בעודי מאוכזב מרמת הבישול במסעדות (ולא הכי זולות) בצרפת, סימסתי לחברים בארץ את התיסכול. "אל תדאג", אמרו לי. "מתכננים טיול אוכל לשנה הבאה". חברים טובים יש לי, דיאטה אי אפשר לשמור איתם, אבל מי צריך בריאות? 🙂
בעודינו מתכננים טיול חוצה אירופה למיטיבי לסת ל2010, זרק שי כפפה לזירה – לשנה הבאה ב"אל בויי" בקוסטה בראבה. שי הודיע שהוא מזמין שולחן לשישה ומי שיבוא יבוא. עכשיו שתבינו – למי שמטייל כמונו חייב תמיד להיות ה"גיד רוז'" המעודכן בתיק. המדריך האדום הוותיק של מישלן הקדים בכ80 שנה את הגו מיו והניקוד בשיטה שונה. מסעדה עלולה להיות מומלצת "סתם" או עם כוכב אחד או שניים או שלושה. כדי לסבר את האוזן, בכל צרפת יש רק 20 מסעדות שקיבלו שלושה כוכבים, כמה מאות שקיבלו שניים וכאלפיים שקיבלו אחד. במאה שנים מהפכניות במטבחים העולמיים הפכו הכוכבים של המישלן לחורצי גורלות יותר דטרמיניסטיים מכל טור אסטרולוגיה בעיתון. הכוכבים האלו רוממו שפים לפרסום בין לאומי ואיבוד כוכב גרם לא פעם לדיכאונות ויש אומרים להתאבדות. "אל בויי" מחזיקה בשלושה כוכבים כ10 שנים, אבל מעבר לזה היא גם נבחרה ע"י הרבה שפים אחרים עם כוכבים משלהם, למסעדה הטובה בעולם.
אז מה יש שם? 8000 ארוחות ערב בשנה, זה הכל. מאות או לפחות עשרות אלפים מכל העולם מבקשים להזמין מקום אבל רק 8000 ארוחות ערב יוגשו במסעדה הקטנה של מלון בנזוזה, כל הקודם זוכה. במשך כמה שעות ארוכות מוגש לכל סועד מצעד של 25-35 מנות טאפאס פצפונות, יפות להפליא ומשולבות טעמים ומרקמים שפותחו במשך חודשים, ובמיוחד בחצי השנה שבה המסעדה סגורה והשף המפורסם שלה פראן אדריה תר את הגלובוס ומפתח שיטות קולינריות מדעיות לשגע לסועדים את החיך ולעשות היסטוריה. בין לבין יש הרבה יין טוב. אפילו קטלוגים של ארוחות שנים עברו עולים כמו ארוחה במסעדה בעצמם (שזה בערך 250 יורו).
ב15 לאוקטובר כל שנה המסעדה נסגרת לחצי שנה, ונפתחות ההזמנות לשנה הבאה. שי הזמין לנו שישה כסאות, ואם נקבל אישור, שלושה כבר תפוסים (לא מודאג מלמלא את השולחן הזה, מקסימום נציע את המושבים באיביי), יהיה שבוע נהדר בתשרי הבא לאורך הקוסטה בראבה 🙂 אני רק צריך ללמוד קצת ספרדית כדי שאדע בדיוק מה אני אוכל, ולקנות חליפה כי כאן כנראה עניבה לא תספיק 🙂
כמה כתבות מהללות להנאתכם: 1 2 3 4 5 6 7