פעם פעם, לפני נדמה לי 18 שנה, קמה לה להקה בריטית בשם סטומפ. היה להם רעיון מגניב של ריקוד ג'זי מגניב עם רקיעות והקשות מתואמות, ועם מספיק רקדנים הגעת למופע מצוין של תיפוף וריקוד. הם גם הוציאו DVD מצוין או שניים עם קטעים טובים מאד. אח"כ באה להקה אמריקנית בשם בלו-מן גרופ שלקחה מזה חלקים אבל השקיעה בגימיקים מקוריים משל עצמם, בעיקר צינורות, כלים מעניינים לתיפוף, ומסכות שנראות לי מאוד לא נוחות.
איפשהוא באמצע קמה לה מיומנה. בהתחלה ירדו עליהם שהם "חיקוי סטומפ" אבל מהר מאוד התברר שהם יודעים לעשות יופי של חומר מאוד מקורי ומרהיב. הרבה דגש היה על לולינות, ליצנות והומור, וקצת שחרור ישראלי מאגניב שכזה. יצא לי לראות אותם לפני 5-6 שנים והמופע היה אכן מדהים. רצתי וקניתי דרבוקה.
מהר מאוד הגיעו סיבובי הופעות בעולם, ולהקות משנה מטיילות וקבועות, כולל מופע שרץ בעוף ברודווי, מסתבר שלהקת הישראלים פופולארית מאוד בברזיל, ומי שיחפש ביוטיוב יגלה שהמון סרטונים של אנשים סתם מתופפים בטקס הסיום של בית-ספר או סתם בחצר מתוארים כ"כמו במיומנה". ממש מותג. כבוד!
אז למה כל ההקדמה?
היום קפצנו בשלישיה לראות את "בחונטוס" שאפשר לתרגם אותו בערך ל"בשותף". שעטנז מעניין של דוד ברוזה ומיומנה שרץ כבר שנה ורבע. כל ביקורת שתפתחו על המופע הזה באינטרנט – אוהדת בלי סייג. לא רציתי להרוג את ההתלהבות של חברי שיצאו נפעמים מהופעת הבתולין שלהם בבית מיומנה – כי נראה לי שאני היחידי שיצא מאוכזב, אז אני פורש כאן את דעתי.
המופע שראיתי כמה שנים אחורה (הראשון או השני שלהם, מי זוכר) היה שעתיים כמעט רצופות של קצב ואנרגיה משוגעים, הומור וכוראוגראפיה מקורית עם תיפוף משותף מסונכרן להפליא. הדבר הכי מדהים היה שעם כמעט אפס אמצעי הגברה (מלבד אולי קטעים שקטים כמו התיפוף על צינצנת במים), המופע היה בנוי נטו על מה שהרקדנים הקישו וניגנו תוך ריקוד. בלי שום טריקים, פשוט המון אימון על סינכרון מושלם וכשרון. אבל היום במופע… איך להתחיל לספור?
באתי לראות תיפוף בריקוד. מסיגנון המופע המקורי נשארו בקושי שניים וחצי קטעים. אל תבינו אותי לא נכון – המוזיקה נהדרת, ברוזה גיטריסט מדהים, אבל אם הייתי רוצה מופע של ברוזה הייתי מעדיף לקנות כרטיס נפרד. קיבלתי מופע שהיה 20% מיומנה הישנה, 15% ברוזה, עוד 15% ברוזה-עם-רקדנים-במופע-חנוכה וחמישים אחוז נותרים מעין שעטנז מוזר שנראה כמו ברוזה עם רקדנים שמנסים להיות מיומנה מדי פעם. הלהקה החדשה לא ממוקדת, זה בערך הסיכום. בקטעים של הריקוד – הרגשתי שראיתי רקדנים מקצועיים יותר ב"רוקדים עם כוכבים" בריקוד שעבר רק שבוע חזרות. בקטעי התיפוף היו לא מעט יציאות מסינכרון של הקבוצה ששמעתי כי ישבתי קרוב לבמה. מי שישב רחוק לא שמע את הדוודים והפחים אלא את מערכת ההגברה שהעבירה ברוב ווליום את – איש כלי ההקשה! כן… הלהקה ברוב הקטעים רוקדת ומתופפת חצי-בכאילו אבל מה שאתה שומע זה מערכת הגברה שמשמיעה מתופף שעומד מאחוריהם (איש הקשה מעולה, אבל עדיין מתופף שאינו הלהקה עצמה) ובשני קטעים אפילו מכונת תופים(!). בשבילי זה היה כמו השוק של חברי "מועדון הרפורמה" כשפיליאס פוג הכניס אישה להיכליו. אין שום דבר קדוש? במופע המקורי היו קטעי ריקוד קצרים ללא תיפוף, לשניות פה ושם, אבל כאן הנגינה עברה למתופף ולגיטריסטים (ושתי חברות להקה שגם מנגנות לא רע בכינור), והתיפוף נדחק לו יותר לפינה של "נוסטלגיה", הרגשתי כמו סבא זקן שמראה לנכד שלו אריות זקנים ושמנים בספארי – "אתה יודע, באפריקה הם רצים מאוד מהר וצדים לבד את הבשר, רק תדמיין!" – אבל התאפקתי ולא הרסתי לחברי את המופע, אני כנראה נשארתי מאוכזב לבד. הרגשתי שאת הפאשלות בתיפוף כיסו במתופף ומערכת הגברה, את הפאשלות בקטעי ריקודי "סטפס" כיסו עם מכונת תופים ועל כל השאר הבהבו במספיק תאורה זזה ומחליפה צבעים כדי לעשות התקף אפילפטי להיפופותם אסייתי לא מצוי.
מי שחיפש ברוזה – יתלהב. מי שחיפש ריקודים ומופע נוצץ יותר בסיגנון ווגאס – יקבל וישמח. מי שמחפש את מיומנה הישנה, היא ברובה קופלה לארון ומציצה לשני קטעים בקושי. המופע לא רע, אבל הוא מנסה לעשות המון דברים ולכסות המון תחומים, ולדעתי יוצא בשיער מדולל (אבל לא לגמרי קירח) מכאן ומכאן.
about a year and half ago, i went to watch Mayomana show without David Broza or anything, and the show was just wonderfull, without amplyfiers just the pure rthym and dance
I suggest next time you buy a ticket for Mayomana Neto and you will get what you looking for.
טוב…
אז אני הייתי חלק מהשלישיה הזו שעירא הזכיר, ולמרות שמעולם לא הייתי עוד בהופעה של מיומנה או של דיויד ברוזה, אהבתי את הקצב. היו לא מעט בעיות של סינכרון בין המתופפים – זה נכון. אבל עדיין, היו קטעים יפהפיים שבאמת אהבתי.
יש בחבורה הזו אנשים מאוד מוכשרים, ולראות בחורה, שרוקדת פלמנקו ועוד סגנונות ריקוד לרוב וגם מנגנת בכינור ובנוסף לכך מתופפת כמעט על כל דבר בכישרון רב – זה בהחלט לא דבר של מה בכך. החבר'ה האלה בהחלט עושים את העבודה, למרות שיש כמה פאשלות, פה ושם.
אני לא יודע אם לומר שכרטיס שעולה 159 שקלים הוא מחיר שהייתי משלם בדיעבד עבור מופע כזה, כי זה מחיר שלוקחים על הופעות של להקות מחו"ל, שהן לרוב טובות יותר (גם אם המוסיקה היא בסגנון שונה לחלוטין) ודרושות הפקות גדולות יותר. אבל עדיין, נהניתי מההופעה. לא צריך לכתוב סופרלטיבים על כל הופעה שרואים. יש כאלה שטובות יותר, ויש כאלה שפחות. "בחונטוס" היתה הופעה טובה. לא יותר ולא פחות.