שאלת רשיון השימוש בטקסט של ספר החוקים של ישראל

לפני כשנה כתבתי בבלוג על השאלה של רשיון השימוש בטקסט של ספר החוקים בישראל, פרוטוקולים של ישיבות ממשל וממשל מקומי, בתי משפט וכולי. מסתבר שבצורה עמומה כלשהו מתקיים על כל אחד מהם איזה רשיון שימוש מוזר. הצעות חוק הן תחת זכויות היוצרים של הכנסת (שאיננה העם, היא מורמת ממנו), פרוטוקולי בתי המשפט אינם מפורסמים באתריו, לרוב תמצאו רק ניר מלוכלך סרוק שזו גזר הדין בשני משפטים אבל תכנים מלאים של פסקי דין קשה למצוא. על ספר החוקים לא מצוינים תנאי זכויות היוצרים וגם אין חוק חקיקה במדינה (מעניין, נכון?), במקום זה יש סעיף בחוק זכויות היוצרים שאומר שהוא לא חל על חוקי המדינה. מה כן חל עליהם? חוק העזבון? חוק מקרקעי ישראל? לא ברור. אולי חוקי המדינה הם בבעלותה הפרטית מתוקף חוק אחר, ואולי הם בבחינת רשות הכלל. אין לי שמץ של מושג. אני רק יודע לחבר את הפרטים הבאים:

1. בארה"ב כל פרסום פדראלי (כולל ספר החוקים אבל לא רק), הוא ברשות הציבור. נחלת הכלל. אין צורך לתת קרדיט, אין צורך לצטט במדויק. לצערי זה אומר שגם אפשר בקלות לסלף את לשון החוק וזה אולי מוגן תחת זכות הביטוי. אין לי מושג איך הם מתגברים על זה.

2. בארץ קשה למצוא את הנוסח האחיד של החוק באתרי הממשלה, אתם תמצאו על כל חוק עוד מספר תיקונים מפוזרים, ומדי כמה שנים יוציאו "נוסח משולב" רשמי. כל תכתניתן יכול לדמין מה ×–×” אומר לעבוד חודשים ארוכים בצוות פיתוח בלי לעשות merge לקוד המשותף – יום אחד מגלים הפתעות לא נעימות. היחידים שעושים את ×”-merge ×”×–×” ידנית (ואני מקווה שבהתאם לכוונות המחוקקים והשופטים) הן חברות כמו פדאור ותקדין, אבל את המוצר שלהן אי אפשר לצרוך בצורה חופשיית.

3. לפני כשבועיים פורסם RFI למאגר חקיקה ציבורי, הכל יפהפה, קישורים דו-כיווניים בחוקים שמתייחסים האחד לשני, רעיונות מכאן ועד לירח, אבל שימו לב לסעיף המבוא המעניין שדורש שהצעות הקהל ליישום המאגר תאפשר לציבור "שימוש חופשי בנוסח החוקים, תוך שמירת זכויותיו, ככל שאפשר, של‬ הסקטור הפרטי שפיתח שירותי ערך מוסף על בסיס נוסח החקיקה".

ואני שואל את מר דן לנדאו מנכ"ל הכנסת: למה שהכנסת לא תחפש בבקשה דרך לאפשר לסקטור הפרטי להשתמש בתכנים, תוך שמירת זכויות האזרחים, ככל האפשר, לשם שינוי?

6 תגובות בנושא “שאלת רשיון השימוש בטקסט של ספר החוקים של ישראל”

    1. לצערי "חוק ויקיפדיה" קופד, לפחות לעת עתה. אני מקווה שעוד נחזור לשמוע עליו.

      הפתרון הוא כמובן CC-BY-SA במקום "נחלת הכלל", כמו שהצעת אז.

      לגבי שינוי החוק – זה נמצא במחסנית העמותה לזכויות דיגיטליות אחרי שנסיים עם כמה עניינים יותר דחופים. למשל הדיסקוס כרגע הוא לדון בנייר העמדה החדש והמעניין שיצא מהרשות למשפט, טכנולוגיה ומידע לגבי ארכיונים דיגיטליים וביטול כלל הראיה הטובה ביותר.

  1. לגבי החקיקה – החוקים מפורסמים ככה, בגלל שכך הם נחקקים.
    כלומר – מה שמצביעים עליו בכנסת זה 'תיקון לחוק X' – שכולל טקסטים בנוסח 'בסעיף 4, במקום 'ארבעה חודשים' יבוא 'שישה חודשים'. זו שיטת החקיקה בישראל, ולכן זה יהיה חוסר אחריות מצד גורם רשמי לפרסם 'נוסח משולב'* של החוקים – אין לנוסח הזה שום תוקף, ואם נעשתה בו טעות אי אפשר להסתמך עליו.

    * למעט, כמובן, המקרים שבהם מעבירים 'נוסח משולב' בכנסת, ואז הנוסח המשולב הוא הקובע

  2. @נדב, אינני עו"ד אז לא התעמקתי למה לא כל חקיקה מייצרת אוטומטית "נוסח משולב" ומתי מחליטים כן להוציא אחד, אבל אני מקווה שתסכים איתי שרוב הסיכויים שמדובר בשיטה עתיקה ועצלנית לפני עידן המיחשוב, ושמן הראוי לנפנף אותה משיטות העבודה הנהוגות כי זה מעלה את הסיכוי לטעויות אנוש, ולשפיטה לפי גרסאות חוק לא נכונות.

    ולהפך, חייבים שגורם רשמי יפרסם את הנוסחים המשולבים האלו, כי כיום יש המון משקל ואחריות על גורמים לא רשמיים כמו פדאור ותקדין לשלב בשבילך את הנוסח (אין לי מושג אם זה מה שהם עושים, לא שיחקתי אף פעם עם המוצר שלהם)

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *