צפייה בפרסומות כדרך חיים חדשה

חברה שלחה לי כרגע לינק לאתר בשם תרמת שלוקח את הכיוון של "זמן is money" של סלקלום לכיוון טיפה פחות מגעיל.

למי שלא נתקל בזה, תקציר הפרק הקודם: סלקום מושיבה אתכם לראות פרסומת, אחורי זה אתם יושבים למלא בוחן קצר לוודא שקלטתם את המסר הפרסומי, ואם הכל תקין והוכחתם שמכרתם את נשמתכם למפרסם, התהליך יזכה אתכם בדקת אוויר חינם ברשת סלקום. כמה זמן בזבזתם על הצפיה, התשובות וכולי? אני בטוח שיותר מדקת חיים (שתיים? שלוש?) לכל דקת אוויר, ובינתיים יש לכם גם נזק מוחי מצטבר מהתקפת הספאם הזו על המוח (מסביר מיד), טוב שסלקום מגבילה אתכם ל45 דקות אוויר כאלו בחודש.

והנה מגיע אתר תרמת, שעושה את אותו הדבר רק לתרומות. כל פרסומת שתצפה ותבחן עליה מזכה עמותה לבחירתך בשקל (לא מצוין כמה מרוויח האתר על הטרנזאקציה) ובנוסף מעודד אותך האתר לספאמפם את חבריך ע"י שליחה של לינק יוניק לאתר, וכל חבר שיקרא לדגל יוסיף לחשבון התרומות שלך עוד עשר אגורות (שלמות!).

אז קיבלתי לינק שכזה, הגעתי לאתר. בפינה למטה יש וידאו של איזה חתיך שמציג את הקונצפט (חשבתי שהוא הגאון הפינאנסי מאחורי האתר אבל מסתבר שהוא סתם פרזנטור פליט ריאליטי), נתבקשתי לבחור אחת מ9 עמותות ואז כמובן להכניס פרטים אישיים… (אה נזכרתי, אני צריך לכתוב על זה משהו גם כן 🙂

עניתי לידידתי בזו הלשון: "אני מעדיף לתרום ישירות במעשים או לפחות בכסף. איכשהוא הרעיון של הכנסת יותר זבל פרסומי לחיי מרגיש לי בזבוז זמן ומוח. האנרגיה שמתבזבזת לי על יצירת קשרים סינפטיים במוח בשביל לזכור מסר פרסומי (או גרוע מזה, להפנים מסר פרסומי סמוי ודעה קדומה בתת מודע), זו אנרגיה יקרה, וזה לא ידידותי לסביבה. אבל "תרמת" לי רעיון לא רע לפוסט בבלוג, תודה!". אני ארחיב: לא רק שאלו קשרים סינפטיים מיותרים, היום גם יודעים כי הליכים אלו חייבים להיות מלווים בהחלשה של קשרים סינפטיים אחרים. בעברית פשוטה – ללמוד ולקלוט חומר מיותר זה גם תהליך מטמטם. כמכור לקורא הרססים שלי אני יכול להגיד לכם שזה בדוק.

אם זה מזכיר לכם את אידיוקרטיה או את פרק "קלי יודעת משהו" של "נשואים פלוס", אז כמוני הקשרים הסינאפטיים שלכם יורים טוב, אבל כנראה אתם מבזבזים אותם 🙂

אסיים במילה אחת טובה בכל זאת על האתר. למרות שאני נגד הרעיון הבסיסי המחשבה שלהם בסה"כ טובה, ולמרות שבהתחלה הציגו לי רק 11 אופציות, יש להם מדריך עמותות לא קטן שאפשר לתרום להן (גם ישירות, גם במעשים) עם לינקים ובלי קונצים. טוב לדעת. מצחיק למצוא בין כל עמותות התרומות למעוטי יכולת וחינוך גם עמותות שלא הייתי מצפה שיעודדו אנשים לצפות שעות בפרסומות ובינהן אשנ"ב, אלון, התנועה לאיכות השלטון, המועצה הלאומית להתנדבות, באר שובע, דרור בתי חינוך, חלו"ן, צימאון ועוד כהנה ארגונים שפרסומות ומסחור נראים כסותרים את מטרותיהם(?!).

אז תגידו, המטרה מקדשת את האמצעים?

10 תגובות בנושא “צפייה בפרסומות כדרך חיים חדשה”

  1. 1. מופת של שיווק:
    "לאחר שצפיתי בפרסומת כתוב לי לדוגמא :"תרמת 1 ש"ח לעמותת…." האם אתם מעבירים 1 ש"ח במלואו או שמא יש גורמים אחרים בדרך שנהנים ממנו?
    שים לב! הכסף המוצג לך עובר במלואו לעמותה שבחרת זו היא מטרתנו, עמלות התפעול נגבות מהמפרסם בלבד ומוספות על הכספים האלו."

    אבל כמה שקלים הם מקבלים על כל צפיה? די סביר שיותר משקל אחד או שניים.
    לפיכך, הם נוהגים בחוסר שקיפות מוחלט ומכסים את העמלה האמיתית שלהם. אבל הניסוח מעולה שיווקית, רוב האנשים לא ישימו לב.

    2. תנאי הרשמה לעמותות: סעיף 46 (האומר שהם יקבלו עוד הנחה במס על הכספים שהם מעבירים לעמותות כתשלום. לא הונאה – אבל …, מכיוון שהגולש התורם איננו מקבל קבלה מהעמותה ולכן אינו זכאי בכלל להטבת המס של סעיף 46. יש לציין כי לסעיף 46 אין משמעות אמיתית מבחינת "כשרות" העמותה – אלא רק לוותק שלה)

    3. עמותות עוברות ועדה מטעם האתר. לא פלא שיש שם רק עמותות כלליות או דתיות, אבל לא תראו שם עמותות מחצי מגזר שלם שאינו מישר קו עם "הועדה".

    אפשר להמשיך עוד, אבל מי שמכיר את התחום מבין, ומי שלא – שיעשה חישוב כמה שוות החמש דקות שהוא מבזבז על צפיה בפרסומות ויתרום את הסכום הנ"ל לעמותה כלבבו – ולא לאיזה כוסית מתולתל יוצא ריאלטי.

    1. פואנטה טובה, יש שם עוד דברים שהפריעו לי אבל אשאיר את זה כתרגיל לקוראות 🙂

      למה בעילום שם אגב? יש לך אינטרס בעד מתחרה או נגד האתר? אשמח לרמז לפחות.

  2. תשמע – הכוונה היא באמת טובה.
    הפואנטה שלך ושל האנונימי גם חשובות.
    העניין הוא כזה – בשורה התחתונה – אני לא סובל פרסומות. זו אחת הסיבות שהפסקתי לראות TV לפני אי אילו 13-14 שנים. אני גם מעדיף, בלי קשר לסעיף 46 זה או אחר, לתרום מדי חודש לעמותה כרצוני כסף שאינו דורש ממני לשבת ולטמטם לי את המוח עם שטויות.
    במילים אחרות – מאז שהשתחררתי מהצבא, כבר 13 שנים, אני תורם מדי חודש לאגודה למלחמה בסרטן. גם בזמנים קשים כלכלית עשיתי את זה. אני לא מצפה לאות גבורה, אבל גם לא מחפש לתרום לכל העמותות בעולם. אני את שלי עושה בשקט יחסי, ולא מחפש פרסומים.

    לגבי האתר עצמו: אני חייב לציין שלא בדקתי את האתר הזה בכלל. אני גם לא מניח שאני אנסה אותו אפילו. זה דורש זמן וכח שפשוט אין לי. אבל אם אכן מדובר בעמותות שמטפלות רק במגזר הדתי, גם פה יש לי בעיה מסוימת.

  3. אתה רואה? בשביל מה אני צריך לשבת ולראות פרסומות כשחברים שלי שולחים לי את המיטב שבמיטב? עכשיו גם יש לי תמונה של רפאלי שמורה על המחשב, וגם לא בזבזתי יותר מ-10 שניות בשביל זה… 🙂

  4. לא הגיע הזמן שהפרסומות יצפו בנו במקום, זה פשוט לא פייר, הם גם מטמטמים לנו את המוח וזה גם על חשבון הזמן שלנו.
    שהפרסומות יצפו בנו, ובמקום שיעשו עלינו מניפולציות שיגרמו לנו לרצות את המוצר שלהם, יחליטו מה טוב לכל אחד מאיתנו.
    וגר זאב עם כבש וקסטרו עם פוקס ירבץ.

    1. הייתי צוחק אם זה היה מצחיק אותי, אבל זו בדיוק הבעיה. פרסומות היום ממוקדות מאוד בגלל שהפרסומאים עוקבים אחרי מה שאתה קורא, מה המילים שאתה מחפש, ואפילו מצליבים מידע על האתרים שבהם אתה גולש אם רק תתן להם. לכן אני לרוב חוסם "עוגיות צד שלישי" באתרים שונים, חוסם גוגל אנליטיקס, ניוקונומי ושאר סקריפטולוגיה של חברות דומות (שממילא מאיטות לי את הגלישה לצורכי הריגול שלהן)

      מצד שני, אני "עבד" של הטכנולוגיות האלו בעצמי. אני מפעיל מהשבוע בלוג מסחרי ואם אני רוצה לקנות פרסום של גוגל ודומיו, או להמליץ עליו ללקוחות (בעד ונגד), אני צריך להכיר את הכלי, ולכן (אוי לבושה) אני מפעיל אותו על הגולשים לאתרים שלי. הדיסונאנס בעייתי לי ואני עוד לא הגעתי למסקנות מוצלחות…

      וחוץ מזה, ברוך הבא לבלוג, אריה 😉

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *