על עכברושים ואנשים

במוצ"ש החלקתי באלגאנס לתוך חניון קניון שבעת הכוכבים באוטו החדש שלי (מאתמול גם מבריק אחרי שטיפה). האוויר בפנים היה ממוזג ויפה, אבל בחוץ בחניון עמד ענן כבד של 90% לחות ולא יודע כמה מעלות. עברתי על השומר המנומנם מחום תוך הרמת הידיים הסמלית לבדיקת מתכות אבל עברתי בשער והוא לא צפצף אז הוא התעלם ממני ונתן לי לעבור. פתאום הוא קרא לי רגע לחזור וכבר גיחכתי בתוכי על רמת האבטחה-בכאילו בארץ, אבל הוא רק רצה לקרוא את הכיתוב על החולצה שלי. שנים לא הסתובבתי עם חולצת T אבל גיא קנה לי אחת ליום ההולדת בזו הלשון:

There are 10 types of people in the world, those that understand binary and those that don't

ישן, אבל חביב… המחשבה האוטומטית שלי הייתה "מה שומר בטחון בגילו יכול להבין מזה", והוא ציחקק, חשבתי שכטח רק מנימוס או מבוכה על אי הבנת הבדיחה, והמשכתי פנימה, ושכחתי ממנו.

הלכתי לראות את "רטאטוי", החדש של פיקסאר, שעמד בכל הציפיות של סרט מבית היוצר שלהם. הדמויות פחות עגולות מטוי סטורי ובאג'ז לייף אבל יופי של סיפור פשוט וקולע, יופי של פסקול (לא של רנדי ניומן, הופתעתם?), ובעיקר כמובן האנימציה המדויקת, העיצובים של כל הפריטים, הקפדה על סטייל, צבע, אור, טקסטורות ועיצוב, פשוט חגיגה משוגעת לעיניים. לא מעורר תאבון כמו שהזהירו אותי (כי עדיין עם כל ההקפדה של פיקסר, הם לא מנסים ליצור ריאליזם, והסטייקים והמרקים לא נראים אמיתיים עד כדי כך 🙂

הסיפור פשוט ולענין – עכברוש שמפתח את חוש הריח והטעם שלו מתחיל לחפש אובל שאינו סתם זבל כמו העדר שאליו הוא שייך (אולי רמז לאמריקנים והחיבור שלהם בטבור לרשתות הג'אנק?), מתחיל לבשל בעצמו ומגלה שיש לו כשרון. אך בין משפחתו העכברושית אין לבישול קהל או הבנה למשיכה, ואילו קהל היעד האנושי לא מקבל את הרעיון שעכברוש במטבח זה רעיון אפשרי או שפוי. וכך קרוע רמי בין שני עולמות ("צריך" ו"רוצה") לאורך 7/8 הסרט, כמו לפניו באז לייטייר, וודי הקאובוי, אביו הנודניק של נמו, משפחתו של מיסטר אינקרדיבל, סולי ומייק המפלצים , פליק הנמלה ולייטנינג מקווין המכונית, ובשנה הבאה וולי הרובוט (לא שכחתי אף אחד?) עד לשיא הבלתי נמנע, מתגלות כל ההסתרות, עולים הנוסטלגיה והרגשות ואיכשהוא משתלבים העולמות וכולם נושמים לרווחה. נוסחה פשוטה אבל עובדת יופי, אין לי ספק שצריך לראות על המסך הגדול (ואפילו פעמיים) ואין לי ספק שגם את הDVD הזה אני קונה. הטרוניות היחידות (כי אני חייב) הן חוסר העומק של הדמויות שהיה תחום כל כך הרבה יותר מושקע בהתחלת הדרך עם טוי סטורי ובאגז, ואולי העובדה שכותרות הפתיחה פחות מושקעות מהרגיל, או העובדה שלא היו בסוף "פיספוסים" (זה מחכה על הDVD אני בטוח). על כל פנים אחרי התדרדרות ארוכה של נמו ומכוניות, פיקסר סוף סוף חוזרים לעצמם ובענק.

בדרך החוצה מהחניון נתקלתי שוב בשומר שהכניס אותי בהתחלת הערב, הוא ביקש ממני טרמפ כי האוטו שלו היה תקוע. הוא גר מרחק קצת יותר מ500 מטר במורד שדרות שבעת הכוכבים אבל הוא עבד מ9 בבוקר ועד חצות ורצה כבר לישון… אז הקפצתי אותו בשמחה. בשיחה המאוד קצרה גיליתי שהאיש מהנדס טכניון פעמיים – אלקטרוניקה ואווירונאוטיקה, קצין במילואים, ניהל יחידת מחשוב שנתנה שירותים למאות אנשים בתעשייה האווירית אבל נזרק לפנסיה מוקדמת בגלל מחסור בפרויקטים. בגלל קריסת "מבטחים", תשלומי הפנסיה שהוא מקבל היום מספיקים בקושי לנייר טואלט. אז מה אם הוא גם נולד בברזיל והוריו ממוצא אירופי ולכן דובר גם פולנית וגם פורטוגזית ועוד 8 שפות ועסק שנים בניהול פרוייקטים מול צבאות זרים מכל העולם. לא הצלחתי להבין ממנו איך עם כזה רזומה – הוא עובד בתור שומר שעומד 15 שעות ביום בחניון חם, לח ומסריח בשביל משכורת מינימום, והוא כמעט בגיל אבא שלי. זה היה מפחיד לראות כי אני הרבה פעמים חושב איפה אני אהיה בגיל הזה, כשלא אעמוד בקצב השתנות הטכנולוגיות והשוק יהיה שייך לצעירים… מה הכישורים שלי כדי להמשיך להיות דרוש בשוק, והאם סופו של כל שף, מטאורי ככל שיהיה, להפוך יום אחד לעכברוש בחניון?

12 תגובות בנושא “על עכברושים ואנשים”

  1. קטנונית, כהרגלי, אבל את החולצה הזו אני קניתי לך. גיא קנה לך את bow before me for I am root, שיותר מוצלח לדעתי, אבל הוא מכיר אותך יותר זמן אז הוא קיבל לתת לך את החולצה השווה יותר.

    טוב, נו, אז אם כל העולם טוען שרטטוי זה כזה סרט מוצלח (כולל אפילו ההורים שלי !!!) אז גם אני אלך. עכשיו רק צריך לקבל את הגרון שלי בחזרה, והכל יהיה טוב (-:

  2. זה נכון. דניאל קנתה לך את החולצה הזו. היא שילמה על זה טבין וטקילין. ואת ממש לא קטנונית. מה שמגיע – מגיע.
    לגבי השומר בחניון – כשלמדתי סינית ב"ברליץ" בתל אביב (ושמרתם נפשותיכם מהמקום הזה), הייתי מחנה את הרכב שלי בחניון מאחורי איכילוב (כי גרתי אז בתל אביב וזה עלה חצי מחיר). אמנם החניון לא היה תת קרקעי, אך בהחלט היו בו אחוזי לחות גבוהים (תל אביב, כבר אמרתי?). כשהתחלתי סתם לדבר עם השומר, וקצת הכרתי אותו אחרי כמה שבועות, מלבד ללמד אותי כמה מילים ברוסית, הבחור הראה לי תעודת רופא מנתח מרוסיה. הבחור ניהל מחלקה בבי"ח באוקראינה. לא מדינה מפגרת, או מדינת עולם שלישי שהאקדמיה שלה מוטלת בספק. ועדיין – בארץ הוא היה שומר בחניון קטן. לא מזמן ראיתי אותו שוב. למרות החיוך, שלא מש מפניו, זה עדיין עצוב לי.

  3. תודה שנית לשניכם על החולצות, אבל להזכירכם הן באו בשתי שקיות שהגשתם לי, אחת עם עיטור ורוד ואחת עם צהוב, כששאלתי איך אדע מי הגיעה ממי אמרתם שורוד זה של בנות וכך אזכור שהשקית הורודה מדניאל.

    אם יש פה טעות היא שלכם והפכתם בין השקיות? 🙂

  4. I wonder too where would I be.

    But people are not made just from qualifications or experience – they are also made from what they do for themselves – you can probably find examples of people with similar (or lesser) qualifications who do better (just average Israeli is probably already "better") simply because they integrated better in the local society and eco-system.

    Just a couple of days ago there was a radio morning talk/music program I like to listen to when driving Yoyo to the kindy (http://www.vega953.com.au/programs/angetonybec/index.aspx) about dating sites and what would the jokers who run the show put on their cards if they had an account in that site. One of the ladies said, among other things, something like "I want somebody with absolutely no qualifications because they are usually the richest".

  5. ראטטווי היה אחלה. ללא ספק מוצלח יותר ממכוניות ונמו (אם כי אני די אוהב את מכוניות..). תהיתי מה תחשוב עליו.

    ראטטווי הוא למעשה הסרט הראשון של פיקסאר שבו הוחלף במאי באמצע תהליך ההפקה (בראד בירד החליף את יאן פינקבה, שביים את מישחקו של ג'רי, בעבר) – ולדעתי זה די בולט. במיוחד בעומק הדמויות, וחלק מהפתרונות העלילתיים שנבחרו – לדוגמה שליטת העכבר בלינגוויני עלידי תפיסת השערות – קצת הרס לי את הסספנשין (עכבר מבשל אני מבין, עכבר מבשל ששולט על בחור בעזרת משיכת שיער?.. זה כבר WTF 🙂

    לגבי הפסקול – לא בדקתי אבל אני די בטוח שמי שכתב אותו זה אותו אחד שכתב את הפסקול של משפחת סופר-על. היו קטעים שציפיתי שאיזה סופר על יציל מישהו שם, בגלל נגיעות מוזיקאליות דומות.

  6. drink: הראשון שזיהה את האלוזיה בכותרת, יפה 🙂
    רק תסביר לי מה זה פלוס-מינוס, כי יגעתי רבות עד שמצאתי תבנית מתפקדת.

    הירנוט: אכן מייקל גיאקינו. לא רק האינקדיבלז, אלא גם מישן אינקרדיבל 3, לוסט המעצבנת ודברים אחרים. בחור דרמאטי, מה לעשות 🙂

  7. המינוס ב'פלוס מינוס' התייחס לזה שלא ידעתי אם הסעיפים: דלת/רשיון/מה היום על הצלחת של גיא/אנשימים/חברים/גארמופונים/סקוטלנד – אמורים להימצא בתחתית העמוד.

    אם כן – תתעלם מהפלוס מינוס.

    לגבי of mice and men, אני נאלץ לקטוע מחשבות ש(אולי) היו לך שאני משכיל ולהתוודות ששמעתי את השם של הספר רק בפרק באבודים שבן מטפס עם סויר עם ההר.

  8. לא בתחתית, אלא בעמודה צדדית משמאל לטקסט. אצלי, אצל גיא ואצל עוד חברים זה מופיע נכון, אולי אצלך כיוונת לפונט מינימאלי גדול מאוד? (לא מאשים אותך, גם אני בבית עובד עם מסך בדוט-פיץ' קטן לצערי) יש עדיין דברים שלא עובדים מושלם בעולם הזה, ולא אישית נמאס מלנסות לתקן אותם, אז ככה התבנית תשאר.

    Of mice and men הוא ספר ידוע (והערך באנגלית יותר מפורט), אבל לא יצא לי לקרוא אותו, וכמוך, שמו נחרת לי בזיכרון, פעם כי נתקלתי בעיבוד קולנועי שלו (שהורדתי אך טרם צפיתי בו) ופעם שניה באמת בלוסט 🙂
    הסיפור, באופן כללי, מדבר על חיים מבוזבזים, משהו מדכא למדי, ולכן אני לא חושב שבא לי לקרוא אותו כל כך בשלב זה בחיי 🙂

  9. BTW – back to real life – I just though again about the sad story of the guard at the mall and I think you'd get a huge sense of achievement if you could use your connections to help this guy get a better job which utilizes some of his qualifications.

    A

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *