אם מישהו חושב ש הציטוט הזה יצא מהקשרו, צר לי להגיד לכם שכנראה נפלטה לטראמפ התוכנית האמתית.

אני מתחיל מהתייחסות לנושא בחירת הסגן שלו, ג’.ד. וואנס. כשטראמפ הכריז על וואנס בתור המועמד לסגנות המון אנשים הופתעו. וואנס התבטא בעבר נגד טראמפ ועמדותיו אבל נראה שחלה התקרבות מסוימת. האם עמדותיהם פתאום התיישרו או שהוא נבחר בשבילו על ידי יועצים? קחו כמה רגעים לקרוא לצפות, לקרוא ונחשוב על זה ביחד…

וואנס מאמין ביוזמה אישית, הצלחה על בסיס עבודה קשה, אבל כמעט כל מה שהשיג בחייו היה בזכות החיבור שלו עם פטרונו, פיטר ת’יל, האיש הרע מהסיוטים של כל ליברל וחבר של אילון מאסק עוד מהימים שהקימו את פייפאל (אבל עליו אולי בפעם אחרת).

מי שמכיר אותי שנים, יודע שאני באזור השמאל האדום. סוציאל דמוקרט עם חיבוב לרעיונות קומוניסטיים, אני מהאנשים שהצביעו מפ"ם ולא מוצאים את עצמם כל כך במרצ המודרנית, אבל גם לא מספיק מזדהים עם מק"י כדי להצביע חד"ש, ומחפשים בעצם מישהו שקול ופרגמטי שיחזק את הדמוקרטיה במקום להחליש אותה. במצבינו הנוכחי אין לנו פריבילגיות להיות כל כך ספציפיים. יותר מדי מדור השמאל העקרוני המנומק עזב אותנו. כשאני הולך להפגנות ורואה את “אנרכיסטים נגד הגדר” או הדור הצעיר של הגוש נגד הכיבוש, הם נראים לי (לפעמים) קצת לא מסונכרנים עם המציאות, אחרי שראיתי את הסחף המוזר באוניברסיטאות האמריקניות, אני תוהה אם אלו גרסאות שונות של אותו wokism (מינוס הקטע הרצחני של השמדת ישראל). בקיצור שנים קיוויתי שהשמאל המצטמק שלנו יתאחד לאגרוף ואולי יתן מכה אחרונה על השולחן. יאיר גולן מנסה לעשות את זה.

“אין מילות נחמה על השנה הארורה הזו אך יש מילים שצריכות להיאמר, שחייבות להיאמר, על זו שמתחילה”, כך כותבת ד"ר מאיה מארק בהקדמה לפוסט שהיא פרסמה בהתחלת 2024. לי אין פייסבוק ולא הצלחתי למצוא את המקור בעזרת מנועי החיפוש הרגילים, ומבחינתי זה טקסט שראוי שישמר ויוכל להמצא במנועי חיפוש. אז בלי רשות המחברת (סליחה! צרי איתי קשר אם זו בעיה!), אני מביא פה את הטקסט כפי שהוא מקודם בקבוצות דיון ברשת (שגם אותן אי אפשר הרי למצוא בחיפוש…)

ההלך עירום.

אני מדבר על הלך הרוח, ספציפית על הסכמת הרוב ברחובות ש"צריך למחוק\לשטח\לכבוש את עזה". אי אפשר להסתיר יותר את הדעות הגזעניות האלו בשכבת טיח. אני מדבר על הציוץ הזה של תומר וינר ועל המשפט “ניסים ואטורי מחרב את ההסברה שלנו”. בפוסט הקודם אמרתי ששתי המילים הכי מוכרות בעברית היום הן “שלום” ו"הסברה" ולא בקונוטציה החיובית. ענתה בצדק טליה: “ההסברה בבירור לא עובדת. אולי כדאי שננסה שלום.”

הסברה זו מילה שמזמן הבאישה, כי במקור משמעותה “לא מבינים אותנו נכון אז בואו נבהיר את עמדתנו”, אבל ואטורי מבהיר היטב את עמדת רוב הקואליציה. אם “ההסברה” מספרת סיפור אחר שהוא לא העמדה המייצגת - אזי הסיפור הזה הוא דעת מיעוט במקרה הטוב, תודעה שקרית במקרה הרע. כשאמריקני או צרפתי אומר Hasbara הוא מדבר על פרופגנדה מהסוג הרע, זה הפך לשם גנאי ומשמעותו היא פשוט לשקר. העולם לא מאמין לביבי שפניו להסכם קבע עם הפלסטינים כבר שנים, עכשיו כבר לא מאמינים גם לצה"ל.

הארץ רעשה וכל מהדורות החדשות (גם אלו שהביביסטים אוהבים להגדיר כשמאלניות) כשמזכ"ל האו"ם אנטוניו גוטריש אמר שהתקפת החמאס לא קרתה בוואקום. אני באמת לא מבין למה אנשים מתרגשים. ברור לכל אדם שלא נמצא בוואקום בעצמו, שזו עוד חוליה בשרשרת ארוכה של היסטוריה. כל העם ואחותו גם תופסים את הראש ובוכים על ההתפרצויות האנטישמיות בעולם המערבי, ולמה קוראים לנו קולוניאליסטים, ומה עשינו רע לביורק ואנג’לינה? ואיך רק בונו ופינק לצידנו? הרי פעם כל כך העריצו אותנו ובאו להתנדב בקיבוצים, ופתאום אנחנו צריכים להסביר לעולם שאנטי ציונות זו אנטישמיות ו…