קיימות 4: כמה זה באמת דחוף?

חוב קטן: בפוסט הראשון בסדרה הזו על קיימות נתתי דוגמא לעלות ההקמה והתחזוקה של גשר המיתרים בירושלים. דוגמא גרועה כי לא טרחתי לחפש את המספרים האמיתיים (למרות שהם במרחק שיחת טלפון ממני, במשרד מהנדס העיר ירושלים). אחרי שביררתי את המספרים, הבנתי שאין פה מה לדבר, לא משתלם לפרק באמת את הדשר בעשורים הקרובים (גם אם עלות התחזוקה השנתית שלו עולה פי 4 מגשר פשוט)

לגבי שאלות שנשאלתי על "כמה זה דחוף" עניתי בבלוג התנועה הירוקה:

העולם שלנו סופי ואילו קצב צמיחת האוכלוסיה עדיין חיובי. כמה סופי? יש הערכות מספרים, אני אגיע לזה בהמשך. אבל ברור לכם שאפשר לקחת כנתון שיום אחד נהיה חייבים להגיע למצב שקצב גידול האוכלוסיה יהיה בהכרח 0% (אם ע"י הסכמה חברתית-תרבותית או פיקוח צמוד על ילודה מטעם המדינה, או שמלחמות, רעב ומגפות יפתרו את זה בשבילנו).

ובכן, לפי מה שאומרים לנו כל המדענים, ה"צ'קים הדחויים" האנרגטיים-סביבתיים שאנחנו "כותבים" ידועים כבר היום כחסרי כיסוי. אנחנו מדללים ומזהמים יותר מדי את משאבי הטבע העתידיים ומצחיחים יותר מדי את האדמה מכדי שהיא תוכל להחזיק בצורה בת קיימא את קצב הניצול שלה, וזה לפני שאני מדבר מילה על אסונות הטבע שגורם מזג האוויר הלא יציב של ההתחממות הגלובלית. למעשה ברור מהנתונים שתוך 15-40 שנה רעב וצמא יהיו מנת חלקנו כולנו על פני כל הכוכב.
אז מה הוא המספר ה"נכון" של גודל אוכלוסיה לשאוף אליה, ושם לעצור את הגידול, כדי לא לדלל את המשאבים מהר מקצב החידוש שלהם? ובכן לפני כמה ימים הקשבתי לראיון מרתק עם מדען שציין סדרי גודל של מספרים המוסכמים בין החוקרים בתחום. הכל עניין של רמת חיים אליה אתה רוצה לשאוף. אם אתה רוצה שאוכלוסית כל כדוה"א תחיה באחוזות מפוארות בסגנון בברלי הילס, חצי מליארד איש יחיו בנוחות. אם אתה מוכן למצב שלכל אדם יש את המינימום ההכרחי של שטח לחיות, 1500 קלוריות מזון לצרוך, כמות מיים נקיים מינימלית לשתות ולא שום דבר אחר בערך, אנחנו מדברים על בערך 12 מליארד (חשבו נגיד על המחוזות העניים בהודו וסין). "עכשיו נשאר לבחור איפה על הסקאלה הזו אנחנו רוצים להיות". בנקודה זו המנחה שואלת אותו איפה הוא אישית היה רוצה לראות את העולם, והוא מציין שמספר טוב הוא שני מליארד. עם שני מליארד איש תהייה האפשרות לחיות בעיר הגדולה באיכות חיים של מעמד ביניים עם כל פינוקי התרבות של תאטרון ומוזיאונים וישארו גם מספיק מרחבים פתוחים למי שירצה לגור בכפר או בבקתת הרים.


מתוך הסרט "מכורים לצמיחה – מסענו התועה אל השגשוג" שנמצא עכשיו בשלבי הפקה וזקוק לעזרת הציבור

רק להזכירכם -> האנושות כרגע מתקרבת לשבעה מליארד

אז לאיזו רמת חיים אתם רוצים לשאוף? מה ניתן לעשות כדי להגיע לשם? האם ניתן למנוע סבל לפני שנגיע לשם? האם אתם תהיו מוכנים לקבל שזה לא יקרה בימי חיינו ועדיין לפעול למען זה? האם נגיע לשם עם כוכב לכת כל כך חבול שיקח למערכת האקולוגית חצי מאה לנקות את עצמה? או מאה שלמה? או אולי חמש מאות, ואז כדי להגיע לרמת החיים הנאותה נצטרך להצטמצם לרבע מהמומלץ כדי לעזור לכדור להחלים… כמה דורות זה יקח והאם הדורות שיבואו ישמרו על הכדור אחרי שיתנקה?

בנקודה זו, אם אתם רואים בי נביא זעם, פנו לעצמכם כ-80 דקות לשיעור מאלף (ומעלף) בחשבון בסיסי ואז חזרו לכאן ונפתח דיון. אחד הפוסטים הבאים יפתח את הדיון על הדרך כדי להגיע אל ה- steady-state של קיימות.

מה שכן, על דבר אחד אני מקווה שאין ויכוח. אחרי סיפור הויקיפדיה שלי, והנה עוד דוגמא שגיא פרסם השבוע לגמרי במקרה בלי קשר, אני חושב שצריך להבהיר שוב ושוב לאנשים – ידע זה כוח, ובשביל לצבור ידע חייבים שהמידע יהיה חופשי, וכדי שתהיה מודעות, חשוב הידע, ובשבילו המידע.
כדי שמשהו מכל העתיד הזה יצליח להתקרב אפילו במעט לאוטופיה שחייבת להיות פה כדי שהעולם השברירי שלנו לא יגמור מקובצ'ץ' בפח עקב שימוש יתר, חייבים להפיץ מידע לאנשים, וחייבים לעשות את זה בלי מגבלות. בשביל זה צריך מערכת חינוך טובה (ולא כזו שמקוצצת עד עפר ע"י ביבי), אבל גם הסברה במדיה.

אם יש לכם רעיונות איך להביא את כל החומר הזה לקהל רחב, אתם מוזמנים לחלוק איתנו.

13 Replies to “קיימות 4: כמה זה באמת דחוף?”

    1. אתה מוזמן להציע. גדולים וחכמים משנינו מחפשים לזה פיתרונות ולא מצאו עדיין. אתה תאהב לחיות כך? אני מדמיין אותנו כמו בCapsule Hotel יפני, חיים על אינפוזיה קמצנית ולא יוצאים לשמש. אלו חיים?

      1. הדגשתי "ברמת חיים נוחה מאוד". זה אומר רק שבמקום 1000 טונות של חומר למחשבה, יש לנו כאן 1000000 טונות של חומר למחשבה. עדיין כמות סופית של חומר למחשבה.
        פעם השתעשעתי בחישובים לאיזה עומק בתוך כדור הארץ צריך לכרות מנהרות למגורים ברווחה של 100 מיליארד בני אדם. הגעתי למסקנה שצריך מערכות קירור מצויינות. מצד שני זה יכול להיות גם מקור לאנרגיה. בסך הכל החישובים והשיקולים מזכירים לי במידה רבה את מה שכרוך בתכנון תחנת חלל.

        1. אבל זה הענין, "רמת חיים נוחה מאוד" במונחים מודרניים, מערביים, זה אומר בזבוז משאבים (אנרגיה ואחרים) ולחיות כאילו אין מה לדאוג לחידוש המשאבים האלו. מצב כזה של חיים יוכל להחזיק אוכלוסיה של עד כמליארד אנשים, לפי הערכות מומחים. אתה רוצה להכפיל את זה פי 100, אבל בלי שיחסך מאף אחד מהאנשים דבר. כלומר לחיות על כוכב לכת אחד כאילו היו בו את המשאבים של מאה כוכבי לכת, כולל שטחי גידול מזון, מים טריים, דגה, שיטות ניקוי אויר, שפכים וכל מה שצריך. אני יכול לדמיין שתצליח להכפיל פי 2 ואפילו פי 4 תפוקה של חלק מהמשאבים, אבל בוודאי לא את כולם? ועוד פי 100? תרצה להסביר?

          1. בסופו של חשבון, המשאב המוגבל היחידי של כולנו הוא מינוס אנטרופיה. אנטרופיה תמיד גדלה (לפי החוק השני של תרמודינמיקה) כך שכל מה שלא נעשה, תמיד נצרוך מינוס אנטרופיה. אי אפשר למחזר אותה.

            אבל בהנחה שיש מספיק אנרגיה, ניתן למחזר כל דבר אחר. אפילו לסנתז דלק (דרך יעילה מאוד לשנע אנרגיה ממקום למקום).

            זה אומר שכדור ארץ עם 100 מיליארד בני אדם יכיל גם מפעלי מיחזור רבים ומגוונים ביותר.

            כדי לספק את צרכי האנרגיה צריך לאסוף אותה בחלל ולהעביר אותה לכדור הארץ באחת מהטכנולוגיות כגון מיקרוגלים (כמות אנטרופיה נמוכה יחסית).
            מצד שני צריך גם מצננים כדי לפלוט אנרגיה חזרה לחלל, כדי שכדור הארץ לא יתחמם. בגלל שיקולים תרמודינמיים, מצננים אלה יפלטו את האנרגיה אבל עם אנטרופיה גבוהה יותר.

            1. להביא אנרגיה מבחוץ ואז לזרוק אותה חזרה החוצה? מאוד הגיוני. כמעט כמו לשאוב פחם מהאדמה בצורת נפט, לשרוף אותו ולפזר באטמוספירה.

              תגיד משהו. בדרך לאותם ה-100,000,000,000 איש על פני הכדור, אתה רואה שעדיין נוכל להחזיק את קצב הגדילה שיש לנו היום, כולל להפוך כל שמורת טבע והר נידח לשטחי חקלאות, והכחדת בעלי חיים? אתה מוכן למשל להכחיד את הסוואנה האפריקנית וההימלאיה כאחד, וכל האקלימים שבאמצע ולהפוך אותם לבתי גידול לצמחי מאכל לאנשים?

              או אם אגדיר את זה אחרת, האם תסכים שגם ב100 מליארד איש תצטרך לבוא אותה העצירה בגידול האוכלוסיה? אם כך את השאלות של עצירת הגידול צריך לפתור בכל מקרה, אתה רק חושב שאפשר לדחות את הקץ הזה, בניגוד לכל המומחים. אני אשמח לסימוכין.

  1. "להביא אנרגיה מבחוץ ואז לזרוק אותה חזרה החוצה?" זה מה שכל לווין מעשה ידי אדם עושה.
    לווינים קולטים את קרינת השמש על ידי קולטים, ממירים אותה לחשמל ומשתמשים בחשמל כדי להפעיל מערכות שונות. בסופו של דבר אותו חלק מהאנרגיה, שלא משודר חזרה לכדור הארץ, הופך להיות חום (נגדים שזורם בהם זרם חשמלי, וכן חיכוך במערכות מכניות) ומוקרן על ידי רדיאטורים בצד של הלווין שפונה בכיוון ההפוך לזה של השמש.

    אני מדבר על כך שבני האדם יגורו במערות במעמקי כדור הארץ ולא יזהמו את פני השטח. פני השטח יוחזרו ברובם לחיות ולצמחים.

    כאשר כדור הארץ יתמלא (וגם לפני כן), ניתן ליישב כוכבי לכת אחרים בעודפי האוכלוסיה. וגם אותם אפשר ליישב לא רק על פני השטח אלא גם במעמקים. כך שהשאלה האם לעצור את גידול האוכלוסיה אינה שאלה טכנית אלא שאלה ערכית.

    מה שאני מציע בשלב זה הוא פתרון טכני שיאפשר להגדיל בהרבה את האוכלוסיה האנושית ויחד עם זאת לצמצם את הנזק לסביבה על פני כדור הארץ. ההנחה היא, שאין מערכות אקולוגיות השוות שימור במעמקי כדור הארץ.

    1. ברור שזו שאלה ערכית! אבל זו גם שאלה השרדותית!

      לגבי חפירה לעובי האדמה – הנחה פרועה וחסרת ביסוס. העלות של החפירה יקרה מבניה לגובה (כלכלית ואנרגטית, ולא נדבר על בעית תשתיות ותחזוקה ותברואה של מערכות סגורות), אדמות שאפשר לבנות בהן אינן נפוצות, אנשים עדיין צריכים אור שמש כדי לא לחלות מחוסר ויטמין D או להתאבד מדיכאון, ועדיין לא יהיו לך מספיק מים לכל האנשים שעכשיו קברת בטרם עת כדי לשמור להם על "רמת החיים". לגבי מעבר לכוכבים אחרים כשהאוכלוסיה גדלה היום ב-10K-15K אנשים לשעה, איך תעשה את זה עם האנרגה הדרושה להמראת חלליות? מעלית חלל עוד אין לך ולא תהיה עד לנקודת פיצוץ האוכלוסין בעוד פחות משלושים שנה, והיא לא תצליח להעיף מפה 100K אנשים בשעה, שלא לדבר על קצב בניית כל הרכבים החלליים ממתכות שאין לך מהן מספיק, שישאו אותם לכוכבי לכת אלטרנטיביים שאינם כרגע בנמצא, בוודאי לא במרחק שנות חיי אדם, וייושבו שם בערים שאף אחד לא בנה להם… אתה מדבר על הוצאה של יותר אנרגיה ומשאבים במקום חסכון… אני חושב, עומר יקירי, שקראת יותר מדי מדע בדיוני :-)

      הרשה לי אם כך לצטט את אייזיק אסימוב:

      [In response to this question by Bill Moyers: What do you see happening to the idea of dignity to human species if this population growth continues at its present rate?]

      It's going to destroy it all. I use what I call my bathroom metaphor:

      If two people live in an apartment, and there are two bathrooms, then both have what I call freedom of the bathroom, go to the bathroom any time you want, and stay as long as you want to for whatever you need. And this to my way is ideal. And everyone believes in the freedom of the bathroom. It should be right there in the Constitution.

      But if you have 20 people in the apartment and two bathrooms, no matter how much every person believes in freedom of the bathroom, there is no such thing. You have to set up, you have to set up times for each person, you have to bang at the door, "aren't you through yet?!", and so on.

      And in the same way, democracy cannot survive overpopulation.

      Human dignity cannot survive it.

      Convenience and decency cannot survive it.

      As you put more and more people onto the world, the value of life not only declines, but it disappears. It doesn't matter if someone dies.

      (הריווחים לצורך ההדגשות הם שלי, כמובן)

      השורה התחתונה עדיין שם – הגידול יהיה חייב להעצר. אנחנו יודעים שההכחדה העצמית הזו כבר קרתה לציוויליזציות מסוימות באלפי השנים האחרונות, אנחנו יכולים לראות שזה קורה הפעם גלובאלית בקצב מתקדם.
      נתתי לינק בגוף הפוסט להרצאה הנהדרת של אל בארטלט (שם למדתי גם על הציטוט הזה של אסימוב), אבל לצערי אין לי גרסא שלה עם כתוביות בשבילך. יש טראנסקריפט של הטקסט המלא רק לא מסונכרן לשקפים, אולי הוא יצליח לשכנע אותך במתמטיקה הפשוטה למדי של "ריבית דריבית". הוא לא אומר שם משהו שלא ניתן למצוא בווב בנוסחים אחרים, הוא פשוט מרכז ומדגים ומחבר אותם למציאות בצורה מצוינת.

  2. אולי אני יותר מדי ציני, אבל הרעיון של להגיע בעזרת חינוך (של מי?) לאוכלוסיה גלובלית של 2 מיליארד אנשים נשמע לי מופרך לחלוטין. מופרך ברמה של ג'ון לנון ו-Why can't we all just get along.

    התפוצצות האוכלוסין תגיע. יכול להיות שהטכנולוגיה תדחה את הקץ, אבל לא בהרבה. ובכל פעם שחלק כלשהו של העולם יגיע למצב של קיימות, עם גודל אוכלוסיה סטטי וייצור ששווה לצריכה, חלקים אחרים של העולם יפלשו אליו, פשוט כי לא תהיה להם ברירה. (או יתפוצצו וירעבו למוות במקרה של נחיתות צבאית מוחלטת).

    אני מניח שמה שאני מנסה להגיד הוא: קיימות זה חשוב והכרחי, אבל לא כדאי להתפס לפנטזיות של אוטופיה גלובלית, אלא לחשוב על מנגנוני התמודדות עם עולם שלישי דינמי, מתפוצץ, כועס ורעב.

    1. אכן, זה יהיה באחד הפוסטים הבאים. כמו שאמרתי ב"מחשבות על קיימות 3", אני בינתיים מתאר את כל זה בצורה מאוד נאיבית ופשטנית, ובשלב הבא אני בהחלט אתקוף את הבעיה עם מנה גדושה של ריאליזם ונראה איך כל המספרים יכולים להסתדר. פקח עין וחכה לפרקים 8 או 9 בערך, אחרי שאסיים עוד כמה נושאים שכרגע בטיוטות :-)

    2. לא הכל שחור – ראו לדוגמה מעבר דמוגרפי

      http://ecowiki.org.il/index.php?title=%D7%9E%D7%A2%D7%91%D7%A8_%D7%93%D7%9E%D7%95%D7%92%D7%A8%D7%A4%D7%99

      לפלוש למקום לצורך גזילת משאבים- לא רק צריך עליונות צבאית אלא גם
      * שהמשאבים שאתה מקבל מהפלישה יהיו גדולים מהמשאבים שאתה מקבל מהפלישה
      * שהאוכלוסיה לא תתנגד יותר מידי
      * יכולת ניוד של המשאבים אליך, בלי הפרעה

      אתם יכולים לראות שארה"ב שהיא ללא ספק חזקה יותר צבאית מעיראק, בכל זאת לא יכולה להחזיק פלישה שם. זה כנראה קשור ל"'דמוקרטיזציה של הנשק"' (מטעני צד, טילי כתף, תת מקלע – כל הנשקים שהעניים יכולים לתפעל נגד העשירים – בניגוד לטנקים, מטוסים, אוניות מערכה וכו').

      העניים לא ממהרים לפלוש למדינות העשירות – בדרך כלל אין להם את הארגון ואת היכולת לבצע דבר כזה – מה שהרבה יותר נפוץ הוא שיש סכסוכים מקומיים על משאבים – כי העני לא הולך 3000 ק"מ עם עוד 30 מיליון מאחיו כדי לקבל את המשאבים – הוא רב עליהם עם שכניו (ומייבא נשק מכל מי שרק אפשר – כולל המדינות העשרות).

      חלק גדול מהעולם השלישי מתפוצץ , רעב וכועס כבר היום – הוא פשוט רחוק, מפורד, עני מידי, ונמצא תחת אליטה מקומית שלא שמחה לצאת נגד המערב – חלק בגלל שחיתות, וחלק בגלל אמונה שזו הדרך היחדיה קדימה, וחלק בגלל נסיבות אובייקטיביות (מקרים מפורסמים שבהם המצב היה שונה – לוב, קובה, קפריסין, צ'ילה, אינדונזיה, ואולי אפשר לכלול בזה גם את איראן ועירק).

      1. לצערנו דרור, מדינה עניה אין משמעו מדינה שלא פולשת ומשתלטת. ראה אחוזי בעלות (כלכלית) סינית וסעודית על ארה"ב, ראה נשקים גרעיניים בידיים של קוריאה הצפונית, פקיסטאן ועוד מעט אירן. הוסף את רשימת הדוגמאות ה"אובייקטיביות" שלך ונראה שיש יותר דוגמאות נגדיות לתיאוריה שאנשים עניים לא פולשים :(

        אני אוסיף את עזה, בה אנשים נאבקים על קיומם ואספקת המזון נדירה, ועדיין יש בהם העוסקים בתכנון פיגועים כאילו אין מחר… ואולי בעצם בדיוק בגלל שאין מחר מבחינתם.

        התיאוריה שלי אומרת, שאנשים עושים מעשים נואשים ולא הגיוניים של התאבדות כשהם מרגישים שאין להם מה להפסיד. הם יגלשו יותר בקלות לאלימות וחוסר מוסריות כשנשקפת להם סכנה או כשנגמרו להם דברים להפסיד. לכן מנהיגי הדת שלהם אולי אף שומרים אותם במצב הזה, כדי שיהיה יותר קל לתמרן אותם לאלימות. חשוב להבין את זה, ולכן השמאל כל כך מתנגד למצור המתמשך על עזה, כי זה ברור שבמו ידינו אנחנו יוצרים את המצוקה שמגבירה את האלימות.

  3. האמת היא שאין לי הרבה מה להוסיף.
    אני נהנה לקרוא כל מילה פה, למרות שפוסטים אלה רחוקים להיות "מהנים" בהגדרתם, אלא יותר מבהילים.

    אני גם שמח על הלינק אליי. תודה!!!
    אחד הדברים שתמיד האמנתי בהם, ואני מאמין שהם חשובים לאין-ערוך לעתידינו, הוא חופש המידע.
    לצערי, אנחנו עדיין תקועים חזק בקטע הזה, של מי-שיש-לו-יותר-מידע מנצח!
    ואצלי זו בכלל לא תחרות. ככל שיהיו יותר אנשים שיאתגרו אותי, ושיוכלו לתרום לחברה בעזרת המידע הזה, כך אני מאמין שנוכל לבנות לנו, איכשהו – עתיד טוב יותר.

כתיבת תגובה