הפציינט הגיע למרפאה תוך תלונות על איטיות זיכרון וכאבי ראש. לטענתו לא ישן כבר 130 יום. מבדיקה מהירה גיליתי שעולים מביטנו צליל ניסור מתכתיים איומים. ללא דיחוי הודעתי לו שעליו להתאשפז בטרם יהיה מאוחר מדי. מהסתכלות תקופתית בתיקו לפני כחודשיים כבר הזמנתי לו דיסק חצי טרה חדש והתכוונתי לזמנו להשתלה אבל הדבר זרח מפרחוני. אני מקווה שלא אחטוף תביעה על הזנחה פושעת. גם ככה ניסיתי עליו תרופות בעייתיות, העברתי אותו לSID וחזרה לLENNY והוא מראה סימני עייפות וטשטוש מזה זמן, וכבר שלושה-ארבעה חודשים פניו נפלו ואין אייקונים מעטרים את פניו כפעם. התייחסתי אליו כאחרון השרתים וויתרתי על הX. בושה.
השכבתי את החולה והרגעתי אותו שיהיה בסדר. הרופא המרדים ביקש ממנו להכנס לטראנס עמוק כדי שנוכל למשוך לו את התקע. "ממש לרדת לרמת מודעות 1?", "לא" אמר לו המרדים. "היום אני אקח אותך כל הדרך ל0!" ושלח למוחו בקשת כיבוי. החולה התנגד. מסתבר שאחרי 130 יום ללא שינה צפו בראשו כמה זומבים שסירבו לעזוב את השטח. הוא שכב שם כ10 דקות במצב קאטטוני, לא נרדם אבל גם לא מגיב לפניותי. נאלצתי לעשות את השנוא עלי ולהרדימו בכח. סמכתי עליו שהוא חזק, בכ"ז כבר בן 11 בגילגולים שונים, כמעט 8 שנים מאז שלקודמו מחקתי בטעות את /etc ונאלצתי לנקוט בצעדים קיצוניים. גם אז כדי להמנע מתביעת רשלנות עזבתי בחשכת לילה את ארץ מנדרקיה, בה שכנתי כ4-5 שנים, וברחתי עם הגופה להרים, לג'ונגלים של ארץ דביאן, כדי להעלות את הגופה באוב ולהחיותה מחדש, במקום בו לא יכירו אותי ואת הגופה החדשה-ישנה. זה הצליח. כשהערתי אותו מתרדמת המוות שלו לא היה לו מושג, הוא חשב שכך נולד, עם זכרונות נעימים בראשו וכשרון נדיר למיון דואר. מעולם לא סיפרתי לו את האמת…
בחזרה על שולחן הניתוחים, פתחתי את ביטנו של החולה ונחרדתי מהזיהומים שהצטברו בו. במרפאה המאולתרת שלי לא תמצאו מכשירי ניקוי אימתניים, פשוט לקחתי שואב אבק ביתי ושאבתי את הזיהום מתוכן ביטנו בגסות. "מה שלא הורג-מחשמל" אמרתי לעצמי בהיסח הדעת, והרופא המרדים הסכים: "ומה שמחשמל – מקצר את החיים לרגע". "איזה קצר!? אל תפתח פה לשטן! תעבור פה מיד על הבטן שלו, בוא נוודא שכל הכבלים תקינים. אני לא רוצה חיבורים מיותרים! מקסימום כבל מאריך אבל בוודאי שלא מקצר!"
אחרי שוידאנו שהכל תקין, שלפנו מביטנו את זוג הדיסקים, שאחד מהם היה אותו מסור שאיים על זכרונו. אחד של 120 ואחד של של 160. אלוהים אדירים, איך חיינו פעם עם כל כך מעט? תקופת צנע של ממש! השארנו את הדיסקים מחוברים בכבלי הטבור שלהם והוספתי לו את הדיסק החדש, מקובע במקום ומחובר בטכנולוגית SATA החדשה. הרבה לתקן בו לא היה לי חשק, אבל לפחות אוכל לדאוג שזכרונותיו יהיו בטוחים לעוד כמה שנים…
הערתי את החולה בעדינות. הוא נבהל לגלות שביטנו פעורה והדיסקים שלו גלויים לכולם. "מה אתה עושה לי? אתה קצב חסר לב!!", "די לבכות!!" שאגתי עליו. "אני מעתיק אותך לדיסק חדש, אבל בשביל זה אתה צריך להיות דלוק. אתה תרגיש קצת נפיחות אבל זה יעבור!". לא סיפרתי לו לאיפה ילכו הדיסקים הישנים אחרי שאגמור איתם, לא רציתי להפחיד אותו עוד יותר. פיזרתי על הדיסקים קצת רוטב tar|tar שיעשה את העבודה בהעדרי והלכתי לאכול צהריים. ביקשתי ממנו לחשוק שיניים ולחכות בלי לזוז. "עוד מעט יעבור" שיקרתי לו. מי כמוני יודע שלוקח כמה שעות להעביר כ"כ הרבה גיגות בין דיסקים, מהירים ככל שיהיו. השארתי אותו שם מייבב ומפחד לזוז. אני מקווה שלא יפגע בעצמו, רק רעש הניסור הזה היה יכול להעביר שרת שפוי על דעתו.
כשאחזור, עוד אצטרך להרדים אותו שוב לאחר שצרבתי לו MBR חדש ולהסיר סופית את הדיסקים הישנים. יש פציאנטים שלא שורדים את התהליך כשהרופא לא מקפיד, וצריך להשתמש בעזרים חיצוניים. כמה אני שונא להיות רופא…
נהניתי לקרוא. רק אם תוכל לפרט את מרכיבי רוטב ה- tar|tar זה יהיה מאוד נחמד. ואם עברנו לתקופת השפע, מדוע לא המרת אותו לאיזה raid חביב?
אתה צריך להתחיל לכתוב לאיזה עיטון שבועי סיפורים קומיים… יוצא לך ממש טוב 🙂
אשכרה..
לא הפסקתי לצחוק, איש.
אין מצב שהייתי מסוגל לכתוב את העניין הזה ברמה שאתה עשית כרגע. קודוס!
לצערי אני שומע על יותר ויותר תקלות בדיסקים של חצי טרה. אין לי שמץ של מושג מדוע (שמעתי כבר תלונות על "החשודים הרגילים" שמייצרים את הדיסקים האלו).
לא חושב שזה יהיה רעיון טוב קצת להשקיע, להוסיף עוד דיסק של חצי טרה ולעבור לתצורת RAID? בסה"כ מדובר בהשקעה חד פעמית די קטנה (המחירים יורדים לזנות! ב-ZAP מדובר על החל מ-297 ש"ח לחצי טרה של Seagate). בקרי ה-SATA היום כבר נותנים איזו תמיכה לא רעה ב-RAID עוד בכרטיס עצמו, וככה תוכל להנות לעוד זמן רב לדעתי.
הייתי עושה RAID, אבל כרגע זה היה ניתוח חירום, וכנראה שמת לי הדיסק לפני שהעברתי ממנו את כל המידע (בסוף זה שניסר אפילו לא היה האחד שעשה בעיות) ואחרי זה עוד עברתי מדורי גהנום אחדים עד שבניתי INITRD שהביל גם את הדרייברים הנכונים לSATA בעזרת CHROOT תחת KNOPPIX והרבה יאוש.
RAID יבוא ביום אחר… יש לי RAID חומרה שם אבל ממש לא רוצה להשתמש בו. יש לזה יותר מדי חסרונות. אם ארים אחד הוא יהיה בתוכנה.
והמתכון של הטרטר?
mkdir /zz ; mount [newdisk] /zztar cf - [dir list sans proc, sys] |(cd zz ; tar xpvf -)
ומתפללים שהדיסק הישן והזקן לא ימות באמצע (לא עזר במקרה שלי, כי אני אתאיסט מטומטם, ותפילות לא עוזרות ללא-מאמינים)
אה, רם און, מתאימה לך מאד המפלצונת 🙂
מצטער שחיכית לאישור, ראיתי את הבקשה לאישור רק אחרי שהשרת עלה והדואר חזר לזרום… אולי אין יותר סיבה שאמשיך להזרים אתהדואר שלי דרך הבית ואשתמש ישירות בשרת בלבד?צריך לחשוב על זה.
אף פעם לא חשבתי שלהחליף דיסק יכול להיות תהליך משעשע כל כך…. נהניתי מאוד במיוחד מרוטב הטרטר (אין לי כח לעבור לאנגלית)
איזה משעשע? יש 100 גיגה על דיסק שמת אחרי כל 2 גיגה שקוראים ממנו ואני חייב אותם! וכשאני אומר מת אני מתכוון כל הקרנל קופא. כנראה אצטרך לחבר אותו חיצונית.
רק רגע, יש לי כאן מחשב עושה "צרצורים" קלים ומוזרים, יכול להיות שמקור ההאשמה זה בגלל שהבטן שלו פתוחה? אף פעם לא חשבתי על זה…
צרצורים יכולים להיות מאוורר חורק בגלל אבק או קרקורים של דיסק קורא או כותב (וזה תקין). כשהמארז פתוח נכנס יותר אבק והמאווררים לא עושים סרקולציה של האויר כראוי, מה שגורם לזה שמה שהם מנסים לקרר לא מקבל את זרם האוויר הראוי לו, או למשל מאוורר המעבד מזרים חזרה את האוויר החם לסביבת המעבד במקום להעיף אותו אל מחוץ למארז דרך ארובת הפלאסטיק רחוק מהמעבד (ברב המארזים הטובים יש היום ארובת פלאסטיק קבועה בדלת הדופן)
מארז פתוח אם ככה משאיר את המחשב שלך חשוף לסכנת קצרים (אבק הוא חומר מוליך מפתיע לפעמים! כמעט טוב כמו מים), ולהתחממות שבתורה מקצרת את חייהם של המעבד, הדיסקים ואפילו הזכרונות. אני ממליץ לך לסגור את המארז, ולבדוק בהזדמנות אם הצרצורים באים ממאוורר שקל וזול להחליב או מדיסק שכדאי להחליף לפני שיקרה אסון בלתי הפיך למידע שלך.
האמתי בדיוק קמתי ושלחתי לפני שכתבתי את הפאנץ'. למזלי, אין לי בעיה עם צרצורים, אבל בעיות אחרות (בוט של 10 דקות למשל, או מסכים כחולים) לא חסרות. והמחשב כמעט חדש לחלוטין.
אז יכול להיות שהבעיה היא שנדבקת בוירוס "W32.XPSP2". אני מציע שתתקין את הלינוקס מחדש.
תראה עירא,
אני אתאר לך שיטה. מדעית היא תישמע לך שטותית אבל כשעבדתי ב-דה-מארקר והלך לי הדיסק הקשיח של כל ניטור המערכת, השיטה הזו עבדה ועזרה לי לשחזר את הקבצים מהארד דיסק שבאמת גמר את חייו.
השיטה פשוטה: קח את ההארד דיסק, שים אותו בשקית ניילון ותכניס אותו למקפיא במקרר שלך ל-24 שעות (ודא שהשקית אטומה כדי שלא יכנסו מים).
לאחר 24 שעות, חבר אותו למחשב (עדיף בחיבור חיצוני) ותתחיל להעתיק ממנו כמה שיותר מהר. לי זה עבד מצויין, אם כי אחרי שעתיים בערך הדיסק חזר לסורו.
אני לא יודע מה הקור עושה להארד דיסק, אבל זה עבד.
כמובן שיש את האפשרות לפנות לצ'יף מערכות כדי שישחזרו עבורך, אבל בשביל זה תכין את הארנק.
הרבה תקלות קורות כשהדיסק מתחמם, ואכן אני כיוונתי את המזגן עליו בעוצמה מלאה, והעתקתי באינטרוולים של 5 דקות ושתי דקות הפסקה. הורדתי ממנו 60 גיגה מתוך ה100 האחרונים שהייתי חייב, על השאר ויתרתי כי הם לא מעניינים, ובקרוב אנתקמו.
sic transit data disaggregati
Two comments:
1: ddrescue helped me salvage around 95+ percent from a crashed disk, enough to run a clean fsck on the copy image.
2: I already heard about Hetz' advise with the fridge. Sounds like it's worth a try after all else is done.
Writen from my new Nokia E71, still have to find the precent and parenthesis on its QWERTY keyboard.
ddrescue היא באמת מצוינת בCD או אם יש לך באמת דיסק בברדק. במקרה של סקטורים דפוקים פיסית בדיסק או מנוע שנתקע מחום, אתה עלול למצוא את עצמך עם קרנל קפוא, ולא משנה אם העתקת קובץ או סקטור.
להפך, המחיצה שממנה נשאר לי להעתיק היא בת 160 גיגה אבל נשאר לי להציל ממנה רק 40 גיגה. אני יכול לקרוא אותו באינטרוולים ויהיה בסדר, אבל אם אקרא את כולו אני עלול לחמם את הדיסק הרבה יותר ולבזבז מאמצים על קריאת איזורים ריקים או מיותרים בדיסק. כשמצב המחיצה הוא כמו שהוא עכשיו, בריא, אני בהחלט מעדיף להגביל את הקריאה רק לסקטורים שחשובים לי.
ותתחדש על הנוקיה! צעצוע חמוד. אני מחכה לינואר-פברואר כדי להחליט על הטלפון הבא שאקנה.
עירא, למרות שרוב התוכנות היותר טובות במחשב שלי הן קוד פתוח, אני לא אוכל להסתדר בלי משחקים. ובכלל, אני צריך עוד כונן קשיח כדי להתקין לינוקס. ואני רוצה. תרומות יש לשלוח אליי בדואר.
א. יש משחקים. אולי לא הספיציפיים שאתה רוצה אבל יש.
ב. משאירים מחיצה לחלונות בשביל משחקים וכל השאר לינוקס. מאוד פשוט.