יום הולדת

אחרי ארבע מאות וארבעים פוסטים וקצת יותר מ2100 תגובות, הבלוג שלי בן שנתיים היום. זה לא הבלוג הראשון שלי, אבל זה הראשון שהתחיל ושורד מהסיבות הנכונות.

אבל היום בא לי לספר לכם על סבא שלי. משה קרנצדורף, שבעוד שבועיים יהיה בן 102. זה יום הולדת מסוג אחר. יום הולדת של אדם שזוכר איך ראה מהמרפסת את גנרל אלנבי נכנס לירושלים עם פרשיו. איש חילוני בעיר קדושה, שאני שומע עליו המון סיפורים מתקופות שאני לא זוכר, והיה סמל לירושלמיות להרבה אנשים. לצערי היום הוא לא סובל את חייו. כמעט כל חבריו נפטרו כבר לפני עשור או יותר, הראיה שלו נפגעה לפני כשנתיים בגלל פטריה שתקפה לו את הרשתית בעין אחת ואח"כ גם את השניה, הוא רואה טלוויזיה אבל כבר לא מסוגל לקרוא את התרגום בתכניות באנגלית, ובכל זאת הוא מעודכן בכל החדשות והפוליטיקות בארץ ובעולם (ועל הכל יש לו דיעה כמובן…) אבל הוא עדיין מבשל לעצמו ועדיין יורד כל יום לשבת בקפה "טעמון", לפגוש אנשים לפטפט איתם…

במשך 67 שנה הוא היה קצב, מתוכן כ55 שנה היה לו איטליז משלו (לא קצביה, אין לי מושג מאיפה המילה הזו!) ברחוב בארי במרכז העיר. לא מכירים? לא נורא, כמעט אף אחד לא יודע איפה זה: סבא בהתחלת שנות השישים (אני מנחש) זה הבלוק שיורד משמואל הנגיד לרחוב-המלך-קינג-ג'ורג' ואז הופך להיות רחוב הלל (כן, זה שנולדו בו קפה הלל וארומה). הבנין הוותיק נקרא בפי הירושלמים "הכנסת הישנה", ולידו היה חור מגעיל בשם "הבור של הכנסת" שיועד לבנין שמעולם לא נבנה. לימים נבנתה הכנסת בגבעת רם, הבור שופץ והפך להיות "גן מנורה", ובחזית הצדדית של בנין הכנסת הישנה התנוסס במשך חצי מאה השלט "אטליז קרנצדורף", שהיה האיטליז הלא כשר המפורסם בעיר (ורוב השנים גם היחידי מלבד שועפט או ירושלים המזרחית). כל השגרירויות, המפורסמים, העיתונאים וחברי הכנסת היו באים לשם לקנות. יצחק שמיר, אפילו כשהיה כבר ראש ממשלה, היה מעדיף את הבשר המצוין של מוישה, אישתו היתה שולחת את הנהג לאסוף כי לא צריך סכסוכים קוליציונים. כמובן שחנות שמוכרת חזיר באותו בנין שבו מתנהלות ישיבות הכנסת הצעירה של שנות ה50 היתה סיבה לבלגנים פוליטיים מדי פעם והמקום זכה לכינוי "החזירים של הכנסת" והחזיק שנים ארוכות, אתם מוזמנים לשאול ירושלמים ותיקים.

סבא שלי "עשה לי" הרבה צרות. הייתי ילד כאפות בבית ספר כי ההורים הפציפיסטים שלי לא לימדו אותי להחזיר מכות או להגן על עצמי, ואני עשיתי למציקנים של הכיתה דווקא והייתי מביא סנדוויץ' עם שינקן לארוחת 10 וככה הם היו בורחים ממני לשעה שעתיים וחוזרים להרביץ רק בצהריים. לא ברור אם הסנדוויצ'ים עזרו או הזיקו, אבל אי אפשר היה להתעלם מהסוגיה. אולי העובדה שאני כ"כ קיצוני היום באתאיסטיות בהטפה נגד סכנות הדת היא העובדה שנאלצתי להיות ילד חילוני-להכעיס באמצע בי"ס ירושלמי לא לגמרי סובלני. הקטע המוזר הוא שחלק מהמתעלקים על נושא החזירים בסנדביץ' היו טמבלים שגילו בדיעבד שההורים שלהם קונים אצל סבא שלי. זה לא סתם להם את הפה, כנראה כי עדיין היה "כיף להיות חלק" מהחבורה.

אבל בחזרה לסבא שלי. כששואלים אותי מאיזה מוצא אני אני עונה "מעורב ירושלמי" – דור תשיעי ירושלמי, לא סתם! את ההיסטוריה המשפחתית ליקטתי ממנו בהזדמנויות, אבל עם השנים פרטים משתנים וסיפורים מתערבבים, אז אני לא יכול לחתום על דיוקים פה.סבא ואני,  1974 אביו בן-ציון היה כנראה בן למשפחה ליטאית שאין לי שום מידע עליהם (אבל נמצאו כשישה דורות בארץ), ואני לא לגמרי יודע איך הוא הגיע להתחתן עם ציפורה/פייגה שהיתה בת תערובת – דבר שהיה מאוד לא נהוג באותם ימים. ציפורה היתה ידועה בירושלים גם בשם "פייגלע המוגרביה", כי אמה היתה ממשפחת שלוש הידועה ואביה עלה מרוסיה. סיפור חיים מוזר הפגיש אותם, האבא (שסבא טוען ששמו היה נחום משה ועל שמו הוא קרוי) היה מהילדים היהודים שנחטפו לשירות בצבא הצאר, ולכששוחרר מהצבא בגיל 40 או יותר לא זכר כלום מילדותו או יהדותו. כששמר על עובדי מסילות הברזל שנסללו אז ברחבי המדינה גילו המקומיים בכפר הסמוך שהוא יודע לזמזם מזמורי שבת כשהוא עובר ליד בית הכנסת והבינו שמדובר ביהודי חטוף ושלחו אותו לארץ הקודש כדי ש"ייתייהד" חזרה או משהו. בירושלים, בגיל כמעט 50, ללא מקצוע או קרבה ליהדות וללא שפה משותפת עם הקהילה ביידיש או לאדינו, ושם חיתנו אותו עם אותה אלג'יראית ממשפחת שלוש, ביתו של סוחר וקבלן שעשה חייל במצריים בתקופת בנית תעלת סואץ, אבל בתו נחשבה ל"מקוללת" לאחר שארבעת ילדיה הראשונים מתו בגיל צעיר ובעלה גרש אותה. במצבה שידוך עם רוסי זקן ומבולבל היתה עסקה שלא מתווכחים איתה. לא היתה בינהם אפילו שפה משותפת עד שנולדה ציפורה-פייגה שהייתה מתרגמת בינהם בין רוסית יידית ולאדינו.

פייגה גדלה ונישאה לאחד משלושת האחים קרנצדורף (אין לי מושג אם לא היו יותר). לבן-ציון ופייגה לא היתה התחלה טובה. שני ילדיהם הראשונים מתו בלידה או בגיל צעיר. לילדה הבאה שנולדה קראו מיד "חיה" ולאחיה הקטן "חיים" כדי שלא ימותו כל כך מהר. אחריהם באו אלישבע, משה נחום (סבא שלי), אסנת ומינה, בדירה צפופה במאה שערים, ומדי פעם מתארחים אנשים נוספים, אני מתאר לי שראיתם תמונות בספרי היסטוריה של ירושלים והצפיפות של אותה תקופה של יציאה מהחומות (למעשה צפוף בשכונות האלו עד היום), אבל הרשו לי להוסיף לכם – לבן ציון היה איטליז במאה שערים זה אומר שמתחת לבית גם היו הרבה פעמים פרה או שתיים ואולי 2-3 כבשים שהובאו מיפו פעם בשבוע-שבועיים ע"י ילדים ערבים מכפרים באיזור וחיכו לשחיטה. לא פלא שסבא שלי ברח כמו רוב אחיו מהבית בגיל מוקדם. אבל עוד סיפורים אשמור לפוסט הבא (אני מקווה שזה מענין לפחות מישהו או שניים, אבל אני כותב את כל זה בעיקר לעצמי)

קרדיטים: בפוסט זה נכללו הסרט "אנשים לפי הסדר" של לנקה קלייטון וג'יימס פרייס מתוך פסטיבל הסרט הנייד, תמונת פספורט מתחילת שנות השישים, אחת מ1974 (כנראה אבא שלי צילם) ולבסוף הנה אחת שלי מלפני מספר חודשים.
סבא בבית מול הטלוויזיה, סוף 2007

22 תגובות בנושא “יום הולדת”

  1. לגמרי!
    את הסיפורים האלה אני יושב ושומע ממך, ולקרוא אותם פה זה מרתק לא פחות. אני מחכה כבר בכליון עיניים לפוסט הבא. אם הייתי צריך עוד הוכחה שיש לך כישרון כתיבה, במיוחד לסיפורים היסטוריים כאלו, אז הנה – זה כאן.

    תמשיך, איש.

  2. מעניין מאד מאד… שלחתי לאמא, שתהנה גם. מעניין, אם הייתי מתחקרת את סבא לפני שעזב לפני כ-15 שנה למקום שכולו טוב (או לא, תלוי את מי שואלים;))אולי גם לי היה פוסט מעניין…
    במחשבה שניה, היה לי פוסט מעניין. בוודאות. הסבים של כולנו, אני משערת, יתרמו פוסטים מעניינים אם נעשה את המאמץ- הם חיו בתקופות מעניינות יותר משלנו.
    בעיניי, בכולופן…

  3. אוקיי… שבע תגובות מתלהבות ושיחת טלפון אישית משי… אני מבין שיש פה משהו :-) אני אשקיע בפוסט הבא בקרוב…

  4. בהחלט! לך על זה!
    אתה גם מתעלם מהעובדה שנורית נכנסה לבלוג כלשהו ו-הגיבה (!!!) בפעם הראשונה בחייה ככל הנראה…
    אני מבקש לא לזלזל!

  5. כמובן שהתייחסתי… ראשית הייתי צריך לאשר לה ידנית שהיא לא ספאם (פוסט ראשון) והגבתי לה בפרטי. אתה רומז שגררת אותה לפה להגיב? :-P

  6. אין לזה שום קשר אליי ואינני רומז דבר.. (אם אני זוכר נכון אפילו לא העליתי את הנושא בשיחות שהיו לי איתה אתמול).
    אתה פשוט מברך כמעט תמיד את האורחים החדשים שלך, ומשום מה לא ראיתי תגובה ראויה לאורחת המכובדת החדשה.. :)

  7. תודה משה וברוך הבא לבלוג! אתה אומר ש40 שנה אתה חי שם ועדיין לא מרגיש ירושלמי? אבי בגילך, והוא עבר מחיפה לירושליים באיזור גיל 25 והפך לירושלמי כמעט מיד, לא מוכן לעזוב אותה. מעניין :-)

  8. Very interesting!

    I sit here in Sydney and for once wish I could walk up that street to his shop.

    I wasn't aware that you have such a famous family history.

    I starred this post and it's the first one I also share on the Google Reader.

    Looking forward to more such posts.

    A

  9. שמע ידידי היקר…
    זה נהדר, זה מרגש וזה הכי הכי שיש.
    זה לעצמך ואולי אם משהו ישתנה לדורות הבאים. העבודה על תעוד מהסוג הזה היא לא פשוטה (דיברנו על זה פעם – בהקשר של שני הספרים שאבי כתב), ממליץ לך לערוך בנוסף לסיפורים הפיקנטים קצת מחקר אובייקטיבי להצלבת פרטים וכמו כן תוכל בעזרת זה לאתגר את סבך לספר עוד.

  10. Also – a couple of weeks ago my wife invited me to geni.com, I opened up a tree for my side of the family and since then everyone and their wife added tons of information.
    It's particularly useful with having such a spread out family (Canada, California, Brazil, Israel, Australia).
    I don't know how it seats with your privacy policy but everyone in my family love it.
    I'm just waiting to find a way to download that information to local disk for backup.

    Amos

  11. בדכ אני אוהב את הפרטיות שלי ולא מחבב אתרי רישות שכאלה, אבל כבר מזמן רציתי להרים GEDCOM של המשפחה. יש אפליקציות PHP פשוטות אבל האתר הזה נראה הרבה יותר מצויד. תוך שעות ספורות מהשמע הגונג הוספתי כ66 אנשים ואבא שלי השלים ל81, העץ גדול ויפה ומלבלב אבל נתקלתי בשתי בעיות – ציון אימוצים לא אפשרי ויותר גרוע, אי אפשר לאחד עצים עם בן דוד שמסתבר שיצר לעצמו כבר עץ בנפרד :-( הפיצ'ר בדרישה גבוהה כמובן ויהיה "מתישהוא ב08Q1" אבל לא ברור מתי.

  12. מאיר שלו למעשה היה לקוח אצל סבא שלי באטליז. הוא גם בא ללמוד ממנו על שמות חלקי בשר ביידיש בשביל אחד מספריו. סבא שלי הכיר אותם בעיקר בערבית, גרמנית ואנגלית, אז הוא שלח אותו לעובד שלו, מרוקאי שהכיר את הבשר ביידיש הרבה יותר טוב :-)

    אני שמח שאנשים אוהבים את הפוסט הזה, למרות אני עד היום לא לגמרי מאושר ממנו. הוא פורסם לא ערוך, הפיסוק איום, הסיפור מבולגן… העיקר שאתם אוהבים אותו בכל מקרה :-)

כתיבת תגובה