זה הפוסט הראשון שאני כותב מהמיטה.
טוב, לא מדויק. ניסיתי לכתוב מהמיטה אבל לא מצאתי פוזה נוחה. הפואנטה הייתה נסיון להשוויץ שיש לי מחשב ניד. בפעם הראשונה בחיי קניתי אחד בכספי. היו לי מהעבודה כל מיני דל או יב"מ מסדרות T ו-R וכולם מסורבלים ומפלצתיים יחסית לזה. קניתי את הדבר הבא הכי טוב אחרי EEE של הסוס, וזה יב"מ X40 בן שלוש שנים בערך, עם סוללות חדשות שמספיקות לכמעט 10 שעות פעולה בין טעינות, עם "בסיס מדיה", ובקיצור עושה את כל מה שאני רוצה, עם מקלדת גבולית ולא קטנה מדי, ומסך 12" שלא מוציא את העיניים. אני רק מפחד שהוא יהרוס לי סופית את הבריאות.
תבינו, אני מנסה לצמצם את שעות העבודה שלי, אבל נכנסתי לעוד פרויקטים כיפיים בזמני ה"פנוי" ואני לא מגיע שוב לעשות כלום. הצלחתי לפני שבוע לצמצם בגוגל רידר את כמות הלא-קרואים מ3000 ל300, ועכשיו אני שוב צפונה מ1000. בדפדפן פתוחים לי 73 טאבים שמחכים לסיווג וטיפול (מזל שזה לא FF2, כבר היה מתמוטט!), ועוד כהנה צרות של עשירים. כרגיל אני מתפזר להמון כיוונים, אבל לאחרונה גיליתי שיש סיכוי גדול שיש לי ADD, ולכן בשבוע הקרוב אלך לאבחון. אחלו לי בהצלחה…
יש לי 8 טיוטות פתוחות בבלוג שולא גמרתי לכתוב ולשלוח.
יש לי להכין ראיון עם אדם שיושב בניו יורק (ומצאתי כלי לא רע להקליט סקייפ וכל דבר בעצם). כן, אני מנסה את כוחי בעיתונות לאחרונה.
יש לי צילומים למיין, לעבד ולהדפיס משתי חתונות שונות, פילם ודיגי. בקרוב אצלכם!
יש לי עוד אלפי נגטיבים של סבא שלי לקטלג, לסרוק ולשמר.
ראיתי כמה סרטים החודש אבל אני לא מגיע לכתוב עליהם איזו בקורת או משהו. למשל אתמול ראיתי את הנקוק, שווה ביותר, אני ממליץ, אפילו אם אין לי זמן לפרט.
יש לי כבר חודש דיסק של חצי טרה להתקין במחשב ועוד לא מצאתי לזה זמן (מה גם שuptime של 95 יום מאז הפסקת החשמל האחרונה זה כואב להרוס, אבל זה רק התירוץ).
יש לי כבר שנתיים או שלוש החזר ממע"מ שלא מתבצע כי הם לא מוכנים לקבל ממני עדכוני חשבון בנק אם לא אתייצב במשרדיהם בירושלים פיסית בגופי. מתישהוא עד סוף יולי זה כנראה יקרה.
ולבסוף כמה שאלות לקהל:
1. אני מחפש קריירה חדשה. במסגרת הזו אני הולך לקחת את האופציה של היעוץ החינמי להכוונת קריירה במשרד התעסוקה, ואם זה לא יאיר את עיני אני אלך למאבחנ(ת) פרטי(ת), יש לכם המלצות איפה, או בעד ונגד?
2. למישהוא יש מושג לכמה גורמים בממשלה צריך להודיע כשאתה עובר דירה? גיליתי שמשרד הפנים עדכן רק את משרדי הבריאות, הביטחון, התחבורה ואולי אחרים. לעומת זאת את משרד האוצר אני צריך לעדכן עכשיו לחוד במע"מ, לחוד במס הכנסה וכנראה גם לחוד בבטוח לאומי ("המחשב של רשות המיסים" זה פיקציה. מדובר בהמון מחשבים קטנים ולא מקושרים ככל הנראה). איפה עוד אני אמור לעדכן?
3. אני בטוח שהיה עוד משהו ששכחתי… כל כך טיפוסי. נו טוף, אני נשאר אני…
נראה לי שכיום, עם כל שטף המידע, הטאבים וכל הדרישות לחלוקת קשב, לכולנו יש ADD ברמה מסויימת…
הרבה הצלחה, בכל התחומים. (ולכתוב במיטה הכי נוח מהסלולרי, עד כמה שאפשר להגדיר את זה נוח.)
חח
89 עיסוקים בבת אחת נשמע כ"כ מוכר.
חשבתי פעם שגם אם אעבור לאי בודד, אני אדע שיכול להיות לי משעמם, אבל לא יהיה לי זמן לחשוב על זה, כי יהיו המון דברים לעשות.
למה אתה רוצה לאבחן ADD/ADHD? מה הידע הזה יתן לך?
למה לאבחן?
כי אני מדען ברוחי ומעדיף לדעת אמת על עולמי, אפילו אמת שתקשה עלי או תפגע בי, מאשר לא לדעת אותה. במקרה הזה, זו אמת שגם תעזור לי. סביר להניח שהאבחון הזה יעזור לי לאמץ דפוסים חדשים של מחשבה והתנהגות, אם ע"י טיפול ואם ע"י תרופה כזו או אחרת, כי הADD פוגע לי באיכות החיים. לרשימת "מה ADD עשה לי" אני יכול להכניס את העובדות הבאות:
* התחלתי פעמיים תואר ולא סיימתי
* בכלל אני מתחיל פרויקטים ולא מסיים אותם, והבית שלי כולו נראה ככה
* אני לא מצליח לעקוב אחרי המספר הקטן של חשבוניות בעסק הפצפון שלי, ויש להניח שאני מפסיד בשל כך כסף על חובות שלא נגבים בזמן, וכבר קרה לי שחיוב מוגזם של אורנג', 012 וספקים אחרים עבר בלי שהיה לי את קצת כוח הריכוז לעשות סדר בניירת ולגלות את זה.
* אני לא מצליח להתמודד עם יותר מדי זרמי מידע מקבילים, וזה הסחות דעת בעבודה (שפוגעות באיכות העבודה ולבסוף הפרנסה שלי), זה ניהול שיחה עם יותר משלושה משתתפים (שזה פוגע גם בעבודה וגם ביחסים עם חברים בסיטואציות מסוימות), זה ניהול הבלגן אצלי על הדסקטופ במחשב וגם על שולחן העבודה הפיזי, שגם זה גורר שיכחון של ארועים חשובים או חובות ללקוחות וכולי.
* ADD גורם לי להלחם במסגרות ובוסים, ואיבדתי ככה שני מקומות עבודה, בצבא הייתי רב עם הקצינים שלי וישבתי בסופו של דבר 18 יום בכלא 4 על זה שלא היה אף אחד שיגבה אותי כשחשפתי עברות של המ"פ שלי (עברות מהסוג שמסכן חיי אדם), אז אולי אפילו יצאתי בזול שם. היום שאני מודע לזה כבר כמה שנים ניסיתי לטפל בזה עם כל מיני סוגי טיפולים אבל אף אחד לא חשב על הכיוון של ADD.
* ADD גורם לי להיות פרפקציוניסט ולהתפס על כל פרט קטן. בורג אחד שלא במקום ואני מרגיש את עצמי מאוכזב קשות מכל דבר שאני מנסה להקים או ליצור, מה שגורם לזה שאני נוטש פרויקטים עוד לפני שהתחלתי אותם, הפסקתי לכתוב ולצלם כשרק התחלתי להיות טוב בזה, והיום אפילו בישול שהיה לי פעם כיף – אני בקושי פותח ארון מטבח.
* זה גורם לי לקחת כל מני דברים אישי וקשה, חוסר שליטה על תוצאות מוציא אותי מריכוז, מה שגורם לי למעגל קסמים של פאשלות ואכזבות. לא טוב מול לקוחות, לא טוב מול חברים ולא מול אף אחד, ובעיקר לא טוב מול עצמי. אכזבה עצמית מתבטאת בדכאונות ועוד חוסר ריכוז וחוזר חלילה.
אז לשאלתך מה יועיל לי לאבחן – אם יש איזה גלולת פלאים שתעלה כמה מאות שקלים בחודש, ותגרום לי להרגיש טוב יותר עם עצמי ועם העבודה שלי, תגרום לי לחזור להיות יצירתי ויצרני ובעיקר עקבי, תקל קצת על התסכולים והדכדוכים, תתן לי לשבת בפאב עם עוד ארבעה חברים ולא להשתבלל כשנהיה רועש… כן, אני מאוד רוצה לאבחן את זה, כי אני מרגיש שהפסדתי שלושים שנה של ברדק בלימודים, יחסים בינאישיים ומעצורים רגשיים, יצירתיים ואולי גם מסלול קריירה, לכי תדעי. כן, אני מאוד הייתי רוצה את השינוי הזה. אולי יום אחד לדעת להתמודד עם העולם במקום להרגיש שהוא כל הזמן שולט בי.
למה שאלתי – כי כל מי שמכיר אותי טוען שיש לי adhd
אני יכולה להזדהות עם רוב הדברים שמנית, למרות שעוד לא ישבתי בכלא על לא לסתום את הפה מול המפקדים שלי, אבל בקצב שדברים מתקדמים אני בדרך לשם
קראתי על תרופות ל-add וגם מה אישור כזה יכול לתת לי:
את מה קראתי על התרופות לא אהבתי, אז אני לא רוצה לקחת.
האישור יביא לי הארכה במבחנים – שזה טיפשי, אם אני לא אוהבת לשבת בשקט, לשבת בשקט אפילו יותר זמן יגרום לכל מבחן להיות הרבה יותר נוראי.
אני מעדיפה את הידיעה הבאה: קשה לי להתרכז בדברים וקשה לי לשבת בשקט, אני לא יכולה לגמור שום דבר שקבעתי לעצמי כי דברים פשוט הולכים לאיבוד, ועוד כל מיני. אבל אני לא רוצה לקחת תרופות שאני מפקפקת בהשפעה הכללית שלהן, ואני מסתובבת עם המון נייר בכל מקום, ומנסה לארגן את עצמי על נייר (פתקים, פינקסים, כרטיסיות, מחברות), וההצלחה של זה חלקית, אבל כולם רגילים, אני רגילה ואני משתדלת.
אז בהצלחה. למרות שתרופות זה מפחיד
אני זוכר תקופות של פתקים ופנקסים, אני פשוט מאבד אותם. אם זה לא בתיבת הדואר הנכנס זה לא ישרוד, אולי בגלל זה המנשק של הג'מיל הוא הכלי הארגוני הטוב ביותר שהיה לי עד היום.
לגבי תרופות – ריטלין ומשפחתו הן גלולות שמשפיעות בטווח של שעות בודדות. בודקים את זה מקסימום לשבוע ומוותרים אם לא אוהבים את התוצאה. אף אחד לא יכריח אותך, ובטח שלא רופאי קופ"ח, שלא מציעה את התרופות האלו בסל ל"ילדים" מעל גיל 18. אם לא תנסי (אפילו לשבוע) לא תדעי אם זה עוזר או מזיק. מה שבטוח זה לא יוצר נזקים ארוכי טווח, אין לך מה להפסיד.
אתה מדבר על דפוסי חשיבה שלילים ומה שadd גרם לך לפספס ובמה זה פגע בך.
יהיה ניסוי מעניין אם תנסה לחשוב מה הADD ותופעותיו תרמו לך במהלך השנים.
You should get as much info as you can – I believe in the idea that learning about anything that scares you should reduce the fear from it and eventually help overcome the issue.
I can relate to some of the things you mention. On a shallower level I'll recommend also looking at learning time-management and defining workable procedures. I liked "Time Management for System Administrators" (http://tinyurl.com/5cecmy) and even impressed my CEO and taught him a couple of tricks from there. The little simple tricks it talks about are useful everywhere, not just for SA's. I think the "system admins" part of the title is more because it takes example from SA's world and converts his ideas to specific SA's lingua.
I remember I told you before and you discarded the idea but just a reminder that the Landmark Forum, "once you get over the gag reflex" (to quote the brother of the hero of Ratatouille in the promo) gave me many tools to overcome my low self esteem.
Maybe as an exercise in "letting go of things" cut down on the amount of RSS feeds in your reader, maybe it'll let you get familiar with the gut feeling of "missing something" and learning that it's not such a bad thing.
Good luck, whatever you choose. You have many talents (and I'm not your Yidishkite mummy so it's not coming from there), you seem to just have to find a vibe that works for you.
A
(And if it's still not clear – I'm not criticising you)
אין לי מושג. אבל בתור מסתכל אינטליגנטי מבחוץ שמכיר אותי כמעט 20 שנה, אולי תוכל לתת את הבלאנס לזה? הדברים היחידים שאני יכול לחשוב עליהם הם אולי החברות איתך. כל דבר רציני שהשגתי בחיים היה למרות ההפרעות האלו ולא בזכותן.
סבבה. למרות שנראה לי עדיף שתגיע לזה לבד. יש כל מיני דברים חיוביים שאני לא יודע אם אתה קולט שאין הרבה סיכוי שהיית מגיע אליהם בלי הפיצוי ההכרחי על ליקויי קשב וריכוז.
נתחיל מזה שאתה אחד האוטודידאקטים הכי מרשימים שאני מכיר (ואני מכיר די הרבה, למעשה.. רב חברי..)
רב האנשים אינם אוטודידקטים – רב האנשים *לא מסוגלים* ללמוד כלים, יכולות, מושגים, ושדות שמחוץ למסגרת שמכוונת אותם ללמוד.
היכולת ללימוד עצמי, הבנה, יכולת תפעול של מערכות מורכבות. לרב האנשים אין סיכוי להגיע לרמה של ידע ויכולות שלך יש. בכמעט כל נושא – כל מה שאתה צריך זה מוטיבציה ללמוד (בדרך כלל זה יהיה עניין אינטלקטואלי) – ואתה תלמד ותגיע לרמה מאוד גבוהה ב(כמעט) כל נושא.
לינוקס ויוניקס למדת הרבה לפני שזה היה אופנתי, לדוגמה. יש סיבה למה זה עניין אותך, למרות שזה לא ממש היה בתוך המסגרת הלימודית שבה היית באותו זמן. לדעתי לא היית משקיע כל כך הרבה זמן בbbs ים, אולטינט, בניה של שרתים וכו' – אם היה לך נח להיות במסגרת. אתה מצאת לעצמך עולם שהתאים לך יותר מהעולם שהיה מסביבך. זה פיצוי על חוסר שייכות – שנובע ממוסחות וחוסר יכולת להתרכז בדברים מסויימים.
האם היית מגיע לטכנולוגיה – לא רק לטכני, אלא גם לתרבות הטכנולוגית, אם היית יותר "מערכתי"?
יש דברים נוספים פחות "פראקטיים" שאני חושב שהם תוצאה ישירה של סוג ההפרעה שיש לך: חוש הומור, דמיון, אי-שגרתיות מחשבה, האומץ להיות שונה בתוך מערכות (כי אין לך ברירה) – זה כולל הבעת דעה שונה, מצפוניות, אינטגרטי, תכונות שהם חזקות מאוד אצלך (והסיבות שאתה מהקרובים שבחברים שלי, דרך אגב).
לא שאתה מושלם. אתה מאוד רחוק מלהיות מושלם, וגם על העצבים שלי עלית לא מעט פעמים בעבר 🙂 אבל יש סיבות טובות מאוד שאתה חבר שלי כל כך הרבה זמן – וחלק גדול מהם אפשר לראות כתכונות שADD דווקא תרם להם.
זה עניין של דפוסי מחשבה? כמובן.
אז הנה שאלה… אם אני אקח ריטלין, זה יקח את הרע אבל גם את הטוב? עד שלא ננסה לאיזו תקופה, לא נדע.
ולעמוס – רב מה שקראתי על הפורום נשמע כמו הרבה בולשיט, חלקו ניו-אייג'י, ומעט תכל'ס. אולי יום אחד אנסה לדחוף לשם רגל אם אקרא חומר אחר מאזן דעות, אבל עד אז, אני מעדיף לתת את הכסף שלי לאנשי מקצוע ולא לחבורת מתנדבים מתלהבים. הפעם האחת שהלכתי בעקבותיך למפגש לנדמרק שכזה הרגיש לי מביך כמו תוכנית של אופרה וינפרי.
לגבי שאר הדברים מצד שני – אני בהחלט אבדוק!
אז יש לך תופעות שונות שמעצבנות אותך. אבל למה אתה צריך לתת להן שם?
מודי, אני דווקא בעד לתת שם לתופעות האלה. אני יודע שעצם העובדה שאני יודע היום מאיזו מחלה אני סובל, עוזרת לי לאפיין את הבעיה, ולדעת לאיזה רופאים כדאי לפנות, אילו תרופות אפשר לנסות וכו'.
יותר מזה – אפשר למצוא אנשים דומים לך, עם אותה בעיה, ולהתנחם איתם ובעזרתם. אל תזלזל בזה. ידע הוא כוח, ואני בהחלט לא הראשון שאומר את זה ואני מניח שגם לא האחרון.
עירא – herenot צודק. ה-ADD בהחלט הביא גם המון דברים חיוביים איתו, שמתבטאים אצלך בתכונות יוצאות דופן, אשר מהוות חלק גדול מהסיבה שאנחנו חברים. אני לא איש של "עדר". זה שאתה יוצא דופן, גם אם יש בזה דברים רעים, יש בזה בעיקר טוב. יש לך חשיבה עצמאית, ביקורתית ואתה מנתח דברים בצורה לא רעה בכלל. אין ספק שיש דברים שאתה צריך לשפר, ואם אבחון יעזור לך עם זה – לך על זה.
מודי, אל תהיה מצחיק. אני לא מחפש לזה שם, אני מחפש לזה פתרון. מצידי שזה יהיה מספר סינדרום סידורי, העיקר לדעת שאני לא דפוק בצורה לא הפיכה, שהדברים האלו מחוברים למשהו שיכולה להיות לי יותר שליטה עליו. אני צריך פשוט משהו שיזהה חד-חד ערכית עד כמה שאפשר את התופעה כדי שאני ובעל הפתרון נדבר על אותו דבר. מאותה הסיבה שנותנים שם לכל דבר שהוא.
סתם דוגמא: אני יושב עכשיו בבית קפה עם אנשים בפגישה, אני אמור להיות בתוך השיחה ואני כל הזמן חוזר לענות לדואל בגלל שיש לי לאפטופ אלחוטי פתאום 😛
צחוק בצד… זה באמת משהו שמפריע לי. המענין שהשיחה כאן היא גם בדיוק בנושא הזה. על אוטו-דידקציה וכדומה, יכולות למידה של רופאים לעומת מתכנתים. ופתאום אני מוצא שאני מצליח להקשיב ולכתוב ביחד. לייב בלוגינג לראשונה בחיי. לא חשבתי שאני מסוגל לזה. מעניין…
טוב, אז עכשיו אני אמשיך את השיחות הקטועות והבלתי גמורות שלנו בנושא.
אם אתה כותב בשבוע הקרוב, אז אולי כבר קבעת תור איפשהו. בכל מקרה אתן את ההמלצה שלי.
אחרי הפעם האחרונה שדיברנו ועוד כמה גרגרי מידע שזרקת לי מצאתי את http://www.anigma.co.il/ שמאוד מצאו חן בעיניי. הם עורכים מבחן טובה שדווקא לא המלצתי עליו, אבל הייתי קובת תור ושואלת למה דווקא TOVA. אולי הם יודעים משהו שאני לא. יש שם מקצוענים מהשורה הראשונה. כפי שכבר אמרתי לך – כדאי גם לבקש מבחן כפול סמיות, למרות שזה מצריך פגישה יומיומית עם חבר קרוב לשבועיים בערך 🙂
לגבי התרופות – אני ממליצה לך מאוד לקרוא על קונצרטה. אני לא יכולה ולא מתכוונת להמליץ לך לקחת אותה או משהו אחר כי אני לא רופאה ואפילו לא אבחנתי אותך. אבל לקרוא כמובן כדאי. לגבי לנדמרק ודומיהם אני דווקא חושבת כמוך 🙂
חשוב לי מאוד מאוד לחזק את מה שרובוט התחילה ואחרים ובמיוחד herenot המשיכו. הם צודקים. ל"הפרעת" קשב יש הרבה יתרונות. אתן לך בהזדמנות גם לקרוא סיכום מאמר שכתבתי בדיוק על זה. יש לייתרונות האלה שורשים גנטיים ואף אבולוציוניים ברמה שקשה לתאר.
לעומת זאת, חשוב לי גם לציין שאתה רק בתחילת התהליך. ייתכן גם שבכלל לא יימצאו עדות להפרעה כזו אצלך במבדקים, ואולי כן ימצאו אבל לא תצליח למצוא פתרון טוב. עדיין, אני חושבת כמוך, שלמידע בפני עצמו יש ערך. אני אוהבת ידיעה לשם ידיעה ונדמה לי שאתה חולק אתי את התחושה הזו.
המוך בהצלחה.
אני.
תוסיף בבקשה לרשימה את המיטה המעופפת.
אה, וחודש בנפאל.
@ איילת:
פאדיחה: כשהייתי אצלכם בפעם האחרונה הDVD היה אצלי באוטו. הכנסתי אותו לשם יום לפני כי ידעתי שאחרת אשכח, אבל כשהגעתי אליכם שכחתי שהוא באוטו וחשבתי שבאמת שכחתי אותו בבית.
אני מקרה אבוד אני 🙂
אם אתה רוצה ייעוץ רציני ממני, שיש לי אבחון שיש לי ADD, תשלח מייל, או בכלל עדיף שתרים טלפון. את המספר תוכל לבקש במייל. ומאוד כדאי לך ללכת למבחן TOVA ולא לאבחון רגיל. אני עשיתי אבחון רגיל והמאבחנת שבזמנה היתה מהטובות בארץ, טעתה וטענה שיש לי "עצלניטיס", כיוון שעשיתי רושם של גאון (זכרון פנומנלי, כישורים אינטלקטואלים גבוהים מהממוצע), רק שבTOVA גילו שהתוצאות שלי הן אולי רבע מהתקינות. TOVA זה ממוחשב לגמרי, טכני לגמרי, כישורי הזיכרון לא תופסים. בקשר לטיפול תרופתי – ריטלין הוא הכי טוב. יש סוגי ריטלין, אבל משפחת ריטלין היא ההכי טובה. הצרה היא שזה הורג את היצירתיות. באמת. ריטלין לא יעזור לך לכתוב או לצלם. זה יפריע. אם תרצה לשבת וללמוד הסטוריה, להקים אתר, לכתוב מבחן, ריטלין יעזור. אבל גם האישיות משתנה זמנית בדר"כ, וטלא לטובה.
רועי –
חוויה אישית של אדם אחד, זה חשוב, ושגיאות אבחוניות הן לא דבר של מה בכך, במיוחד עבור הסובייקט המאובחן.
אבל – כל אלו עוד לא עושים אותך מומחה או מוכשר לייעץ. היזהר!
לגבי תרופות – מה שטוב במיוחד עבורך או משפיע בדרך מסויימת עליך, סביר שפחות טוב או עשוי להשפיע אחרת על אדם אחר. לפני שלמדת רפואה, הזהר מלהמליץ על תרופות לאנשים. שים לב – אני המלצתי לעירא לקרוא על קונצרטה והדגשתי שלא מדובר בהמלצה רפואית לצרוך את התרופה. והבהרה קטנה – "משפחת" הריטלין – מטילפינידאט בשמו הרפואי: קיימות 3 תרופות כאלו בשוק: ריטלין (הישן והטוב, שפעיל 4 שעות), ריטלין SR (דומה, אבל משתחרר בשני שלבים ולכן מספיק ל- 8 שעות) וקונצרטה (גלולה משוכללת יותר, שמפרישה את המטילפינידאט בקצב אחיד עד 12 שעות, ולפיכך גם חוסכת חלק מתופעות הלוואי ומתאימה למבוגרים שזקוקים לשעות תפקוד ארוכות יותר, אך יקרה בהרבה). באופן כללי לגבי מטילפינידאט, כפי שעירא ציין – הוא בעל השפעה נקודתית ומשתחרר, ולכן, בניגוד לתרופות אחרות המשמשות לטיפול בהפרעה, לא מסווג כתרופה פסיכיאטרית. דוגמא להשפעה הרסנית, וכנראה פחות הפיכה, שכן יכולה להיות לריטלין – אם יש לך טיקים – זה עלול להגבירם לעד.
השפעה על כתיבה, צילום וכדומה – ראיתי השפעות שונות אצל אנשים שונים עם צרכים שונים, שלא בהכרח הולכות לכיוון אחד. לא הייתי קובעת דעה כ"כ נחרצת, אבל אני מניחה שכן יהיה הבדל בין יצירות תחת וללא השפעת ריטלין. לגבי כתיבת תשובות למבחן – ראיתי גם סטודנטים שהריטלין רק חידד אצלם תחושות פנימיות וסגר אותם כלפי חוץ, כך שהיה קשה להם להיעזר בו במבחן, אך הם כך הצליחו לחבר פוסט יצירתי. בקיצור – שווה לבדוק איך זה משפיע על האדם המסויים ולא להרחיק לכת בהשערות.
אישיות – אם תקרא כמה פוסטים אחורה לגבי תגובות של חברים לעירא מבושם מעט, תגיע למסקנה שאולי יש כאלו שיחשבו שהשפעה כימית על ההתנהגות שלו יכולה לעשות דברים טובים (אני לא בטוחה מה דעתי האישית כחברה, לא הייתי שם ואני גם אוהבת את עירא הפיקח, אבל מי יודע).
שוב – אני לא רופאה ולא קרובה לזה, ומזהירה ממתן עצות "חבריות" לגבי לקיחת תרופות.
לגבי TOVA: אם תקרא את ה Disclaimer שמצורף למבן, תראה שדווקא יוצריו והסטטיסטיקאים האמונים עליו, חולקים על המסקנה העלולה לנבוע מדבריך, לגבי שחרור מהשפעת כישורים אינטלקטואלים על תוצאות המבחן. ייתכן שבמקרה שלך התוצאה הייתה מספיק משמעותית בשביל להסיק מסקנות על אף ההסתייגות הזו, וייתכן שההטייה האינטלקטואלית אצלך בין זיכרון לבין כישורים אחרים גדולה (ואם כך, ייתכן שהמאבחנת פשוט טעתה בפרשנות התוצאות), אבל שוב – להסיק מממקרה יחיד וספציפי על יעילות אבחונית לגבי אדם אחר – קלוש מאוד!
'צטערת, אבל המוח האנושי הוא לא "ממוחשב לגמרי", טכני אולי. גם קצת כימי (ראה מטילפנידאט). יש סיבות שונות להסתייג מה TOVA. בין היתר, מחיר גבוה באופן מוגזם, קיום של מבחנים טובים אחרים בשוק (CPT אחרים מלבד טובה, D2, מבחני זיכרון שמערבים זיכרון עבודה וטווחי זיכרון ועוד ועוד), מוגבלות ה -TOVA ביחס לכישורי אינטלקט גבוהים במיוחד ועוד. עדיין – מכיוון שראיתי שאנשי מקצוע שאני מעריכה מאוד את כישוריהם, ידיעתם ומקצועיותם בנושא ממליצים לערוך את המבחן – המלצתי לבקש מהם הסבר, אך לא לפסול על הסף.
בקיצור – חשוב לי להדגיש שהאכפתיות שאתה מפגין חשובה, וטוב שתיארת את חוויותיך האישיות כי זה משמעותי מאוד. חשוב להכיר חוויות של אחרים ולדעת לאילו מפלות אפשר לצפות, אך חשוב גם לזכור שתמונה של איש אחד היא עולם אחד מני רבים.
אני אמנם לא מאבחן לא רופא וגם לא פסיכיאטר, אבל מדיבורים עם אנשים אחרים אני יכול להעיד שהתמונה המתקבלת מצביעה שהשינוי באופי הוא בדרך כלל לרעה. ז"א האופי נאבד. אנשים נהיים אדישים. אני יודע על סוגי הריטלין, יש לי כרגע בחדר דוגמה מכל אחד מהם (LA זה קונצרטה כן?), ואפילו יצא לי בהשפעת DARE מאוד מאוד אדיוטי לצרוך ריטלין בצורה הפחות אורטודוקסית. אני אספר עוד מהנסיון האישי:
למרות שסיינטולוגים יגידו שריטלין זה סם המוות וישוו אותו לקוקאין, ריטלין, ללא ספק, חד משמעית, לא ממכר. פשוט ככה. אני השתמשתי בSR 6 ימים בשבוע בכתה ט'. יום שבת הייתי מפסיק וחוזר ביום ראשון. בחופפשים, פשוט לא הייתי לוקח וזהו. לא הייתי מרגיש שום השפעה, שום "קריז", סך הכל הייתי קצת עייף כי הריטלין הוא סם מעורר מהיעילים ביותר שאני מכיר.
אני אומר מנסיון של מבחן אצל מאבחנת מאוד מקצועית שהTOVA פעל והמאבחנת לא. עדיף לחסוך את הזמן שאבחון רגיל ייקח וללכת ישר לTOVA, אבחון ממוחשב, לעשות את זה כמו שצריך? למען האמת לא הבנתי חצי מהדברים שכתבת. את התייחסת לדברי בצורה לא ברורה (כתבתי שהTOVA ממוחשב, לא המוח האנושי), את בעצמך כתבת שהרבה ממליצים על המבחן הזה ספציפית. אני לא יודע מה את ומה הידע שלך בנושא, אבל אני התעסקתי בנושא לא מעט ומאמין שאני מסוגל להמליץ, על סמך נסיון אישי.
הערה לעירא:
אני עכשיו במצב העריכת תגובה, והטקסט מיושר לשמאל, אין אפשרויות עריכה כמו בכתיבה תגובה מקורית והכי חשוב, וכדאי לציין את זה בתחתיתי העמוד, שצריך רוחח כפול בשביל רווח רגיל. היה כאן בתגובה 3 פסקאות קטנות ונחמדות. אני משער שגם לענבה היו פסקאות בתגובה, והכל התחרבש.
א. אם הטקסט מיושר לשמאל, אז יישר אותו לימין (alt-ctrl-X בשואש, ctrl-shift ימני באקספלורר לפי הזיכרון).
ב. היה כאן פלאג אין ללילה אחד שנראה שדפק כל מני דברים, הורדתי אותו, מתנצל.
ג. אם ריטלין יהפוך אותי להייפר – אז לא נורא, זה יעזור לדיאטה. אם הוא יהפוך אותי למסוגר, אלים, פחות יצירתי או יצרני, הוא הולך לפח. נקודה.
מה שענבה אומרת על TOVA (ויש לה נסיון של כמה שנים כמאבחנת) הוא שהמבחן מושפע מאינטלקט. אדם עם ADD אבל IQ של 135 עלול להוציא בו תוצאה של אדם עם IQ 105 בלי ADD, והמבחן עצמו לא מספק כלים למדוד אנשים מחוץ לנגיד IQ 90-110. במקרה אני יודע בערך מה הIQ שלי ממבחנים שעשיתי פעם, ואני לא עומד בקטגוריה הזו. במקרה שלך נשמע שהמצב אולי באמת יותר קיצוני, אבל זה לא המקרה של כל אחד. אם מאבחנת תעשה לי טובה (משחק מילים שכזה) אני אוודא איתה שהיא יודעת מה ההשלכות של זה.
ולבסוף לענבה – לא, עוד לא קבעתי עם אף אחד. את ממליצה על אניגמה?
לא הייתי מתייחס *בכלל* לדעות סוביקטיביות – בשביל זה יש אנשים שעברו כמו שנים טובות בלימוד רפואה והתמחויות רלוונטיות.
(וגם הם לא חפים מטעויות לפעמים).
לגבי תופעות לוואי של ריטלין – אני לא בטוח לגבי זה בכלל – אבל יש סיכוי לא קטן שההשפעה על מבוגרים שונה מההשפעה על ילדים. גם בגלל מינונים וגם בגלל המצאות הפציינט בשלבים שונים בהתפתחות המוח. אני מציע לבדוק את זה – בטח יש על זה מחקרים נוירולוגים מפה ועד בכלל.
באופן אירוני.. לדעתי – הממסד הרפואי צריך להיות יותר מקפיד בנתינת ריטלין לילדים, ויותר מתירני בנתינת ריטלין למבוגרים. היום המצב הפוך, וזה *מאוד* מוזר לי.
(המציג אינו רופא, נוירולוג, פסיכולוג או סיינטולוג*)
* תודה לאל. ולXנו.
לא ידעתי על הALT CTRL X. נחמד לדעת. ד"א, עדיין לא הבנתי את מה שאמרת על מבחן הTOVA. המבחן בודק אימפולסיביות בין השאר וזה דבר שלא קשור למנת משכל.
הוא בודק גם תגובות בצורה שלפי מה שהבנתי מענבה, אינטיליגנציה מכפרת על חלק מהבעיות שלהם. מעבר לזה הוא לא מדויק בגלל המון פרמטרים פשוטים, כמו קפאין וחוסר שינה. נשמע כמו מבחן לא מדויק במיוחד.
@רובוט:
את מכירה אותי קצת; מה הסיכוי שגם לי יש את ההפרעה הזו? המעט שקראתי באתר http://www.add.org/ נראה לי ממש מוקצן, אז לא נראה לי.
עירא, אותי מעניינת הנקודה שהזכרת לגבי קריירה חדשה. יש לך תמונה כלשהי בראש עד כמה רחוק אתה מוכן ללכת? האם תישאר בתחום הטכנולוגיה, או שתלמד מקצוע חדש מהיסוד, או שתעבור ללו טק?
אני נמצא במצב לא מאוד דומה, אבל קצת, ובשלב יותר מוקדם של החיים. רכשתי מקצוע בצבא, אבל אני יודע שהעיסוק הספציפי ותחום האחריות שעליו הופקדתי בצבא זה לא בדיוק מה שאני רוצה להמשיך לעשות בחיים. עכשיו אני עומד לסיים תואר אקדמאי במדעי המחשב, ואני שואל את עצמי לאן לכוון כשאני אתחיל לחפש עבודה. האם כן להתחיל מהעיסוק שהיה לי בצבא? האם לקבל כל הצעת תעסוקה במשהו שנראה מעניין בתחום התקשורת והמחשוב ולתת לקריירה לכוון אותי? האם קיים ייעוץ קריירה ממוקד למקצועות המחשב?
הנקודה האחרונה נראית כמו כיוון טוב. מישהו מכיר ייעוץ קריירה במקצועות המחשב ויכול להמליץ?
אין לי מושג לאיפה ללכת מכאן, אמיר. זה מאוד מפחיד אותי, אבל כיון שאין עלי מחויבויות כרגע של ילדים ומשכנתא, אני יכול להעיז ולנסות את זה. מצד שני בתחום שלי אני מרגיש שאני לא יכול להתקדם ובמקום שאני נמצא אני כבר לגמרי שחוק.
גם אם תשתתף בתחרות מי מביא ביד וגומר יותר מהר (כן, דוגמא קיצונית ומגעילה), חוסר שינה וקפאין ישפיעו על התוצאות.
ד"א, אני בעל IQ גבוה (סביבות ה135) וחוצמזה שאני לא מקבל הנחה ברכבת (מדרפ…) המבחן TOVA אבחן לי ADD.