יוסי שריד בפוסט "פתאום ויכוח טוב" מדבר על תביעת העלבונות של סופרים ומבקרי ספרות בבחירה של פרסי ספרות, ספיציפית פרס ספיר.
הנושא הזה הטריד אותי לא פעם. איך אפשר לתת דירוג ליצירה אישית? איך אפשר לשים ציון על אמנות לא-שימושית ((יש הגדרה כזו? אני מתכוון לאמנות שאינה ארכיטקטורה או עיצוב תעשייתי או שיש לה שימוש מעבר להיותה שם תלויה על הקיר או מותקנת על כן וכולי))? למרות שפילוסופים כתבו שאמנות אמורה להיות "כשלעצמה" וללא השפעות זרות, אין ספק שהיוצר יש לו את האגו שלו והיה רוצה להיות מוערך. אם אסתכל על כמה עיצובים תעשייתיים מתחרים לאוזניות בלוטות' או לחלופין כלי מטבח, מנורות סלון, או מגדלי משרדים, הם יכולים להתחרות על יעילות, ארגונומיה, נוחות שימוש, ידידותיות לסביבה, ניצול אנרגיה, עמידות ועוד המון קריטריונים מדידים, אבל איך ולמה לעזאזל למדוד יצירות שלא אמורות לתת בונוס באף אחד מהתחומים המדידים? לא משנה אם מדובר בפרס ספיר, הוגו, נבולה, נובל לספרות או פרס הביאנאלה של ונציה, אין כאן קריטריונים אוביקטיביים, כל תהליך השיפוט צריך להיות של הקהל שיקנה מה שנראה לו טוב.
תפקיד המול"ים לדחוף לנו ספרים, המוכרים והמבקרים תפקידם לעזור לנו למיין אותם ותפקידנו להתמכר לקנית ספרים ((קניתי למעלה מ30 ספרים מצוינים החודש ביותר מאלף ש"ח, אבל אינני יודע מתי אגיע לקרוא אותם)). מפעל הפיס נרתם במסגרת פעילויות התרבות שלו ומחלק פרס ספיר. מפעל הפיס להזכירכם הוא נספח של השלטון המקומי הווה אומר גוף ממשלתי מחד, אבל לא ממומן מכספי מיסים מאידך. האנשים בועדת הפרס אינם בעלי אינטרסים אישיים כפי הנראה, אבל השאלה הבסיסית עדיין שם – האם צריך לתת פרסים לספרות בכלל, והאם מכספי הגוף הזה בפרט?
(כן, ברור לי שאני דורך כאן על כמה אגואים כשאני אומר שאי אפשר לשים תווית "מנצח" על ספר אחד לעומת אחר. כל אחד אוהב הכרה ביצירה שלו, אני רק שואל למה מישהו חושב שגוף ציבורי צריך להעניק פרסים לאמנות מסחרית כדי לעודד את שוק הספרות? האם זה ניצול טוב של כספי הפיס? אני מעדיף לתרום לקרן פרטית שתעשה את אותו הדבר. או ישירות למפעל הפיס אם הוא היה גוף פרטי, אבל הוא לא.)
רק משהו קטן על מפעל הפיס – מכיוון שזהו מונופול ממשלתי, הרי הכנסותיו לא שונות מהכנסות מדינה אחרות.
אלא אם כן יש משהו שאני לא יודע, מפעל הפיס ניזון מההתמכרות של פראיירים להימורים ולא מכספי המיסים שלי. תקן אותי אם אני טועה.
המממ… אני לא בטוח לגבי זה, עירא.
למיטב ידיעתי, מפעל הפיס ניזון גם מכספי מסים, וזו הסיבה שהוא גם בונה מרכזי קהילה.
אתה מוזמן לחפש את אתר מפעל הפיס וההיסטוריה שלו בויקיפדיה, אני כרגע בעבודה אז אין לי זמן פנוי עד הערב.
אני מניח שהעובדה שהם משקיעים חזרה בתרבות וחברה זו ההצדקה החוקית (והמוסרית) לתת להם רשיון להימורים, אם הטוטו והפיס היו מקבלים כספי מיסים לא הייתי מרוצה בכלל…
אני נוטה להאמין שלפרסים יש מספר פונקציות באמנות.
1. עידוד המצויינות באמנות. נכון, יצירה יכולה למצוא חן או לא למצוא חן בעיני כל אחד. יחד עם זאת, ניתן להצביע על קריטריונים שאנו רוצים לעודד, כדי לפתוח את קהילת האמנות למחוזות חדשים: אומץ (אומץ של אמן אחד, מאפשר לאמן אחר לבטא בדרכו שלו דבר דומה), מורכבות (שמהווה השראה ליצירה מורכבת אחרת), חדשנות טכנית (החושפת עוד כלים ליצירה. שים לב למילה טכנית, לא בהכרח טכנולוגית), חדשנות או מורכבות רעיונית (החושפת רעיונות חדשים לשימוש במסגרת אמנותית) או אפילו יצירה שמביעה ערכים ראויים, כמו מלחמה בגזענות, אהבת הזולת וכו'.
2. אמנות תמיד הייתה ממומנת ע"י ההון או המדינה, ועושה רושם שהיא צפויה לדרוך במקום אם המדינה לא תוסיף לעשות כן. פרסים מהווים חלק מתהליך מימון היצירה.
3. פרסים מאפשרים חשיפה של יצירות מז'אנרים שונים לקהל הרחב, מתוך תפיסה (אולי פשטנית, אבל לא ניתנת להכחשה) שאם מישהו משלם על זה, אולי יש בזה משהו. למשל, פרסי הוגו, אני מאמין, הביאו אנשים שהם חובבי ספרות בכלל, להחשף למדע בדיוני.
ואגב, אני לא חושב שיצירה צריכה להיות משוחררת מכל