אתמול בערב ניב כתב על אקטיביזם בחירות וסושיאל מדיה. היום תפסתיו בצ'אט (עריכה מינימאלית בשביל הקריאות):
[..]
ניב: אבל לא אמרת מילה על הפוסטים!
אני: אני אחזר לחיטוטי הנפש האלקטוראליים שלי. חשבתי לכתוב לך תשובה בבלוג על השאלה אם יש קשר בין אונליין והעולם האמיתי אבל התשובה מתגבשת לפוסט…
ניב: זה לא עוזר לי בחיים
אני: במיוחד לאור המפלגה שבשבילה עמדתי בחוץ בקור אתמול שעות ולא ישנתי 45 שעות רצוף…
ניב: שלא עברה את החסימה?
אני: 🙁
אני אוציא את כל הטיוטות (שעוד רלווניטיות) כפוסטים ואז אתפנה לענות אצל כולם, גם אצלך.
אבל אם יש משהו שהוכח היום, זה שבלוגים, ניסוח, מחשבה ותוכן זה OUT
ניב: למה
אני: ציוצים, סטאטוסים בפייסבוק, ססמאות מוקצנות ושיווק אינסטאנט IN.
וזה לא מוסיף לי רספקט לעם שבתוכו אני יושב.
זה אומר שאנשים עם מסר נכון, שבהכרח הוא מסר מורכב, אין להם איך לחדור כל כך לתודעה.
ניב: נכון
אני: ועוד הרבה מסקנות לא נעימות (לי) לחשוב עליהן, ועל זה יהיה הפוסט.
ניב: כן
אני: אז כשאתה כותב בבלוג שלך על סושיאל מדיה, זה שווה ערך למהדורה המודפסת של הארץ ספרות כותבת על טוויטר. כמעט 🙂
רק תסתכל על השיחה בינינו בחלון הצ'אט. כמה אני כותב, ומה אורך התשובות שלך…
ניב: אין לי מה להוסיף, אני מסכים איתך
אני: ולכן אני מעביר את זה לפוסט בבלוג… (אפשר לצטט את השיחה?)
ניב: בוודאי שאפשר :)\
אני: זה יום רע לי כישראלי ובכל זאת אני מוציא מסקנה אופטימית או שתיים, גם על זה אכתוב היום.
ניב: אני גם צריך לשבת לעבוד
להכין הרבה דברים שאני צריך לעשות…
אני: בהצלחה לנו. עוד חודשיים נראה לי עוד בחירות.
ניב: 🙂 לך איש !
אני: מע א-סלאמה.
בדיוק שורה לפני השורה שלך בעניין אורך שורותיו של ניב, חשבתי לעצמי "בוי, הניב הזה מדבר ממש מעט".
אינדיד 🙂
ברוך הבא לבלוג! (המון מגיבים חדשים יש לי היום…)
ברוכה 🙂
אתה מרוס"ס אצלי מזמן, פשוט אני תמיד מרגישה שקטונתי מלהגיב על דברים ברומו של עולם שלעולם לא אתיימר להבין בהם [כמו פוליטיקה נניח, בייחוד ישראלית].
ברוכה הבאה אם כך!
לגבי הבנה בנושאים – אני כותב פוסטים שלמים בתגובה לדברים שאני לא מבין בהם, וזה בסדר. לפעמים מתקנים אותי וככה אני לומד להבא 🙂
למעשה, עדיף להגיב ושיתקנו אותי מאשר לא ללמוד. אני מזמין אותך גם לשאול שאלות אם לא כיסיתי דברים בפוסט, ככה גם לי יש ביקורת אם הסברתי טוב את הנושא האוביקטיבי או דעתי הסוביקטיבית. זה למעשה יותר חשוב לי מסטטיסטיקה של נכנסים ויוצאים פה (במיוחד בסוגי הקריירה שאני בוחן לעבור אליהם לאחרונה), אז אני מודה לך מראש.
ולכל שאר הקוראים: לא להתבייש! אני שמח לדיאלוג, ואתם מתבקשים להביע אפילו דעות קטנות. (דעות קטנוניות יזכו לפעמים לתשובות סרקאסטיות מקוריות בתור בונוס!)
וחוצמזה, אם לא תגיבו, אני יודע איפה אתם גרים! (רק לא תמיד איך קוראים לכם…)
אני אגיד לך מה חשבתי.
חשבתי שחבל שקשה להפיץ מסרים מורכבים ושאין סבלנות, ואם אני ככה וכולי בת עשרים אז מה עם עתיד ילדינו וכו.
פשוט המחשבה הזאת היא כל כך "חבל"ית ומסורסת מיסודה שלפעמים [בעיקר בשיטוטיי בקורס"ס המתפקע מ~140 פידים] אני תוהה אם יש לה בכלל זכות קיום.
אני מוצאת את עצמי חושבת שאיזה באסה זה עם עידן הטוויטר [אני אישית לא שם ולא עוקבת], ומנגד דוחה בעצמי שוב ושוב קריאת פוסטים ארוכים ומנוסחים.
נמי – אני איתך בעניין הזה. טוויטר יצר סוג חדש סיסמאות בשנקל. להכניס מסר ב-140 תוים, זה בדיוק אותה תרבות אינסטנט שאני לא סובל. זו גם הסיבה שבחיים לא תתפסי אותי מתעסק עם זה.
אני מעדיף לנסות להעביר מסרים טיפה יותר מורכבים, ולנסח אותם כפי שאני רואה לנכון, בלי להחליט איזה תו ייכנס למסר ואיזה לא, רק בגלל מגבלה מטומטמת.
לצערי, יותר מדי אנשים בעולם ה"נאור" חושבים שאפשר לחיות על סיסמאות נבובות, רק בגלל ש"הם מוקפים במידע" והם "צריכים לברור את המידע שניתן להם" – שניהם תירוצים עלובים לשיטתי. בארץ, כמו שזה נראה בשנים האחרונות, "עם הספר", הפך ל"עם המסר".
יש לי כמה הערות על דברים שאתה אומר בשיחה הזו עם ניב. אבל אני אתחיל מפרולוג קצר:
לא הצבעתי מימד מהסיבה הפשוטה שזה היה נראה לי כמו טרנד במקרה הטוב ובזבוז קולות במקרה הרע. הפעם הראשונה ששמעתי שהם עומדים לרוץ היתה כשעמי איילון פרש מהעבודה ודובר על האפשרות שהוא יחבור אליהם. הפעם השניה ששמעתי שהם עומדים לרוץ היתה לפני שבוע – כשעדי אמר לי שהוא קרא אצל קלינגר שהיית מעורב בניסוח המצע הטכנולוגי שלהם – מה שגרם לי להיות די מופתע. מכיוון שלא ידעתי שאתה חבר במפלדה הנ"ל (אתה חבר במפלגה הנ"ל? קלינגר חבר במפלגה הנ"ל? שוקי?).
הרעיון שאנשים חיצוניים למפלגה יכתבו את המצע נראה לי מקיאווליסטי במקרה הטוב ומטומטם במקרה הרע – בכל מקרה אמון גדול במימד, שבוע לפני הבחירות, המידע הזה *לא* הוסיף לי.
זה סוף הפרולוג. ופה מתחילות ההערות:
"אבל אם יש משהו שהוכח היום, זה שבלוגים, ניסוח, מחשבה ותוכן זה OUT"
שטויות. מה שהוכח היום הוא שהרעיון שמפלגה תגיע משום מקום לתודעה פחות משבוע לפני הבחירות ותקח כמות משמעותית של קולות (5 מנדטים או יותר) – פשט את הרגל. זה עבד פעם אחת עם הגמלאים – וזהו. כדי להצליח בבחירות צריך להיות בתודעה ולבצע פעולות חודשים, אם לא שנים מראש. ודרך אגב.. מתי כתבת על מימד בבלוג שלך? זה היה יום-יומיים לפני הבחירות! לא שבוע, או חודש, או שנה לפני.
"אנשים עם מסר נכון, שבהכרח הוא מסר מורכב, אין להם איך לחדור כל כך לתודעה"
לא נכון. אם יש לך מסר מורכב צריך:
1 – צריך למצוא את הדרך לנסח את המסר בצורה ברורה ואפקטיבית בכלים האפקטיבים ביותר למטרה הזו.
את זה מימד לא עשתה בצורה טובה, לדעתי.
1 – לשכנע אנשים במסר הזה. ואת זה עושים על ידי הסברה *לאורך זמן*.
ואת זה מימד לא עשתה. נקודה.
—————————
וזה לא אומר שאני לא אצביע עבורם בבחירות הבאות, דרך אגב.
השאלה היא האם הם יפעלו עכשיו בצורה יעילה וחכמה, לאורך זמן, בפעילות הסברתית שהמטרה שלה תהיה להביא את הנושאים והעקרונות שלה לתודעה ביחד עם העלאת מימד לתודעה כמפלגה שתפעל למטרות האלה.
ואם זה יקרה, אני אצביע עבורם. אני אפילו אשקול לעזור להם כפעיל.
להירנוט: כאן כאן (hear hear). כל מילה בסלע.
ולגבי רעיונות מורכבים ומודעות: בעידן שלנו יש המון מתחרים על תשומת הלב. attention economy וכו.
לשם כך צריך סיסמאות. לא בכדי להכיל את המסר כולו, אלא בשביל לגרום לאנשים להקדיש זמן לשמוע את המסר שלך (ולא את 5000 המסרים המורכבים האחרים שמתחרים על תשומת הלב שלי).
הי עירא,
הרשה לי לחלוק על המסקנות שניב ואתה הגעתם אליהן: נכון שביום בחירות, אולי צריך לפנות למסרים ברורים (וכך גם קרה בבחירות לליברמן, שניב דיבר עליהן).
אבל בחברה האנושית תמיד יש את הרבדים העמוקים שמעצבים את הרבדים הרדודים יותר. יש דיון בחדרי אינטלקטואלים, שמעצבים מתחת לפני השטח את המחשבה הישראלית. הישראלים אינם ניזונים רק מפידים קצרים. הם ניזונים מדויון עמוק, שבא אל פני השטח צורת התבטאות של סלבס, דיון עם אנשים "מבינים" וכיוב'. החילחול הוא איטי, אך הוא חשוב לתהליכים ארוכי טווח. אם מרץ, איבדה את העניין של בבוחר. אם היא לא מנהלת דיאלוג מתמיד עם הבוחרים שלה, ומראה להם שיש להם השפעה על מרץ. אם מרץ אינה מסוגלת להגדיר לעצמה מצע אידאולוגי, שעומד בהלימה מלאה להתנהגותה לכנסת… יוצא המצב שאנשיה מעדיפים ללכת למפלגות אחרות, שבהן הדרך נראת ברורה מספיק. ואת זה, הרבה פוליטיקאים שכחו, ולכן יש היום אובדן דרך כזה.