מדע ומוסר

יותר מדי פעמים אני נתקל ברחבי הרשת במגיב או בלוגר שמבלבל בין מחקר מדעי ויישום הנדסי. מחקר מדעי הוא אכן פרויקט (שאמור להיות) פתוח ושיתופי. אידאלית ללא סודות מקצועיים, גאווה ודעה קדומה, אבל עוסקים בו אנשים, לטוב ולרע, עם אגו ואינטרסים. מדען טוב בעיני הוא אדם ששם בצד את האגו והדעות הקדומות, מנסה ללכת אחרי האמת שמצטרפת מהראיות, לומד על הכשלים הקוגניטיביים של חשיבה אנושית ומנסה לפתח שיטות להעלים את השפעתם מתהליך המחקר. הבעיות המוסריות בתהליך הזה הן בעיקר איך לחקור דברים בלי להרוס עותקים ייחודיים של הנחקר – למשל יש לנו רק כדור ארץ אחד לחקור בו אקולוגיה והתחממות גלובלית, בניגוד למחקר על תפקוד מוחות של בעלי חיים נחותים שאפשר להשיג במאות (אני מקווה שעכברים ולא קופים, עד כמה שאפשר). במחקר על בני אדם, יש גם בעיות מוסריות רציניות בכל הנוגע לניתוח בגוף חי או הדבקתו במחלות ומשחקים בגנטיקה שלו. לכן מנסים לחקור מודלים (מבוססים בצורה מוצדקת בהתאם למה שחוקרים) על חזירים ועכברים ושאר חיות מעבדה, בהתאם לנושא הנחקר. אני לא חושב שזה אומר שחוקרים בטעות את הדימוי במקום את הנושא עצמו ומשליכים – את זה אולי עושים בסיינטיפיק טמקא בלי להבין את המחקר המקורי (אבל נכון שלפעמים יש גם מחקרים גרועים, ולכן חייבים תהליך מבוקר של בדיקת עמיתים).

לכן, אחד הכיוונים להגדיר את תהליך החקירה המדעית, או השיטה המדעית זה „איך לא לעבוד על עצמינו” או „איך להוציא את עצמינו מהמשוואה”. אנחנו לא מייתרים את תופעת החיים כפקטור, אלא מנסים לבטל את השגיאות הקוגניטיביות שלנו כחוקרים כדי להגיע למידע ומסקנות אובייקטיביים על הנחקר, ללא דעות קדומות והנחות מוטעות. יש תחומים שלמים של מחקר לגבי איך נכון לתכנן ניסויים בכל תחום, במיוחד במקומות שבהם המחקר עלול להזדהם – אם רעיונית, או ע״י חיידקים או כל גורם חיצוני אחר שיפריע להגיע למסקנות.

אחרי שיש לך מסקנות ביד ואתה יודע להעריך "מה יקרה אם אעשה כך וכך", אתה יכול לקחת את הידע הזה וליישם אותו בהנדסה, לפתח אתו טכנולוגיה, חומר וכולי. במילים אחרות המדען יגלה איך לשחרר אנרגיה מפיצול האטום, המהנדס יקבל את ההוראה (מאינטרסים כלכליים, פוליטיים או אחרים) להשתמש בידע הזה לבניית כור אטומי להפקת חשמל נקי או לייצור פצצה שתרצח מליונים. החלטות מוסריות קיימות בתהליך המחקר בכל שהוא נוגע לצרכים של התערבות בחיי אורגניזמים אולי, אבל האחריות הכבדה יותר נופלת על היזם והדוחף שמעסיק את המהנדס, להוציא לשוק מוצר טכנולוגי שעלול להזיק לאנשים או לחברה האנושית במעגל קטן או גדול של משתמשים וכולי.

כמו שמדען צריך לאמן את עצמו בחשיבה לוגית „קרה” ולהשקיט את דעותיו הקדומות והאגו, כך גם נבחר ציבור ומנכ״ל או בעל עמדת החלטה צריך אי אילו מנגנונים שיפקחו עליו שיעשה את הדבר האחראי. לכן יש חוקים, רגולציות ושאר מנגנונים, וזה אף פעם לא מושלם אם זה מגיע רק מבחוץ. כאן יש שאלות מוסריות – האם להתערב בחינוך ולעורר אחריותיות מגיל צעיר, או ללכת לכיוון הליברטני ולהשאיר את החינוך להורים, ולסמוך על כל האנשים לפתח לבד חוש מוסר והבדלה בין טוב ורע. לא חסרות דוגמאות של ציניות שלווה של מוכרי מוצרי נפט, סיגריות, אוכל שמן ושאר דברים מסוכנים לחברה, הפוליטיקאים מתווכחים אם ראוי לעצור את זה ברגולציה, אף אחד לא מדבר על חינוך לאחריותיות. בנקודה הזו, כרציונליסט שרוצה לעשות את הבירור הערכי שלו, אני רוצה לקבל מידע – האם חינוך כזה קיים? האם הוא עובד? האם הוא מיושם בצורה כלשהי בעולם ומה ההשפעות? האם יש תרבויות שבהן זה יותר חזק ואיך אפשר לשנות את התרבות שבה אני חי להיות דומה יותר לתרבויות האלו? אלו שאלות שמדע יכול לחקור ולענות לי עליהן, בשיתוף עם שקיפות שלטונית וניהולית של גופים פרטיים וציבוריים. לכן כרציונליסט אני נלחם גם למען חופש מחקר, גם לחופש מידע מדעי וגם לחופש מידע ציבורי (=שלטוני). אין לי איך לדרוש מהנבחרים שלי אחריות לעשות את הדבר הנכון כשגם לי וגם להם אין גישה למידע שייתן לנו לשפוט.

אז עכשיו לשאלה הבאה: האם יש למדע מה להגיד לנו בנושא מוסר? האם יש בכלל מוסר אבסולוטי לחקור אותו? יש ענף שלם למחקר מתודולוגי ואקדמי של מוסר והוא נקרא „אתיקה”. אפשר לראות איך אנשים מגיעים להחלטות, איך הם מתמודדים עם סתירות ובונים ראיית עולם קונסיסטנטית, ויש מתמחים בתחום של ביו אתיקה, או אתיקה של חינוך וכולי עוד הרבה תחומים שראויים להיחקר. אם תשאל אותי, גם ספרות ספקולטיבית (ובמיוחד מדע בדיוני) הם מעין כלי מחקר כאלו בצורה מעניינת – אנחנו יכולים לחשוב „מה היה אם” ולהגיע לכל מני מסקנות, ולראות אם זה תואם את ראיית העולם שלנו. תרגילי מחשבה זה דבר מאוד חזק, ועד כמה שידוע לנו, אנחנו החיה שעושה את זה הכי טוב מכל יצור חי אחר על פני הכוכב, אבל זה מנגנון לא מושלם, וצריך לפתח גם כאן מתודולוגיות, איך לא לדמיין עתיד תוך הטיה של המסקנות שנובעות מדעות קדומות… :)

אז האם המדע מכתיב מוסר? לדעת סאם האריס כן (אתם מוזמנים לחפש הרצאות שלו ברשת, לא צריך לרוץ לקנות את הספר), אבל לדעתי לא בדיוק. לדעתי אתה צריך להחליט על כמה אקסיומות והמדע יעזור לך לבחור את תורת המוסר שלך. למשל אני בוחר כאקסיומה, אקראית לגמרי וסובייקטיבית לחלוטין, שטוב שהמין האנושי ישרוד וישגשג. אני יכול לשאול עכשיו אם אני רוצה קידמה טכנולוגית או לא, אם החלטתי שכן אני יכול עכשיו לשאול האם ראוי להאריך את חיי האדם הממוצע, למרות שהמדע אומר לי שיהיה פיצוץ אוכלוסין. אני יכול אז לשאול מה הן השיטות האפקטיביות לשמור על אוכלוסיית האדם בגודל קבוע, בצורה שלא תפגע בזכויות הפרט ותראה איך במשפט וחצי כבר הגעתי לדיסוננס קוגניטיבי. אני רוצה שלאנשים יהיה את החופש להביא עשרה ילדים למשפחה, אבל אני גם יודע שזה יעיק על המשאבים ויגרום לסבל לדורות הבאים. המדע יכול לעזור לי לדמיין מה יהיה במורד כל מסלול שאבחר, אבל הוא לא יכול להחליט לי מה יותר נכון. החלטות מוסר הן בסוף עניין מאוד "אורגני" ואנושי שלא יכול להיות רק קר ויוטיליטארי, זה לא עניין מדעי נטו, אבל חייבים ידע ומודעות כדי לבחור נכון. בחירות ללא ידע ומודעות לרוב גורמות לחזור על טעויות העבר, אני בטוח שמישהו כבר אמר את זה באיזה נוסח…

אז זו התשובה שלי לפעם הבאה שמישהו יגיד לי שהמדע יכול להכתיב מוסר בדיוק כמו ציווי אלוהי/דתי: אמממממ… לא. אנשים בוחרים סובייקטיבית לאילו עובדות מדעיות בא להם להקשיב ויכולים למצוא לעצמם ציטוטים מדעיים חלקיים כדי לגבות את הרצונות האישיים שלהם, אבל את זה עושה גם כל דת ביחס לדברי מקימיה וכתביה, כולל אפילו דתות חדשות כמו מורמוניזם או דנדשות מהאריזה כמו סיינטולוגיה.

4 תגובות בנושא “מדע ומוסר”

  1. ונניח שאיכשהוא מישהוא פיתח מדד לסבל/אושר של אדם.

    האם אתה מנסה למקסם את הממוצע? החציון? למקסם את המינימום (מינימום סבל)?
    איך אתה משקלל אושר היום לעומת אושר מחר? ובעוד 50 שנה?

    בקיצור – אני מסכים עם עירא.
    המדע יכול לעזור לנו להשיג מטרות מוגדרות היטב, אבל לא ברור איך מחליטים אלו מטרות אנו רוצים.
    בסוף היום חייבים להזריק אקסיומות. אחרת נשארים תקועים ב"קוגיטו".

    מה שכן – נראה שהמערב מפתח מערכת מוסר לא רעה בכלל בלי עקרונות-על וללא ביסוס אבסולוטי. והפיתוח לא נעשה מלמעלה למטה, אלא בתהליך מבולגן של משפט, ודיון אקדמאי, ותוכניות טלביזיה לדיון בשאלות מוסר בפריים-טיים של הטלביזיה (שמוסבות כתוכניות על רופאים ועורכי-דין), ועיתונות, והפגנות, וכו וכו – תהליך כל כך לא מסודר ואורגני שאפשר אפילו אולי לקרוא לו אבולוציה של מימים.

    אם רק הינו יודעים איך לוודא שאותו מוסר מיושם בפועל …

  2. אתה אומר שמדען צריך להיות ראש-קטן מבחינה מוסרית, להסיר מעצמו אחריות מוסרית ולהגיד שהיא מוטלת על פוליטיקאים ומנהיגים. אם המדען מצא דרך לייצר חומר נפץ, והוא מבין את השימושים הבלתי-מוסריים שיש להמצאה שלו, הוא לא צריך לעשות עם ההבנה הזו שום דבר. הפוליטיקאים יעשו, וזה התפקיד שלהם, מבחינתו, להימנע מלעשות שימוש בלתי מוסרי בהמצאה שלו.
    הבעיה היא שברור מראש שכל המצאה וכל טכנולוגיה תנוצל לכל מטרה שהיא מאפשרת. טובה ורעה. מנהיגים בוודאות ינצלו טכנולוגיות למטרות בלתי מוסריות. מנהיגים מטבעם אינם אנשים מוסריים במיוחד. אם המצאת חומר נפץ, אתה יכול לדעת בוודאות גמורה שהוא ינוצל להרג והרס. כך שאם כמדען מסרת את ההמצאה שלך לפוליטיקאי, פירוש הדבר שאתה בחרת לאפשר שימוש בלתי מוסרי בהמצאה שלך.

    1. שלום רון, מתנצל שרק עכשיו ראיתי את ההודעה שלך ואישרתי אותה.

      אני לא אומר כאן שום דבר לגבי מדענים ודעותיהם המוסריות, אני מדבר על כך שהמדע לא מכתיב מוסר, אבל מסקנותיו מיידעות אותנו כדי לעצב את תורת המוסר שלנו.

      החלטותיהם המוסריות של מדענים הן לעיתים קשות, ואני בטוח שהרבה מהם יחשבו לבעלי מוסר מפוקפק בעיני אחרים, כשהם תורמים את הידע והמומחיות שלהם כדי ליצור כלי נשק וכדומה. גם למהנדס יש את אותה הדילמה, לא תסכים? הסיפור שאתה רומז עליו הוא זה של אלפרד נובל, שרצה להמציא חומר נפץ בטיחותי לצרכי כריה שלא תסכן את הפועלים ויצא שעזר לצבאות? הנה אכן שאלה מוסרית, ואפשר בהחלט להסכים שזו המצאה גם רעה וגם טובה.

      מה שאני אומר זה שהמדע צריך לחקור את תופעת הנפיצות של כימיכלים מסוימים, לפחות כדי לתעד את התכונה. המשמעות למהנדס יכולה להיות "הנה חומר לייצור פצצה שהורגת", או "הנה חומר שיכול להאיץ כריה בצורה בטוחה" או "הנה קומבינציה של חומרים שמאוד לא כדאי לערבב ביחד ללא השגחה, או לנסות לייצר מהם כיסא". המדע יכול לתת לך רק את הידע מה-יקרה-אם, הוא לא יאמר לך מה נכון ולא נכון, אבל אחרי שאתה יודע מה עלולה להיות התוצאה, אתה יכול להחליט מה נכון לך – להחביא את הידע מהציבור? להפיץ אותו? לשפוך כסף על מחקר לניטרול הסכנה שהתגלתה?

      המדע יכול להגיד לנו שהעולם מתחמם, ושזה בסבירות גבוהה מזיהום שאנחנו יוצרים, אבל זו החלטה מוסרית של מדענים לנסות להשפיע על פוליטיקאים, לרוץ להתראיין ולהתריע. את זה הם עושים כבני אדם, לא כמדענים. כשאני חושב עכשיו על טיסה לאיסלנד, אני יכול לחשוב רק על הכיף ועל הכסף שיש או אין לי בבנק, אני יכול גם לחשוב על הנזק שהטיסה שלי גורמת לכדור הארץ ולחשוב את שווה לי את הנזק שאגרום, בעקבות מה שהמדע אומר לי…

  3. ציטוט מרון:

    "מנהיגים בוודאות ינצלו טכנולוגיות למטרות בלתי מוסריות. מנהיגים מטבעם אינם אנשים מוסריים במיוחד."

    מתי באמת מנהיג יחשב יותר מוסרי, כאשר הוא מוליך צאן מרעיתו לטבח בשם אידאת הפציפיזם או בהצטיידו בהמצאה בעלת כוח הרס כדי להרתיע צורר מלבצע זממו?

    עירא, אי אפשר להכניס פרטי אתר במקום המתאים לכך (לפחות לא כשמדובר בכתובת blogger).

כתיבת תגובה