דמוקרטיה זה לחלשים

למי שחי תחת סלע, השבוע עבר חוק שאוסר להכריז חרם על ישראל ומוצריה. ספציפית, אם החוק יאכף, אני מתאר לי שזה יהיה על ערבים תומכי BDS, אח"כ על יהודים מעודדי BDS, ולבסוף אם ירצה צאר החוץ, אולי כל שמאלן כמוני שמבקש לא לקנות מוצרי התנחלויות כי מפעל ההתיישבות בגדה מרושש אותנו. לאף אחד אין ספק שזה לא יפגע במחרימי השכרת דירות לערבים, או מחרימי "משתמטי" צבא, או איכות הסביבה או כל חרם שהגזענים, המיליטריסטים, האוליגרכים והטוטליטרים יחפצו להכריז.

אני לא צריך להסביר לכם למה זה פוגע בדמוקרטיה, אפילו אירגונים יהודיים ימניים שלחו מכתבי גינוי לביבי והוא לא מתרגש. החוק הזה אפילו עלול לגרום לנזק כלכלי ממש ולכך שיותר משקיעים ויבואנים ינערו ידיים מישראל, אבל בצינור יש עוד לא מעט הצעות חוק באותו הסגנון, הדבר המענין הבא היא הצעת חוק שמאפשרת לתבוע אזרחים על לשון הרע נגדה (RTF, ולא, אין לי כוח לתרגם את זה לפורמט אחר, מצטער) אם למשל נציע הקבלות בין המשטר הישראלי לאפארטהייד או לבולשביזם של שנות השלושים. אחרי זה אינדוקטרינציה של הגיל הרך לנאמנות למדינה בכל מחיר.

אין לי מה להגיד יותר בנושא, אני מיואש. אבן שזרק אדיוט אחד לבאר, מאה חכמים לא יוציאו. גם אם בעוד שנה תעלה כנסת בקואליציה שמאלית, יהיה לה מאוד קשה להחזיר את הגלגל אחורה על כל כך הרבה חוקים ושינויי תקציב איומים ומאיימים כאלו, ולא ברור אם כוח שסופח אי פעם יוותרו עליו. לי ברור יותר מתמיד שישראל כבר לא תצליח להפוך להיות לדמוקרטית. גורביץ אמר פעם ש"ישראל דמוקרטית ליהודיה ויהודית לשאר תושביה", אבל לאור ההתפתחויות האחרונות, אני חושב שגם זה בספק.

כי בינינו, "שמאל" הפך למילת גנאי, לביטוי ספק גזעני, למטרה לזעמו הבלתי מכוון של חלק גדול מהתושבים. בוגוסלבסקי אומר שיצמח פה בסוף שמאל חדש ויעשה סדר, אבל אני מרגיש שזה יהיה לאט מדי ומאוחר מדי. להשאר במדינה הזו ימרוט את עצביהם של אנשים אמפתיים ואוהבי צדק עד תום. העתיד, נראה, שייך לחשוכים.

לי אין מה להגיד יותר (לכן הפוסט הזה בעיקר לינקים), ואין כוח לפעול יותר. אני לא רוצה לשמוע יותר על פוליטיקה, לא רוצה לכתוב עליה. לצערי זה כל מה שהחברים שלי בטוויטר כותבים עליו, אז אולי אתקפל גם משם. זה פשוט סוחב אותי למטה, מספיק כדי שאכתוב על זה פה בבלוג, איפה שאני משתדל לעולם לא לדברי על רגשותי האישיים, אבל הנה נשבר אפילו הקיר הזה. אולי ההרגשה הזו תחלוף עוד שבוע, אני לא יודע.

עדכון: אני לא מצאתי מילים, אבל צפריר בשן כהרגלו בועט ופוגע בול, הפעם עם "הורה בסטיליה".

13 תגובות בנושא “דמוקרטיה זה לחלשים”

  1. בעוד שגם דעתי לא נוחה מהחוק הזה, אני גם לא חושב שהוא גרוע כמו שאתה מתאר אותו. בפרט, ממה שרפרפתי עליו, הוא לא מאפשר להעניש לא את מי שמחרים ולא את מי שתומך. הוא מאפשר להעניש רק את מי שיוזם, ובפרט, מי שמעודד אחרים להחרים.

    כמו כן, הוא לא חוק שנאכף ע״י המדינה. הוא חוק אזרחי במהותו. יש שם סייגים לגבי מתי אפשר לדרוש פיצויים לדוגמא, ונדרש ממי שמעוניין לתבוע להוכיח העדר זיקה בינו לבין הסיבה הבסיסית לחרם. במילים אחרות, אם אתה קורא, לדוגמא, להחרים חברות קוד פתוח שפועלות בישראל בגלל מדיניות ישראל בשטחים, ואני לא קשור למדיניות ישראל בשטחים, מדוע שלא תהיה לי עילה לתבוע אותך על נזקים כלכליים?

    שחר

  2. אני אבהיר פה משהו לגבי דעתי, למען הסר ספק. החוק הזה מיותר, לא אכיף ומזיק. בהחלט היה עדיף שלא היה מוגש, ומשהוגש, שלא היה עובר. משאמרתי זאת, הוא גם לא גרוע כפי שמציגים אותו. התגובות עליו, ברובן, מוגזמות, חסרות פורפורציה ומתלהמות.

    כמו שאמרתי – מיותר.

    שחר

  3. יכול להיות שבעשר השנים הקרובות ועשר השנים שאחריהן לא יעלה אפילו אדם אחד למשפט בשל החוק הזה, אבל בגלל שהוא נכנס לספר החוקים, תהיה לגיטימציה להציע עוד חוקים דומים, אפשר יהיה אולי להרחיב אותו בעתיד יותר בקלות עם תיקוני חוק במחטפים, וסתם זה ירגיז משקיעים וארגונים יהודיים בגולה, ויובא נגדינו כהוכחה באו"ם/האג/לאמשנהאיפה כדי להראות שאנחנו לא דמוקרטיה. זה נראה רע, מריח רע, משפיע על השקעות, אפילו אם זה לא נאכף על אף אדם.

    אני משתגע כשחברות אוגרות פטנטים ומחשבות תביעות פטנטים כחלק מהיכולת שלהן להצליח בשוק, או ממש כחלק מהמודל העסקי שלהן. מערכת בתי המשפט של ארה"ב במיוחד מוצפת בתביעות כאלו. חקיקה של חוקים כאלו מנסה לאגף, לתקוף ולחשק רעיונית קואליציות נוכחיות ועתידיות. זה כלי ציני למניפולציה של דעת קהל ושל חופש קואליציוני וגם אקטיביסטי מהצד השני. זה רעיון רע בכל דרך שלא תסתכל על זה, ולברור בסעיפים למה זה בעצם לא מזיק ולא אכיף זה פשוט התעלמות מהתמונה הגדולה.

  4. לא הבנתי את הקשר לפטנטים. נשמע כמעט כאילו שאתה מכניס משהו אחר, שהוא אני מסכים רע, כדי לגרוף לגיטימציה לטיעון שלך מבלי להתייחס עניינית.

    שוב, לא אמרתי שזה חוק טוב, נחוץ או מועיל (או אפילו ראוי). אמרתי שהוא לא גרוע כמו שהרבה אנשים, ובכלל זה אתה, עושים ממנו.

    שחר

  5. נתתי דוגמא איך מנצלים את מערכת המשפט כמודל עסקי, כמו שכאן מעקמים את מערכת החקיקה כדי לכפות אג'נדות פוליטיות. אולי ההקבלה ברורה לי בראש יותר ממה שהצלחתי להסביר במילים.

    כאמור, אני מדבר על התמונה הגדולה. כשגאולה כהן הציעה את חוק יסוד: ירושלים, לא היה שום דבר רע בחוק, ולא היה סעיף שאפשר היה להתווכח עליו ממש, אבל העובדה שהוא עבר גרם לפיצוץ דיפלומטי אדיר, רוב השגרירויות הועברו להרצליה ותל אביב, ונושא הכיבוש של העיר עלה בכמה דרגות חום.

    באותה צורה, עכשיו קיום החוק עלול לעורר גל תגובות פוליטיות, דיפלומטיות וכלכליות. לא בגלל שהוא ימומש, אלא רק בגלל העובדה שהוא חוקק. משקיעים זרים ואנשי ממשל רואים עכשיו את ישראל בעין טיפה פחות אוהדת, וזה הנזק העיקרי.

  6. אין הרבה שאני לא מסכים איתו בתגובה האחרונה שלך. אני רק מוצא שהקשר בינה לבין הפוסט המקורי כל כך קלוש, עד שנדמה שאתה חייב למישהו התנצלות (למרות שבפירוש לא ברור למי).

    תן לי לסכם. לא „דמוקרטיה זה לחלשים“, לא ייאכף על ערבים תומכי BDS, ואפילו לא על שמאלן כמוך. נשמע לי כאילו אתה דווקא כן צריך להסביר למה זה פוגע בדמוקרטיה.

    למעשה, אני יכול לקחת את ההסבר של עלה ירוק לגבי למה המלחמה בסמים זה הנזק המרכזי שסמים קלים עושים, להחליף את המילים „קנביס“ ב„חוק החרם“, ואת המילים „משטרה“ ב„עירא אברמוב“, ולקבל הסבר מדוייק של מדוע תגובת השמאל לחוק היא הסיבה המרכזית שהחוק הזה, אכן, יעשה נזק למדינת ישראל.

    שחר

  7. שחר,
    החוק הזה הוא חוליה אחת בשרשרת של חוקים דומים. נדמיין, לצורך העניין, שאתה יושב בחדר נחמד שנמצא בו עוד אדם. האדם הזה מחזיק אקדח ביד. יום קיץ, צהרים. שניכם מזיעים. לידך מונח בקבוק מיץ אשכוליות. צונן. הבנאדם עם האקדח מסתכל על הבקבוק, אתה מסתכל עליו. שניכם מזיעים. הוא מתקדם מעט לכיוונך. ככה, מעט. ושוב, ושוב, ושוב. צעדים קטנים, אולי הוא אפילו מתבייש. הוק קצת חמוד, בעצם. אתה מסתכל על האקדח שמתנדנד ביד שלו, ומסתכל על הבקבוק שלידך. שולח אליו מבט שואל. הוא ממשיך להתקרב. לא, אין לך מה לחשוש. חם בחדר, הוא בטח רוצה לשתות מעט, זה הכל. אין לך מה להילחץ מכל צעד קטן. אבל אתה מחליט לעזור לו במבוכתו ולשאול אותו אם הוא רוצה כוס מיץ קר. אתה מוריד את האוזניות של הנגן, שהיו תקועות לך באוזניים. וואלה, מה, הוא דיבר כל הזמן הזה? באמת הפה שלו היה פתוח והשפתיים שלו זזו, סתם חשבת שהוא מתנשף מהחום. לא. הוא דיבר כל הזמן הזה. אתה שומע אותו – "אני שונא מיץ אשכוליות. לא רוצה לראות מיץ אשכוליות. סלק את המיץ אשכוליות הזה, שחר. סאונה, אני רוצה סאונה, הבנת? אני אהרוג אותך, שחר, שלא תחשוב שאני לא יכול. רק תראה מה עשיתי לזה שהכעיס אותי קודם"- – – ואכן, בפינת החדר מוטל מי שהכעיס אותו קודם, מוכה וחבול, זועם אבל כפות, מזיע לא פחות משניכם. הבנאדם עם האקדח ממשיך להתקרב אליך. צעדים קטנים ביום קיץ חם. כל צעד תמים, לכשעצמו, שחר. בטח. אנחנו בסדר גמור.

  8. "הוק" בתחילת-אמצע התגובה הקודמת צ"ל "הוא".

    ואם אנחנו כבר כאן. עירא. שמע. קשה לקרוא פוסטים כאלה כי היאוש גם ככה מפתה מאוד. אבל דווקא אנשים כמוך, בלוגים כמו הבלוג הזה, שומרים מעט יושר חי. דווקא במצב שלנו גדל ומתעצם ערכם של מקומות כאלה. של אנשים שמצליחים לבטא כמה מחשבות צלולות על אף התסכול. קח חופש, עירא. אל תשחק את עצמך יותר מדי. שמור על עצמך. דרושים לנו אנשים שיודעים (ומעיזים) לבטא, ונדמה לי שאולי דרושה לך התקווה שצומחת מעצם הקיום של בלוגים כאלה, שלמצער הוא כבר לא מובן מאליו בכלל.

  9. אני מחרים את התנחלות נווה צוף.
    הסיבה לחרם היא שלפני כמעט 20 שנה ראיתי מודעה שחברה בנווה צוף, ששמה היה גם כן נווה צוף, מחפשת מתכנת.
    יצרתי איתם קשר ע"י פקס. ביקשו לראיין אותי ראיון טלפוני, שהיה אמור להתבצע בתיווכה של אשתי דאז (כבדת שמיעה ומבינה במחשבים כמו שאני מבין במוסיקה קלאסית).
    לא רציתי שתהיה בעיה של טלפון שבור ולכן הצעתי שאטריח את עצמי ואסע לשם לראיון פנים אל פנים.
    הצעה זו נתקלה בסירוב.
    זו היתה אפליה נגד חרשים.

    האם "חוק החרם" חל גם על החרם שאני מקיים?
    גילוי נאות: כל עוד הפלשתינאים נלחמים למען הכחדת ישראל, אינני מאמין שמגיעות להם זכויות אדם. הסיבה היחידה שלנו להתייחס לזכויות האדם שלהם היא "והיה מחננו טהור", כי מי שמפר בצורה בוטה זכויות אדם של אחרים סופו שיפר גם זכויות אדם של אנשים מהצד שלו במידה ויהיה לו סכסוך טריביאלי כלשהו איתם.

  10. ברוריה,

    אני מצטער, אני מבין את המשל אבל מאוד מתקשה עם הנמשל. מי זה שחר, מי זה מיץ האשכוליות, מי זה הבחור הסימפטי עם האקדח ומי זה החבול שיושב בצד, בבקשה?

    שחר

  11. שודד,

    דבר ראשון, אני לא עורך דין. למיטב הבנתי, שום דבר ממה שכתבת לא נכלל במסגרת החוק, מכמה סיבות:
    1. החוק מתייחס ספציפית על החרמת גוף רק בגלל שיוכו לישראל. אתה לא ציינת איזה גוף אתה מחרים. גם אם היית מחרים את „נווה צוף מערכות השקיה“, חברה שלא קשורה לחברת התוכנה שפגעה בך, הרי שסיבת החרם אינה „קשר לישראל“, ועל כן לא במסגרת החוק. זו אחת הסיבות שאני בהחלט חושב שהחוק לא ראוי. אם חרם בגלל סיבות לא ענייניות צריך להיות לא חוקי, הרי שכל חרם בגלל סיבות לא ענייניות צריך להיות לא חוקי. מושא הסיבה הלא עניינית לא צריך לשנות.

    2. אתה לא קורא לחרם. החוק מתייחס רק למי שדוחף אחרים להחרים, לא למי שמחרים בעצמו. זוהי זכותך שלא לקנות ממי שאתה רוצה, מאיזו סיבה שאתה רוצה, והחוק הזה לא מגביל זכות זו.

    3. גם אם היית קורא לחרם, וגם אם החוק היה מכסה כל שייכות, ולא רק שייכות לישראל, הסיכוי שמישהו ייענה לחרם הזה נמוך מאוד. החוק בפירוש דורש שהקריאה לחרם תהיה כזו שקיים סיכוי סביר שתהיה אפקטיבית כתנאי לאפשרות לתבוע.

    4. אפילו כל התנאים לעיל היו מתקיימים, לא ניתן לתבוע אותך על פי סעיף פיצוי לדוגמא, כלומר ללא הוכחת נזק בפועל, מבלי שהוכיחו שפעלת בכוונת „זדון“. החוק מנוסח רע במיוחד בנקודה זו במובן זה שלא ברור מהו זדון ואיך ניתן להוכיח אותו, אבל על פי העקרון שאין לפרש חוק בצורה כזו שמילה או משפט בו יהיו ריקים מתוכן, ברור שצריכים להיות מקרים שבהם מישהו קורא לחרם על חברה, רק בגלל שהיא פועלת מתוך ישראל, ולקריאה יהיה סיכוי סביר להענות, ובכל זאת לא יהיה זדון. אולי הפרוטוקולים של הישיבה היו עוזרים בנקודה זו, אבל לא עד כדי כך אכפת לי כדי לחפש אותם, ויותר גרוע, לקרוא אותם.

    וכך אפשר להרגיע אותך שאתה יכול להמשיך להחרים את נווה צוף במלוא עוזך, מבלי לחשוש.

    שחר

  12. אם אתה רוצה להגיד שיש התקפה מסיבית על הדמוקרטיה הישראלית, אין לי אלא להסכים. המודעות הדמוקרטית של הרבה מחברי בית הנבחרים שלנו רעועה. אני חושש שמסיבות פוליטיות, הרבה מהמתלוננים נוטים להסתכל רק על צד אחד של המפה הפוליטית, בעוד שהמציאות היא שההתרופפות מכסה את כל סיעות הבית, עד כמה שזה נראה במבט שיטחי. אם זה סיעות שמנסות לחוקק חוקים שמקטינים את היכולת של מתנגדיהם להביע עמדה (או אפילו לקבל מימון ממשלתי), ואם זה סיעות שמעודדות ריגול נגד המדינה או מבצעות פעולות צבאיות נגדה. זו לא דמוקרטיה, וגם זה לא.

    מה שאני כן טוען זה שהחוקים האלו מונחים על שולחן ההכנסת ונראים נורא, ואז עוברים תהליך שבסופו הם לא נוראיים כל כך. בד"כ (וחוק החרם הוא לא יוצא דופן), מה שנשאר זה חוק שהוא מיותר, אבל לא כל כך פוגעני. מצד שני, מקריאת התגובות, לא היית מאתר את זה. במילים אחרות, אותו חלק של הציבור שרואה את חובתו בלהתנגד למגמות אנטי דמוקרטיות פועל בצורה לא אחראית, ובכך תורם לפגיעה בדמוקרטיה.

    במילים אחרות, הפוסט הזה הוא חלק מהבעיה.

    שחר

כתיבת תגובה