קנאות דתית

עוד פוסט בסדרת “הסכנות הטמונות ב…”.

היום לפני 12 שנה בדיוק איבדתי חבר. את ירון בלום הכרתי בערך שנה לפני, דרך הBBS שהרצתי באותה התקופה או אולי דרך חבר משותף. הכרנו אולי שנה אבל הוא היה לחבר הכי טוב די מהר. הוא היה גיטריסט טוב ותוכניתן מעולה, אבל בעיקר אדם שקט ורגוע. סמל וצוק לשני אחיו הקטנים ומעולם לא הרים את קולו. ילד שלא רואים אם לא מחפשים, צנוע כזה. גם לא התעקש של מחשבים בממר"מ או משהו, וקיבל להיות אפסנאי נשקיה בחור הזה שנקרא שא-נור.

אבא שלו, גדי, שירת פעם בחולית איוב. אלו האנשים מקצין העיר שצריכים לעשות את אחד הדברים הקשים, להגיע אל בית ההורים ולהודיע להם על השכול. באותו בוקר הוא היה זה שפותח להם את הדלת. לאותה חוליה היה בוקר עמוס, ששה חיילים ירושלמים בפיגוע אחד אם אני זוכר נכון.

פיגוע בית ליד לא היה פיגוע ההתאבדות הראשון בארץ אבל הוא הגיע אחרי תקופת שקט יחסית והפתיע גם בגודלו ושיטתו המפחידה של מתפוצץ שני שהורג את מי שרצים לתת עזרה לפצועי הפיצוץ הראשון. רק שנים אח"כ יסתבר שהיה אמור להגיע גם מחבל שלישי אבל הוא קיבל רגליים קרות באותו הבוקר. המדהים הוא שהוא הראה לחוקרים גם איפה עדיין שנים היתה מוחבאת בשדה ליד חגורת הנפץ שלו, שרק חיכתה לרגע הנכון, כמאתיים מטר מהצומת.

הג’יהאד האיסלמי שלחה שלושה עזתים “ליהרג על קידוש השם”. אני הייתי אז עדיין תמים, חשבתי שיש אולי לדבר עם הגורמים שממנים אותם, שיש אולי עוד גופים שמחדירים להם את הרעל למוח, איזה מין “משרד חינוך” כזה ואם רק נגיע לאנשים הנכונים תשתנה “מערכת הלימודים” המחורבנת שלהם והם ילמדו אותם שיש אופציות טובות יותר. הבעיה היא שאין כאן הנהגה ראשית, כל מופתי עושה מה שבראש שלו פחות או יותר, החינוך של האיסלאם לא מכיל סובלנות או רצון להשתלב, וכל מוסלמי מתון ששותק ואומר שזו אופנה שחולפת מרמה את עצמו. אני לא יודע מה הם חושבים לעצמם. על מי הם מנסים לעבוד כשהם אומרים לי בכלי התקשורת האמירקניים שהאיסלאם היא דת של שלום. אין להם תלמוד וגמרא ומשנה, הם קראים. הקוראן אומר להרוג את הכאפירים, שג’יהאד זו לא רק המלחמה הפנימית לאמונה כמו שהם מספרים לי אלא גם המלחמה הפיסית לפי החרב (או חומר הנפץ או המטוס).

אני קורא פילוסופיה לייט פה ושם, מקשיב לכמה ליבראליים, רודפי שלום וליברטרים, ושומע שוב ושוב שהנחת היסוד שלהם היא שאנשים הם טובים מיסודם וצריך לדבר אל ההגיון שבצד השני. אבל אין עם מי, נראה לי יותר ויותר. אנשים הם לא טובים מיסודם, הם חיות ג’ונגל שלמדו שפה וקיבלו חינוך כלשהוא. חוק הג’ונגל עדיין שולט. אם החינוך שקיבלו כולל מושגים אלימים של קידוש קורבן התאבדות, שנאת זרים, אי סקרנות, זה מה שתקבל בסופו של דבר. זה לא שקם דור של פלשתינים כבושים ממורמרים וחינך כך את הילדים שלו, זה כבר כמה דורות של חינוך שכזה. מתונים שעדיין מגדירים את עצמם מתונים לא מדברים נגד או בורחים למדינה אחרת כי הם יודעים שיחטפו איומים או אלימות בעצמם, בשנים האחרונות נשאר רק לשאול אם הם רוב דומם או מיעוט נרדף, אי אפשר לדעת כי אין איזו רשימת אוכלוסין יפה כזו.

חיית ג’ונגל עובדת לפי חוק הג’ונגל. אם היו עושים ניסוי, אני מאמין ש"בעל זבוב" המחריד של גולדינג היה תוצאה לא בלתי מתקבלת על הדעת. נשאר רק החינוך. זה הדבר היחידי שעושה אדם משונא למקבל את השונה. אני לא אומר שצריך לאהוב את הכל, אני לא אוהב כל מה שאנשים חושבים ועושים, אבל אני לרוב מקבל את זה. אני מקבל את זה כשזה לא פוגע בי. נכון שההגדרה “פוגע” צריכה ניסוח עדין. יש אנשים שיפגעו מזוג הומואים מתנשקים ברחוב מולם, ויש מי שאפילו זוג מתנשק הטרוסקסואלי מגעיל אותם. יש אנשים שיזרקו מלובי המלון שלהם אישה שמיניקה בפומבי, אצל אנשים שונים, לאור חינוך שונה, יש סף רגישות שונה. אבל אני לא מכיר אף אחד היום על כדור הארץ עם סף רגישות נמוך כמו זה של הרוב האיסלאמי הפנאטי. זה הכל ענין של פרופורציות. היום אנחנו המטרה, אם נזוז הצידה שכן שיעי ושכן סוני יהיו מטרה טובה האחד לשני לא פחות בלהט, ויום אחד גם מוסלמי “מתון” ואישתו ההולכת בשיער גלוי יהיו מטרה.

נגמרים לי הרעיונות רבותי. אני פציפיסט, ליברל עד כדי הסכמה מלאה למדי עם חזון החופש הליברטרי, אבל זה תלוי מאד ברצונם הטוב של האזרחים. אנשים שעברו שטיפת מוח מגיל צעיר ע"י אנשים שעברו שטיפת מוח בגיל צעיר במשך כמה דורות, לא יקבלו עקרונות דמוקרטיים, לא יקבלו את השונה, לא ירצו להשתלב. אני לא מאמין ברצונם הטוב של אנשים בבסיסם, אני מאמין ששליטה עצמית היא לא הטבע הגנטי של האדם, וטוב לב זו תכונה נלמדת, ולצערינו לא נלמדת גלובאלית.

ב1995 חשבנו שעוד יש עם מי לדבר, מאז ראינו את הקנאה הדתית מבעירה את צרפת, ממשיכה להחזיק את לבנון על אש קטנה, מבעירה מחלוקות בקשמיר, מכניסה את עירק למלחמת אזרחים ומטפטפת מעל הכל פיגועי ראווה אפקטיביים של אל קאעידה, ככה בשביל הקישוט בתקשורת.

אני קרוע. את ההנהגה הדתית הזו אתה לא יכול לחנך מחדש ואתה לא יכול להסיר בהתנשאות מערבית סטייל מלחמת עירק האמריקנית. אין לי פיתרון וגם לא לאמריקנים. אני פשוט אובד עצות מול הברדק הזה. חברים אומרים לי לעזוב את זה ולבוא לאוסטרליה אבל גם שם הרי הברדק חוגג, מתחילות הפגנות רחוב אלימות והמופתי המקומי, שמונה ע"י הממשלה, קורא פחות או יותר ל אונס האוסטרליות הלא מוסלמיות, ומגיע למסקנות מוזרות על זכויות יתר של המוסלמים על אדמת אוסטרליה. ראש ממשלת אוסטרליה ציחקק, מצדדי המופתי באו עם תירוצים שנשמעים אצלנו אחרי דרשות של ה"רב" עובדיה ובמקביל ראש הממשלה הפסיק לצחוק, המופתי פתאום מתמודד עם “איום” בבחירות מחדש, אבל כנראה מפחד מהתקשורת, כי הוא לא ממהר לחזור מביקור במזה"ת. איך אפשר לדבר הגיון עם אנשים כאלו ומאמיניהם? יש מה לעשות בכלל חוץ מלחלק פיזית את העולם ליבשות מתונות ויבשות לכל פלג דתי אחר כדי שלא יהיה אפילו גבול פיסי משותף? עם הטכנולוגיה של היום גם זה לא יעצור מלחמות אחד בשני :-(

(אני אקח את חצי-האי האתאיסטי בבקשה)

למישהו יש פיתרון? לא חושב. הרבה פוליטיקאים צועקים סיסמאות. הפציפיסטים שרוצים לדבר יכשלו מראש כי אין עם מי (מנהיגים עממיים הם לרוב לא המנהיגים של דעת הקהל כמו המנהיגים הדתיים, הדתיים לא מדברים איתנו), והמיליטריסטים חושבים שאם נהרוג מספיק הם יבינו וירגעו, מה שהוכח כלא נכון בעליל.