אחד הדברים שהכי קשה לי לראות זה הפיצול וההתפוררות של השמאל בארץ. מערכות החדשות מנסות לייצר כרגע ספקולציות חסרות שחר של יחימוביץ'+אולמרט+לבני+לפיד ושאר המצאות מוזרות כדי לראות איך הסקרים מצביעים בשבילם.
אני תוהה למה לא מכריזים פשוט על מצע קואליציוני מראש, על בסיס המלצות ספיבק/יונה, ומתאחדים לרשימה מסביב לזה, שתכלול את העבודה, הירוקה, מר"צ, החדשה, חד"ש וכל מי שרק אפשר. תחשבו על המפלגה הדמוקרטית בארה"ב. יש בה המון קולות והם כולם רצים ביחד. זה לא יאפשר ליצור גוש הרבה יותר רציני? זה לא מקל על הקמת גוש שיאיים על הימין הלא חברתי ששוב ושוב בורח לשיח בטחוני כדי להתחמק מהבעיות הכי בוערות פה?
אמן ואמן שינהלו פה מערכת בחירות עם יושרה ובלי בריחה ל"שקט יורים", אלא מלחמה אמיתית על הנושאים החברתיים לשם שינוי.
כי אם העבודה ירוצו עם חד"ש יהיה לי ממש בעיה להצביע בשבילהם – והם יודעים את זה.
אוקי, אני אשים בצד את שאלת הלמה, רק איך אתה מציע לוודא שהקואליציה הבאה תהיה שמאל חברתי?
עירא,
אי אפשר לוודא את זה. אין לך 61 חברי כנסת פוטנציאלים שמחזיקים בדעות של שמאל חברתי בצורה אמינה. פשוט אין לך. השמאל המדיני (ובכלל, הנושא המדיני) לוקח בכל פעם שיש התנגשות, ולו הקלה ביותר, בין המטרות.
אני אתן לך המחשה: אם היית משתכנע שליברמן ירכיב ממשלת שמאל חברתי, היית מצביע בשבילו?
שחר
אני אוסיף עוד משהו. הפוליטיקאי היחידי שהראה נכונות לוותר על אידאולוגיה מדינית למען פעילות כלכלית היה נתניהו תחת ממשלת שרון וההתנתקות.
שחר
ולי עדיין חסרה תשובה מהימנה לשאלה "מהי האידיאולוגיה של השמאל בנושא המדיני".
לחזור על סיסמאות מלפני השתלטות החיזבאללה על דרום לבנון אחרי הנסיגה הישראלית, להתעלם ממשמעות ההפיכה של החמאס בעזה ולא לעדכן את העמדה בעקבות האביב הערבי והרדיקליזציה האיסלמית מצביעה על קיפאון מחשבתי. וזה מאוד מאוד מטריד אותי.
כך שיש לי בעיה קשה עם מר"צ הכאילו-חדשה. ובוודאי עם חד"ש הלא ציונית (קרי שלא רואה בישראל מדינת הלאום של העם היהודי).
אז אני יצביע למי שגם יגיד את הדברים הנכונים (לדעתי) בעניין החברתי, גם את הדברים הנכונים (לדעתי) בעניין המדיני וגם יהיה אמין (בסקאלת אמינות הפוליטיקאים הנעה ממינוס אינסוף ל 0.00001+).
ומה "השמאל" חושב בכלל על ההתמודדות עם התגרענות המזרח התיכון?
איך הם מציעים לטפל או לחיות עם הבעיה?
בקיצור – בישראל השאלות המדיניות הם באמת ובתמים מאוד חשובות.
לא ניתן לאחד את השמאל על בסיס חברתי כלכלי, כי אין אחידות דעים בנושאים במדיניים (ועד כמה שאני רואה אין בכלל דעות סבירות וברורות בשמאל בנושאים הללו), ולא נכון להתעלם מהשאלות האלו.
שלי טורחת לטחון בכל ראיון שהפעם הקמפיין ייסוב על הנושאים החברתיים כי זה מה שבוער, ולדעתי זה גם הדבר הנכון. אני לא חושב שבין מפלגות שמאל וימין יש הבדל מאוד חריף בימינו בעמדות מדיניות, כולם יושבים ומחכים לראות מי נגד מי כשישקע האבק, גם הרשות הפלאסטינית בפאניקה פנימית ואין לה זמן להציץ החוצה. בנושא הזה, אם ישראל הולכת לכיוון מדינה דו-לאומית או מתפצלת לשתי מדינות, אני לא חושב שיש הבדל גדול בין ביבי ושלי.
לגבי חד"ש – נתפסת חזק על צ'ופצ'יק קטן ברעיון שלי. אני אחזיר אותך למה שהתכוונתי בגדול – ליצור ברית חברתית (לאו דווקא שמאלית) על בסיס המלצות צוות ספיבק, יצטרף מי שיצטרף. אם חד"ש יהיו 2-3 מקומות ברשימה שפוטנציאלית שווה 50-60 מנדטים, זה באמת משנה לך? זה ממילא מספר הכסאות שיהיה להם בבחירות מפוצלות ומבוזבזות כמו הקודמות. הם מקבלים אליהם בשמחה ומסרים כפולים את כל מאוכזבי העבודה ומר"צ וחושבים שזה קול להיות רדיקאלי. אני לא אוהב את איך שרוב הרשימה מתנהלת, מצד שני הייתי שמח אם היו עוד עשרה דב חנינים בכנסת. כל זה פרטים לא חשובים כשעושים זום-אאוט ומסתכלים על רשימה חברתית מאוחדת שאולי יכולה להיות קואליציה מוכנה מראש, ולרוץ כדי לקבל חצי מהכנסת. על זה שאלתי אם יש לדעת מישהו סיכוי.
גיגלתי ולא מצאתי את המלצות ספיבק.
יש קישור?
לגבי איחוד מראש – חשוב לא לפצל מתחת לאחוז החסימה, וחשוב שיהיו הסכמי עודפים. אבל מעבר לכך, אני לא בטוח שיש יתרון משמעותי.
כמובן: http://drishot.org.il/?page_id=271
הם רוצים הגדלת השתתפות הממשלה בתוצר, אבל לא רוצים את הגדלת הגרעון. נשמע כמו סתירה. מאיפה אמור להגיע הכסף להשתתפות הממשלה בתוצר?
כמו כן, לא ענית לי לגבי ליברמן. אם אתה לא יכול להצביע עובר ליברמן, גם אם המצע שלו הוא חברתית תואם למה שאתה רוצה, איך תצפה מאחרים להצביע חד״ש?
שחר
ראשית הם לא מפחדים מהגדלת גרעון זמנית, ושנית הם בהחלט בעד הכבדת מסים ישירים על השכבות החזקות.
לגבי ליברמן – אם הוא היה חברתי, היה על מה לדבר, אבל הוא לא. מה לעשות שגזענות ולאומנות לא תואמים לגמרי חברתיות, אבל כל מי שמנסה לשמור על שניהם, צריך לעשות פשרות.
אז לשאלתך – כן, אם האיש היה מסכים לדרישות הבסיס של ברית כזו, וחברי הברית מסכימים ומצרפים אותו לגוש, אני עדיין הייתי מצביע לגוש. אפשר לחשוב שכל האמריקנים שמצביעים בנובמבר אדום או כחול לא סותמים את האף ומעדיפים שההכחול או האדום שיש לבחור בו היה יותר בהיר או כהה או עם נגיעות של ירוק, אבל זה הבחירות שיש, וזו הדרך היחידה להשיג יציבות שלטונית במצב המפורר של הפרלמנט הישראלי.
קראתי את ההמלצות.
מה שמאוד חסר זה ניתוח של המשמעויות התקציביות.
למשל "הוזלת מחירי התחבורה הציבורית ב 50%" – סך ההכנסות של התחבורה היצורית בישראל הם בין 4 ל 5 מיליארד שקל. כלומר משמעות הסבסוד היא עלות של 2-2.5 מיליארד שקל. וזה רק סעיף יחיד.
נדמה לי שכלל ההוצאות המופיעות בהמלצות יכפילו את תקציב המדינה, ומקורות ההכנסה שמוסיפים לא קרובים לכסות על ההוצאות.
למשל – אם ימסו רווחי הון כמו כל הכנסה ובנוסף יוסיפו מדרגת מס של 60% על רווחים מעל מיליון שקל (הכל מופיע בהמלצות) המשמעות המידית תהיה בריחת הון מסיבי – גם פיננסי וגם אנושי.
שלא תבין אותי לא נכון – אני בעד שתי ההמלצות הללו אם ישראל היתה המדינה היחידה בעולם. אבל אנחנו לא חיים בוואקום. ראוי ונכון לדבר על ההצעות הללו, אבל צריך לחשוב כמה מהן ניתן לממש מבלי לאבד תחרותיות מול מדינות אחרות.
והמגבלות הללו משפיעות על ההוצאות האפשריות.
ובסך הכל – התוכנית נראית לי חיובית, אבל היא לא ברת מימוש בעולם האמיתי, ולכן מדובר בפנטזיה.
אפשר ורצוי לקחת ממנה אלמנטים. יש שם כמה רעיונות טובים. אבל "זה לא זה".
בקטנה – לגבי הוזלת תחבורה ציבורית זה לא משחק סכום אפס. אם משפרים את אחוזי השימוש בתחבורה ציבורית זה יכול לחסוך למשק סכום של עד 105 מיליארד ש"ח בשנה (הערכה של עלות השימוש ברכב פרטי ללא השפעות על דיור ותחזוקת שירותי רשת).
אני דווקא לא מאמין שצריך להוזיל את העלות הישירה (לסבסד) אלא להוזיל את העלות העקיפה (לייעל) את התחבורה הציבורית. זה לא עולה הרבה כסף כי בעיקר צריך צעדים כמו מסלולים לBRT . זה כן דורש אומץ פוליטי.
בגדול – גם לאחר האביב הערבי \ חמסטן ברצועה עדיין הזמן פועל לרעת ישראל במישור הבינלואמי ובמישור זה שהיא עדיין שולטת על מיליוני פלסטינים והיא מדינה בלי גבול. מה עם קפאון המחשבה בימין? איפה הסכנה הקיומית של עזה? ממתי הימין כל כך פחדן. לא נראה שלישראל יש תשובה צבאית מלאה מול איראן אז זה לא משנה מאד ימין שמאל.
השאלה למה לא מתאחדים -א. אגו, ב. כי הערביות יבריחו קולות וכו' – מי שיצביע ליאיר לפיד לאו דווקא יצביע לו אם יהיה ח"כ במפלגה שיש בה גם את מר"צ. ג. הבדלי גישות – אני די בטוח שספיבק הוא לא כוס התה של לפיד לדוגמה.
"עדיין הזמן פועל לרעת ישראל במישור הבינלואמי" – בהתחשב שעברו כמעט 20 שנה מאז אוסלו ועדיין לא הקמנו מדינה פלסטינאית, ומצבינו הבינלאומי לא ממש הדרדר (היה ונשאר חרא), בהתחשב שהנסיגה מלבנון ומעזה הביאו צרות בטחוניות ולא אהבה מהעולם – יתכן שהמדיניות של "או הפריץ ימות או הכלב ימות" היא הגיונית יותר מלקחת סיכון משמעותי בנסיגה ובהסכם שלום עם ראשות שיש סיכוי לא רע שלא תהיה כאן עוד כמה שנים.
מצבנו הבינלואמי לא ממש הדרדר? הסתכלת לכיוון ארצות הברית באחרונה? האם המילה סין או רוסיה אומרת לך משהו?
אין סתירה בין צרות בטחוניות לבין אהבה מהעולם. הנסיגה מלבנון אפשרה לנו להתרכז בבנית בטחון ולא להעסיק צבא שמנסה להתחבא בתוך מבצרים ולקיים מארבים מפגרים. האם הימין באמת מאמין שלהיות בדרום לבנון באמת סייע לבטחון שלנו באיזו צורה? האם שכחנו שהנוכחות שלנו שם היתה קטליזטור טוב בעליית חיזבאללה?
שתי הנסיגות התחילו תהליכים שבהם אזרחי המדינות האלה צריכים לקחת אחריות על חייהם. הם לא יכולים להמשיך ולעשות שטויות עוד ועוד. יש לזה מחיר כמו לכל מדינה אחרת.
הרשות יכולה להעלם , אבל הציבור של מיליוני פלסטינים לא יעלם. והוא עושה בדיוק מה שאתה עושה. מחכה , בגלל שהזמן פועל לטובתו.
אני לא חושב שאחנו צריכים "הסכם שלום" שכולנו יודעים שלא שווה את הנייר שהוא כתוב עליו. הפדיון לא הפסיק את הפיגועים בישראל בגלל הסכמי שלום. במשך עשרות שנים היה לנו גבול שקט עם מצרים, ירדן וסוריה, לא בגלל הסכמי שלום אלא בראש ובראשונה בגלל אינטרסים. בגלל איום בתגובה צבאית מנגד. זה מה שמחזיק את השלום בין גרמניה לבין צרפת, או בין קנדה לבין ארה"ב.
"הסתכלת לכיוון ארצות הברית באחרונה? האם המילה סין או רוסיה אומרת לך משהו?"'
כן, כן וכן ואני עדיין לא מבין למה אתה חושב שמצבנו התדרדר. אנא פרט.
"מחכה , בגלל שהזמן פועל לטובתו" – שוב, פרט.
בינתיים החיים שלנו די טובים, ושלהם לא.
אנחנו מחזקים את אחיזתנו בשטחים מסויימים, והם נסוגים.
איך בדיוק מצבם משתפר?
ארצות הברית – האלקטורט היהודי יורד, האלקטורט המוסלמי עולה. ישראל הופכת לנטל על ארצות הברית בכל פעם שהיא נכנסת לתסובכת חדשה. בהתאם לכך התקררות היחסים בכהונה החדשה.
באופן כללי יותר, כוחה של ארה"ב נשחק, וכוחות של האיחוד האירופי, סין , ורוסיה, הודו עולה.
בינתיים עולה מספר הפלסטינים שנמצאים תחת השליטה שלנו, זה מכרסם את הבסיס הדמוקרטי והכלכלי של המדינה. הן בצורה של כרסום הערכים הדמוקרטים , הן בצורה של מחנה ימני שעבורו המשך ישיבה בשטחים חשוב יותר מהמשך קיום מדינה דמוקרטית והן בצורה של דחיית דיונים בנושאים אחרים מלבד הנושא הבטחוני והתדרדרות איטית שלהם.
"האלקטורט היהודי יורד, האלקטורט המוסלמי עולה" – נכון, אבל זה לא קשור לכיבוש. המוסלמים ממש לא מאורגנים ככח אלקטורלי, ובעתיד הנראה לעיין הלובי היהודי חזק מהם אלפי מונים.
"ישראל הופכת לנטל על ארצות הברית בכל פעם שהיא נכנסת לתסובכת חדשה. בהתאם לכך התקררות היחסים בכהונה החדשה" – ממש לא בטוח שזו הסיבה. ישנם גורמים רבים לקרירות. בין השאר האישיות הספציפית של הנשיא והפוקוס של הכהונה שלו על אספקטים פנימיים.
"באופן כללי יותר, כוחה של ארה"ב נשחק, וכוחות של האיחוד האירופי, סין , ורוסיה, הודו עולה" – נכון, אבל לא קשור לכיבוש. לסינים, לההודים ולרוסים ממש לא איכפת מהפלסטינאים (תראה כמה הם עוזרים לסורים המסכנים). אם ישראל תשאר מאוד פרו-ארה"ב אנחנו נאלץ את המעצמות האחרות לבחור באוייבים שלנו באזור בתור בני-החסות שלהם. אבל אם אנחנו חכמים, אפשר להיות גם חברים של הרוסים והסינים. אם הם יחשבו שיש להם אינטרסים בשימור על ישראל, הם ימשיכו לשבת מהצד שזכויות הערבים נרמסות – הם לא מ- ל"ו צדיקים. והאירופאים בעיקר אימפוטנטים ועסוקים בצרות שלהם.
"בינתיים עולה מספר הפלסטינים שנמצאים תחת השליטה שלנו, זה מכרסם את הבסיס הדמוקרטי והכלכלי של המדינה. הן בצורה של כרסום הערכים הדמוקרטים , הן בצורה של מחנה ימני שעבורו המשך ישיבה בשטחים חשוב יותר מהמשך קיום מדינה דמוקרטית והן בצורה של דחיית דיונים בנושאים אחרים מלבד הנושא הבטחוני והתדרדרות איטית שלהם" – נכון. מעולם לא טענתי שהכיבוש נכון, טוב או מוסרי. הוא לא. אבל התהליכים שאתה מתאר מאוד איטיים, ויתכן שניתן לפחות את חלקם להפריד מעצם הכיבוש (קרי אפשר לחזק את הדמוקרטיה מבלי להסתכן בטילים של חמאס מעל נתב"ג).
בקיצור: הכיבוש הוא רע. ברור. אבל מכיוון ויש בעיתיות רבה בנסיגה מסיבית מהשטחים כרגע (עקב אי-יציבות המשטרים הערבים (עובדה שלא תשתנה אם נסוג)), עדיף לשלם את המחיר ולא ליסוג כרגע.
מה שכן ניתן לעשות הוא לצמצם את הנזק. למשל חוק פינוי-פיצוי-בינוי אלקטיבי לכל השטחים שברור שיעברו יום אחד לידי הפלסטינאים. זה ישדר מסר חזק לפלסטינאים ולעולם שפנינו לשלום ופינוי, ימנע עימות חזיתי עם הגרעין הקשה של המתנחלים כי לא מכריחים אף אחד, וישמוט את הקרקע מתחת למפעל ההתישבות כי האוכלוסיה היהודית בשטחים תצטמצם. כל זאת מבלי לקחת את הסיכון הבטחוני שבנסיגה.
טוב, גוגל טרנד בארה"ב לדגומה מראה שהביטוי שנאה ישראל מופיע יותר ויותר תדיר יחסית לא אהבה ישראל.
http://www.google.co.il/trends/explore#q=hate+israel+,+love+israel&geo=US
בנוסף הקול היהודי שהיה בעבר מחוזר , הופך לפחות רלוונטי ולעומת האיסלם ומסר של פיוס עם העולם הערבי (והנפט שלו והאוכלוסיה המוסלמית בעולם המערבי) דווקא הופך ליותר רלוונטי. היהודים עצמם פחות מעורבים בסיוע לישראל. ולפחות במחנה הדמוקרטי ישראל הצליחה למצב את עצמה במקום גרוע מאד.
לגבי העולם, סקר של BBC שנערך השנה מציב אותנו בשורה אחת עם צפון קוריאה ואיראן ברשימת המדינות השנואות ביותר.
http://www.jpost.com/NationalNews/Article.aspx?id=270291
בנוסף ארה"ב שהיא בעלת הברית העיקרית של ישראל, נחלשת, ומדינות כמו רוסיה, סין, הודו מתחזקות. באף אחת ממדינות אלה אין יותר מידי אהבה לישראל.
כך שמעמדנו בעולם הולך ונחלש. אם בעבר היינו "הדמוקרטיה היחידה במזרח התיכון" אז זה פחות ופחות מדויק – יש מדינות שמתקדמות לדמוקרטיה ויש פקפוקים בשאלה כמה ישראל היא עדיין דמוקרטיה כשהיא שולטת על מיליוני אנשים בלי זכויות.
למה אני חושב שהזמן פועל לטובתם?
– כי דמוגרפית הם מתרבים.
– כי התמיכה בישראל יורדת.
– כי הכיבוש לאט לאט מכרסם את הדמוקרטיה בישראל – הן על ידי כרסום ערכי, הן על ידי הזנחה של בעיות חשובות והן על ידי טיפוח של תרבות שמזלזלת בדמוקרטיה וזרמים שרואים בה בעיה בדרך לחזון משיחי.
בלי דמוקרטיה לא תהיה כלכלה חזקה ובלי כלכלה חזקה לא תהיה ישראל.
מצטער על התגובה הכפולה, הבלוג החזיר לי טעות על הקודמת. ישראל כרגע בעלת יתרון בארה"ב על פני הפלסטינים אבל היתרון הזה נשחק. נחלש עם הזמן.
למעצמות לא אכפת מחיי אדם באופן כללי, אבל יש גם דעת קהל. גם את המצרים הפלסטינים לא מאד מעניינים, אבל זה לא סיבה להפסיק לשנוא את ישראל. הסיפור הפלסטיני הוא במקרים רבים אמוציונלי, תרוץ. אבל זה מפסיק כדי להפוך אותנו ל"שטן הקטן".
אנחנו לא יכולים לשנות את האינטרס הסיני או ההודי או הרוסי. זה הרבה יותר קשור למשאבים. לנו אין להם יש. האירופאים אימפוטנטים אבל זה לא ימנע מהם להטיל עלינו חרם.
"הכיבוש הוא רע. ברור. " ברור למי? בינתיים הממשלות פועלות ואולי עברנו כבר את נקודת האל-חזור לסיפוח השטחים. מה ישראל מתכננת לעשות עם כמה מיליוני פלסטינים שלא רוצים לחיות במסגרת המדינה? השאלה היא לא האם הכיבוש הוא רע, אלא האם הוא איום קטלני על ישראל. כמה זמן היא עוד יכולה להמשיך ולחיות כך?
"אבל מכיוון ויש בעיתיות רבה בנסיגה מסיבית מהשטחים כרגע (עקב אי-יציבות המשטרים הערבים (עובדה שלא תשתנה אם נסוג)), " – רק אני רואה כאן סתירה עצמית? אם הבעיה היא כרגע, מה ישתנה בעוד עשור או 40 עשורים – האם המשטרים "הערבים" יהפכו יציבים יותר? האם יציבות השלטון בעזה היא מדד למשהו ?
האם היה זמן כלשהו שהיה "מתאים" לנסיגה מסיבית מהשטחים?
הניתוח שלי הוא אחר – המשך הישיבה שלנו בשטחים מהווה איום קטלני על ישראל, הן בגלל דרדור היחסים עם העולם, והן בגלל התהליכים החברתיים שהוא מוביל בישראל. לעומת זאת , נסיגה + עימותים צבאיים עם רשות פלסטינית לא נראים לי איום קטלני. בנוסף בעוד בתהליך הראשון המצב נהיה רק יותר גרוע עם הזמן, במצב השני מתחיל תהליך של התבגרות של שני הצדדים. בדיוק כשם שהחל תהליך כזה מול עזה.
סליחה על התגובה השלישית.
"מה שכן ניתן לעשות הוא לצמצם את הנזק. למשל חוק פינוי-פיצוי-בינוי אלקטיבי לכל השטחים שברור שיעברו יום אחד לידי הפלסטינאים. זה ישדר מסר חזק לפלסטינאים ולעולם שפנינו לשלום ופינוי, ימנע עימות חזיתי עם הגרעין הקשה של המתנחלים כי לא מכריחים אף אחד, וישמוט את הקרקע מתחת למפעל ההתישבות כי האוכלוסיה היהודית בשטחים תצטמצם. כל זאת מבלי לקחת את הסיכון הבטחוני שבנסיגה."
שוב – אתה חי בתודעה שמתאימה לבוחר מרץ מלפני 20 שנה, כמו חלק גדול מהציבור, אבל המציאות משתנה. לא ברור בכלל שהשטח יעובר לידי הפלסטינים. בטח לא לפי בהיקיפי הבניה בשטחים.
לא הבנתי מה זה חוק פינוי פיצוי בינוי אלקטיבי ומאיפה יבוא הכסף לזה? ברור (לי) שבלי קשר ישראל לא תעשה את זה (כפי שלא העלתה בדעתה לעשות את זה עד כה – לא ידוע לי על תוכנית כזו שאפילו נרמזה באיזה שהוא פורום בכנסת או בממשלה) , במיוחד אם זה ישמוט את הקרקע מתחת למפעל ההתיישבות ביהודה ושומרון.
אני מצטרף כאן "קצת" באיחור, אבל כמה נקודות שלא הועלו כאן בדיון בין שי לדרור:
ראשית, שי, הנסיגה מלבנון היתה אחד הדברים הכי חשובים שעשינו. עד כמה שאני לא סובל את אהוד ברק, הצעד הזה היה מחוייב המציאות. אנשים נוטים לשכוח את המחיר ששילמנו שם. מדי שבוע איבדנו שם חיילים בלי שום סיבה מוצדקת. ההתחמשות של חיזבאללה התחילה עוד קודם לכן. בפועל, מאז הנסיגה, יש לנו הרבה שקט מהכיוון הזה, למעשה, למעט מלחמת לבנון השנייה והרבה איומים, השקט הזה נשמר כבר 12 שנים. אם אתה רוצה לקבל פרספקטיבה טובה יותר – שאל את האנשים שגרים באצבע הגליל, בקרית שמונה. הם יספרו לך בשמחה איך ירדה כמות הקטיושות שם מעשרות לכמעט אפס.
ולגבי עזה – לא פחות טוב שיצאנו משם. לדעתי לא היה לנו מה לחפש שם מלכתחילה. זה קן צרעות, שאפילו המצרים סירבו לגעת בו בהסכמי השלום איתנו – ואני לא יכול להאשים אותם. גם שם איבדנו כמעט מדי שבוע כמה חיילים. ועל מה? אז כן – אין שקט בדרום, יש מטחי גראדים, יש ירי וכו' – אבל שוב – אנשים נוטים לשכוח שכל זה היה גם קודם. זה לא התחיל ביום שיצאנו מהרצועה. אם ישראל היתה קצת יותר חכמה, היא היתה לפחות מנסה לחזק קצת את החלקים השפויים בהנהגה וברחוב הפלסטיני. אבל במקום זאת – היא חיזקה ועדיין מחזקת את החמאס.
וזה לא שאני חושב שהרשות הפלסטינית היא כזו תמימה. ממש לא. אבו מאזן הוא צבוע לא קטן – כמו רוב ההנהגה הפלסטינית, אבל כרגע הוא הכי טוב שיש. ובגלל התחזקות האיסלמיזציה עקב אותו "אביב ערבי", אנחנו בהלט מתקרבים ליום שבו נהפוך למדינה דו-לאומית. והתהליך הזה לא כל כך איטי כמו שאתה חושב, שי. יש שם היום פיצוץ אוכלוסין מטורף, עוני שרק הולך ומחמיר, וכלכלה קורסת – שתלויה בהעברת המיסים מישראל (העברת הכספים מהווה כמעט שני שליש מההכנסות של הרשות!) – וכבר ראינו מה קורה כששר האוצר מחליט יום אחד, שלא בא לו להעביר להם את הכספים, סתם כי קפץ לו הביבי לראש.
וכלכלה קורסת היא מתכון בטוח להפיכה חברתית. הרחוב הפלסטיני היום סוער. בינתיים זה רק מתחת לפני השטח. אבל כמי שקורא בקביעות את המדור "כלכלה פלשתינית" ב"כלכליסט", אני נדהם איך עדיין הרחוב לא תופס את השלטון בכוח הזרוע. שלא תהיה לך אי הבנה, שי – אם משהו לא ישתנה שם בקרוב מאוד – הסיפור הזה יחזור וינשוך את כולנו בישבן.
וכשכל זאת נאמר – ולמרות שאני חושב שהכיבוש הוא נוראי, ומוביל אותנו לקראת אסון ברמה לאומית (או ליתר דיוק דו-לאומית), אני חושב שגם בשמאל אין צדיקים גדולים. גם שם צריכים לעשות התאמה למציאות של ימינו. צריך להבין שיש הרבה צביעות בצד הפלסטיני, ולא כל מה שנאמר מול המצלמות למערב – נאמר באותו אופן לרחוב הערבי. להיפך – יש הרבה יותר מדי הוכחות שאבו מאזן וחבריו לוקים בדו-פרצופיות חריפה.
לגבי הנושא של יחסי המעצמות לישראל – דרור, אתה שוכח שהודו וסין דווקא משתמשות בישראל לא מעט, ויש להן הרבה מה להפסיד מאי קיומה של ישראל כמדינה יהודית. הדבר הכי בולט הוא התרומה הטכנולוגית המטורפת שסין והוד שואבות מישראל. כמות הידע שזורם לחקלאות המקומית (טפטפות, גידולים, חממות) למשל, הוא בל יתואר. גם התחום הביטחוני הוא תחום חזק שישראל מייצאת להודו, למרות גודלה וחוזקה של תת-היבשת.
עם זאת – אי אפשר להתעלם מהעובדה שהפכנו בשנים האחרונות לפרסונה נון-גראטה ברוב המדינות המערביות. יחסי ישראל-גרמניה, מדינה שהיתה ידידתינו הגדולה והחזקה ביותר באירופה, כבר אינם כה חסינים בפני מהמורות. יחסי החוץ שלנו מול אירלנד, צרפת, הולנד ומדינות שפויות רבות אחרות – רחוקות מלהיות מה שהיו בעבר. בבריטניה הגדולה מחרימים את האקדמיה שלנו בכמה מהאוניברסיטאות המובליות בה. ובאלה שלא – מתקיימים דיונים נוקבים על הצורך במדינה ללאום היהודי בישראל. ורוב הדיונים אינם פועלים לטובתינו.
בארה"ב קורים דברים דומים. אני צריך להזכיר לך מה קרה בוודעיה הדמוקרטית באגוסט האחרון, כשיו"ר הוועידה ניסה להחזיר את סעיף "ירושלים בירתה של ישראל" למצע הדמוקרטי? זה היה פאקינג פיאסקו! שלוש פעמים ניסה יו"ר הוועידה להעביר את הסעיף הקטן וה"בלתי ניתן לערעור" הזה – ונכשל פעם אחר פעם. מה שהיה כל כך מובן מאליו בעבר – כבר לא כך היום. בסופו של דבר, אותו יו"ר העביר את ההחלטה במחטף, כשברור היה לכל בר דעת שלא הושג הרוב הדרוש לכך – וכל זאת בכדי למנוע מבוכה נוספת לאובמה. כך שכן, שי – היחסים עם ארה"ב עוברים טלטלה בהחלט לא פשוטה. ואיך לומר בעדינות? ההנהגה הנוכחית לא ממש מסייעת למצב להשתפר. ההתערבות הגסה של ביבי בבחירות האמריקאיות היא משהו שמעולם לא עלה על הדעת בעבר. זה כל כך גס, שביבי מופיע היום בתשדירי הבחירות של רומני.
אוקיי. אז זה היה לגבי מה ששי ודרור כתבו. עכשיו לגבי מה שעירא הציע:
ראשית, ההמלצות של ספיבק/יונה הן טובות אבל סובלות מאי דיוקים ומאי הכלה של המציאות הפיסקלית בישראל. הם מביאים לא מעט רעיונות טובים, כותבים על סעיפי הוצאות שיש לשפר – אבל הבעיה היא שהם לא דואגים מספיק לנושא ההכנסות. המיסים שיוטלו על השכבות החזקות (ואני בהחלט חושב שהם צריכים לעלות), לא יספיקו למימוש הרעיונות שלהם.
מצד שני, זה לא אומר שלא צריך להתחיל מאיפושהו. אני חושב שצריך להפוך את התכונית של יונה/ספיבק לתוכנית רב שנתית – נגיד למשך 10 השנים הקרובות, וליצור סדרי עדיפויות בתוך כל סעיפח התכנית החברתית הזו. לצערי, אני לא רואה את זה קורא – ולא בגלל שהתכנית לא טובה, אלא בגלל שפוליטקאים לא יכולים להתגבר על האדו האישי שלהם ועל המחשבה שמישהו אחר יגזור קופון על התכניות שלהם בעוד 10 שנים, כשהם יהיו מחוץ לכותלי הפרלמנט הישראלי. כל ה"מהפיכות" שעשו כאן היו לטווח קצר, טלאי-על-טלאי, וכך הן גם נראות. סזנ נכון לגבי החינוך, התחבורה הציבורית, החשמל, המים ועוד.
לשאלה האם השמאל בישראל יכול להתאחד – גם כאן לצערי התשובה היא שלילית. ושוב – מדובר כאן בהמון משחקי אגו, אבל גם בגלל הבדלים מהותיים בין המפלגות השונות.
אני בכלל חושב שלאולמרט (כמו לדרעי, לצחי הנגבי ולשאר המורשעים למיניהם) אסור לחזור לפוליטיקה – לא משנה מאיזה צד של המפה הם מגיעים. זהבה גלאון כבר אמרה השבוע, ובצדק רב – שהעובדה שאולמרט החליט לאמץ עמדות שמאלניות בשלהי כהונתו, לא מנקה את הכתמים הרבים שדבקו בו. ויסלחו לי כל הצקצקנים, אבל אולמרט לקח כסף מזומן במעטפות. על כך אפילו השופטים לא חלקו. וגם אם הוא זוכה, זה קרה בגלל סעיפים טכניים בלבד ובגלל פרשנות. האיש גנב, שיחד ועשה לביתו על חשבון טובת הציבור. האם זה פלילי או "רק" לא מוסרי – זה כבר ממש לא משנה. גם אם הפרקליטות היתה מחליטה בשבוע שעבר שלא לערער על החלטות בית המשפט, לא הייתי רוצה אותו ואת שכמותו בפרלמנט בישראל.
אז כן – צריך גוש חוסם של השמאל, לפחות מבחינה חברתית-כלכלית. כזו שתכלול במצע שלה גם זכויות אדם, זכויות בעלי חיים, ניצול נכון של משאבים, טיפול באיכות הסביבה, צמצום הפערים הכלכליים, חינוך ראוי ועוד – אבל איכשהו, אני מסופק אם הדברים האלה אכן יכולים לקרות. דבר אחד בטוח – אם ביבי וחבורתו יעלו שוב לשלטון, אנחנו יכולים להתחיל לספור 4 שנים קדימה, ולקוות בחיל וברעדה, שהנזק שהם ימשיכו לגרום, לא יביא לקריסתה של המדינה כפי שאנו מכירים אותה.
כרגע אני עוד מאמין בתמימות מה, שאפשר להחליף – וחייבים להחליף – את בנימין נתניהו. האיש הזה מביא את המדינה הזו אלי פחת. וזה באמת מפחיד אותי.
אחרי שראיתי את תוצאות הסקרים האחרונים, יצא לי כל האוויר והחליף אותו הייאוש. נראה ברור שהsmall נשאר באופוזיציה לפחות לעוד קדנציה, והחרא של קדימה ועצמאות נדבק יפה ומסרב לעזוב. אני חושב שברגע שיגמר הפרק המשפחתי המכאיב הנוכחי בחיי, אני אחפש ויזה למדינה זרה. אין לי פשוט יותר איך לראות פה עתיד. הציבור מטומטם ולכן הציבור ישלם, אבל אני פשוט לא מוכן.