מזכר סאמרז

בהקשר לפוסט הקודם, כשגיליתי שלא כל חברי מכירים את הסיפור, ולתרגם את ערך הויקיפדיה אני לא יכול, אז הנה בסגנון חופשי:

לורנס סאמרז הוא הסטראוטיפ הורוד של כל אנטישמי. הוא פרופסור לכלכלה, בן של שני כלכלנים ואחיין של שני זוכי פרס נובל בכלכלה. הוא הפך לפרופסור מן המניין בהרווארד כבר בגיל 28, כיהן בועדת יועצים כלכליים לרייגן, עבר לעבוד בבנק העולמי וטיפס שם במהירות למשרד הכלכלן הראשי, שם כתב את המזכר הבא. ביצעתי תרגום מהיר רק בשביל עיקרי הדברים:

לגבי תעשיות "מלוכלכות": ביננו, הלא תסכימו שהבנק העולמי צריך לעודד מעבר של יותר פסי יצור למדינות הנחשלות בעולם? אני יכול לחשוב על שלוש סיבות:

1. העלויות הנלוות לזיהום ומחלות שבאות איתו נמדדות לפי עלויות שכר, ולכן מן ההגיון הוא להעביר תעשייה מזהמת וקבורת חומרים מסוכנים למדינות עם השכר הכי נמוך. ההגיון הכלכלי של העברת הזיהום למדינות האלו הוא צרוף, ואנחנו צריכים כבר להכיר בזה.

2. עלויות הזיהום הן כנראה לא דבר לינארי, כיון שהזיהום הראשוני הוא דבר לא מורגש מבחינת עלות סביבתית. תמיד חשבתי שמדינות בצפיפות נמוכה כמו אלו שבאפריקה, הן בעלות אוויר בזיהום חסר, כלומר האוויר שלהם היא בניצולת הרבה פחות מוצלחת מאשר לוס אנג'לס או מקסיקו סיטי. חבל רק שיש הרבה זיהום שנוצר מגורמים שאינם ניתנים להעברה לשם, כמו תחבורה וייצור חשמל, וכנ"ל מחירי שינוע הפסולת הגבוהים שמונעים את הרחבת המסחר בפסולת וזיהום אוויר לרווחת העולם.

3. הדרישה לסביבה נקיה מסיבות בריאות ואסתטיקה, נראית שעולה בצמוד לרמות הכנסה. הדאגה מחומרים שגורמים סרטן הפרוסטטה, ידאיגו באופן מובן מאליו רק אנשים במקומות שבהם תוחלת החיים מספיק ארוכה כך שאנשים שורדים מספיק שנים כדי לחלות בסרטן הזה, בניגוד לארצות שבהן חמישית מהילדים מתים לפני גיל 5. ממילא רוב התלונות הן על החלקיקים באוויר שמפריעים לראות (visability). החלקיקים האלו גורמים כנראה למעט מאוד בעיות בריאות אמיתיות. ברור שהמסחר בטובין שמייצגים דאגה לאסתטיקה של הזיהום יכול לשפר את הרווחה. הרי הייצור הוא נייד אבל הצריכה של אוויר יפה אינה ניתנת למסחר.

[…]

— לורנס סאמרז, הכלכלן הראשי של הבנק העולמי, במזכר מפורסם מדצמבר 1991.

במילים פשוטות – עלויות נקיון הסביבה יותר זולות בעולם השלישי, אצלנו כבר מזוהם מדי אז שיעבור קצת אליהם, ואנשים בעולם השלישי ממילא מתים כמו זבובים לפני שהם מגיעים לגילאים שהם יתחילו להיות מושפעים מהזיהום, אז זה לא נוגע להם.

הפרשה התפוצצה ב1994, לארי טען שמדובר בסרקאזם מכוון כדי לגרום לאנשים להתעורר ולחשוב. אבל קשה לשפוט בדיוק, העיתונים וממשלות זרות התייחסו לזה דווקא מאוד בחומרה. הייתם חושבים שלארי מתווסף למיידוף בתור עוד דוגמא שלילית לאדם עם גנים יהודים שאיננו "מענטש", ומאז בוודאי נזרק מכל המדרגות? אבל לא.

מהבנק העולמי הוא עבר להיות סגן שר החוץ של קלינטון, ואז סגן שר האוצר ובסופו של דבר שר האוצר. אחרי שנבחר בוש הוא חזר להארווארד כנשיא היהודי הראשון של האוניברסיטה, אבל ב2005 באה פליטת פה מביכה על שלדעתו נשים אינן מסוגלות לאותן הצלחות אקדמיות כמו גברים.

להגנתו אמר סאמרז (מנחשים?), שמדובר בסרקאזם מכוון כדי לגרום לאנשים להתעורר ולחשוב. אהה… נכון… אבל בסופו של הרבה רעש ציבורי הוא בחר להתפטר ב-2006 מהמשרה ומאז או פרופסור "פשוט" שם, בפקולטה לממשל.

הפליטה בסוף עלתה לו גם במשרת שר האוצר של אובמה, המסכן משרת היום "רק" במשרת ראש המועצה הלאומית לכלכלה. מאז המינוי שלו הוא כבר חטף ביקורות שהוא יותר מדי פרידמן (מילטון), והרים המון גבות כשהתברר לפני כארבעה חודשים שהוא הרוויח כמה מליונים קטנים בחודשים שלפני הבחירות מהחברות בוול סטריט שעל גורלן הוא עכשיו מופקד… מעניין כמה תירוץ הסרקאזם ימשיך לתפוס במקרה זה.

אז הנה דוגמא של פרויקט לקהילה (וסיבה טובה להשרשת דמוקרטיה כערך תרבות) – לקום ולהפוך שולחנות ביחד כדי שדברים כאלו לא יקרו (או יותר נכון יפסיקו לקרות) בישראל. אבל הרי מעטים קמו ונזפו בכנסת הקודמת ששליש ממנה היה תחת חקירות משטרה כלשהן, וכיום אף אחד כמעט לא מוחה בקול רם או מתארגן להפגנה נגד ההפרטות המוגזמות של ביבי. מה עושים כדי לגרום לאנשים להתעורר ולהתחיל לעשות דברים למען עצמם או בעד צדק חברתי באשר הוא? האם האינדיבידואליזם ינצח את ההגיון, עד שיהיה מאוחר מדי?

Leave a Reply