תודעת שירות

הרגע חזרתי מניקוי שיניים בקפוט חולים. כבר שנים שאני עושה את זה במרפאת השיניים שבתוך מרפאת "שועלי" ברעננה, כי הצוות נחמד. פעם קראו לזה ש.ל.ה. אבל יש כנראה איזה חוק שיווקי כזה ששמות חייבים להיות לועזיים כדי למכור, ולכן כמו אינטרנט זהב, מרפאות ש.ל.ה. נקראות עכשיו "כללית סמייל". יופי.

קיצורו, אני יוצא ממרפאת השיניים שבקצה המסדרון בקומה השניה, קופץ לשירותים ומגלה שם שהפח עולה על גדותיו בניירות, בדיקות שתן שכנראה התפשלו ונזרקו שם וכמה גאזות שעצרו דם של נבדקים אחרי בדיקות דם, ומי יודע מה עוד. לא חפרתי. בצאתי עברתי על כמה חדרים, כולם חדרי רופאים סגורים או מעבדות בדיקות דם או המטולוגיה ובקיצור אין דסק קבלה או חדר אחיות להגיד להם מילה. ירדתי במדרגות ובדרך ליציאה עברתי ליד הדסק. יושבת שם בחורה ומשרתת כ20 איש שמחכים יפה בתור לתשלומים ושאר בירוקרטיה. חיכיתי בנימוס ובין שני לקוחות הערתי לה שהשירותים במצב בעייתי אז כדאי להודיע למי שצריך.

– "אבל זה למעלה? אז תודיע למעלה."
– "אבל אין שם עם מי ל…"
– "אדוני, אני לא המנקה וכאן זו הקומה התחתונה!"
– "ברור, אבל את יודעת יותר טוב ממני עם מי ל.."
– "אדוני, תעלה למעלה ותבקש!"
– "מה, אתם מכבי ושם כללית? תראי אני בדרך החוצה, סתם רציתי ליידע, תעשי מה ש…"
– "לא מכירה מי האנשים למעלה, יש לנו מנקה משלנו!" (והווליום גם מתגבר והולך)
– "ממש אין בעיה. אני הלכתי, זה בעיה שלכם עם הבריאות של החולים שלכם, אני רק מתריע. שלום!"

את המשפט האחרון חצי בכוונה וחצי במקרה כבר שמעו לפחות עשרה אנשים מסביבה. איך יש מקום לראשים כאלה קטנים בשירותי בריאות? (ולא, אני לא מופתע לרגע, סתם עצוב)