הפוסט הזה מוקדש לאריה גור, מערכניק מתלהם שהודיע "אני מאשים את כל הפלגנים בשמאל בהריסתו". אני מודה לך מר גור, ששלחת אותי לתקתק המון מספרים לתוך מחשבון, והגעתי למסקנה מזככת. לא גנבתי לך כלום. אני מודה לך, כי אני עכשיו מרגיש עוד יותר שלם עם ההצבעה שלי.
(הערה חשובה, המספרים שבפוסט להלן מבוססים על התוצאות לפני ספירת המעטפות הכפולות (חיילים, מאושפזים, אסירים, נכים, ימאים, דיפלומטים) אבל לאחר הספירה הסופית, התוצאה לא השתנתה)
ראשית, פרשנות בשני גרוש:
- מי שריסק את השמאל הפעם היה מי שבחר לפצוח בעופרת יצוקה דקה לפני יריית הפתיחה של הקמפיינים, והסב את פרורי ההתייחסות בסדר היום הציבורי לנושאים סוציאל-דמוקראטיים אל עבר ענייני בטחון ו"מוות לערבים".
- ברק הבטיח לעצמו את כסא שר הבטחון לקדנציה בקרובה, אבל דחף את כל השמאל לרוץ להצביע ללבני בפאניקה כדי לחסום את ההתחזקות של ליברמן.
- גם ג'ומס לא טמן ידו בצלחת והפעיל מסע הפחדה נגד הצבעה לתי"מ, והבריח את קולותינו אל לבני.
- למי שרוצה לראות כמה "גנבו" המפלגות הקטנות בסה"כ, המספרים באתר הכנסת.
- לפי החישוב שלי – גורנישט מיט גורנישט! חיברתי את כל מי שלא עבר (בנדיבות גדולה! הכנסתי את כל הקטנות שנשמעו אפילו טיפ-טיפה שמאל), מדע"ם ועד הירוקה-מימד וכל הירוקים המזויפים שבינהם, הגעתי ל- 86184 קולות מתוך 3189099 כשרים (לפני ספירת המעטפות הכפולות) שהם 2.7% או 3.2 מנדטים.
- אם תסכם רק את הגדולות 1000< קולות בין הלא-עוברות (תי"מ, ירוקים, עלים, גימלאים, צבר, סנה, דע"ם) וקיבלת 2.96 מנדטים. אם תסכם את סך כל הלא עוברים כולם, תמצא 3.51 מנדטים.
- להשוואה, בבחירות לכנסת ה17 סך כל הקולות שלא עברו חסימה היה שבעה(!!) מנדטים. בכנסת ה16 נשרפו 5 מנדטים (אחוז חסימה היה רק 1.5%)
- עדכון מפברואר 12 (תודה שוקי!) על פריסת קולותינו לפי באדר-עופר: "קדימה והליכוד קיבלו עוד 12 אלף קולות כ"א, ליברמן קיבל עוד כ-6000 קולות והעבודה עוד 5500 קולות. על מספר המנדטים שקיבלו ישראל ביתנו והליכוד זה לא השפיע; לעבודה ולקדימה זה הוסיף עוד מנדט אחד כ"א. […] קדימה קיבלה קרוב ל-150 אלף קולות של מצביעי עבודה, מרצ ותי"מ.
זה הכל. שלושה עד שלושה וחצי מנדטים התפזרו על כל המפלגות, זה לא דגדג לאף אחד.
לי נראה שהישראלים דווקא שרפו מעט מאוד קולות השנה. ספציפית התנועה הירוקה-מימד, הרשימה שלה הצבעתי ולקחה 25,500 קולות היתה הרשימה הכי גדולה מבין הלא-עוברות (בשתי המערכות הקודמות עלה ירוק והירוקים המזויפים הגיעו לכ40K קולות כל אחת!). ההבדל הוא שתי"מ איננה סקטוריאלית, יש לאנשיה רקורד מוכח, ואם היא היתה עוברת, היינו מחזקים את הגוש הסוציאל-דמוקראטי בקולות שנזלו מהימין ומקדימה, כנראה לא מהעבודה וממרצ. למעשה, מר גור היקר, אם העבודה היתה מושיטה יד לרב מלכיאור שותפה הותיק, ומציעה לו הסכם עודפים, היינו מקבלים אולי על זמל אמונכם קצת יותר מתוך אותם 7% של מתלבטים שניבאו לנו הסקרים, אולי עוד 4-6 מנדטים נוספים לגוש הסוציאל דמוקראטי. לעומת זאת, הסכם העודפים שלכם עם מרצ? נכון לכרגע יש להם 93481 קולות שהם 3.51 מנדטים ובחישוב הסופי שלושה אפקטיביים, ואילו לכם קולות מספיקים ל-11.82 מנדטים, אבל אחרי חלוקת קולות חסומים ועודפי מרצ קיבלתם 13 אפקטיביים! מה אתה יודע? גם גילחתם את הכסא של זהבה גלאון וגם קיבלת כמעט שליש מהקול שלי!
תודה אריה. הרגעת אותי. הקולות שלי ושל חברי לא הכניסו לצערי את הרב מלכיאור, אבל לאורית נוקד יהיה כיסא בבית המחוקקים, אני מקווה שתנצל אותו כראוי.
אז מי ה"גנבים"? צא וחשב, ואתה מוזמן להציץ בתוצאות הקלפיות, למשל הצבעות קיבוצי עוטף עזה ואחרים. אזהרה, לא לבעלי לב חלש, ואל תקרא את זה בבקשה עם כוס קפה ביד.
אבקש שתקח את כל הזעם הקדוש והבלתי מוצדק הזה, ותפנה אותו למקומו הראוי! אל האנשים שלא עצרו את עופרת יצוקה בזמן, אל האנשים שלא עשו מספיק להחלשת החמאס וחיזוק המתונים בעזה בשנתיים האחרונות, לאנשי מפלגתך שישבו בכסאות הרשות המבצעת ובעיקר חיממו אותם, איבדו את אמון מעמד הביניים (אותי) כלכלית ושמו את פרץ במשרד הבטחון בלי חוברת הוראות למשקפת.
אני למדתי לקח מאוד חשוב היום. הכיבוש בעזה לא רק מקצין את הנוער שצופה בעתידו המפחיד בשידור חי, הוא גם מחליש את הגוש היחידי שמסוגל היה לפרק את המעגל האלים הזה. אני אישית מאשים את מי שהחליט להמשיך את הלחימה אחרי יום ההפגזה הראשון, ושוב אחרי השני. ג'ומס אמר לי לפני שבועיים בחוג בית שברק רצה לעצור שם, אבל אולמרט הורה לו להמשיך (לא ידעתי שכבוד הגנרל מקבל כל כך בהכנעה הוראות מאזרח…). אם היינו עוצרים לדבר אחרי סוף בנק 100 המטרות של יום ראשון, אם הייתם מקבלים את קפיצת הסקרים ולא מפעילים כוחות קרקע, אז אולי היו לעבודה עוד מנדט או שניים ואולי גם תי"מ היתה מחזקת את הסוציאל דמוקרטיה בכ5 מנדטים.
חלב שפוך טעים שיהיה לכם, אבל די לבכות לנו. כולי תקווה שתעשו את הדבר הנכון למיגור ליברמן, הווה אומר השארו באופוזיציה, שנו שיטת הבחירות כך שחצי הכנסת תהיה נציגים אזוריים (מה שיחליש את ש"ס ואני מקווה גם את ליברמן…) ועוד חצי שנה נרוץ לעוד בחירות.
יאללה, יש לנו עבודה. אתה להגדלת העבודה ואני להגדלת גוש הסו"ד…
תשמע – כל מה שיש לי לומר זה "וואו".
).
קראתי את הפוסט הזה בנשימה אחת – ועדיין, כמות האדרנלין שזורמת לי בגוף עכשיו היא מטורפת (במיוחד אחרי שקראתי את השטויות של גור). מספרים או לא מספרים – יש הרבה צדק בדבריך.
אפילו יצאה לך איזו שורה חביבה, שאני חושב שאני אקח אותה לז'רגון האישי שלי ("חוברת הוראות למשקפת"..?? הא!
אבל המסר הזה שאתה מעביר, כל כך נכון. השמאל היום מפולג מתמיד. כל אחד דואג לעצמו. כל אחת מהמפלגות דאגה לצאת נגד השניה – וככה זה גם נראה בתוצאות הסופיות. בסוף – כולם הפסידו. ומי שהפסיד הכי הרבה, כמובן – זה האזרחים, שברחו בגלל כל הטמטום הזה, ימינה.
אני חייב לומר, שעד הבוקר, עוד חשבתי שמפלגה של קדימה-ליכוד-עבודה (68 מנדטים, נכון להרגע, שזו בהחלט לא ממשלה צרה), היא אפשרית, ולו רק בגלל שש"ס, ליברמן וחבריהם המשוגעים לא יהיו בממשלה. אבל כשאני רואה שכל מה שמעניין את שלושת ה"מנהיגים" האלה זה עוד כיסא-פחות כיסא – אני מבין שהעבודה חייבת ללכת לאופוזיציה יחד עם שאר מפלגות השמאל, למרות שהיא חלק בלתי נפרד מכל המירוץ המשוגע הזה.
בינתיים, עירא – אני דווקא אשמח לנסות כמיטב יכולתי לתי"מ, בהנחה שהם יחליטו להמשיך. אני לא מאמין בפוליטיקה, אבל כן במסרים שהם מעבירים. הייתי רוצה להיות חלק מכל זה, בהינתן המוגבלויות הידועות שלי.
לפי התוצאות המעודכנות, "ארבע המפלגות" עליהן דיברה מרצ קיבלו בסופו של דבר כ-55 אלף קולות. העובדה שלא עברו את אחוז החסימה אומרת שקדימה והליכוד קיבלו עוד 12 אלף קולות כ"א, ליברמן קיבל עוד כ-6000 קולות והעבודה עוד 5500 קולות. על מספר המנדטים שקיבלו ישראל ביתנו והליכוד זה לא השפיע; לעבודה ולקדימה זה הוסיף עוד מנדט אחד כ"א.
בפועל, הליכוד קיבל מספר מנדטים די דומה לזה שהעניקו לו הסקרים, ואילו קדימה קיבלה 5 מנדטים יותר מאשר בסקרים. במרכז וצפון תל-אביב, וברוב השרון, מפלגת העבודה ומרצ קרסו אלקטורלית וקדימה קיבלה 35 עד 50 אחוז מהקולות.
בקיצור: אדלר ניצח בבחירות. קדימה קיבלה קרוב ל-150 אלף קולות של מצביעי עבודה, מרצ ותי"מ.
תודה על הפוסט, חסכת ממני הרבה חישובים 🙂
שוקי, בוסה ב'לעינק!* תודה על ההשלמה החשובה!
בהמשך הדיון באותו הפוסט, שאל אחד אריק חשין (נכד של?) את השאלה החשובה "אז מה עכשיו? איך מצילים את השמאל?", אז עניתי ממוח חצי רדום כמה רעיונות. אנא ילדים, עזרו לעירא עם רעיונות…
——–
מלכלכים את הידיים, פשוט מאוד.
לא יושבים בכורסא בבית ונאנחים, ולא סומכים בעיניים עצומות על חברי הכנסת.
קמים ואומרים.
מרימים טלפונים ושואלים שאלות נוקבות את האנשים שבגבעת רם (כי לדואל הם לא עונים, ובעצם גם לא תמיד מגיעים שם לישיבות)
דוחפים את מערכת הממשל כולה להיות יותר שקופה, כדי לראות מה בדיוק אנשים האלו עשו ולא עשו.
במקביל יוצאים לשטח לראות מה אומרים המצביעים בדרך מהקלפי ואליו (טוב, זה פיספסת ביומיים-שלושה)
והולכים לדבר עם פעילי שכונות, מתנסים ותנועות נוער לשמוע מה חושב הדור הבא של המצביעים ומה צריך לשנות.
והולכים ליצור מפגשי הדברות עם מי שיכול במעשה או מחדל לשנות את הרלוונטיות של ביבי וליברמן, הלוא הם ערביי ישראל, הגדה והרצועה. לחשוב איך ניתן לגשר ולאחד שורות.
לקפוץ לבקר, לשאול ולהבין מה ניתן לעשות באום-אל-פאחם כדי שביקורים של מרזל יקבלו זלזול והתעלמות במקום את התגובות שהוא רוצה לעורר.
להיות מעורבים בקהילה המקומית, מערכת החינוך, לראות איך האלימות בהפסקות בין השיעורים הופכת ליותר גרועה מדי שנה ומה אפשר לעשות עם זה.
לכתוב לנבחריך הצעות חוק לשיפור מצבו של מעמד הביניים ושל מערכת החינוך ולדאוג שיקדמו אותן.
לקפוץ לכפרים גליליים כמו עראבה, להבין את הלך הרוחות. להבין איך זה שכבר לא מתרגשים שכ5% מבני הכפר מתגייסים בהתנדבות לצה"ל בגילאי 18-25, אבל עדיין לא מומלץ להם לחזור הביתה לבושים במדים בסופ"ש. מה לשפר בקשר עם האנשים האלו כדי להעלות את האחוז הזה בכפרים השונים. עוזי לנדאו אמר את זה כל כך יפה לפני שבועיים: "אין נאמנות בלי אזרחות". הייתי צריך להקליט את הרגע ההיסטורי 🙂
לקדם את הסכם הקבע. להפסיק להשלות את העם שירושלים לא תחולק וללחוץ על הח"כים לקדם כבר את היוזמה הסעודית, כל עוד היא עדיין מושטת לנו.
לקדם את הירוקה-מימד: לשכנע את יו"ר העבודה או קדימה לחתום איתם הסכם עודפים כי הם מגדילים את הגוש הסוציאל-דמוקראטי אבל לא על חשבון השמאל אלא "קדימה" וימינה.
—
* "נשיקה לעינך" במרוקנית או ערבית מדוברת, אם זכרוני הבוגדני אינו עובד עלי…
עירא, סלח לי, אבל אתה עדיין חושב בתוך הקופסא.
עתודת הקולות של השמאל נמצאת ב-35 אחוזים שלא הצביעו בבחירות האלה. אנשים שמחליטים לא לקחת חלק בפוליטיקה הם אנשים שהתייאשו ואיבדו את אמונם ביכולתה להשפיע על חייהם (כך אמר, כמדומני, סיימור ליפסט). אבל מי שאומר "לא משנה למי אצביע בכל מקרה החיים שלי יישארו בזבל", אלו בדיוק האנשים שזקוקים לפעילות החוץ-פרלמטרית – כפעילים או כמי שפועלים בשבילם.
שוקי, אולי חצי מ35% האלו תוכל איכשהוא לנייד לקלפיות, לא את כולם (לא בלי שלטון דיקטטורי 🙂
שלום עירא,
השארתי לך תגובה ארוכה בבלוג של אורי קציר, ואשמח לתגובתך שלך, בין אם במייל או בבלוג (לא העתקתי את תגובתי לכאן כיוון שהיא מאוד ארוכה).
הכתובת לפוסט, כדי לחסוך לך זמן:
http://www.aplaton.co.il/story?id=513&NewOnly=1&LastView=1970-01-01%2002%3A00%3A00
יהונתן
@יונתן וכל השאר שמחכים לתשובות ממני (ויש לי המון מה להגיב!) אני מתנצל שאני מתרוצץ על המון נושאים ולא מספיק לענות על הכל. זה יגיע, אבל יש המון דברים שאני מנסה לעשות במקביל.
ספציפית לענין מוסר יהודי, אתה צודק שיש סיבה להפוך את הענין לפוסט אצלי בבלוג (למרות שאני בטוח שכתבתי על כך בעבר, אבל לא בהרחבה). ואני אשתדל לפרסם משהו בנושא עוד הערב ולהשיב, אבל כואב לי להבטיח שוב, כי יש כל כך הרבה פוסטים של טוטות שאינני מסיים אף פעם 🙂
אז לא שכחתי ולא התעלמתי, רק נפרסתי דק מדי, ואני מנסה למשוך חזרה את כל החלקים למקום. פרה פרה..
אם השמאל רוצה לחזור לשלטון הוא חייב לענות על השאלות המרכזיות:
* איך מתמודדים עם קיצוניים שאין לך שום בסיס מוסרי משוטף. כאלו ששמחים שילדהם הקריבו את עצמם בפיגוע התאבדות נגד אזרחים.
* איך מתמודדים עם שליטים עם תמיכה פופולארית (חמאס) שילחמו בכך עד הפלסטינאי האחרון (כל עוד הוא לא ממשפחתם)?
* האם תמיד אפשר לקדם שלום או שיש באמת סיטואציות שבהם התנאים לא בשלים? מהם הקריטריונים להבחנה בין המצבים הללו?
עד שלשאלות אלו לא יהיו תשובות טובות – אין עתיד לשמאל.
אם השמאל רוצה לחזור לשלטון הוא חייב לענות על השאלות המרכזיות:
* איך מתמודדים עם קיצוניים שאין לך שום בסיס מוסרי משותף. כאלו ששמחים שילדהם הקריבו את עצמם בפיגוע התאבדות נגד אזרחים.
* איך מתמודדים עם שליטים עם תמיכה פופולארית (חמאס) שילחמו בנו עד הפלסטינאי האחרון (כל עוד הוא לא ממשפחתם)?
* האם תמיד אפשר לקדם שלום או שיש באמת סיטואציות שבהם התנאים לא בשלים? מהם הקריטריונים להבחנה בין המצבים הללו?
עד שלשאלות אלו לא יהיו תשובות טובות – אין עתיד לשמאל.
שי: מסכים עם דבריך בנוגע לאפיק המדיני, אבל האם אין מקום לשמאל חברתי-כלכלי-סביבתי-חינוכי?
נניח שאכן האיומים הערביים שסובבים אותנו 'מכריחים' אותנו לבחור באלו בעלי האג'נדה הפחות יונית: האם בהכרח זה אומר שאנחנו גם רוצים הפרטות, חיזוק בעלי הון, חינוך פרטי וזילזול בסביבה?
השמאל החדש (לא חד"ש) צריך יהיה להתמקד בסוגיות האזרחיות, לדעתי.
יאללה, סיבוב נוסף…
כתבת: "אם היינו עוצרים לדבר אחרי סוף בנק 100 המטרות של יום ראשון…"
לדבר עם מי? עם החמאס?
לחזור על העניין שחמאס לא מעוניין לדבר איתנו? הוא לא רוצה, לא מעוניין. תכריח אותו בכח? החמאס זה לא פתח, ו-פתח זה לא חמאס. החמאס היה מוכן רק בסוף לדבר בתיווך מצרי ולהזכירך, עברו מס' ימים עד שצה"ל נכנס עם טנקים וחיילים פנימה, ולמרות שיחות שנוהלו עם המצרים, שום דבר לא זז, אז על מה אתה מדבר?
אני לא חושב שהשמאל הישראלי הפסיד בגלל המחדלים של מנהיגיו, פלגנות או שטויות אחרות.
אני חושב שזה היה נצחון של הפלשתינאים חד וחלק.
א. אחרי רצח רבין בנובמבר 1995, היתה תמיכה עצומה בשמעון פרס. עד שהגיעו הבחירות בשנת 1996, התמיכה עברה אל ביבי נתניהו והוא ניצח בבחירות נצחון מוחץ. מי עזר לו? כל אותם המחבלים הפלשתינאים שפוצצו אוטובוסים בתקופה הנ"ל.
ב. אחת מהתוצאות של אינתיפאדת אל-אקצא שהתחילה בשנת 2000, ושכללה פיגועים על ידי מחבלים מתאבדים שקרו כמעט יום ביום, היתה שרבים מהשמאל הישראלי הרגישו שאין להם עם מי לדבר בצד השני והפסיקו את התמיכה במדיניות הפייסנית כלפי הפלשתינאים.
ג. הסיבוב השלישי של המלחמה של הפלשתינאים בשמאל הישראלי התקיים בשנים מאז ההתנתקות ועד עכשיו. הפלשתינאים נתנו תחמושת לאותם גורמים מהימין, שהתנגדו להתנתקות והפגינו וחסמו כבישים כדי לעצור את ההתנתקות.
לאחר סבבים כאלה, שהסתיימו בנצחון חד משמעי של הפלשתינאים, אתם עוד מתפלאים שהשמאל הישראלי הינו עכשיו בכי רע?
כיום בישראל מפלגה לא יכולה להיות נטרילית מבחינת ימין/שמאל מדיני. העיניין מרכזי מידיי להוויה הישראלית.
אז למרות שהייתי שמח למפלגה שתייצג את השמאל החברתי, מר"צ כרגע היא שמאל חברתי + שמאל מדיני (גם אם הם היו על הגדר ב"עופרת יצוקה"). אבל לשמאל המדיני אין כרגע פתרון לבעיות הביטחוניות. המרכז/ימין-מתון (קדימה/ליכוד) במידה רבה טוען שאין כרגע פתרון, מה שכנראה יותר ראלי.
אז מה שנדרש כרגע זה מרכז מדיני (קרי מוכנות לוויתור נרחב על שטחים, אבל רק כשהתנאים יבשילו), עם שמאל חברתי. נדמה לי שיש שוק ל"מוצר" הזה.
אין לי מושג מה מת"י הציעו – הם מעולם לא עלו מעל סף הרעש הסביבתי (כנראה פשוט too little too late, ועבודת תשתית של שנתיים שלוש יכולה לשנות את המצב).