר של אמון ורצון טוב עם המעריצים.

5. וזה נושא חשוב – אתם קוראים לזה מעריצים או תורמים? – עזבו אתכם מזה, אתם לקוחות! יש פרויקטים של מימון קהל שלא זוכים בהם בפרסים. אלו באמת תרומות. למשל הפרויקט ×”×–×” שנתתי לו $50 בלי לבקש שום תמורה (×›×™ ממילא אינני קורא תווים). אתרי מימון קהל כדי לקבל מוצר הם למעשה תחפושת חדשה לאתרי מכרז, רק שכאן יוצר בודק את המים לפני שיש מוצר ושם משווק בודק את המים לפני שהוא מחליט על כמויות ליבוא. המודל העסקי די דומה לדברים אחרים שכבר היו בשוק, ההבדל הוא סוג האנשים והמוצרים שהחלו להשתמש במודל ×”×–×”. אני מציע להתאים את רמת הציפיות. יש לכם כאן מגע ישיר עם היוצר, רגשות משחקים ציפיות גבוהות, אבל בסופו של דבר אתם משלמים על מוצר ומקבלים אותו. השאר ×–×” שיווק והרגשה טובה או רעה. אם אתם לוקחים את ×–×” אישי, או כחוויה של משחק, או הימור רולטה, זו בחירה שלכם, ואתם לא יכולים להאשים אחרים אם אכזבה קטנה מרגישה לכם כמו פגיעה אישית גדולה. זו בחירה שלכם לקחת את ×–×” למקומות האלו, ולא מוצדק לעשות מעוזי וייל שעיר לעזאזל ×›×™ שמעתם דברים שהוא לא אמר. אני יכול להגיד לכם שאי הבנות כאלו קורות מדי פעם, למעשה ×–×” קרה לי בדיוק השבוע במקביל עם פרויקט בקיקסטארטר של מדפסת תלת מימד שהזמנתי, ואמורה היתה להיות כולה על טהרת החומרה החופשית ורכיבי מדף, ופתאום מבשרים לנו שהם מייצרים רכיבים מוזמנים במיוחד. בתחילה היתה התרעמות בקהילה, אני הייתי מהבודדים שאמרו שנחכה להבהרות, ואכן הסתבר שזה לא תכנון חדש אלא שיפור של אחד שקיים בשוק, תואם לחלוטין בתוכנה, אבל עם חיבורים יותר נוחים לתחזוקה ופיזור חום משופר. הרבה רגשות נשפכו סתם (כולל שלי, מודה) עד שהגיעה הודעת ההבהרה.

6. אה, היה לי בטח עוד משהו להגיד אבל חצות והמוח שלי כבר לא בפוקוס. אני שולח את הפוסט לא ערוך וללא הגהה כי הנושא עכשיו בוער ברשת, אבל אני מקווה שהבהרתי את עיקרי הדברים.