היתה שנה עצובה למעמד הביניים (שהולך ונעלם) והמעמד התחתון (שהופך להיות רוב העם). אני אולי לא פועל בנין עני, אבל עדיין מרגיש שהפירמידה תלולה משנה לשנה ואני מתדרדר עם כולם לתחתיתה. כולי תקווה שנצליח לשטח את הפירמידה הזו במהרה בימינו, אבל עדיין היה עצוב לי שבמצעד ביום שישי ((הראשון במאי נחגג באפריל כי הזיז אותו יום השואה שהוזז ע"י יום העצמאות שהוזז ע"י הדתיים – אופיום ההמונים הזיז את גבינת הפועלים…)), היו בקושי 500 איש, וזה כולל דובים.
מצד אחד ציערה העובדה שהיתה יותר מעצרת אחת (מחנות העולים לא באו לעצרת של חד"ש, למשל, ואולי היו אחרות), מצד שני בלט שלתוך המצעד השתחלו אנרכיסטים, דגלי גאווה, ועל הבמה נאמו על המון מטרות מאבק לא לגמרי קשורות, וכמו שציינה העלמה עפרונית, לא כל המטרות האלו מוסכמות על כולם. וכך הוגשה לי, בקליפת אגוז, ההמחשה הכי כואבת להתפוררות הסולידריות של הרעיונות בשמאל, והתקווה לחזור לכמה ערכים סוציאליסטיים. במקום ללחום למען ביטול הבדלי המעמדות בעם, אנשים העדיפו אולי לשבת בבית ולבהות בחתונת מעמד המלוכה ולהפגנה הגיעו מעט מאוד אנשי גרעין קשה ועוד כמה בלגניסטים סתם. יום הפועלים כבר לא.
ויש עוד אופציה. אולי יותר ויותר אנשים מבינים שהרעיונות להם אתה קורא „סולידריות הרעיונות בשמאל והתקווה לחזור לכמה ערכים סוציאליסטים“ פשטו את הרגל, ואינם רעיונות שנכון ורצוי לקדם.
לצורך הדוגמא, אני מבין למה שמישהו ירצה לצמצם את הפערים בין המעמדות הנמוכים והגבוהים, אבל מדוע אתה חושב שלבטל אותם לגמרי זה רעיון טוב?
שחר
אני לא בעד לבטל את הפערים הכלכליים (זה לא ישים ממילא), אני בעד לצמצם את הפערים הכלכליים ולבטל את המעמדות החברתיים. אל תקרא מהטקסט שלי דברים שלא אמרתי.
ניטפוק:
האחד במאי, לא הראשון. ככה זה עם תאריכים בעברית: תשעה באב, עשרה בטבת, שלושים וחמישה במאי, אחד במאי.
ותודה על הבלוג המעניין.
תוקן, תודה, למרות שזה אכן היום הראשון של מאי ולא היום האחד במאי. אבל אין לי סימוכין וסמכות בלשון אז אני אאמין לך, פחדן אמיץ! 🙂
עדכון – אכן לפי גוגל והויקיפדיה אני חלש בדקדוק, אז אני נכנע.