הרגע × ×›× ×¡ לי בטוויטר סיפור על מורה שהגיעה לחדר מיון ×חרי ×©× ×¡×™×•×Ÿ להפריד בין ×™×œ×“×™× ×”×¤×š להיות כמעט ×œ×™× ×¥' × ×’×“×” בעצמה. ×œ×¤× ×™ ×©× ×ª×™×™× ×•×ž×©×”×• כש×× ×™ ×•×’×™× ×”×•×¤×ª×¢× ×• מליטל מעתוק ×§×˜× ×” וחבורתה ×‘×§× ×™×•×Ÿ ×ילון ×מרה ×œ× ×• חברה שעבדה בבתי ספר ש×× ×—× ×• ×¢×•×©×™× ×¨×¢×© מכלו×, ×לימות זו ×”× ×•×¨×ž×”, ×•×”×™× ×¨×תה בעצמה ×יך ילד טורק דלת לתוך ×‘×˜× ×” של מורה בהריון.
מישהו יכול להסביר לי למה יש ×¡×œ×—× ×•×ª ל×לימות ו×ין ×©×•× × ×¡×™×•×Ÿ ×œ×’×¨×•× ×œ×™×œ×“×™× ×œ×¢×‘×•×“ ביחד כדי לפתח ×מפתיה? ×œ×”×ª× ×”×’ ×œ×™×œ×“×™× ×›×¤×•×©×¢×™× ×œ× ×¢×•×–×¨, ×”× ×¤×©×•×˜ × ×›× ×¡×™× ×œ× ×¢×œ×™×™× ×”×לו בקלות. ×× ×™ גד חצי מהשבוע ×צל החברה שלי בגדרה ×•× ×”× ×” מהשקט ×בל בתוך תוכי מתתעצבן ש×ין רעש של ×™×œ×“×™× ×‘×©×›×•× ×” ×›"×› צעירה. ××£ ×חד ×œ× ×™×•×¦× ×”×—×•×¦×” לשחק, ×œ× × ×•×¦×¨×ª קהילה, ×œ× ×œ×•×ž×“×™× ×™×—×¡×™ גומלין בחברה ×× ×•×©×™×ª. כל ×חד יושב בבית כמו זומבי מול הטלוויזיה ×ו המחשב שלו ומשחק במקרה הטוב ×‘×ž×©×—×§×™× ×× ×˜×™-סוצי××œ×™×™× ×œ×”×—×¨×™×“ כמו פ×רמוויל – המשחק ×©×ž×©×œ× ×œ×š ×‘× ×§×•×“×•×ª ככל שתוסיף ×—×‘×¨×™× ×‘×¤×™×™×¡×‘×•×§, ×•×”× ×™×›×•×œ×™× ×œ×©×œ× ×œ×š שתעבד ×ת ×דמת החלקה שלה×. על ×”×ž×§×¨×™× ×”×¤×—×•×ª ×˜×•×‘×™× ×× ×™ כבר ×œ× ×¨×•×¦×” בכלל לדבר.
מה ×¢×•×©×™× ×›×“×™ ×©×œ× ×ª×ª×¤×•×¨×¨ החברה ×©×œ× ×•? ×œ× ×›×œ ×”×”×•×¨×™× ×™×›×•×œ×™× ×œ×ž×¦×•× ×™×ž×™ עבודה ×§×¦×¨×™× ×ו לעבוד מהבית כדי להגן על ×™×œ×“×™×”× ×ž×¤× ×™ תרבות בית הספר המתפרקת. ×יפה × ×›× ×¡×” ×”×לימות ×”×§×™×¦×•× ×™×ª הזו למעגל המשוב? ×× ×™ זוכר ×לימות בבית הספר ×בל ×œ× ×‘×¨×ž×” כזו. ×”×× ×–×” בגלל שבתי הספר מדכ××™× ×ותה פחות טוב ×‘×™×ž×™× ×•, ×ו ×©×’×•×¨× ×חר מזריק ×ותה ×¤× ×™×ž×”?
עדכון: × ×¢×ž×” כרמי מספרת שמשרד ×”×—×™× ×•×š ×—×•×¡× ×—×™× ×•×š לזכויות ××“× (×ו ×©×ž× ×”×¢×•×‘×“×” ש××ž× ×¡×˜×™ הדפיסה ×ת הספר מעצבן מישהו ב×רי×ל?)
הרהור × ×•×¡×£: מה ××ª× ×ומרי×, ×–×” קשור ×œ×“×•×’×ž× ×ž×”×”×•×¨×™×? ×ו ×©×ž× ×œ×¢×¦×œ× ×•×ª המשטרתית הלובשת ×דרת ×¤×•×¡×˜×ž×•×“×¨× ×™×ª?
ועוד ×חד: גורביץ על ×”×לימות של ישר×ל כלפי ×× ×©×™× ×—×™×™× ×•×’×•×¤×•×ª ×›×חד. ×פשר ×œ×¡×›× ×©×לימות × ×’×“ ×”×מת ×ולי ×”×›×™ כו×בת ×›×ן.
דבר ראשון החינוך חייב לבוא מההורים ואח"כ משאר הגופים, אבל היום ההורים לא רוצים להתערב כי אין להם זמן, בתי הספר לא רוצים לעשות כלום כי אין להם רצון ובשביל שקט דוחפים ילדים לסמים (ריטלין וכו').
אבל החברה כולה מאוד אלימה. למשל לקוח שלי שאל אותי אם אין לי שום תיק פלילי או משהו כזה במשטרה, וכשאמרתי לו שאין לי אפילו דו"ח על מהירות גובהה הוא אמר שעל זה אני חייב להתבייש (על זה שאין לי דו"ח משטרה על עבירת תנועה).
בנוסף יש לך נורמה של חוסר תשלומים – למשל למרות שצ'ק חוזר אומר שאתה עבריין, אנשים רואים בזה כמשהו תקין לגמרי. כל הרצון הזה של עיגול הפינות לנוחות כמו "מותר לסוע 90, אבל 110 זה עדיין בסדר" גורמים לבעיה הרבה יותר חמורה ממה שחושבים, והרצון להיות "אמריקה" לוקח את הדברים הרעים מארה"ב במקום את הדברים הטובים. ובנוסף לזה השילטון והטלויזיה די מכריחים אותך ללכת לכיוון אסקפיזם בשביל לשרוד ושלא יעניין אותך כלום.
אז מה אפשר לעשות ? במקום לחכות ש*מישהו* יעשה משהו לילד שלך, תעשה אתה !
קל מדי לרדת על ההורים, אני יודע כי עשיתי את זה בעצמי לא מעט.
כשהקהילה מתפוררת, עוברת מידור קיצוני לפי שכבות גיל ואטומיזציה למשפחות גרעיניות, ההורים לא יכולים להתמודד בבידוד עם הכוחות האלה.
ואני חושב שהתפוררות הקהילה היא עצם העניין. מישהי מאנגליה תיארה לי פעם את התאצ'ריזם במשפט אחד: מאבק בכל סוג וגילוי של סולידריות קהילתית. זה מה שהביבי-איזם הניאו-"ליברלי" ייבא לישראל. הפרטה, מיקור חוץ, חוזים אישיים, צריכה כתחליף לאינטימיות, חשדנות וקומבינות במקום סולידריות, והרבה כוחנות.
אז בטח שזה מגיע לילדים, מה חשבתם? נוסיף לזה את ההפרטה והאינדיבידואליזם והתחרותיות הגוברת במערכת החינוך, את המורים שרועדים מאימת הביקורת של ההורים (לימדתי קצת בבי"ס יסודי בשנה שעברה, תמונות קשות), ולא נשאר כמעט אף אחד שיכול, או אפילו מעז, להתוות לילדים האלה חזון ולהציב בפניהם גבולות.
ועוד לא אמרתי אף מילה על ה"כיבוש", המיליטריזציה, תקשורת ההמונים הפורנוגרפית… אני לא מסיר את האחריות מההורים, או מהמורים, אבל אי אפשר בלי רשת תמיכה, בלי איזושהי מערכת ערכים קהילתית שתציע משואה ונקודת ייחוס. ואין, יש רק הישרדות והאח הגדול, אינדיבידואליזם דורסני ואגואיסטי.
עשיתי מאמצי על לא להגיד "האח הגדול", "השרדות" או "הכיבוש משחית" כי עשיתי את זה בקלות מדי בעבר, אבל אני נאלץ להסכים.
אכן, ראה את הפוסט הבא, מלבד הפרט השולי הקטן שאין לי ילדים ואני לא מתכנן כאלו (יש שיגידו שאני מתכנן שלא יהיו לי כאלו, אבל זו בעיני הסתכלות לא מספיק ספקנית 🙂
המממ…
במסגרת תפקידי כטוקבקיסט מתלהם מורשה(אתמול הוסמכתי על ידי הרשות המתאימה(קיבלתי רשיון והכל)), אני מוכרח לציין שבהמ"ש אחראי במידה לא פחותה לתהליכים שאנו רואים היום.
נדמה לי שזה היה החל משנת… 92?(לא יודע, משום מה המספר הזה הופיע אצלי בראש).
הצג רשיון ופרט בבקשה על מה אתה מדבר, אני לא זוכר מה היה ב-92, יש חור ירוק בזכרוני.
אתה שם אנשים (קטנים) בכלא על לא עוול בכפם, ומתפלא שהם מתנהגים כמו אסירים. ההבדל הוא שעד עכשיו הסוהרים הצליחו לשלול את כל הזכויות והתקוות של אסיריהם, ולשכנע אותם שטוב להיות בכלא. כיום יש לאסירים קצת זכויות, אז הם מצליחים להתנער קצת.