זרובה ומלחמות הבלוגוספירה – סערה בכוס תה?

יושבת לה ג'ינג'ית עם כשרון כתיבה וציור, נראית לא מזיקה, מדי פעם עושה שטויות ומספרת עליהם בגאווה. מקבלת מחמאות, כותבת טיפה יותר, מקבלת המון כניסות, אוספת מעריצים, מקבלת בלוג בדה מארקר (מה?!), אוספת עוד מעריצים, מקבלת במה אקהיביציוניסטית בתוכנית אווילית בטלוויזיה, אוספת אפילו יותר מעריצים…

מה חמודה היא הפקצה, ומה מתוקים הם התחתונים הורודים שלראשה.

אבל פוסט אחד עם בדל גזענות וכל עולם הבלוגים כמרקחה…

מישהו יכול להגיד לכל הרוחים והשדות מה אכפת לכם מהמילים שהיא מקלידה? היא לא אלילת נוער, לא מייקל לואיס ולא עופר שכטר, אף אחד לא ממש מושפע מהדיעה שלה, אבל כמות הצומי שהיא קיבלה בשבוע האחרון היא מדהימה. אני לא אתחיל לתת כאן עשרות לינקים לדוגמאות של הפליאה והכעס. הדרישות להוריד אותה מדה-מרקר, הדרישות להוריד אותה אפילו מישראנענע, הדרישות של בלוגר להוריד את הפיד שלו מאגרגטורים שבהם מופיע גם הפיד שלה, הויכוחים בין המודרניסטים והפוסט-מודרניסטים אם היא פרודאקט של החברה או של הבית ואם יש להתעלם ממנה או לחנך אותה.

מה קרה אנשים? פקצה כתבה כמה מילים. בכל יום בעיתון ברכבת אני קורה דברי שנאה לא פחות מגעילים והרבה יותר מנומקים מפי איזה דוקטור ברנדשטטר מבאר שבע. הוא כותב קבוע במדור מכתבי הקוראים, אני לא מבין למה לא נותנים לו טור יומי קבוע ב"ישראלי" וגמרנו. התיקון הראשון לחוקה, הזכות הראשונה במגילת זכויות האזרח האמריקנית, היא זכות הביטוי. מותר לאדם להביע כל דיעה מגעילה שבא לו בציבור, המדינה שלנו מתיימרת להיות דמוקרטית אבל כמו כל חיקוי שאנחנו מנסים לחקות את האמריקנים, גם אצלנו אין הרבה כבוד לזכויות הבסיסיות האלו.

אני אומר, תנו לה להתבטא איך שבא לה. לשפוך את דעותיה הגזעניות בחוצות. הפתרון הוא לא סתימת פיות אלא חינוך הסביבה הקרובה אליכם לפלורליזם ולבכות את התמוטטות מערכת החינוך. מי שיש לו יכולת לשפר שישפר, אבל לשבת על התחת ולהריץ ביקורות שליליות בבלוגים שלכם זה מגוחך. זה לא מזיז שום דבר לשום מקום.

Don't you know? Talking about a revolution sounds like a whisper…