עשרת הגדולים

רפאל פוגל שאל אותי לפני שבוע-שבועיים מהן עשרת המסעדות ומהם עשרת היינות האהובים עלי בארץ. הבחירה היא קשה למדי ואני לא הולך לדרג או לספור שיש בדיוק 10, כי זה מגוחך 🙂

מקומות שבהם אני אוהב לאכול, לא לפי שום סדר מיוחד…

* לחם ארז בהרצליה – המסעדה המקורית שקדמה לרשת הסנדוויצ'יות. ארז קומרובסקי מלך בחיבור טעמים מפתיעים של מרכיבים טריים וטבעיים ומקומיים. מחליף כל כמה שבועות את התפריט – תמיד יש הפתעות טובות ואף פעם אין פספוס.

* דוריס קצבים בראש פינה – הסטייק הכי טוב שטעמתי בארץ, בשר מיושן ברמה והכנה מדויקת של איש הגריל עשו לי המון טוב לפני שנה. לצערי מאז הם תפסו תחת והעלו מחיר וקצת ירדו ברמה. אני עדיין שומר להם חסד נעורים ומקווה שיום יבוא והם יחזרו למה שהיו פעם.

* כתית – פעם ראשונה בכפר רות, בפעם השניה ליד "חצר נצר" ועכשיו הם ביפו נדמה לי (במקום החדש עוד לא ביקרתי). ארוחות טיפה מעבר למקובל בארץ, אני ממקם אותם איפה שרושפלד מיקם את עצמו ונפל בעבר – תפריט מעולה ומחירים גבוהים אבל לא בלתי סבירים.

* פומודורו – מסעדה קטנה ונחמדה בלי יומרות באזור התעשיה פולג קרוב אלי הביתה. אווירה נחמדה, שירות מצוין ואוכן מעולה במחיר פשוט ולענין. יש לי רק בעיה אחת איתם – היתה להם מנה מדהימה של לזניה טלה והורידו אותה לפני כשנה, ואין הסבר למה. אני טורח לנדנד למלצריות שם בכל פעם בנושא, זה הפך למסורת 🙂

* פדרו – אילת באמצע שכונת היעלים. מקום פיצי, משפחתי ופשוט אבל אוסף יינות מעולה והכי חשוב הבשר הכי טוב שיצא לי לאכול במסעדה מזה זמן, בעיקר מאז שדוריס התדרדרו. יעד מומלץ, חבל שכ"כ רחוק.

* אודאון בהרצליה – גם כן מטפלים מצוין בבשר, יופי של המבורגרים, ויופי של קינוחים.

* בפסטיס המצוינת בתל אביב אכלתי רק פעם אחת לפני שנים אבל אני זוכר אותה מאוד לטובה. צריך לארגן ביקור חוזר.

* רפאל היה משגע אבל כבר 3+ שנים לא אכלתי שם, אולי ארבע. לא יודע מה קורה אצלו היום.

" נורמה-ג'ין, הפאב הקבוע שלנו. אמנם אין בו גינס אבל יש מבחר בירות משובח, ומבחר סינגלים כנראה הגדול בארץ. לא פחות חשוב – כמה מנות בשר ופירות ים בכלל לא רעות ובמחיר טוב. המקום המושלם להעביר ימי חמישי בערב, ולסגור שבוע עבודה.

* כרגע לא עולות לי בראש עוד מסעדות באני שם בראש הרשימה אבל הנה לאיזון שתי אכזבות צורמות, כסף שהלך לפח: מסה ברחוב הארבעה בת"א ויועזר בר יין ביפו. המון יכולת וגם לא מעט הצלחות מרשימות, אבל מחיר מופרז בטירוף, ובמסה שליש מהמנות בארוחת הטעימות היו פשוט בלתי אכילות מרוב הנסיון לחדש ולהשתגע עם הטעמים. עוף ברוטב ורוד וטעם מסטיק בזוקה, למה מה קרה?

יינות… המממ, בחירה קשה, אבל לא בלתי אפשרית. אמפורה וויתקין הם כרגע שני היקבים החביבים עלי בארץ.

* רייטון רד 2002 של אמפורה, הבציר אזל אבל יש לי בבית עוד כעשרה בקבוקי 375CC. מעולה במיוחד עם בשר. הושק בציר 2003 לפני חודשיים אבל עוד לא יצא לי לטעום.

* ויוניה של אמפורה – הפתעה מרעננת בשוק הלבנים, אחד הלבנים הישראליים היחידים שאהבתי עד שגיליתי את ויתקין. מעולה.

* מסע ישראלי לבן של ויתקין – אחד הדברים היותר מקוריים שיצא לי לטעום, ועוד יין לבן שאני אוהב. הישג כפול.

* ק"ס 2005 של בראבדו, טעמתי אותו רק בטעימת חבית, אבל בטוח שהתוצר הסופי יהיה מצוין.

* דלתון בלנד מיוחד "10 שנים" לכבוד יום הולדת 10 ליקב. יצא בסדרה פצפונת ונעלם אחרי שבועיים מהמדפים. קניתי שני בקבוקים בטעימה, ואני אדגור עליהם עוד שנתיים שלוש. לא הוגן לציין כאן יינות שאי אפשר להשיג יותר אבל הוא פשוט מצוין 🙂

* ויתקין "ורוד" – ההוכחה שאפשר לעשות גם רוזה מתוחכם וטעים. חלק וחמצמץ כמו לבן אבל כמעט עמוק כמו אדום (ליאור אומר ש"פריך"). משו משו (בציר השנה נגמר, לא ברור מתי יושק החדש)

* ויתקין פינו נואר, קריניאן ו"מסע ישראלי אדום"- מפתיעים ושונים, כל אחד בעולם הטעמים שלו. היום כתבתי עליהם.

* קלו דה גת, הראל סירה 05 – יין "נושך" מעולה עם בשר אדום או כבש, טעמי פירות "כבדים" עם אדמה. לאוהבי סירה שלא מפחדים ללכת על יין טיפה יותר קיצוני וחריף.

* יראון של הרי גליל. לא טעמתי טעימה "אנכית" אבל אומרים לי ששנים שונות טועמות מאוד שונה. אני אנסה יום אחד. 2003 זכור לי לטובה.

הנה, סגרתי 11 בקבוקים… בפעם הבאה – יינות מחו"ל אולי? 🙂

20 תגובות בנושא “עשרת הגדולים”

  1. בקורדיליה היה לי פעם העונג. אוכל טוב אבל לא מדהים כמו המחיר. אני מוכן לתת לזה עוד צ'אנס בהרכב חברתי אחר אבל אני לא תולה ציפיות גבוהות. באותו מתחם יש גם את "נועה" של אותו השף, אפילו המטבח משותף אאל"ט. תמורה יותר טובה למחיר ומנות ממש מצוינות. שווה אפילו להכניס אותה אולי לרשימה דלעיל.

  2. ביראון אני אוהב את ה-02, ה-01 די מרשים. את ה-03 טעמתי רק כשהוא היה חדש, נראה לי שכדאי לדגום אותו שוב בהזדמנות.

    את ההראל סירה גם אהבתי, אבל לא מצאתי אותו כ"כ חריף.

    אין לך פינה חמה לאיזה פלטר? 😉

  3. אם אחד הפלטרים יראה את הפוסט הזה הוא יזמין אותך כולל ארוחה 🙂

    כרגע לצערי אין לי זמן אפילו ללכת לטעימות רציניות, אבל רעיון טוב, אולי בקיץ שווה להרים טלפון ולארגן כמה חבר'ה… מה אתה אומר, נצליח לסחוב את Islay ?

    אגב, תתחדש על המראה, נראה טוב (IE7).

  4. קוסומו האקיסמט. הוא ממש שונא אותך.

    את Islay הזמנתי כבר לכמה טעימות יין, אבל תמיד התזמון היה גרוע או משהו, אני חושב שאם נתכנן את זה מספיק זמן מראש היא בהחלט תבוא.

    היא אולי אפילו תקרא את הפוסט הזה ותענה בעצמה, מי אני שאגיד מילה בשמה.

    ותודה לגבי העיצוב. חשבתי שהוא נראה דומה למה שIE7 הראה כבר קודם…

  5. עוד מסעדה טובה וקצת אלטרנטיבית היא ג'וז ולוז ביהודה הלוי. שם מגישים גם יין חביב עלינו בתוספת השיחה הבאה:
    אני: יש לכם תבור?
    מלצר/ית: כן.
    אני: אדמה?
    מלצר/ית: אההה… כן.
    אני: סובניון בלאן?
    מלצר/ית: צריך להיות.
    אני: גיר?
    מלצר/ית: אההה.. רגע, אני אבדוק.
    אני: פשוט תביא/י את הבקבוק לפה.

  6. טוב…
    כמה הערות לפוסט, נתחיל עם המסעדות:
    אני מסכים עם חלק נכבד ממה שכתבת, אבל.
    אני עובד בדיוק ליד "לחם ארז" בהרצליה, ומעולם לא הצלחתי להבין על מה ההתלהבות. היה סביר, מחירים גבוהים לתמורה. בשבוע שעבר אכלתי שם את מנת היום שלהם, שהיתה כריך עם טונה אדומה, ממרח וואסאבי ומיני ירקות. בפועל הגיעו שתי פרוסות לחם מצחיקות, עם 3 חתיכות טונה, מלפפון כמעט שקוף בחיתוכו הדק, ומעט מדי וואסאבי, למרות שבמפורש ביקשתי הרבה. הסיפור הזה, עם כוס לימונדה, עלה 42 שקל לפני טיפ. לא משהו שהייתי ממליץ עליו.

    פסטיס ורפאל עדיין נהדרות ומומלצות בחום.
    אודאון נהדרים בערב, אבל אם תיכנס לשם בצהריים, אתה שם את נפשך בכפך. ההמבורגרים גרועים בשעות הצהריים, והשירות עוד יותר. אני לא יודע למה הם עובדים ככה, אבל זה המצב.
    לגבי נורמה ג'ין – הייתי יושב שם קבוע פעם, כשאסף וג'וניור היו במטבח. היום אני לא ממש מתלהב מהם. אמנם נכון – יש להם את המבחר הטוב ביותר בארץ לסינגלים, ואולי גם לסוגי הבירה (למרות שעל זה אני ממש לא יכול להתחייב), אבל האוכל שלהם לא מאוד איכותי לטעמי, וקצת יקר.
    עם השאר אני איתך.

    לגבי יינות, זה קצת יותר מסובך, ואת כל היינות שציינת אני אוהב מאוד, אבל הרשה לי להוסיף:
    זה לא קורה אצלי הרבה, אבל מרלו של יתיר נהדר. במיוחד בציר 2002. זה המרלו היחיד שאני מוכן לשתות היום בארץ, בגלל היותו טאניני עד מאוד, ויכולת להתפתח בכוס.
    לגבי ויתקין, החסרת אחד, שלדעתי היה היין הטוב ביותר ששתיתי בארץ בכלל, והוא דווקא הפטיט סירה הזני 2005 (עתידי) שעוד ישמעו עליו רבות.
    יינות חו"ל זה באמת סיפור אחר ומסובך הרבה יותר. את זה אולי נשמור לפעם אחרת.

  7. שאלת וענית בבת אחת. הסיפור של לחם ארז וארוחות צהריים בדיוק כמו אודאון. כאילו שני מטבחים שונים עם רמת חומרים אחרת לגמרי. לדעתי אם אתה רוצה להאכיל ארוחות צהריים זולות וכ"כ שונות מתפריט הערב שלך, אתה חייב לעשות בידול שיווקי מאסיבי כי הם יורים לעצמם ברגל. אנשים שאוכלים שם בצהריים לא ירצו להתקרב לשם בערב ואין להם מושג מה הם מפסידים. לי לפחות זה ברור שיש להם פשוט צורך כלכלי לא להפסיד את כוח הקניה של אכלני איזור התעסוקה בצהרים, ומה שהם לא יעשו עדיין יש להם מספיק קהל למסעדה האמיתית בערב. עצוב אבל זה המצב.

    בקיצור, נא להתייחס לאודאון וארז של צהריים כמסעדות נפרדות לחלוטין מאילו של הערב.

  8. זה נכון לגבי לא מעט מסעדות בהרצליה פיתוח. נתקלתי בתופעה דומה גם באושן ברחוב משכית. בצהריים האוכל לא רע, אבל לא יותר מזה. בערב הם עושים דברים נהדרים.
    קהל ההי-טקיסטים ואנשי העסקים שבאים לאכול בצהריים, יעדיפו לאכול במקומות אחרים בערב, אם לא יתנו אותה רמה של שירות. ברור שהם יורים לעצמם ברגל. לכל אחד שאוכל שם צהריים יש חברים, או בלוג או יכולת פרסום כלשהי. ההתרשמות שלי מהשנה וחצי האחרונות בהרצליה פיתוח, כמי שעבד שם ואכל שם מדי יום, כמעט בכל המסעדות באיזור, שהמסעדות הן ממש אבל ממש לא משהו. לא מצאתי מסעדה אחת (!!!) שאני יכול להמליץ עליה בלב שלם. הכל נראה כמו אותו ג'אנק. אפילו ג'ירף, שזו מסעדה שלרוב אני מאוד אוהב – בצהריים הופכת לזוועתון יקר שלא נותן שום תמורה לכסף.
    הדוגמאות יכולות לזרום ממני כמים.

  9. זה עצוב לשמוע… ג'יראף פעם היום טובים מאד גם בצהרים… 🙁

    ומה לגבי זוזוברה? שומרים על רמה אחידה לאורך כל היום ולאורך כל השנה. אני רואה את זה כראוי לציון (לצערי!) בנוף הישראלי.

    לגבי רפאל אגב שמחתי לשמוע. אם ככה אנחנו צריכים להגיע לשם פעם… אני מתגעגע.

  10. בהחלט. אני בעד. אם אני לא טועה הברמנית ברפאל היא הבת של חבר של אבא שלי (בחור מאוד נחמד ממועדון היין שלנו), וזה תמיד טוב להכיר שם אנשים. בדרך כלל מגיעים עם זה פינוקים.

    זוזוברה בהחלט שומרים על רמה. זה ייאמר לזכותם. התפריט העסקי שלהם אמנם מאוד מצומצם בצהריים, אבל גם המנות שיוצאות שם הם מצויינות. אני שמח שמצאת באמת מסעדה שאני בהחלט יכול להמליץ עליה בלב שלם. זה היה קצת חסר לי. מה שכן – נזכרתי בעוד מקום חביב, יחסית חדש (פחות משנה) באיזור – קזנקי. פירות ים ויין. והם עושים את זה טוב. המנות בתפריט העסקי קצת קטנות, אבל המחיר בהחלט שווה לכל נפש גם בערב.
    בדומה לקיבוץ מעברות, יש בכניסה למסעדה חנות יין קטנה, שאפשר לקנות שם בקבוק שיתאים לארוחה. המבחר גדול בהרבה ממסעדות אחרות, והמחירים סבירים מאוד (אני לא יודע כמה הם לוקחים דמי חליצה). הקונספט עצמו הוא משהו ששווה תמיד לבדוק.

  11. אני ממש לא אוכל כמעט במסעדות, אבל יש reunion שקורה פעם פעמיים בשנה באיזור הרצליה עם שני חבר'ה שלי מהצבא (אחד גר בחו"ל). מוזס הרצליה היה הביקור האחרון והיה מוצלח וטעים (בניגוד למוזס ת"א שם השירות די קלקל לי את החוויה). פעמיים אחרות היינו בהמבורגריה, אולי זו הייתה האודיאון שגם הייתה לא רעה בכלל – אבל זה היה לפני שנה ושנתיים ככה שיכול להיות שדברים השתנו מאז (אודיאון זה מצד שמאל אחרי שחוצים את משכית, כשבאים ממחלף הסירה, לא?)

    אגב, אם כבר הרצליה פיתוח, איך הבלאק סטיר בימינו (בערב)?

  12. מה שאתה לא עושה, אל תתקרב לבלאק סטיר בהרצליה.
    הבשר שלהם כבר מזמן לא משהו. פעם גם אני אהבתי אותם. לצערי הם התדרדרו קשות בשנתיים האחרונות.
    לגבי האודיאון – זה אכן במיקום שציינת. הסדנאות פינת שד' אבא אבן.

  13. קיבלתי מהעבודה מתנה לראש השנה תלושים לכל מיני מסעדות ספא וכו'. המקום הכי רציני שנשמע באיזור הוא הבלאק סטיר…

    זכורה לי אחלה ארוחה, לפני כשש שנים, עם טי-בון של 850 גר'.

    גיא, עדיין אתה ממליץ להמנע? הכי גרוע אני יכול לקחת איזה מנה לא מתחייבת כמו המבורגר ואת שאר הכסף להשקיע באיזה מאלט או יין.

    עירא, מה דעתך?

  14. יש כמובן את רשימת ה"סיפרו לי אבל עוד לא הגעתי לטעום". ברשימה הזו יש את לימוזין, פנגיאה (הרצליה), קיוטו (דרום תל אביב), ברזיל (אילת), אורי בורי.

    ברשימת "מזמן לא ביקרתי וצריך לעשות עוד סיבוב": רפאל, פסטיס, כרמלה בנחלה, אדום (ירושלים), Voila (חיפה).

  15. אני מבלאק סטיר התאכזבתי מדי פעם בשנים שעברו מהפתיחה אבל למעלה משנה לא הייתי שם. אפשר להמר על הראמפ, שזה סטייק שקשה להרוס, ואם הכל טוב, אז בפעם הבאה ללכת על משהו יותר מתוחכם.

  16. טוב.. אז יש לי חדשות אליך, עירא יקירי – אכלתי שם לפני כחודש וחצי, והבשר היה רע. וכן – אני מדבר על הראמפ סטייק. הם הצליחו להרוס אפילו את זה.
    בשנה האחרונה יצא לי לנסות אותם פעמיים שלוש, עם אנשים שונים.
    הבלאק סטיר פשוט אכזב. אם אתה רוצה מסעדה חמודה וטובה, יש את הג'ויה שאכלתי שם היום בצהריים ונהניתי בה מאוד. גם קזנקי וזוזברה טובות, כאמור. מוזס לא רעים, אבל אני מקווה שהם יותר טובים בערב מאשר בצהריים.
    חסילון מזמן כבר לא משהו (מאז שעברה לה מכפר שמריהו להרצליה פיתוח, האוכל פשוט לא עושה לי את זה. הם מעדיפים כמות על איכות. וכנ"ל לגבי אודאון.
    drinking, אם אתה מחפש בשר רע, אתה יכול ללכת לאווזי ולהשאיר הרבה פחות כסף. אם אתה מחפש המבורגר טוב, אפילו בורגוס כבר עדיף על בלאק סטיר. חבל על התלושים. אם יש לך העות נוספות בהרצליה פיתוח, תרשום. אני אשמח לכתוב לך חוות דעת אישית.

  17. רק אני שייך לאסכולת החומוס?
    תנו לי אבו חסן ואני רגוע :-).

    היראון 2003, מעולה. פתחתי אחד שבוע שעבר. נותרו לי עוד חמישה בקבוקים.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *