יידישע פיראטען

אני יודע שיש לי הצתה מאוחרת ואני קורא חלק מהחדשות באיחור, אבל למי מקוראי שלא בוחש בעיתונים חשבתי שראוי לציון הקבס שמעורר בי הגילוי שלא רק שצה"ל לא החזיר את כל החרמות המאווי מרמרה לטורקיה, הוא גם לא עשה מספיק למנוע מחייליו של צבא המוסר המתדרדר הכי מהיר בעולם להשתמש בכרטיסי האשראי המוחרמים ולמכור ציוד מוחרם לחבריהם. האם הגונב משודד ים פטור?

ובכן, זה היה הכסף הקטן. עכשיו מדברים גם על $750,000 במזומן שנעלמו.

10 תגובות בנושא “יידישע פיראטען”

  1. עירא,
    יש לי רעיון בשבילך לעבודה חדשה – שופט!

    רק קראת כתבה בעיתון שמספרת על חשד לגניבת מחשב, ועל האשמה לשימוש בלתי חוקי בכרטיסי אשראי (ע"י משתתפי המשט שלא הגישו תלונה רשמית בעניין משום מה), וכבר חקרת בדקת, פסקת שכולם אשמים, וחרצת את דינם לאות קלון בבלוג! שאפו!

    אם היית שופט אף אחד לא היה מתלונן על סחבת בבתי המשפט!

  2. לייזר, שופטים בישראל לא יכולים לקום ולהחליט על מה לשפוט (למרות שהיו שניסו), דברים צריכים להיות מובאים למשפט, ומה אתה יודע, הם אכן מובאים. 750,000 שנעלמו וציוד שהוחרם וחודשים אחרי כן עוד לא מוחזר זה מספיק בעייתי, אבל כשהגורמים החוקרים שאמורים לבדוק את הציוד ואז להשיב אותו מאבדים חלק ממנו בדרך, אנחנו מסתכלים על תמונה הרבה יותר חמורה ומכוערת.

    כרטיסי האשראי – אם יש עדויות אלקטרוניות שבוצעו קניות בכרטיסים מכתובות ישראליות, אז נשאר רק לחפש את האשם, זה שזה נעשה מתוך האינטרנט הישראלי מוכיח שזה נעשה שלא כחוק.

    מחשבים ומזומן – אם יש "חדר ראיות" ונעלמו ממנו דברים אז נעלמו דברים. זה שעוד אין אשמים אלא רק "נחקרים" אומר שאולי אין אשמים וודאיים, אבל פשע התבצע וציוד וכסף נגנב ממחסני צה"ל או המכס או איפה שזה לא היה מאוחסן.

    זה שזה ציוד שלא הוחזר לאזרחים הזרים שזה הוחרם מהם, אומר שהיה עיכוב מוגזם בטיפול, וגם זה אומר דרשני.

    זה לא נראה לך שהתופעות האלו בעייתיות?

  3. לא אמרתי ששופטים יכולים להחליט על מה לשפוט. אז לא כ"כ הבנתי את ההקשר.

    גם לא אמרתי שהנושא לא מטריד אותי, הוא בהחלט מטריד, ועצם העובדה שחשד כזה עלה מטיל צל כבד על צה"ל. נקודת האור היחידה לנושא היא שהדברים אכן עומדים למשפט ולבירור.

    מה שכן אמרתי, הוא שאם מדובר במקרה של חשד, ואם גם הגורמים החוקרים בצה"ל אומרים שלא בטוח שהמחשבים הגנובים הם מהמשט, אז לא ישר לפרסם בבלוג בצורה וודאית שחיילי צה"ל גנבו מחשב מהמשט. אם היית כותב שחיילי צה"ל נחשדו בגניבה מהמשט, ומסיק מזה על הדרדרות המוסר בצה"ל – הייתי מסכים לחלוטין.

    גם משתתפי המשט לא בדיוק הפגינו יושר עילאי בכל מהלך המשט, אז לקבל את טענותיהן כעובדות ללא כחל ושרק זה לא בדיוק הוגן. הייתי לפחות מוסיף "לטענת משתתפי המשט" לפני הבאת ההאשמה.

    לסיכום – עם המסקנות אני מסכים, עם צורת ההצגה -לא כל כך.

  4. שמע. אם הצבא המוסרי ביותר בעולם היה פועל כמו שהמוטו שלו, הוא היה מוצא דרך ליירט את הספינה בלי לפגוע באנשים. הוא היה מוצא דרך פרקטית ודיפלומטית להעביר אספקה לעזה. הוא לא היה מחרים ציוד אישי ומזומנים, ואם הוא היה מחרים אותם הוא היה מחזיר אותם אחרי סוף הסיפור, ואם הוא לא היה מחזיר אותם מייד הוא לפחות היה שומר שהם לא יגנבו עד שיוחזרו.

    בתכלס, התנהגנו בתוקפנות ואנשים מתו, אחרים נשבו בתנאים מגעילים למדי, חפצים הוחרמו, לא הושבו, נגנבו, לפחות אנחנו מחפשים אשמים וחוקרים חשודים כי אנחנו מאוד מאוד מוסריים ולא נעבור על זה בשתיקה.

  5. אני שותף לחשש של עירא שהחקירות מתנהלות במגמה שלא להגיע לעולם לטיפולו של שופט מקצועי.

    גם את האשמה הזו לא יכול עירא להוכיח, אבל כש"העונש" שאנחנו פוסקים הוא חקירה או אפילו משפט, אפשר בהחלט להסתפק בסף הוכחה נמוך מזה הדרוש כדי להכניס אנשים לכלא או לפסוק פיצויים.

    אם היה מדובר בבלוגר שמתכנן לגנוב אלקטרונית סכום כסף כזה מצה"ל כדי "לפצות" את מלחי השלום, הייתי, כמו ליבוביץ', דורש עמידה בדיני הראיות.

  6. דניאל ר. – למה השופטים בבית דין צבאי הם לא מקצועיים? אני לא בטוח שהם מקצועיים פחות מעמיתיהם באזרחות. לפחות מבחינת ההשכלה הם שווי ערך, ודנים בהמון סוגים של פשעים (נהג צה"לי שגרם לתאונת דרכים, ייכנס ל-15 שנה בכלא צבאי ע"י שופט צבאי). קשה לי להבין מה בדיוק גורם לחשש הזה, אני לא זוכר מקרה בו ביד"צ טייח מקרים בצורה וודאית.

    אתם דורשים עונש חקירה ומשפט – וזה בדיוק מה שעושים. אז מה הבעיה.

    עירא – קודם כל צריך לזכור שאנשים שבאים לפרוץ סגר ימי לא יכולים לצפות להתקבל כאן עם זרי שושנים, ולגיטימי להפעיל עליהם סנקציות, כמו להחרים להם ציוד (כמובן, לגיטימי מצד המדינה, לא מצד החייל שגנב).

    בעניין הצורך למצוא דרך יותר טובה לעצור את המשט – זה מוסכם על כולם. הטיפול בו היה לא טוב.

    השאלה אם התנהגנו בתוקפנות או לא, תלויה בעיני המתבונן. יחסית למדינות אחרות התנהגנו בצורה סבירה לנסיון לשבור סגר ימי (דוגמא קיצונית היא הטיפול של מצריים במשטים כאלו).

    לעניין העברה של הסחורות לעזה, הרי אפשרנו להעביר אותם לעזה אחרי בידוק. רק שאחרי הבידוק החמאס לא רצה לקבל אותם אאז"נ.

  7. א. איפה כתבתי בתי דין צבאיים? נראה לי שלא הבנת: אתה התלוננת שעירא איננו שופט מקצועי ואני ייחלתי למשפט צדק בהיכלו של שופט מקצועי כדי להשביע את רצונך.

    ב. בעיה1: כמו שכתבתי, אני חושש שהחשדות יטיוחו עוד בשלב החקירה ולא יוגשו כלל כתבי אישום. לכן אני חושב שחשוב להשאיר את החשדות על סדר היום.

    ג. בעיה 2: בתגובה הראשונה לפוסט ליגלגת על עירא דרך השוואה בינו לשופט, ומצאתי לנכון לנמק למה ההשוואה לא במקומה.

    ד. לטובת הקוראים, אספר קצת על שופטים צבאיים ויחליט הקורא אם הם מקצועיים פחות יותר משופטים אזרחיים. "מבחינת ההשכלה" כל מה שדרוש כדי להיות שופט צבאי-משפטאי זה "השכלה משפטית", קרי תואר במשפטים. כלומר בתפקיד הזה יושבים קצינים בקבע וכן עו"דים (או שופטים) במילואים. כלומר כל עורך דין יכול להיות שופט צבאי-משפטאי. בהרכבים שדורשים שלושה שופטים יכול כל קצין בדרגת רס"ן ומעלה לשבת בהרכב כ"שופט צד", גם אם אין לו שום השכלה משפטית. העבירות הנפוצות הנידונות בבתי דין צבאיים הן: עבירות סמים, הטרדה מינית, עריקות, השתמטות, שימוש בלתי חוקי בנשק, הוצאת רכוש מרשות הצבא וכו’.

    לגבי הדוגמה שציינת:
    1. היא מן הסתם תידון בפני בית הדין הצבאי לתעבורה, לא אותו בית דין שישפוט, אם וכאשר, את גנב הלפטופים לכאורה ואת עברייני האשראי לכשיימצאו.
    2. עבירות תנועה הן בין העבירות הכי קלות לשיפוט כי לא צריך להוכיח כוונה (בניגוד לעבירות פליליות).
    3. לדעתי חומרת הענישה תלויה בפרטי המקרה, לכן ענישה קשה היא לא סימן מובהק לשיפוט בריא.
    4. לא יודע מאיה הבאת את המסר הזה, אבל בצבא שבו הייתי אני (צה"ל) נהגים שגרמו לתאונות לא נשפטו לתקופות כאלה.

  8. דניאל,
    לא הבנתי אותך נכון. חשבתי שאתה מתכוון שזה לא יובא בפני שופטים "אמיתיים", אלא רק בפני בתי דין צבאיים שזה לא נחשב. וניסיתי לומר, שאמנם השופטים שם אולי קצת פחות טובים אבל זה בית דין אמיתי בהחלט.

    חשוב להשאיר את החשדות על סדר היום כחשדות, ולא כעובדות גמורות.

    זו הבעיה שלי עם הפוסט, התדהמה והזעזוע מאד טובים, להפוך חשד לעובדה לפני שבית הדין פסק בעניין – זה פחות טוב, ועל זה נראה לי שהגענו להסכמה.

    לעניינים שהעלת, ההערה על שופטי צד לא במקום, חברים שלי שמשו כשופטי צד, זו תורנות שלהם, הם לא קובעים את העונש או מביעים דעה בה יש צורך בהשכלה משפטית, אלא משמשים בתפקיד דומה יותר לחבר מושבעים בארה"ב. אולי זה לא טוב – אבל הם לא מהווים חלק מהביד"צ.

    אגב, אני לא מכיר. מה הדרישות מעו"ד בשביל להיות שופט אזרחי. אשמח אם תשכיל אותי.

    ולסיום, כמובן ש15 שנה בכלא זה לא עונש רגיל, הבחור עשה פניית פרסה במקום אסור במזיד, והרג משפחה בעקבות עבירת התנועה שלו.

  9. קודם כל צריך לזכור שאנשים שבאים לפרוץ סגר ימי לא יכולים לצפות להתקבל כאן עם זרי שושנים, ולגיטימי להפעיל עליהם סנקציות, כמו להחרים להם ציוד (כמובן, לגיטימי מצד המדינה, לא מצד החייל שגנב).

    אנשים שבאו לפרוץ או לא, זה לא משנה כי ההתקלות איתם היתה מחוץ למים הטריטוריאליים של ישראל. הסירה הזו נפלשה ע"י חיל הים בצורה לא חוקית (או במילים אחרות, פיראטית), ולכן עמדה להם אפילו הזכות להגן על עצמם. אמנם לחטוף כלי נשק חמים ולהתחיל לנסות להרוג את הפולש זה קצת קיצוני כשהוא רק נעמד על הספינה ועוד לא הספיק להראות שפניו לשלום, לבירוקרטיה או להתקפה, אבל זה לא עושה את הפרובוקציה שלהם או את זו שלנו ליותר צודקות.

    כך או אחרת, אל העצורים ואל חפציהם התנהגו בצורה מחפירה, ואחרי הגניבה אפשר לצאת ולהגיד "רצחתם וגם ירשתם".

    חשוב להשאיר את החשדות על סדר היום כחשדות, ולא כעובדות גמורות.

    בהנחה שלמנהל מחסן הראיות המוחרמות היתה רשימה מסודרת של מה שהוחרם, נראה לפי הדיווח שהגניבה היא עובדה מוגמרת. החשדות הן רק לגבי מי עשה את זה. אני את הפוסט לא כיוונתי נגד העצורים, אלא על העובדה שבכלל היתה גניבה.

  10. אני לא רוצה לפתוח דין במידת המעורבות של שופטי צד, אסתפק בלומר שאינני מסכים איתך.

    לשאלתך: גם לשופט אזרחי בישראל רף ההשכלה הנדרש הוא תואר ראשון במשפטים. אני לא ממש רוצה לציין לשבח את ההליך למינוי שופטים בישראל כי כל מי שקורא עיתונים יודע על כמה שרצים שצלחו אותו, אבל הם ממונים על ידי הועדה למינוי שופטים, שעבורה אין די בתואר ראשון במשפטים, והם עוברים מבחנים וקורס ומלווים על ידי פסיכולוג. דרישות המינימום הן קלות בכוונה כדי שאפשר יהיה לגוון בהרכב בית המשפט: למנות עורכי דין ותיקים שלא הרחיבו בהשכלה פורמלית, פרופסורים בלי הרבה ניסיון בליטיגציה וכו'. בבית הדין לעבודה אפשר למנות שופטים שאינם בעלי השכלה משפטית אבל הם מומחים בתחום יחסי העבודה וגם לבית המשפט העליון, אם כי זה נעשה רק פעם אחת, ב-1949, עם מינויו של הרב שמחה אסף, בגלל בקיאותו במשפט העברי.

    ברגע שאחד החשדות הנידונים כאן יגיע לאולם בית משפט כלשהו לפחות נשמע את העובדות מפי העדים, הנאשמים והמשטרה, שכן יש פרוטוקול, ונוכל להבין בדיעבד אם המשפט מוטה או לא. כיוון שהמשטרה והפרקליטות לא מחויבות לדווח על החקירות שלהם ולא מחוייבים לנמק אי-הגשת כתב אישום – יש סכנה.

    הנה דוגמה שבה רק בגלל שהמעשה צולם היטב אילץ בית המשפט להחמיר את כתב האישום שהגישה הפרקליטות, כלומר העיר לה באמצע ניסיון הטיוח.
    http://www.haaretz.co.il/hasite/spages/1116799.html

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *