יש מי ש×ומר שבית ×”×—×•×œ×™× ×”× ×™×™×“ של הישר××œ×™× ×”×•× × ×¡ ×ž×•×¦× ×— ×ž×©×ž×™×™× ×‘×”×יטי ויש מי שצועק שהכל יחסי ציבור ריקי×. מישהו יכול להגיד לי מי פה צודק?
מכבשת ×”×ž×™×œ×™× ×©×œ ×¢×™×¨× ×ברמוב
עוד דוגמה לאיך צה'ל עוסק בתפקידים לא לו.
בדיוק כמו שאין מקום לחיילים בבתי ספר, קצינים בבתי חולים, או חיילים בתור שוטרי תנועה,
אין שום הצדקה לשימוש בחיילי צה'ל כרופאים ומחלצים שטסים למדינות זרות.
יהיה מעניין גם לראות כמה תרמו אזרחי ישראל בצורה פרטית לנפגעי האיטי, ביחס לתרומות ממדינות אחרות.
בניו יורק, כל מסעדה שניה מגייסת את רווחיה למען נפגעי האיטי. במסעדות התל אביביות, לא תשמע אפילו את הסועדים מדברים על זה.
היה הרבה יותר עוזר (והרבה פחות זוהר) לו ישראל הייתה תורמת בתי שימוש ציבוריים, מתקנים לטיהור מים, מזון וכדומה. בטח מציל המון אנשים.
מצד שני אירועים כאלו הם הזדמנות פז ליחידות הרלוונטיות בצה"ל לנסות בתנאי אמת ציוד וטכניקות להתמודדות עם מקרים כאלו, להתאמן, לתרגל ולהפיק לקחים, ולפתח שיטות ותורות. כך שבזבוז זה בטח לא.
תגיד, אתה משלם לחנן כהן זכויות יוצרים על "תגובתי מכבדת את הבלוג ואת קוראיו"? 🙂
גם זה עוזר וגם זה עוזר. להטיס שירותים כימיים מישראל (כולל את הכימיכאלים) נראה לי מאוד לא הגיוני, זול או אקולוגי יותר מאשר להטיס את זה מפלורידה או מקסיקו.
לגבי חנן – לא זכרתי כבר מאיפה זה הגיע, ראיתי את זה בכמה בלוגים בעבר, אבל אני בטוח שאם יש כאן זכויות יוצרים הוא כבר היה מעיר לי על כך, בתגובותיו פה בעבר.
הבלוג שלי, מצד שני, הוא ברשיון פתוח, לא צריך לשלם לי על זכויות היוצרים, אבל כן לשמור על קרדיטים אם מצטטים, תודה…
לדעתי נתאי פוגע בול – זה תרגול על רטוב של מערך רפואי בזמן חירום. דונחין אפילו כותב את זה "למעשה ישראל משתמשת באסונות כשדה אימון לחילוץ וטיפול רפואי"
he writes as if thats a bad thing.
לדעתי זה עניין פשוט מאוד: כמו כל דבר, זה משחק של אינטרסים.
למדינת ישראל יש מספר אינטרסים לסייע להאיטי – היא לא בחרה לעשות מבצע יקר סתם כי זה נחמד והומאני.
אבל ככה העולם עובד, וגם הסיבות שנותנים דמי אבטלה למובטלים או קצבאות ילדים הן בגלל אינטרסים של המדינה ולא כי היא מדינה מאוד נחמדה ומתחשבת.
בשורה התחתונה, מבחינתי, אם האינטרסים משתלבים עם מעשה נכון והומאני, אז מצויין.
כמו כן, הביקורות השליליות הן ברמת המדינה, ולא עוסקות ברמת הפרט, המצילים עצמם. גם המקטרגים צריכים להודות שהאנשים שלנו שבשטח עושים עכשיו עבודה קשה מאוד, במסירות ומכל הלב, בזמן שהם (או אנחנו) דשים בנושא הזה מעל המקלדת.
דניאל: במספר מובנים, מה זה משנה אם המצילים הללו הם ממד"א או מהצבא? לצבא יש משאבים, וטוב שהוא הפנה אותם למטרה טובה.
מה שמפריע לי הוא לא ששלחנו בית-חולים שדה – זה מעשה יפה, אלא שהדיווח הישראלי מהאיטי הוא 90% כמה אנחנו נפלאים ו 10% כמה עצוב שנהרגו +100 אלף איש וכמה מסכנים אלו שנשארו.
http://www.overcomingbias.com/2010/01/food-not-med.html <— אם בי"ח שדה מציל 100 אנשים אבל סיוע אחר זהה כספית מציל 1000 אנשים, נראה לי די ברור במה כדאי לבחור. אומנם 100 יותר טוב מ-0, אבל מה עם ה-900 הנותרים?
כדי להשוות של מי גדול יותר, אפשר לראות את הלינקים הבאים:
http://en.wikipedia.org/wiki/Humanitarian_response_by_national_governments_to_the_2010_Haiti_earthquake
http://en.wikipedia.org/wiki/Humanitarian_response_by_non-governmental_organizations_to_the_2010_Haiti_earthquake
http://en.wikipedia.org/wiki/Humanitarian_response_by_for-profit_organizations_to_the_2010_Haiti_earthquake
אני תוהה אם יש קורלציה בין עושר המדינה לבין סוג הסיוע שהיא נותנת. איראן שלחה מצרכי low-tech, לעומתה ישראל שלחה hi-tech. יכול להיות שמדינות עניות יותר, בדיוק מכיוון שהן מוגבלות בסוג הסיוע שהן יכולות לתת, שולחות דווקא את הסיוע היותר שימושי. אם זה נכון – זה אבסורד מטורף…
מצד שני, יכול להיות שיש כאן עניין של יתרון יחסי. אם הרפואה הישראלית נותנת הכי הרבה תועלת לדולר (ומסקירה שטחית של הלינקים הנ"ל, יש סבירות גבוהה שזה המצב), אולי כדאי לתת לישראלים להתעסק ברפואה ולשאר המדינות להתעסק בדברים אחרים. אני אישית ספקן, ונראה לי שסך ההשקעה ברפואה מכל הגורמים לא עומדת בשיקולי עלות/תועלת.
עדכון מספרי:
http://news.bbc.co.uk/2/hi/americas/8476474.stm
132 אנשים חולצו מההריסות. כ-1,500,000 אנשים נשארו ללא מחסה. 130,000 אלף הועברו מפורט-או-פרינס.
ולד, בעיה ראשונה היא ש1000 איש שתתרום להם כסף יוכלו כרגע לנגב איתו בעיקר את התחת. אנשים תורמים את הכסף לאירגוני הצלה שיוכלו לקנות איתו מזון, אספקה ודלק למטוסים שיביאו את כל מה שחסר להאיטי.
בעיה שניה היא שיש 1000 איש חסרי גג וצריכים אוהל וסניטציה אחרת יהיה להם קצת קר או שיחטפו איזו מחלה. לעומתם אם אתה יכול לסייע ל-100 אנשים קטועי גפיים או עם זיהומים קשים שאחרת לא ישרדו בכלל, אז יש לך את השאלה המוסרית בין שיפור מצבם של אלף או הצלת חייהם של מאה. אתה יכול לשים את זה על מאזניים ולהגיד מה עדיף? אני לא.
לבסוף, ציוד רפואי איננו תחליף לאוכל ולהפך. שניהם דרושים. לישראל אין שום דרך להצדיק שליחת אוכל כהגיונית מבחינת מחיר כשיש את כל הארצות האמידות והעשירות במקום יותר קרוב. הסיוע שאנחנו יכולים לספק הוא איכותי ולא כמותי – רופאים שמתורגלים לתנאי קרב (של ארה"ב תקועים מזרחית לישראל איפשהוא), מכשור מתקדם שהוסב לתנאי שדה.
זו לא שאלה של מדינות עשירות ועניות, זו שאלה של כמה כסף נזיל יש לארגונים בתוך אותן מדינות להטיס ציוד או מזון או ידע לשם, ומה לעשות שמדינתינו טובה יותר בשכל מאשר בחומר…
עירא הבעיה היא לא עם אלו שיצטננו, אלא דווקא עם אלו שימותו ממחלות מעיים כתוצאה ממים מזוהמים ותזונה לקויה. הרבה יותר זול ופשוט להציל אותם, מאשר את אלו שאיבדו גפיים. לא חייבים להטיס את כל זה מישראל, אפשר לקנות בפלורידה או מקסיקו מזון, שירותים ניידים ומטהרי מים ולשלוח להם.
לישראל יש, כנראה, את אחד המערכים לשעת חרום הכי מוכנים בעולם. ככה זה כשיש לך שעת חרום כזו או אחרת פעם בחמש שנים בערך. בשעת משבר – לא ממש חושבים ומשקללים – מוציאים את הצ'ק ליסט ומבצעים אותה לפי הסדר. בגלל זה התגובה הישראלית כוללת צוותי חילוץ – אפילו אם לא ממש צריך אותם (או שאפשר לנצל את המשאבים טוב יותר). אני חושב שבמקרה הזה – יותר מאשר לתרגל את המערך (שזה תמיד עוזר לשכנע את המחליטים שצריך לשלוח סיוע) עמדה לנגד עיני מקבלי ההחלטות ההזדמנות לשפר את התדמית הישראלית (שלא לומר הצהלית) בעולם. ומכאן גם הסיקור ה"מוזר".
קיימת גם השאלה על חשבון איזו עזרה קיבלו המטוסים, שהטיסו את המשלחת הישראלית, רשות נחיתה. שדה התעופה היה (ואני מניח שהינו עדיין) צוואר בקבוק רציני ביותר בהטסת ציוד ואנשים שיעזרו לקורבנות רעידת האדמה. ראו למשל:
http://www.nytimes.com/2010/01/23/world/europe/23iht-doctors.html