צוף הכריז היום שהוא לא סולח לזהבית, נוחי, יצחק, דודי וכל חבריהם העושקים המורשים.
אני לא סולח להם על מעשיהם, אבל אני סולח להם על חמדנותם כי הם אנושיים. כי הם גדלו על ברכיו של מילטון פרידמן שאמר שמותר להם. כי הם צמחו כי הושקו וזובלו ע"י ראשי ממשלות וקואליציות כבר 20 שנה ויותר.
אני השנה לא סולח לנערי האוצר הבלתי מרוסנים שמוותרים על הכנסות מדינה מתמלוגים, זכיונות וחובות של מוסדות גדולים. אני גם לא סולח להם על ניצול חוק ההסדרים עד טיפת דמינו האחרונה (תרתי).
אני לא סולח לראש הממשלה שמקצץ את כנפי הרגולטורים, החשכ"ל, הרשות להגבלים עסקיים, וביטל השנה את משרד נציב הדורות הבאים. אני גם לא סולח לו על שהוא מוכר בזול נכסי מדינה, גנים לאומיים ואת בריאותם, פרנסתם ואיכות חייהם של אזרחי המדינה.
אני לא סולח לרשויות המס שרודפים עד חורמה את החייבים הקטנים אבל מוחקים חובות ומספרים תספורות לעושקים הגדולים של המדינה, ולא סותמים פרצות בחוקי המס ובאכיפתם.
אני לא סולח למשטרה שאוכפת את החוק רק על מי שנוח לה. לא על הפושעים האמיתיים.
אני לא סולח למשרד המשפטים שלא עושה מספיק כדי לחזק את רשויות המשפט בשופטים וכוח פעולה כדי לגבות את מעט הסדר שהמשטרה מדי פעם עוד מנסה לאכוף.
אני לא סולח לקואליציות שאישרו שוב ושוב חוקי הסדרים שנתיים (או דו-שנתיים!) ותקציבים דו-שנתיים במקום לבטל את הפגע הרע והאנטי-דמוקרטי הזה.
אני לא סולח לתקשורת שניסתה לסובב את ידיה של המחאה ולהכריח אותה לדבר בשפה הישנה במקום לנסות להבין את השפה החדשה, ובדרך זרעו בלבול ומיסאינפורמציה.
אני לא סולח לימנים, החרדים והערבים שחשבו שאין להם מקום במחאה והעדיפו להשאיר אותה לשמאל בלבד במקום לתמוך בה כמחאת כל העם שהיא ניסתה להיות, ואז היינו מוציאים אפילו מליון איש לרחובות. בסה"כ התוצאות יהיה גם בשבילם.
אני לא סולח לאנשי משרד הפנים שנותנים לתופעות מכוערות של שינאת נשים וזרים להכתיב סדרי ישיבה באוטובוסים, מגורים בערים, ואת צביון חייהם של ערים כמו בית שמש וקציר-חריש.
אני לא סולח לכל מי שבשרשרת ההחלטות של הפרטות מוסדות טיפוליים לתשושי נפש, שרידי שואה, אוטיסטים, וכל החוסים האחרים, ובעצם כלל שירותי הבריאות ובריאות הנפש.
אני לא סולח לשירותי הדת בישראל, אם זה משרד הדתות ואם זה הרבנויות המקומיות שמתעללים במי שתלוי בשירותיהם ומתעלקים על קופת הציבור. בעצם אני גם לא סולח לכל רב או מנהיג דתי שתומך באפליה, מיזוגניה, גזענות, אנטי-דמוקרטיה ואי-הפרדה של דת מהמדינה. הרעל שלכם מבוכן במיוחד בעיני כי הוא מחלחל לאנשים עמוק יותר במוחם.
ולבסוף ברמה האישית אני לא סולח להרבה אנשים שפגעו במשפחתי בשנים האחרונות בצורות אנוכיות ומרושעות שלא אפרט פה. אני מאחל לכם לפגוש את עצמכם יום אחד, זה הכל.
הייתי רוצה להוסיף עוד כמה לרשימה:
לא סולחת לטרכטנברג על ההמלצות שלו. אפילו אם הוא יודע שלא יישמו את המלצותיו הוא היה צריך לגלות את האומץ ולצעוק במלוא גרונו נגד העוולות שנעשים כשיטה ל 99% מאזרחי ישראל.
אני לא סולחת לאגף השיקום על התנהגותו כלפי נכי צה"ל. גם לאילו שאחראים למדיניות וגם על אלו שמוציאים אותה לפועל.
אני לא סולחת לכל מי שברשות לניצולי שואה ובממשלת ישראל שבגינו ישנם במדינה שורדי שואה רעבים ללחם או עניים מכדי לקנות תרופות. איזה אדם יכול ליהנות ממשכורתו השמנה שנלקחה מפיהם של שורדי שואה???
אני לא סולחת לממשלה על כל העבירות שהיא מבצעת על חוקי המדינה (גם חוקים שלא מוסמסו בעזרת חוק ההסדרים כמו למשל חוקי עבודה ומוסר תשלומים).
אני לא סולחת לממשלה על כל הקרקעות שהיא "הלאימה" בלא פיצוי הולם לבעלי הקרקע ואחר כך "דפקה קופה" ממכירת הקרקעות לקבלנים. חלק מהקרקעות שהולאמו ללא פיצוי שייכות לשורדי שואה או בני משפחתם של קורבנות שואה.
אני לא סולחת לרווחה שבקלות דעת בלתי נתפסת מוציאה ילדים מרשותם של אמהות שאין בהם כל דופי. לא למי שאחראי לכך שאין פיקוח ולא לעובדות סוציאליות ששופטות ללא כל ביסוס עובדתי ואחר כך חוזרות לילדים שלהם בלי לחשוב בכלל מה הם עוללו לאימהות וילדים שבאחריותם.
לא סולחת למשרד החינוך שלא נותן לי שום פיתרון מניח את הדעת לחינוכו והשכלתו של בני שהולך מידי יום לבית הספר באי חשק ניכר ומספר בסוף היום שלא למד כלום.
אני כן סולחת לכל מי שהתכוון לטוב, לוקח אחריות על מעשיו ומשתדל להשתפר. בניגוד אולי לרושם שמתקבל מתגובתי אני אדם מאוד סלחני. לא רק שאני סולחת אני גם שוכחת. חשוב לי לציין זאת כדי שלא תמעיטו מערך אי-הסליחה שלי.
אני לא סולח להם על מעשיהם, אבל אני סולח להם על חמדנותם כי הם אנושיים. (עירא אברמוב, 2011)
ביקורת:
אני שומע מהמשפט הזה ייאוש מיכולת האדם לתקן את חמדנותו. יש כאן גילוי סלחנות כלפי חולשה מוסרית. תמוה בעיני.
וחוצמזה…
שנה טובה ומתוקה לכולם.
ייאוש מלצפות מהאוליגרכים לתקן את חמדנותם. אני חושב שאני ורבים מחברי אינם חמדניים.
אתה חושב שהאוליגרכים יכולים להשתנות, ואני מסכים, אבל איזה תמריץ יש להם להיות לא חמדניים? למה שירצו לשנות? כמו שאומר מילטון פרידמן, זה עבד יופי עד עכשיו.
אני מתכוון לייאוש כלפי כל אדם. התורה מלמדת שלעולם אין להתייאש מאף אחד. אמנם יש כאלה שנראה לנו באופן סובייקטיבי שמצבם המוסרי קשה יותר, אבל בסופו של דבר לכל אחד ישנה דרך להטהר. ויש הפתעות בענין של התשובה.
אדם שנפל לחמדנות, יכול להפוך את לבו מן הקצה אל הקצה. להכיר בכך שכסף הוא כאין ואפס לפני ה'. "אין עוד מלבדו ממש" להכיר בכך שכל הכסף הוא של ה'."לי הכסף ולי הזהב נאום ה'". להכיר בכך שהכסף הוא פקדון מאת הבורא לצורך מצוות צדקה. "כי ממך הכל ומידך נתנו לך". להכיר בזולת כשווה לך, מעצם היותו בריה של ה', גם אם מצבכם הכלכלי שונה. וממילא הלחץ של הפער הכלכלי מתמתן.
אסף, שוב אני אומר. אם זהבית, נוחי ויצחק היו מאבדים מחר את רכושם ומתחילים לחיות כמוני, אולי אפשר שהיו עוברים מהפך ורואים את הצורך בשינוי הגישה, אבל הסיכוי שזה יקרה הוא אפסי. החמדנות עבדה עד היום יופי בשבילם, והם מספיק עשירים כדי ש3-10 דורות במשפחתם לא יצטרכו לעבוד, אז מה יתמרץ אותם אי פעם לשנות את התנהגותם או צורת חשיבתם? לא אני, לא הקב"ה (ואתעלם בשבילך משאלת קיומו), ולא הממשלה ולא המוחים בכיכרות.
יש אנשים שלצד החמדנות יש בליבם חמלה והבנה. אנשים כמו וורן באפט שתרם את רוב הונו לצדקה, או ביל גייטס שעשה בדומה, אם מסיבות צדקה ואם מסיבות של רצון בהכרה. אבל האוליגרכים בישראל אינם תורמים אחוזים גדולים מעושרם (עשו על זה מחקרים) וחלקם, כמו תשובה, למעשה חולשים על שליטה בממון אבל אינם בעלי הממון עצמו, כך שהם לפעמים משחקים "רולטה" בכספי הפנסיה שלנו בלי צורך לתת דין וחשבון לאף אחד, וממילא הכסף מושקע בעסקים, חלקם כושלים, ולא בתרומות.
חוץ ממהעובדה שאת רובם תפגוש בהילולות אצל הרב איפרגן, לא נראה לי שיש לאנשים האלו קשר לדת ומסורת, ואני לא רואה את הרב איפרגן מנסה להניא אותם מדרכיהם הנלוזות.
אני בכל זאת מאמין שיש דרך לכל אחד להתגבר על תאוותיו, מכל הסוגים, ולטהר את לבו לפני המקום. גם כשאני לא רואה דרך כזו כרגע….
אני מתפלל ומייחל שכל אחד מאיתנו ימצא את הדרך ….