הגארדיאן משחרר כתבות מלאות ברסס מזה חודש. אני מברך על כך. כשהייתי צעיר וטמבל ולא הכרתי עדיין מה טוב בקוראי רססים, חשבתי שהדבר הנכון הוא לשחרר ברסס רק תקצירים ולהכריח את הקוראים להגיע אליך לבלוג. טעיתי, מכה על חטא. אינפורמציה צריכה לבוא באופן מלא עד פתח דלתו של המשתמש, אם הוא רוצה לראות רק תקציר, הרי זה תפקידו לבקש מקורא הרססים שלו לעשות את ברית המילה של הפוסט, ולא תפקידו של ספק המידע לקצץ בו.
אנשים יקרים! שחררו את המידע לחופשי! הפניה הנרגשת הזו מתייחסת למנהלי רשימות (שם אני קורא כמעט 15 בלוגים), מנהלי קפה דה-מארקר, אבל בעיקר לבלוגרים שיש להם שליטה על זה ובכל זאת חותכים: פיראנה קארינה, רם און, עדו קנר, וואטסאפ, לינמגאזין, חץ, ג'בקה אטו, אפי פוקס, אורן צור, ועוד אחרים, אם אתחיל לחפור בGרידר.
אני אוהב את התכנים שלכם, אנא שחררו את הטקסט המלא ברסס, כי זו הדרך שבה אני מעדיף לצרוך אותו. רססים שמכילים רק קיצורים הורסים לי את קצב צריכת המידע וגורמים לי לדלג לפעמים על פוסטים בגרסתם המלאה בשל לחץ זמן. העם מודה לכם מראש.
אם יש מסקנה שחזרה כמו תוכי בכל ההרצאות בכנס סלקום למדיה לפני שבוע (פוסטים יבואו, בסופו של דבר) זה ש"הקהל יודע מה הוא רוצה ואיך הוא רוצה את זה, ואם ספק התוכן לא יתן לו את זה, הוא יקח לבד." אני כבר לוקח היום חלק מהמידע בדרכים לא רשמיות – רססים דרך "פייפס" של יאהו או סקריפטים של אחרים נותנים לי את: סינפסט, יוזר פרנדלי, ג'וי אוף טק, המראות ונחיתות בנתב"ג והרבה אחרים.
שחררתי את וילי לחופשי לפני יומיים 🙂
אתה צודק, אני מיד אתקן.
תודה מראש 🙂
רשמתי לפניי.
אני עוד יכול להבין את ישרא ודה מארקר, שרוצים להביא אנשים לאתר בשביל הקלקות על פרסומות (למרות שגם לזה יש פתרונות, כמו פרסום ברסס). לא מצליח להבין מה האינטרס של רשימות כאן.
זה לא הדיפולט בבלוגלי?
אצלי זה ככה ואני לא זוכרת ששיניתי את זה מהגדרה אחרת (אם כי זה בעצם לא אומר כלום 🙂 ).
עירא- תיקנתי את המעוות. טוב שרשמת את הפוסט, לא הקדשתי לזה את תשומת הלב הראויה עד כה.
באותה נשימה אני חייב לומר שאני לא רואה את האתרים המסחריים עושים זאת משום שהרווח שלהם על פיד לעולם לא ישתווה לרווח על עמוד אינטרנט סטנדרטי. ושוב, חשוב לעשות את זה, בשביל הנשמה 🙂
הממ, אז אני אתן דעה שונה משאר המגיבים.
רוצה פוסט שלם במקום תקציר? אין בעיה. תוקן.
העניין הוא שאני רוצה שאנשים יכנסו אליי לקרוא לא בשביל פרסומות (שבין כה אין לי בבלוג), אלא בשביל התגובות. אני אוהב לקרוא את תגובתם של אחרים, גם אם היא הפוכה לחלוטין משלי. אנשים קוראים תקציר ויכולים לדעת על מה מדובר, ואם להקליק ולקרוא ולהשתתף, או לעבור לפוסט הבא של הבלוגר השכן.
אגב, אם היית משתמש ב-KDE, יש שם תוכנה בשם akregator שבה אתה יכול לבחור אם לקרוא את הציטוט או שהתוכנה תביא לך אוטומטית את כל הדף.
אני בדרך כלל לא מעיר הערות בבלוג שלך אבל מזמן לא כתבת על ויסקי.. לתשומת ליבך שיש אנשים שמחכים !!
אהם, לבלוגלים מאותגרי-הטכנולוגיה שבינינו – ניסיתי נואשות לשנות את הגדרות הפיד שלי כדי שיהיה מלא. איך ואיפה אני עושה את זה?
חץ, מי אמר שאני לא קורא תגובות? אני מנוי על כמה רססי תגובות של בלוגים נבחרים.
אפי, אני לא דואג למפרסמים, ויש כבר כאלו שגם מפרסמים בעזרת פידברנר בתוך הרסס. מצד שני אני חוסם את כל הפרסומות אצלי בשואש, כך שאני לא רואה אותן ברסס ולא בבלוג 🙂
דני, בסוף זה עוד יקרה! תקופות קשות עוברות עלינו, ואם למדתי משהו בחיים האלו, טעמים וריחות תלויים במצב הרוח. מנסיוני עם עצמי אני מעדיף לכתוב על טעם וריח בתקופות טובות יותר 🙂
איילת, אין לי חשבון בבלוגלי, אבל זה אמור להיות במסכי ניהול הבלוג, בהגדרות הכלליות. אני בטוח שבפורומים של התמיכה בבלוגלי יוכלו לעזור יותר…
מה שמעלה את השאלה הבאה: האם מוסרי לחסום פרסומות?
(ולמען גילוי נאות – גם אני חוסם)
הרי אם כולם יחסמו, ערוצי הכנסה של אתרים רבים מאוד יתיבשו והאתרים יסגרו.
ובנוסף, אם בעל האתר החליט שהוא רוצה שתצרוך את התוכן שלו בצורה מסוימת, האם לא מחובתנו לשמוע בקולו, גם אם אין לו יכולת טכנית לאכוף זאת?
אכן שאלה יפה, והתשובה שלי מספיק מורכבת למלא שני פוסטים. מעניין מה יענו אחרים…
אולי תהפוך את השאלה? האם מוסרי לאתר לדפוק פרסומות שאם העכבר שלך בטעות עובר עליהם, המוסיקה שמושמעת מהפרסומת נשמעת בכל הקומה? (וככה הבוס שלך יודע שאתה ברגע זה "ממש עסוק")
כמה גיפים וכמה אד-וורדס, לדעתי זה עדיין נסבל, אבל כשמתחילים לקפוץ עליך כל מיני פרסומות פלאש, והכל בשם ה"רווחיות", מבלי כל התחשבות בגולש, אז האתר יכול לקפוץ לי. זה אולי לא מוסרי אבל גם ללכת על הדשא זה לא הכי מוסרי ובכל זאת אנשים עושים זאת.
הבעיה תוקנה.
אהמ.
אצלי הכל התחיל כי אני קצת מאותגר טכנולוגית בלוגים-רסס רידרד ואני לא יודע איך לבקש מקורא הרסס לייתן רק תקציר. כלומר לא ידעתי שבכלל אפשר לעשות דבר כזה. אני עצמי מעדיף לקרוא תקצירים ואז להיכנס לפוסט ולכן אני מרסס רק תקצירים ולא פוסטים שלמים בבחינת מה ששנוא עליך וכו'.
בלי שום קשר – התחושה שלי היא שאני רוצה שהקוראים יעשו את ה"מאמץ" ויכנסו לפוסט ולבלוג כך שאני מתלבט אם להשאיר את זה כמו שזה או לענות לבקשה/המלצה שלך שהגיע אלי כבר מכמה מקורות והתעלמתי ממנה מתוך עצלנות ודחיינות.
(רסס תגובות לא ממש פועל אצלי בזכות גו-דדי הזבלים האלה. אררררררר.)
למה לא עובד? עובד יופי!
http://www.sciencefriction.net/blog/comments/feed/
לגבי להזמין אנשים פנימה – אני מבין לגמרי את ההתלבטות. הייתי שם פעם עד שהפכתי צרכן רססים כבד (בלי לציין מספרים, אבל כבר מזמן עברתי ח"י בריבוע פידים), אני יכול להגיד לך שזה הופך מציק. למעשה את רוב הבלוגים שעושים לי "אבו עלי" בכל צורה שהיא על המידע או ההצגה ברסס אני ממהר להעיף בחוסר סבלנות (אתה וכמה אחרים הם יוצאי הדופן שאני ממשיך לקרוא למרות אי הנוחות 🙂
למה זה מטריד לי?
לקפוץ החוצה מגוגל רידר אומר לפתוח טאב נוסף ולשבור את רצף הדפדוף, או לפתוח frame תצוגה מקדימה (למי שאין לו, רוצו להתקין מיד את תוסף Better greader). יש בלוגים שעולים לאט, או בפונט קטן מידי או רקע לא קריא מספיק או כל סיבה אחרת שבגללה יותר נוח לי שכל החומר שאני קורא נמצא באתר אחד אחיד שיש לי שליטה על הצורה שהטקסט מוצג, פחות או יותר. תאמין לי שאני קופץ גם לקרוא לפעמים תגובות. לא על הרסס לבדו יכול האדם לחיות 🙂
אנחנו אנשים ידידותיים, אפשר לשאול אותנו… (-:
לא בכל פוסט ברשימות זה ככה. יש כמה "טמפלייטים" שכותב יכול לבחור לפוסט ברשימות. יש יש תבנית מאמר, שבנויה לטקסטים ארוכים ולכן היא נחתכת ומראה רק את מה שהכותב קבע כתקציר. ויש רשומה שהיא תבנית הפוסט הדיפולטית שמשחררת לרסס את הכול.
נראה לי שהגיע הזמן שנזכיר לבעלי האתרים אצלנו שלבחירה שלהם יש השפעה גם על הרסס.
תבורך, אורי! 🙂