בשבוע שעבר מצ×תי במקרה ×ת הרשימה השחורה של בלוג "×–× ×‘ ל×ריות". רשימה של סיבות שהולכת וגדלה של סיבות למה ×œ× ×œ×”×©×ר פה. ×× ×”×™×” לי מטפל ×”×•× ×‘×˜×— ×”×™×” ×ומר לי להתמקד בחיובי ×•×œ× ×‘×©×œ×™×œ×™, ×בל ×ין ספק שזה מפתה. × ×›×•×Ÿ ×œ×”×™×•× ×”×¨×©×™×ž×” ×©× ×ž×•× ×”:
- חוק ×•×™×œ× ××™ המוצע בפרט, היחס ×œ×¤×œ×™×˜×™× ×‘×›×œ×œ
- חוק 892 – ×¦× ×–×•×¨×” על ×”××™× ×˜×¨× ×˜
- ×ž×™×œ×™×˜×¨×™×–× – ×§×ž×¤×™×™× ×™ ×”×ž×©×ª×ž×˜×™× ×œ×ž×™× ×™×”×, שורת ×”×’× ×¨×œ×™× ×”× ×§×¨×ת ×ל הדגל כדי לדרדר ×ת ×”×ž×“×™× ×” ×œ×ª×”×•× ×”× ×©×™×”.
- הכיבוש – 41 ×©× ×” and counting.
- גירוש ×ו ×ž× ×™×¢×ª ×›× ×™×¡×” של ×’×•×¨×ž×™× ×‘×œ×ª×™ ×¨×¦×•×™×™× ×œ×ž×™× ×™×”× ×‘×ª×•×× ×•×ª ×‘×˜×—×•× ×™×•×ª מגוכחות.
- שריפת ספרי×.
- הומופוביה.
- בוז ×œ×—×™× ×•×š בכלל ולהשכלה והמחקר ×”××•× ×‘×¨×¡×™×˜×™×™× ×‘×¤×¨×˜. – ייבוש תקציבי, הפרטה וכו’.
- הפרטת כל מה ×©×œ× ×–×– מספיק מהר.
- × ×™×¦×•×œ ×¦×™× ×™ של השו××”.
×ולי מלבד ש×לת × ×›×•×Ÿ ×ו ×œ× × ×›×•×Ÿ להפריט, ×× ×™ ×ž×¡×›×™× ×¢× ×”×¨×©×™×ž×”, ×× ×™ לצערי מוסיף:
- ××™ הפרדת דת ×ž×ž×“×™× ×”.
- בזבוז ×ª×§×¦×™×‘×™× ×‘×¦×•×¨×•×ª חסרות פשר (בדוגמת הוצ×ות מ×ות ×ž×œ×™×•× ×™× ×¢×œ חגיגות עצמ×ות מיותרות כשיש ×× ×©×™× ×¨×¢×‘×™× ×œ×œ×—×).
- הפוליטיק××™× ×”×‘×•×“×“×™× ×©×‘×ž×¢×¨×›×ª שעדיין ×ž×¡×ª×›×œ×™× ×¢×œ טובת הכלל ויותר מחמישה ×—×•×“×©×™× ×§×“×™×ž×” כבר מזמן ××™× × ×‘×ž×¨×›×– הבמה ×•×’× ×œ× ×™×ª× ×• ×œ×”× ×œ×”×ª×§×¨×‘ לש×
- כמות ×”×œ×™×§×•×§×™× ×—×¡×¨×ª הפרופורציות ×œ×¤×œ×’×™× ×”×“×ª×™×™× ×ž×§×‘×¢×ª מצב שבו ×ין ×פשרות ×œ×”×§×™× ×§×•×ליציה ×זרחית וממוקדת דמוקרטיה, ותמיד ×™×›× ×¡×• ×©×™×§×•×œ×™× ×¤×¡×•×œ×™× (×©×•×‘×™× ×™×–× ×•×× ×˜×™-ליבר×ליות) של ריצוי ×ž× ×”×™×’×™× ×“×ª×™×™× (שוב מתקשר ל××™ הפרדת הדת ×ž×”×ž×“×™× ×”)
- ×חרי פרשת הילדות הרוקדות בטקס פתיחת הגשר בי-×, ו×חרי ×©×‘×ž×§×•× ×ž×§×”×œ×” מעורבת שתשיר ×ת התקווה ×‘×›× ×¡×ª העלו ×œ×©× ×—×‘×•×¨×” ×–×™×™×¤× ×™×ª של חברי ×›× ×¡×ª ×–×›×¨×™× ×‘×œ×‘×“, השבוע ×× ×™ ×’× ×§×•×¨× ×©×§×•×œ ×ישה ×ו מר××” זרועות ילדה חשופות כבר ××™× ×• קו הגבול, עכשיו ×ž×©×—×™×¨×™× ×ו ×’×•×–×¨×™× ×’× ×ת ×¤× ×™×” של ××•×¨× ×” ×‘× ××™ במודעות חסרות סקס ×פיל לחלוטין. ×ולי בגלל ×©×”×™× ×’××” בהיותה ×ישה משוחררת וחד הורית? לך תדע. כל עוד × ×•×ª× ×™× ×œ×”× ×œ×ª×§×•×¢ בדלת עוד רגל ועוד רגל, המצב ×œ× ×™×©×ª×¤×¨.
עכשיו צריך רשימת "למה ×œ× ××•×’× ×“×”" כדי להרגיש טיפה יותר טוב ×¢× ×ž×” שבסוף ×‘×—×¨× ×•…
עדכון: רשימת "למה כן" ×צל ×’×™×.
קצת מתקשר לי לפוסט האחרון של אפיסקה וגורם לי לחשוב אם החזרה לארץ היא באמת רעיון טוב.
אתה נורא שלילי. כמו אתרי החדשות, נראה שאתה מתרכז בדברים הלא חיוביים.
בכל מקרה, במקום לשבת ולהתלונן, חשבת אולי לעשות משהו נגד הדברים שמפריעים לך?
למה קיבלתי כזה אוואטר??
געש, האווטר הוא רנדומלי, אבל תלוי המייל. אם המייל רשום ל-gravatar, אז אפשר לבחור את האווטר האישי.
ועוד טרעבעק ידני..:
http://gelram.blogli.co.il/archives/364
געש, אתה נורא שלילי. אתה מתרכז באווטארים המכוערים.
בכל מקרה, במקום לשבת ולהתלונן, חשבת אולי לעשות משהו נגד האוואטארים שמפריעים לך? למשל יוזר בגראבטאר?
לעניינינו – כדי לשנות את מה שמציק לי, אצטרך לרוץ לכנסת, לבטל מחדש את משרד הדתות, להביא איכשהוא לחקיקה שתפריד את הרבנות והמועצות הדתיות מהמדינה, להעביר חוק ברית "נישואין" אזרחיים, לרוץ ללמוד פסיכולוגיה וחינוך ולהרים דור של מחנכים, ואז לחזור לפרלמנט ולשרת 20 שנה בתור שר חינוך ולהנהיג מהפכה לחינוך פלורליסטי, ובמקביל להלחם בשחיתות, ואת כל זה לעשות בעודי נלחם במרפקים בעסקני מפלגות וכנסת כדי לשמור על כיסאי. אם את כל זה אצליח לעשות לפני שאמות, אולי יהיו לייומיים וחצי להנות מזה לפני שאמות מסרטן כי לא הספקתי גם לשרת בתור שר התעשיה ואיכות הסביבה כדי לטפל בעוד המון נושאים מטרידים אחרים.
אבל אני לא רוצה להנהיג, אני לא רוצה לצלול לתוך עולם העסקונה המגעיל של הפוליטיקה הישראלית, אני לא רוצה להיות אפלו תת-שר לענייני ובעיקר אני לא חושב שיש לי חצי פתרון נכון או סיכוי לממש אותו. הדברים האלו גדולים עלי. אני הייתי מעדיף לעבור לניו-זילנד או נורבגיה או אפילו מדינה מגעילה ומשעממת כמו סקוטלנד איפה שהצרות לא נכנסות לי עד כדי כך עמוק לצלחת.
במקום זה אני עושה את המעשה היהודי המקובל, שזה לשבת ולהתלונן כדי שיתפתח דיון. היחידי שענה היה גיא, אבל לא כאן בבלוג (ואפילו טרח להשאיר שני טראקבקים)
עירא – כמו שאמרת זה מנהג יהודי עתיק יומין לשבת ולהתלונן.
אני מבין למה אתה לא רוצה להכנס לביצה הפוליטית. את נותן כרגע את כל הסיבות למה החלטת להתייאש מראש. אולי אתה צודק. בוא לא נעשה כלום. נעבור לסקוטלנד/ארה"ב/סין או לכל מקום אחר, ונראה איך הילדים שלנו הופכים למפלצות קטנות, חסרות בית אמיתי, חסרות ערכים או כל דבר אחר שיחבר אותם למי שהם יכולים להיות (לא במובן הדתי, כמובן), וזהו.
אה, וואלה!
זה בדיוק מה שקורה כאן היום! מערכת החינוך קורסת כי לאף אחד לא אכפת! ערכים זו מילה גסה, כי לאף אחד לא אכפת! הפוליטיקה היא בדיוק מה שהיא, כי לאף אחד לא אכפת! אתה רוצה שאני אמשיך? כי יש עוד הרבה!
אז אתה צודק. בוא נשב כולנו בחיבוק ידיים. נצעק כמה אכפת לנו שהכל פה חרא, ולא נעשה בעצם כלום. זה יביא אותנו רחוק מאוד. רק אל תתפלא שבעוד 10 שנים, הילדים בארץ ידברו רק שפת SouthPark שוטפת, עוד לפני שהם יידעו לתת כבוד להורים שלהם. ואתה יודע יפה מאוד לאיזה דוגמא אני מתכוון. אני חושב שיש אפילו שתיים כאלה שאתה מכיר.
איומי "הילדים שלנו" לא עובדים עלי כידוע לך, אבל בעתיד דמיוני שבו שיהיו לי ילדים, אני לא חושב שהם יהפכו למפלצות כי אני הייתי יושב עליהם שיצאו בני אדם. אני מאלה שכן אכפת להם ומזועזע מזה שאני חי במדינה שרובה המכריע (מכריע בבחירות או באינטראקציה ברחוב) לא שם זין יותר על ערכים נכונים שמייצבים חברה. הערכים שרב האנשים נצמדים אליהם זה הדאגה לנומרו אונו ואולי "מה שהרב אמר". אני לא חושב שיש מישהו שברצינות מאמין שמערכת החינוך המתפוררת אמורה לחנך לערכים ליבראליים, או הומניסטיים או אפילו אנטי-אלימים (אני לא חולם אפילו על פציפיזם ממש). ערכים כאלו אפשר ללמד בבית, או בקהילה שבחרת במיוחד להצטרף אליה כמו קיבוץ עירוני במתכונת כזו או אחרת, או יישוב קהילתי עם צביון מאוד מסוים, או לפחות תנועת נוער על תשתית אידאולוגית מסוימת, שגם הן כנראה כבר לא מה שהיה פעם. הנוער של היום מאוד מושפע מאופנות בבתי החברים, למשל לא ניתן כמעט לגדל ילד בבית ללא טלוויזיה בלי לגרום לקרע אדיר ומרד, ביום שבו יתגלו כמה תוכניות מושכות אצל השכנים יתחיל מסע טרור של "למה להם יש ולנו לא" ואין לי מושג איך אפשר לגדל ילד כדי שלא יתגרה מכל הזבל שהמשווקים מפציצים לכיוונו, אבל זה עדיין יהיה המילה של אבא מול המילה של הטלוויזיה, והייתי מנסה להעביר לילד כזה שאין מה לקחת דוגמא מהתנהגות האנשים בטלנובלות וגם להבין שאי אפשר להאמין לחדשות כמקור מידע אוביקטיבי.
את השטויות האלו יש למגר בכל מדינה אליה תעבור. גם בעולם השלישי. אחריות החינוך על ההורים בלבד, וזו אחריות כבדה. אחריות כה כבדה שכזכור לך אני מעדיף לא לקחת על עצמי מהמון סיבות.
ועדיין, כל זה לא קשור לאופי המדינה. אני מדבר על איך שהחברה והממשל מתנהגים אליך ואתה מדבר איתי על איך הילדים שלך שאתה אמור לחנך מתנהגים אליך. הילדים הם הראי שלך, ואילו הממשלה היא הראי של כלל העם, וכדאי שבין שני העולמות האלו, יקים כל הורה ראוי חומת מגן חינוכית ומוצלחת. אם זה ע"י בילוי יומיומי עם ילדיו שבעה ימים בשבוע ולעטוף אותם אישית בצמר גפן, או על ידי הוצאתם מארץ אוכלת יושביה וגידולם אי שם בטבע עם מינימום דוגמא אישית ומקסימום התפתחות בסביבה שלא תשפיע על הילד(ה) לרעה, ראה ערך אום-סקויה והמקום והדרך שבו בחרה לגדל את ביתה.
First, Ira, you are going to be surounded byu the kids of the people around you so I think it's your interest to help them raise them properly (e.g. if they don't learn how to earn a living they'll come back to steal from you).
As for "אחריות החינוך על ההורים בלבד" – you are right that it's their main responsiblity, but an environment which doesn't support enough will break even the strongest parent who doesn't have enough means to fight back.
For instance – me and my wife are still struggling to juggle between time at work and taking care of our kid – it's fun to be with him (we just had yet another fantastic weekend together) but we also need to give time to work and leave him at child care or with a babysitter some times.
ראשית, מסור ליונתן שאם הוא פורץ אלי הביתה אני מחכה לו עם שוטגאן, קרוקודייל-דאנדי סטייל 🙂
שנית, לגבי סביבה לא מספיק תומכת – הנה סיבה טובה לא למהר לעשות ילד אם אין לך גב כלכלי ותמיכה לתת לו (מוכנות רגשית וכלכלית כאחד), או מצד שני לא לרוץ להקים עסק או קריירה שיקחו ממך זמן ילדים חשוב.
כשאני אומר לאנשים שהבחירה בהורות היא כמו בחירת קריירה או מקום עבודה מסתכלים עלי עקום ולא מנסים להבין על מה אני מדבר. הרבה הורים בימיינו אפילו עובדים יותר שעות והילד גדל אצל נאני קבועה שישה ימים בשבוע. זה פסיכי בעיני. הכי משוגע זה הורים מאמצים שמשלמים לאומנת שתגדל להם את הילד. את זה בכלל אני לא מצליח להבין, אבל זה קורה במשפחות היותר אמידות בחוף המערבי והמזרחי בארה"ב כל הזמן.
אבל איך כל זה קשור? אני מנסה להחזיר את הדיון לגבי סביבה יותר טובה לגדול בה ברמה השלטונית, ואילו אתה וגיא מפנים את הדיון לחינוך ילדים במשפחה, מה שלא היה נושא הפוסט. למעשה אתה בתור אדם ששנים חלם על חו"ל יכול להאיר את עינינו יותר, לגבי ההחלטות וכמה אתה מאושר מהתוצאות.
You are right, I had a feeling I'm pushing the discussion outside its original direction when I posted my previous reply so…
(*scrolls back and re-reads the original post*)
I keep catching myself wondering what should I say next time I visit Israel and people ask me what's so great about Australia and I don't think I can pinpoint a specific reason that will cause people to say "ahhhh! you are right" (and it's not my purpose in life). It's just good feeling to wake up in the morning and go to work.
Some random data points that will hopefully add to the discussion:
1. The government here too have scandals, though they don't seem to be as widespread or show such contempts of politicians to their constituency as what I hear about Israel (latest one I can remember from the little I follow the news: Iguanagate: http://news.google.com.au/news?q=iguanagate)
2. They too want to privatise things, and there are many complaints on how they mishandled the toll road tenders. But short of worries about whether the public will benefit from this (e.g. the PUBLIC will get a fair deal from selling the electric grid and still get a good service), I'm not sure there is much bad in privatising it and keep things under the right legal ropes.
(btw, both of the above are NSW state government, which I just can't wait to vote out of office, I can't remember anything like this with the federal government right now)
3. Today at lunch time I grabbed a kid who kept blowing up plastic bags and throwing them on the sidewalk and stuffed his bags back into his hands. I did this in front of his three friends. He just silently and embarrisingly accepted the bags. I don't know if something like this is doable in Israel? This was very exceptional.
4. At Yonathan's birthday party in kindy I enjoyed watching how he and his classmates (all under 3 y/o) seat quietly around their small table, sing a birthday song and politely eat a melon from their plates before having a piece of a birthday cake. It was as quiet and as civil as having the same with a group of AUSTRALIAN adults (maybe even a little more, maybe also because a couple of foreign adults (me and Ma) were in the room). He's also extra polite even according to Aussie parents who compare him to their kids and we like it (we don't bring him up as a robot, he's a funny, self-confident, imaginative, relaxed fun-loving little creature but still mature and understands a lot).
And no – I don't subscribe to what others say about how "they don't care about this place because they don't feel that they belong" – I care a lot about "this place" called Australia and feel that I belong, not less than I felt in Israel anyway (why should I feel that I belong there after the kind of life I had there?)
אז סיפורים קונטרה – ישראלים בפעולה:
1. לקוח שביקשתי ממנו שלא יזמין אותי לביקורים של פחות משלוש שעות הזמין אותי היום לביקור קצרצר ואמר לי להתראות אחרי שעה. הדלק שיצא לי לשרוף אליו ובחזרה עלה יותר מהנטו של התשלום על השעה שהייתי אצלו. לא נורא, לפחות זו היתה הפעם האחרונה שלי שם, חפפתי את המחליף שלי ולא לשם אחזור יותר. אבל לפחות נפרדנו עם לחיצת ידיים וחיוכים, ולמרות שהוא יודע שסיבת עזיבתי היא החיכוך האישי ביננו, הוא הבטיח לשלוח לי לקוחות אחרים ואני מאמין שהוא התכוון לזה באמת. גם אם היתה לי בעיה איתו זה לא מנע ממני להמשיך לתת להם את החודש האחרון במקצועיות והאדיבות שאליה הם התרגלו ממני, גם אם ביקור כמו היום עלה לי במקום להכניס לי.
2. אותם חיכוכים גרמו לי שהבאתי לו לפני חודש כמה מחליפים לראיין. ידידי מרק הודיע לי שאם אבקש או לא, הוא יתן לי "פיינדרז פי" אם יזכה בחוזה (למרות שסירבתי פעמיים בנימוס). החבר האחר שהבאתי ובסוף זכה בחוזה לא טרח להציע או לשאול אפילו. נחשו מי מהשניים ישראלי מלידה ומי קיבל חינוך תוצרת חו"ל מההורים. נחשו גם מי מהשניים נולד עם כפית בפה ומאיזו מתכת.
3. כשיצאתי לחניה, חסמו אותי שתי מכוניות:
* על אחת (SUV דורסני ומגעיל למראה) לא היה שום סימן מזהה. השארתי להם פתק בחלון שיש מצוקת חניה ואין לי בעיה שיחסמו אותי, אבל ההגינות הבסיסית דורשת שישאיר אותו נהג(ת) מספר טלפון או כרטיס ביקור בחלון כדי שאוכל לבקש לצאת. אצלי יש אחד קבוע בחלון האחורי ולפעמים אני מוסיף כרטיס ביקור שני בחלון או מתחת השמשה הקדמית אם הייתי חייב לחסום (והמעצבן הוא שלא היה חייב לחסום). הוספתי לאותו נהג שמזלו שאני לפלף מנומס ולא ישראלי ממוצע שגם היה גורם לו לנזק לאוטו, ושילמד להתנהג.
* השניה היתה של אמדוקס והתנוססה עליה מדבקת "איך אני נוהג". איש מחלקת הרכב של החברה חזר אלי אחרי עשר דקות וטען שהוא לא משיג את הנהגת בטלפון אז הוא שלח לה דואל (?!). ביקשתי ממנו שינסה לשאול מישהו בצוות שלה או את הבוס איפה היא נמצאת בפגישה כדי שאלך למצוא אותה ועד הרגע (ארבע שעות אחרי) לא קיבלתי תשובה. אני מקווה שהיא קיבלה ממנו את הביקורת שלי לפעם הבאה.
* מי שהציל אותי אחרי 30 דקות מיואשות בשמש היה הנהג באוטו שחנה בצורה מסודרת לפני. הוא לא היה מאלו שחסמו אותי, אבל הוא היה היחידי שהיה יכול לסייע לי לצאת ויצרתי איתו קשר לגמרי במזל, כשראיתי מישהו אחר מאותה החברה נכנס לרכב אחר במגרש, ודרכו יצרתי קשר עם הנהג הנחמד. מזל שלמכוניות שלהם היו מדבקות לוגו, אחרת גם שם לא היה לי למי לפנות.
ולא ספרתי את כל הנהגים שלא אפשרו לי הבוקר להשתלב למסלול פניה בדרך ועוד עשרות חסרי אדיבות ונדיבות שבטח טחו עיני מלשים אליהם אפילו לב.
מצד שני קפצתי כבר למוסך למתוח רצועה ולהציק למוסכניק שלי בשאלות על תוספים ולהוציא מהמחשב פירוט טיפולים שעשיתי אצלו בעבר. המוסכניק שלי לא נפנף אותי בצעקות כי הוא לא יליד הארץ, אלא עזר לי באדיבות וסבלנות אין קץ. בסוף גם העדפתי לקנות אצלו את התוסף, אפילו אם הוא פחות זול מאשר בתחנות דלק (מה שלא בטוח שנכון), כי אני מעדיף מקום מקצועי ואדיב.
Not to get into an "Israel Bashing-fest", but just this morning I read your reply above on my mobile while riding the bus to work:
1. Although it was full of school girls half the way it was totally quiet and I could enjoy the ride and quite to read RSS feeds (*).
2. Me and everyone else who got off the bus in my stop said "thank you" to the driver.
(*) This reminded me how one night (Thursday night is "late shopping night" and on school holidays it's apparently the "early weekend night") a bunch of teenagers (of certain ethnicity, as far as I remember) made too much noise on the bus to let me read, but that was the exception which demonstrates the rule as it happened once in over three years.
So I have a little experiment to you and the readers of this blog – try counting how many times you heard the word "תודה" said around you (not even to you or by you) for a day, make it even a week – I dare guess that it won't reach the number of times I hear "thank you" every day here – and people do mean it when they say it, despite Israeli cynicism about this (and I'm not even counting or "sorry" or "no worries" or "excuse me" or other ways of being genuinely polite).
I'm suggesting this because one thing I noticed after a while of living here is that I can't remember hearing or saying this word so many times when I lived in Israel.
אני מרשה לעצמי לענות לשאלת "למה אתה רק מתלונן ולא פועל?"
ובכן, אני לא יודע לגבי עירא, אבל אני פועל, בקטנה, ממש בקטנה אבל משתדל. התלונה אבל לטעמי כבודה אינו מוערך מספיק – ללא התלונה לא יבוא גם הסיכוי לשינוי. אם אנשים לא מתלוננים זה אומר אחד משני הדברים: או שהכל בסדר, או שהאנשים לא מספיק שמים לב לסביבתם.
יש עוד אופציות…
– אנשים שמים לב לכל כך הרבה בסביבתם שזה מייאש אותם מלדאוג כל כך ולא יודעים מאיפה להתחיל, ופשוט חוטפים שיתוק.
– אנשים שכן עושים בתחום אחד ועדיין מתלוננים כי הם מרגישים שהם לא יכולים לעשות מספיק בתחומים אחרים.
– אנשים שפשוט לוקים בתסמונת הצפרדע בסיר. לדעתי זה רוב המדינה.
אני מנסה לעשות עכשיו את המעבר מ"בעיקר מתלונן" ל"בעיקר עושה" דרך החלפת קריירה, אבל על זה אני עוד לא כותב בפומבי עד שיתגבש.
ומי שלא רוצה להשאר מוזמן ללכת
בתנאים קשים מאוד (הסביבה המדינית, עליית האיסלם, עליה מסיבית) הצלחנו להקים פה מדינה עם רמת חיים לא רעה (תל"ג לנפש באמצע אירופה, ואם אתה לא ערבי ולא חרדי – בצד העליון של אירופה).
אולי אין חוקה (כי המושג של יהודי חילוני הוא חדש (פחות מ 150 שנה), ולא ברור לגמרי מה המשמעות שלו ואיך האינטראקציה עם היהודים הכן דתיים, ואיפה ציונות בכל הבלגן המושגי הזה), אבל יש חופש פרט רב, ובסך הכל שמירה ראויה על זכויות המיעוט (מלבד במיעוט הערבי – מה שחלקית מובן (אם כי לא מוצדק) עקב הסכסוך המתמשך עם האומה הערבית / איסלמית).
אני לא בטוח שרמת השחיתות השלטונית בארץ גבוהה משמעותית מבמדינות אחרות (ארה"ב, צרפת למשל). והטיפול בארץ הוא לא רע (חוקרים את כולם, ופוליטיקאים בכירים מועפים ולפעמים יושבים בכלא). הציבוריות הישראלית וודאי לא סלחנית במיוחד לשחיטות בשנים האחרונות, וזה נותן לאט לאט את אותותיו גם בהתנהגות הפוליטיקאים (ומי שלא חושב כך, שיזכר בשחיטות המערכתית בימי מפא"י).
החינוך במשבר. וזו בעיה חדשה יחסית. אני מקווה שיטפלו בזה (ואני יצביע בהתאם).
בקיצור: בנסיבות מאוד מסובכות, בנינו כאן משהוא די יפה. דורש שיפור. אבל בסך הכל די מרשים.
ומי שלא רואה גם את זה – אני לא מבין מה הוא עושה כאן.