מתי אוכל להגדיר את עצמי כמיעוט נרדף?

שנים חייתי באשליה שהרב המוחלט בארץ אינו מאמין, ורק 40-48% מהעם באמת דתיים או מאמינים, כאשר 20% מצביעים למפלגות שמעקמות לקואליציות את הידיים. בראש השנה פרסם הלמ"ס כי העם מתחזק, וכי רק 42% מגדירים את עצמם "חילונים" (ואני מניח שעדיין חלקם מאמינים באלוהים, רוחות, או שאר מאמבו-ג'אמבו). סביר אם כך שאניח שרק 30%-35% מהעם שבו אני חי אינו מאמין בעל טבעי, חברים דמיוניים והומאופתיה (טוב, אולי אני אופטימיסט. 25%?). אני חייב לציין שהמחשבה הזו מדכאת ומפחידה.

87 Replies to “מתי אוכל להגדיר את עצמי כמיעוט נרדף?”

  1. אני לא עוקב אחרי כל הדיון הזה, אבל סתם נזכרתי שכשחזרתי מהטיול הראשון שלי לניו זילנד ב-92' והאפשרות שאצליח לעבור לשם נראתה כמו חלום כמעט לא מציאותי, הייתי אומר שאחת התקוות שלי היא שש"ס תשתלט על המדינה ואוכל להגר לשם בתור פליט.

  2. שי,

    אחוז האתיאיסטים בעולם:
    על פי ויקיפדיה האנגלית, מדובר על 2.5% מכלל האוכלוסיה שמוגדרת כאתאיסטית, ועד 12.5% מוגדרת כלא דתית. אל תשכח שאוכלוסיית אירופה מונה כ-830 מיליון שהם פחות מ-12% מאוכלוסיית העולם.

    ככל שההשכלה עולה כך הצורך באמונה קטן
    יתכן מאד. אני יודע שמחקרים אחרים מראים שככל שאי-הוודאות גדל, כך כך גודל האמונה גדל. יתכן שהשכלה רחבה נותנת יותר וודאות והבנה של העולם. מצויין.
    עדיין, אני חושב שהמדע עוד לא מבין מספיק טוב את מדעי המדינה והפסיכולוגיה, כדי להקנות לאדם תחושת בטחון. אשמח אם תהיה התקדמות משמעותית בתחום זה.

    תכונות מדידות לאלוהים
    סלח לי, אבל התשובה נמצאת אצל הפילוספים, או יותר נכון אצל פופר: פופר טוען שהידע עובר אבולוציה. תיאוריות שעוברות מבחני הפרכה, שורדות ונשארות איתנו, בעוד כאלו שנכשלו במבחני הפרכה נעלמות. אלא שהתיאוריה של פופר מציעה שגם תיאוריות שמראש נבבנו כדי שהן לא תוכלנה להיות מופרכות (נקראות תאוריות שאינן ניתנות להפרכה), גם תשרודנה. לכן התיאולוגים בונים את אלוהים כך שהוא לא יוכל להיות מופרך. לאחר אין ספור דיונים עם אנשים דתיים, אני יודע שקשה מאד להפריך את קיום האלוהים. הוא עושה ניסים, כך שלא תבחין, הוא מעלים ממך ראיות, ועוד אלף ואחד טריקים.

    אלוהים הוא הסופר-אגו של רוב רובה של האנושות. הדרך שבה נעצב את הסופר-אגו, יקבע מי אנחנו. המדע עוד רחוק מלהבנות סופר-אגו לקבוצות של אנשים. המדע אינו אומר לי מהו טוב ורע מוסרי. עד שהמדע לא ידע להציע סופר-אגו, הוא לא יחליף את אלוהים. אין לראות זאת כאשליה, אלא כדרך לכוון את החברה.

    כאנשי מדע, יהיה עלינו לעצב סופר-אגו, שיכוון לחברה מוסרית, משגשגת וברת-קיימא.

    טבע-אל
    ההגדרות שאני משתשמש בהן הן:
    RN -Randomal Nature טבע רנדומלי – אין מערכת חוקים כלל.
    MaN – Multiple active Nature טבע הנשלט על ידי ריבוי מערכות חוקים אקטיביות – אלו האלילים.
    MpN – Multiple pasive Nature טבע הנשלט על ידי מספר מערכות חוקים פסביות – זאת ככל הנראה תפיסת העולם ששולטת במדעי החברה. כלומר, הם טוענים שיש מערכות חוקים שונות לכל מיני מערכות.
    UaN – Unified active Nature מערכת חוקים אחת השולט בטבע, באופן אקטיבי – זה האלוהים האוניברסלי.
    UpN – Unified passive Nature מערכת חוקים פסיבית אחת השולטת בטבע באופן פסיבי – זאת המערכת שהמדענים מניחים כאקסיומה, שהיא הבסיס לחוקי הטבע ולטבע.

    המעבר מאלוהים ל"טבע", הוא רק ההפיכה של אלוהים לפסיבי. קרא לזה איך שאתה רוצה. הרמב"ם, טען שהטבע, וכל חוקיו, וכל ניסיו נבראו בששת ימי הבריאה. וכך למעשה גם הרמב"ם רואה באלוהים, דמות פסיבית, מרגע שנברא העולם (אלוהים הרמב"מי פשוט ידע לצפות מה כל אחד יעשה לאורך ההיסטוריה, וכבר הכין את הנאום והמעשים שלו, בששת ימי הבריאה)

    אמונה:
    ההבדל הוא ברמת הביסוס של האמונה.

    עם השאר, אני מסכים

  3. עירא,

    יופי של ציטוטים!

    האמונה הפרטית שלי, ומדוע אני מאמין:
    יש לכך כמה סיבות:
    1. אני עוסק בשינוי רחב מאד של החברה (סוג של מאניה?). ההורים שלי אינם עשירים ולא יכולים לתמוך ברדיקל חברתי במשרה מלאה. הדברים שאני מבקש לעשות, גדולים מכל מה שאדם סביר יחשוב כאפשרי. נוח לי או נעים לי לחשוב שיש שם מישהו שיתמוך בשגעון הזה, ויאפשר לי להשיג את מה שאני חולם עליו, על ידי השגחה פרטית.
    2. סוג כאלו של מחשבות, של שינוי עולם, עלולות להביא אדם לגאווה. עדיף לי להיות עבדו של מישהו אחר, ריבון העולם, שעבורו אני עושה את השינוי. זה שומר את הרדיקל החברתי, בפרופרוציה, ומונע ממנו גאווה.
    3. פשוט, כי ראיתי בימי חיי, כמה ניסים, שבלעדיהם לא הייתי מצליח במה שעשיתי.
    4. השיחות עם אלוהים עוזרות לי להתכוונן ולמצוא בתוכי כוחות לעשות מה שאני צריך לעשות.
    5. אני חי בחברה של מאמינים (כפי שכתבת בתחילת הפוסט, החילונים הופכים להיות מיעוט), ונוח לי לדבר איתם על ישות ששנינו מסכימים עליה. הם לא מתחברים לחוקי הטבע. חוקי הטבע לא מדברים אל נשמתם. אלוהים כן מדבר.
    6. אולי דברים אחרים בתת-מודע.

    מעבר לכך, אני משתדל להסתמך על המדע, כבסיס להכוונת חיי. אם זה נותן לי כבוד או לא נותן לי כבוד, לא מעניין אותי. מעניין אותי להיות ישר עם עצמי. אם זה נראה לך לא מכובד. קטונתי.

    קהילות ספקניות

    הנה…האם איננו מקהילים קהילת ספקנים? אני מוצא את הדיונים בבלוגים כסוג של קהילת ספקנים. רוב האנשים שאני מתכתב איתם הם ספקנים. מבחינתי זה מאד מהנה, ומאתגר את חוש הסקרנות שלי. עוזר לי לעצב את תפיסת עולמי, ולמצוא דרכים לקדם את החלום שלי.

    אבל, וזה אבל חשוב…. ישנו משפט שאומר "חברים נמדדים בעת צרה". אולי עם הקהילה שבה אני חי, יש לי פחות שפה משותפת מבחינה אינטלקטואלית (למרות שגם כאן יש לי חברים איתם אני מנהל דיונים אינטלקטואלים מרתקים, שאיתם יש לי שפה משותפת רבה), אבל הקהילה הזאת הוכיחה ומוכיחה את עצמה כקהילת חברים בעלת הון חברתי עצום. הקהילה הזאת התנסתה בכל כך הרבה צרות, והיא עמדה בהן ועומדת בהן בעוצמה רבה. רוב הפעילות נעשת בהיחבא. כאן אדם, יודע שיהיה מישהו שיחוש לעזרתו, כאשר הוא יהיה בצרה. החברתיות כאן היא עצומה. הקשרים כאן הם חמים ונעימים. אני נוסע הרבה לתל-אביב, ויש לי ידידים רבים בתל-אביב ובשמאל, אך קשרים חמים ואנושיים כמו אצלי בקהילה תרם מצאתי.

    חיי קהילה אמיתיים, נבנים לא רק סביב נושאים אינטלקטואליים, אלא סביב החיים האמיתיים. כפי שציינת, המדע עוד לא יודע לנהל מארג החיים שנבנה סביב לידה, מוות, קשיים ושמחות. אני רק מקווה שכשהמדע ידע לעשות זאת, הוא ידע גם לכבד אנשים בעלי אמונות שונות משלו.

    אני אוהב את אנשי הקהילה בה אני חי. אולי על אין בינינו הסכמה על הנחות היסוד (שלי, זה מדע, אבולוציה, המפץ הגדול וכיוב', ושל רובם התורה ושש-ימי בראשית), אבל יש בינינו הסכמה רחבה סביב נושאים מוסריים ויישומם בפועל. במקרים רבים, הם מורים לי את הדרך מבחינה מוסרית. אני נהנה מזה מאד.

    שמח שצירפת את זולא לדיון :-)

  4. מודי, תהיה רציני. "חום" הוא סמפטום, לא מחלה. הומאופתיה מחלקת תרופות _רק_ לפי סימפטומים ואילו רפואה מציעה טיפולים להקלה בסימפטומים וטיפולים אחרים למלחמה בגורם. זאת עקב העובדה שיש גורמים שאין צורך, דרך או דחיפות לטפל בגורם (וירוסים קלים למשל) ורק עוזרים לחולה ע"י הקלה. ספציפית רופאים שנותנים אנטיביוטיקה בלי לבדוק אם המחלה בכלל ויראלית הם אנשים מסוכנים שצריך לדווח עליהם (ולצערי זה קורה כל הזמן, ולא בגלל שמדע הרפואה טועה אלא בגלל שאנשים מזניחים פרוטוקולים ומערכות הבריאות אולי עמוסות מדי).

    1. אבל לפי ההומיאופתים, גם סרטן הוא סימפטום, והמחלה היא משהו אחר לגמרי.

      ספציפית, כל הרופאים לפני 50 שנה נתנו אנטיביוטיקה לכל מחלה. ספציפית כי מדע הרפואה טעה.

  5. מודי, הומיאופתים יכולים להגיד עד מחרתיים שסרטן זה סימפטום ואין גורמים לטפל בהם, אבל הגישה הזו הופרכה ע"י המדע ובנוסף אחוזי הריפוי של סרטן ע"י רפואה טובים בהרבה מאלו של הומאופתים.

    לגבי אנטיביוטיקה, אני לא חושב שהקביעה שלך נכונה. אנטיביוטיקה מעולם לא התיימרה לרפא וירוסים או כל חיידק בשוק, וכבר בשנות הארבעים, לפני 70 שנה, ידעו שיותר מדי אנטיביוטיקה תגרום לריבוי חיידקים עמידים ואגרסיביים יותר. יותר מזה, יש מקומות כמו שוודיה שבהם מפסיקים היום כמעט לחלוטין את השימוש באנטיביוטיקה ורואים נסיגה של החיידקים העמידים לטובת החיידקים הישנים ונטובים שהיום יודעים להלחם בהם באמצעים חכמים יותר. בכל מקרה, היום מצבם של חולים כאלו, עם AB בארץ או בטיפולים אחרים בשוודיה, טוב לאין ערוך ממטופלי הומאופתים.

    רופאים לא מחלקים תרופות על עיוור, יש משוב עד כמה תרופות X עובדות על אנשים כל שנה וכשהן מפסיקות לעבוד כי התפתחו חיידקים עמידים משנים טקטיקה, תרופה או טיפול כדי לשפר את המצב. יש סטטיסטיקה די טובה של מה אפקטיבי באותה שנה ויש תיקון תמידי כדי לתת את המיטב לחולה. גם אם יש הטיות של לחץ מסחרי מטעם "ביג פארמה", עדיין יותר אנשים מחלימים יותר מהר מאשר עם הומאופתיה או פלאסבו ממחלות שעבורן יש תרופה. תראה לי איפה יש מנגנון משוב ארצי או עולמי שהומאופתים מדווחים על מגפה והריפוי שהוכיח את עצמו אצלם במרפאה המקומית, וסמכות מרכזית מודיעה חזרה לכל ההומאופתים מה כרגע מסתובב ומדבק ואיך נראה שאפקטיבי לטפל בזה.

    לכן אמרתי שיש רפואה מבוססת מדע (וההומאופתיה ממשיכה להתעקש על אגדת זכרון המים אז היא לא שם) ויש רפואה מבוססת ראיות (והומאופתיה לא מראה אפקטיביות במובהקות סטטיסטית כלשהיא אז היא גם לא שם).

    אם אתה הולך לטפל בסרטן בעזרת הומאופתיה, אז סלח לי, ואני אומר את זה באהבה והערכה רבה, אתה פסיכי.

  6. השאלה היא לא אם מדע טועה, אלא האם יש לו מתולודוגית טובה שיפור עצמי.
    למדע יש את מנגנוני השיפור העצמי הטובים ביותר שהאנושות המציאה עד היום.
    להומאופטיה אין בכלל.

    אין פלא שרפואה קונבונציונלית יודעת לרפא הרבה סרטנים, והומאופטיה יוק.

    אם חיים שאינם נבחנים לא שווים לחיות, אז מתודולוגיה שלא נבחנת לא שווה שימוש.

  7. התערבות קלה, ברשותכם.

    אני מסכים בגדול עם עירא ושי. אבל כפי שאמרתי במקום אחר. הומאופטים הם פסיכולוגים עממים טובין למדי, וזה כנראה הבסיס האמיתי לכוחם.

    עירא, אם תבדוק את השפעת המתח הנפשי על מערכת החיסון של האדם, ועל מצבו הבירואתי, תראה שיש למתח הנפשי השפעה גדולה מאד. לכך, בוודאי התיחסו ההומאופטים. אגב, קראתי פעם מאמר מדעי, במגזין מכובד, למיטב זכרוני, שהראה שאוטוסוגסטיה הצליחה להאריך פי שנים את חייהם של חולי סרטן קטלני (אחד מסוגי הסרטן של המוח). בקבוצת הביקורת אף חולה לא ניצל, ובקבוצת הטיפול, כמה בודדים ניצלו.

  8. ההומאופתים אינם טוענים להצלחת התרופות באוטוסוגסטיה. הם גם לא טוענים שתהליך הראיון האישי עוזר לחולה. אלו ההסברים שמחליט המדע לתת לאחוזי ההצלחה של ריפוי הומאופאתי שעוברים במעט את הפלאסבו בממוצע, אבל לא מגיעים לרמת ההצלחה של רפואה קונבנציונאלית.

    הומאופאתים לא מאמינים בגורמים אלא רק בשכבות סימפטומים (למשל, הם אינם מאמינים בתאורית החיידקים והנגיפים למחלות).
    הם מאמינים שאת הסימפטומים אפשר לפתור עם חומרים שגורמים לאותם הסימפטומים (מכאן ה"הומו" בהומאופתיה, כלומר שרעלים שמייצרים סימפטומים דומים לבעיה גם ירפאו אותה, שזה כשלעצמו סותר כל הגיון).
    הם מאמינים כי למים יש זכרון עשיר של חומר שדולל בהם עד לרמות בלתי אפשריות מתמטית ופיסית, וזה מה שפותר את המחלות – או הסימפטומים – של האנשים.
    הומאופתיה זה מים, ואם למים יש זיכרון אז הם זוכרים גם את הפלואוריד והכלור של "מקורות", ואת זיהום האוויר עת נפלו כטיפות מהענן, ואת המלח מהים ממנו התאדו, ואת החרא בביוב שדרכו הגיעו לים.

    קרא נא את הפוסט החביב הזה, ואמור לי שאתה חושב בתמים שנכון למכור לאנשים כדורי סוכר תוך עשית רווח של עשרות אלפי אחוזים בתור תרופות. עוד כאן בבלוג.

    ונכון, פלאסבו פועל ומתח נפשי פוגע ביעילות הטיפול, וכתבתי על זה. זה בהחלט נכון שזו בעיה ולכן גם נכון להתעקש על יחס יותר טוב לחולים במערכת הקונבנציונאלית, כמו שזה נכון להתעקש על טיפולים יותר אפקטיביים ב"רפואה" האלטרנטיבית.

  9. אך… שכחתי שאינך מתורגל בקריאת פרדיגמות לא מדעיות :-)

    אני גדלתי על הפרדיגמות המדעיות (מילדות קראתי ספרי מדע ואינציקלופדיות). כשהגיע עידן הניו-אייג' מאד התרגזתי, כמו הרבה אנשים מאסכולת המדע. אבל אני אדם אקספרמנטלי, ואני נותן קצת פחות חשיבות לתיאוריות, מאשר לתופעות עצמן. ואמרתי לעצמי שאני רוצה להבין כיצד הם פועלים. אני חי בחברה דתית, שיש בה תופעות מרשימות למדי (וגם כמה פחות מרשימות). אני מתבונן בידעונים (מרפאים אלטרנטיבים), ורואה איך בודהיסטים ושאר דתות מוזרות מתבוננות בעולם. ואחד הדברים ששמתי לב, הוא שאם אתה רוצה להבין איך המערכות המוזרות הללו בעלות הפרדיגמות השונות פועלות, אל תתבונן בשפתותיהם, אלא בידהם ובעינהם.

    הדבר דומה לניסיון להבין כיצד קוסם עושה את מה שהוא עושה. בילדותי למדתי קצת קוסמות, וראיתי שהרעיון של הקוסמים הוא לספר לאנשים דבר אחד, אך לעשות משהו אחר, שהם לא מצפים לו. אותו דבר קורה עם הידעונים. הם אומרים משהו, אך למעשה פועלים אחרת. הם לא עושים זאת מרמיה (אם כי, כמו בכל חבר'ה, גם שם יש רמאים), אל מתוך אומנות שרכשו, בלא-משים. אנו כחוקרי תופעות הניו-אייג', צריך להבין שכך זה עובד, ולהבין כיצד הם עושים זאת באמת.

    כך, אני מתבונן על קסמיהם, בוחן את השיטות שלהם, ובסוף ממיר את התוצאות לשיטה המדעית.

    אתה מתווכח עם הלוגיקה שלהם. אינך לך מה להתווכח איתה. הם פועלים על מערכת טענות בלתי ניתנת להפרכה, ולכן לעולם לא תוכל לסתור אותם. פשוט למד מה שיש לך ללמוד, ותעשה דברים טובים יותר באמצעות המדע. החולים ממילא ילכו על מה שטוב להם, ופחות על הרטוריקה. אם תציע מדע שנותן גם פתרון לבעיות הנפש, לא יעלה הרבה, ויהיה נעים למגע ותחושה, אני בטוח שאנשים יבואו אל המרפאות המדעיות, ולא אל רופאי האליל. פשוט תהיה טוב יותר. זאת כל התורה כולה, על רגל אחת.

  10. טל,

    למדנו מה שיש ללמוד: אפקט הפלסיבו עובד יותר טוב שיש תיאטרון בצידו, ויחס אנושי מנותן הטיפול.

    עכשיו אפשר אולי לזרוק את האלטרנטיביים הללו לפח האשפה של ההיסטוריה (יחד עם עצמות של תרנגולות וקריאה בקפה), ולחזור למתודולוגיות עובדות ?

    שי

  11. א-פרופו ניואג' (newage על משקל sewage) ואהבתך לציטוטים – ג'יימס ראנדי אמר פעם ש"ניו אייג' זה בעצם האולד-אייג' ששמו במיקרו-וייב ל-15 שניות"

    אני אדם אקספרמנטלי, ואני נותן קצת פחות חשיבות לתיאוריות, מאשר לתופעות עצמן

    אתה אומר שאתה יותר אמפיריציסט מאשר רציונאליסט? ואיך זה תורם לזה שאתה חושב שהומאופתיה היא חלופה טובה לרפואה אמיתית אם הממצאים האמפיריים מצביעים אחרת?

    אתה מתווכח עם הלוגיקה שלהם.

    אבל רק כדי להסביר למה אין סיבה שזה יעבוד. בשורה התחתונה אני מבכה את העובדה שעם או בלי לוגיקה, עם יותר או פחות תבליני ניואג' וקורט אולד אייג', אמפירית השיטות האלו עובדות פחות טוב. נקודה. אני לא ממליץ עליהן למחלות עורקים, סרטן, בעיות נוירולוגיות, התקפה ויראלית וכיוצא באלו. אולי זה טוב לבעיות פסיכולוגיות ופסיכוסומאטיות, אבל שם זה בערך נגמר וגם אז כטיפול משלים ולא טיפול מחליף.

    סיימון סינג מגיע לארץ עוד שבועיים, תבוא להרצאה?

  12. אתה אומר שאתה יותר אמפיריציסט מאשר רציונאליסט? ואיך זה תורם לזה שאתה חושב שהומאופתיה היא חלופה טובה לרפואה אמיתית אם הממצאים האמפיריים מצביעים אחרת?

    אין לי עדיין ראיה מספיק טובה, שמה שהאלטרנטיבים עושים, הוא רק אפקט פלאסבו. יש לפעמים אנשים שאומרים לי שהם נשבעים לי שרק הומאופטים פתרו להם את הבעיה. זה לא נראה כמו אפקט פלאסבו.

    זה שרציונלית זה לא מסתדר לרציונליסטים, לא אומר שאין שם משהו, מעבר לפלאסבו.

    גם אם האלטרנטיבים, פחות יעילים (האם יש מחקרים שמראים זאת?), עדיין יש חולים שנשבעים שהאלטרנטיבים תרמו להם יותר מהרגילה. זה משהו שצריך לבדוק.

  13. כל המחקרים שבוצעו (ויש הרבה כאלה), מראים שיעילות הומאופטיה לא עולה על יעילות פלסיבו. קשה מאוד להוכיח שמהשהוא הוא רק פלסיבו, כי אנחנו עדיין לא מבינים עד הסוף את האפקט הזה. כן אפשר להגיד בוודאות, שאפקט הומאופטיה שקול באפקטיביות שלו למתן מיים מזוקקים רגילים – בלי זיכרון.

    מה שאנחנו כן יודעים לגבי אפקט הפלסיבו שישנם מצבים רפואיים (בחלקם הגדול פסיכוסומטיים, אך לא כולם), שבהם אמפטיה וגלולת סוכר עוזרים כמו או אפילו יותר מטיפולים קונבנציונליים. כך שהעובדה שאנשים מדווחים שהומאופטיה עזרה איפה שהרפואה הקונוונליונלית נכשלה אינה סותרת כלל את האמירה שהומאופטיה היא רק פלסיבו.

    לסיום: כל טיפול חסר ביסוס יעזור לפחות כמו פלסיבו. העובדה שהומאופטיה לא עוזרת יותר מפלסיבו מלמדת אותנו שסטטיסטית אין כמות משמעותית של מקרים שבהם ההומאופטיה עצמה עוזרת. כל טיפול שיש לו יתרון אמיתי כלשהוא – שיש שם טכניקה שבאמת תעזור, יעזור יותר מפלסיבו.

  14. שי,

    אני רוצה רגע לעזוב את הטיעון הזה. נשארי לאחרים להבין מה בדיוק עושים ההומאופטים. יש כאן משהו שנראה לי מעניין מאד, והוא עולה מהשיר על דארוין, שעירא שלח.

    עירא,

    יש כאן תופעה מעניינת. איך זה שהמדע, עם כל הידע שלו, וכל הקידמה, וכל הדברים המופלאים שהוא עושה מידי יום ביומו, עדיין לא זכה לבכורה באמונתם של בני האדם?

    האם יש בני אדם פגומים שאינם יכולים להאמין במדע, ומאמינים במקום זה בהבלים?

    לא הייתי ממהר לפתור את השאלה הזאת, בחוסר השכלה. בציבור בו אני חי, לא חסרים בעלי תארים ראשונים ושניים ולפעמים גם דוקטורים, ועדיין הם מאמינים באל אחד.

    איך זה שהמדע לא קנה שביתה במוחותיהם של בני האדם? איך זה שאנשים עד היום הולכים לנומרולוגים וקוראים בקפה? האין זה מוזר?

  15. אני חושב שעניתי על זה בהתחלת השיחה ובשיחות קודמות, למה לפתוח את זה שוב? אמונה היא דבר שדרוש לאנשים, אנחנו מנסים לפשט את העולם שלנו בקיצורי דרך אבסטרקטיים כי זה קל יותר מבחינה של מאמץ קוגניטיבי. אלוהים סותם מצוין את החורים בהשכלה ומרגיע את השאלות הטורדניות. יש סתירה? לא, אלוהים התכוון והוא מופלא ממך, אל תשאל שאלות.

    המדע לא מרגיע עם תשובות קלות. כל תשובה היא רק "בסיכוי מאוד גבוה", לעולם לא סופית ותמיד פותחת שאלות חדשות. אנשים שעוברים לחשיבה מדעית חוזרים בשאלה, ואני מתכוון לזה במובן הכי מילולי. המדע הוא עולם של שאלות שלא לכולן תשובות, וזה מאוד מטריד את 1200 גרם הבשר שבין אוזנינו.

    האבולוציה העניקה לנו מוח שמתמודד עם דברים מיידיים ואז הרחיבה אותו להתמודד עם דברים עתידיים ולדמיין. במוח הזה טוב בלחפש הסברים כדי לקשר בין עובדות, לכן נוצרים חלומות משונים כל כך בלילה, לכן יש לנו קפיצות מבריקות של אינטואיציה. אנחנו יכולים לדמיין שאנחנו בצדה השני של התהום ורק אחרי כן לבנות את הגשר. הבעיה שלי עם אמונה דתית היא שאנשים קופצים על המון תהומות דמיוניות ולעולם לא חושבים גם לעצור ולבנות אפילו חלק מהגשרים. הם פשוט מעדיפים לחיות בדמיונם כיצור שמדלג מעל תהומות בלי חשבון, למרות שהחיים האמיתיים אינם כאלו.

    הבעיה שלי היא במקומות שבהם אמונה סותרת את המציאות. מתפילה לא נופל כסף מהשמים, ולא בריאות לחולה. המציאות בסוף מנצחת. המציאות תמיד תנצח. המציאות לא יפה ופשוטה כמו האמונות אבל היא מה שבסוף באמת קורה, והמדע הוא הכלי הכי טוב שיש לנו למדוד ולהבין את המציאות.

    כשאנשים אומרים שאמת היא יופי אני יכול להסכים איתם חלקית, אבל לא שיופי הוא אמת. יש יופי בהומאופתיה, הרעיון מאוד אלגנטי. כך גם נומרולוגיה ודיקור. מאוד מאוד יפה ומופלא, אבל כולם כשלון מוחלט בחיזוי המציאות. באותה הצורה אמונה באל. היא אולי נותנת תשובות פשוטות שנוסכות בטחון עצמי שנראה לאחרים מופרז, ובזכות זה אנשים מעיזים לנסות דברים שאחרים לא, והבטחון הזה עוזר להם להתמיד ובסוף להצליח. לא כי העולם הפיסי התעקם לטובתם, אלא כי הכלי הקוגניטיבי של אמונה סייע להם להחליט החלטות שאינם מוטות לכיוון הפסימי לאורך הדרך. אני חושב שללמוד סטטיסטיקה זה מסובך יותר מאשר פשוט להאמין ולקפוץ מהמקפצה, אבל זו הדרך הנכונה להגיע לתוצאה הנכונה יותר.

    אז זו הסיבה, טל, שאני חושב שאנשים מעדיפים חשיבה קסומה על מדע ומציאות – מבנה המוח שלנו עזר לנו לבגיע so far אבל מכאן צריך כלים טובים יותר, והם לא קלים וטבעיים. אדם שנולד עם רגליים לא מיד עומד עליהן. אדם שלמד ללכת לא יודע מיד לרכב על אופניים (למשל אני מעולם לא), וגם נהיגה במכונית לא באה לנו טבעי, אבל לומדים ויום אחד זה הופך להיות טבע שני וכמעט ראשון. כמו שאמרה מנחת הרדיו הקנדית דזירה של: "כשמתחילים להשתמש בשכל זה כיף ומהר מאוד הופך לממכר", והכוונה היא שלא צריך לקפוץ מעל תהומות, אבל לבנות אחרי כן את הגשר כדי שהתהום תוכל להחצות גם במציאות, זו משימה מעניינת כשלעצמה.

להגיב על עמוס לבטל