ראיתי את הסרט הזה הרגע ולא יכולתי שלא להזכר בראיון הבוקר של רזי ברקאי עם ראש ממשלתינו האהוד (NOT).
רזי ניסה לשאול אותו כמובן על דעתו על תפקודו של פרץ, על הירשזון ואי עזיבתו (למרות שמאז הראיון הוא הכריז על נבצרות השעייתית עצמית זמנית תלת חודשית). רזי ניסה לשאול אותו על פרס והאם הוא רואה אותו כמי ש"נעץ בו סכין". אולמרט העדיף כמובן לחמוק מכל שאלה עניינית, הוא עשה זאת בחוסר אלגנטיות והסביר שוב ושוב ש"זה לא ראוי היום, ערב יום הזיכרון, ערב יום העצמאות". רזי מקשה ושואל אם הוא מוכן אם כך לענות על השאלות האלו בשבוע הבא בראיון אחר, ואין תשובה. "הכל בסדר בקואליציה!" – "אז מה היא 'קלחת הרעלים' שדיברת עליה לפני כמה שבועות?" – "שוב, רזי אני חושב שלא ראוי…" – "למה וועדת וינוגרד לא מפרסמת את המסקנות?" – "זה לא היה יעודה של הועדה מלכתחילה"….
וכך זה נמשך כל הראיון. התחמקות בלתי משכנעת אחת אחרי השניה. ראש ממשלה שלא יעזוב את הכסא למרות כל החקירות והביקורת. נשיא שנבצר ומתבצר במקום להתפטר. שר אוצר שמעל ועושה טובה שמשעה את עצמו, אבל לא ממש עוזב את הכיסא…
ראוי שתענה לשאלות אהוד.
ראוי שתענה לשאלות בכל יום בשנה, למעשה אם תתראיין לעיתונות פעמיים בחודש יכול להיות יותר טוב.
ראוי שלא תתחמק משאלות פשוטות ולגיטימיות, כי אתה מפליל את עצמך וחושף את פחדיך בשתיקות. אפשר לעבוד כל הזמן על חלק מהעם, אבל כבר מזמן אי אפשר היה לעבוד על כל העם – אפילו לא חלק מהזמן.
ראוי שלא תתחמק בכזה חוסר אלגאנס בראיון היחידי בשנה שאתה מעניק לעיתונאי טיפה פחות צהוב מהעיתונאים של ידיעות ומעריב שפתאום מפרגנים לך במוספי סוף השבוע כי זה מוסף לחג, למרות שכתבו באותו העיתון ביקורת נגדך כל השבוע שלפני.
ישראל שכחה מה היא דמוקרטיה לצערי. ונבחריה משתכשכים בשכחה הזו בכיף. יש לנו ממשל שכבר מזמן לא שם את המדינה לפניו, לא רואה את עצמו כמשרת טובת הציבור, ולא טורח אפילו ליפות את האגואיזם שלו יותר. זה לא ממלכתי להתחמק משאלות פשוטות אהוד, וזה ממש לא ראוי, במיוחד היום, ערב יום העצמאות של מדינת ישראל. אה סליחה, הזזנו אותו למחרתיים לכבוד הדתיים. אופס.
רציתי לומר משהו גם לגבי משפחות השכולים וההתנגדות לשחרר רוצחים מורשעים תמורת חיילים חטופים. שני הצדדים צודקים וקשה לי להכריע לכאן או לכאן. אני איבדתי חבר טוב בפיגוע טרור, ומצד שני הכרתי (ככה מרחוק, בפורום צילום) את אודי גולדווסר. לאף אחד לא מגיע לסבול בשבי, לאף אחד לא מגיע לחיות בפחד שפנאט מחוק-מוח ישוחרר ויחזור לרצוח מחר, לאף אחד גם לא מגיע לראות את רוצח משפחתו לומד בכלא, פוגש את המשפחה בביקורים, לומד המון ממחבלים אחרים בתאים שליד וזוכה לשחרור מוקדם.
מגיע לשני הצדדים שקט נפשי, ומגיעה להם מדינה. מגיעות להם קצת אדמות כדי שיהיה פה שקט. מגיעה להם הנהגה שאכפת לה מהעם (זה בעצם גם לי מגיע), ומגיעה להם עצמאות.
חג עצמאות שמח. מי יתן והדור הבא יקבל פה ממשלה דמוקראטית ולא מושחתת. אני מאבד את האופטימיות כל שנה.
עירא, מילים כדורבנות. מזמן איבדנו את הבושה, אם אי פעם היתה פה בכלל כזו.
אם כבר העלית את עניין יום הזיכרון והזזתו למען הדתיים, רציתי לחלוק איתך עוד נקודה קטנה שקראתי במהלך סוף השבוע האחרון:
בהוד השרון, עיר שאינה דתית או חרדית, החליטו מספר משפחות שכולות דתיות להחרים את טקסי יום הזיכרון. עכשיו תשאל למה? ובכן הסיבה היא שהם לא מסכימים שרב רפורמי של העיר, שהוא בעצמו אב שכול, ישא את תפילת "אל מלא רחמים". מדהים מה שאנשים מוכנים לעשות בשם "המתים" שלהם. הם קוראים לו "רב שנוי במחלוקת", ורוצים שהרב החרדי של העיר, שהוא "אישיות סמכותית" ישא את התפילה. הם רק לא מזכירים, שאותה אישיות סמכותית, באותו יום מכובד לזכר חללי מדינת ישראל לפני שנה בדיוק, נשא נאום נלהב נגד המדינה ונגד ההתנתקות, שאין לה דבר עם היום המכובד הזה.
מדהים לאן אנחנו מידרדרים עם השנים. בכל פעם שאני חושב שהגענו לתחתית, אני מגלה שמישהו חפר עוד מטר באדמה. רק כדי להוכיח שהוא יכול.
תשמע, גם בארצות הברית, התקווה הלבנה הגדולה, כבר מזמן רמסו כל סעיף במגילת זכויות (האמנדמנט'ס לחוקה, הידועות ביחד בתור ה"ביל אוף רייטס"). העם חוזר לשמרנות דתית ושבות דרישות ליצוג של דמויות פחות ליברליות בממשל ובחיי הציבור. אפשר לזעוק חמס על עקרונות הציונות והישראליות שנרמסו, אבל האמת היא שאין למדינת ישראל יותר מוטו או כיוון ומטרה חילוניים. הדבר היחידי שמאחד את גורלנו כאן זה הגאוגרפיה ומשרד הפנים שעוד מואיל להסכים לקרוא לי יהודי כי זה מה שיחזיק את הדתיים בקואליציה.
ציונות זה מושג שעבר כל כך הרבה הגדרות מחדש ונחטף ע"י קיצונים לא מעט פעמים ב50 השנה האחרונות. אנשי חזון כבר אינם והחזונות שלהם איתם. למדינה כרגע אין כיוון מלבד הקצנה – הימין ימינה, השמאליים עוד שמאלה והדתיים מצליחים לשנות את סדר היום לכיוון תיאוקראטיה אפילו עם מספרים מצטמצמים בכנסת. בסופו של ענין לא תהיה כאן מדינה חילונית או דימוקראטית. לי לפחות זה ברור שהדמוגראפיה הדתית תנצח עוד כמה שנים, אם מצד המוסלמים או מצד היהודים, זה לא משנה. עם חלוף הזמן אני מבין בדיוק למה מתכוון דוקינס כשהוא אומר שהדת היא מקור כל הרוע.
"בחברה אתאיסטית, אנשים טובים יעשו מעשים טובים ואנשים רעים יעשו מעשים רעים.
אבל כדי לגרום לאנשים טובים לעשות מעשים רעים, צריך דת." בסוף אני באמת אחזור לחפש את עצמי בחו"ל. אבל קודם למצוא חו"ל מתאים חוץ משוודיה. קר שם ואני לא מדבר את השפה.
א. רציתי להגיב רק כדי לגרום לדגל המועדף עלי להופיע על העמוד הזה, איכשהו זה נראה לי אולי רלבנטי 🙂
ב. מאד אהבתי את הציטוט על החברה האתאיסתית וכו' וגו' – יש מקור?
עמוס, אני הבנתי שיהודים בסידני מפחדים להסתובב ברחוב עם תליון חי או מגן דוד. אתה לא באמת מנסה להגיד שאוסטרליה היא כרגע בחירה כ"כ הרבה יותר טובה מארה"ב או אירופה?
ולגבי הציטוט, שמעתי אותו בתוכנית בעלת שני חלקים של ריצ'ארד דוקינס בשם "Root of all Evil?" בהפקת צ'אנל 4 הבריטי, שמבוסס כמובן על ספריו האחרונים בנושא אתאיזם. אני לא זכרתי מהיכן בדיוק הוא ציטט, אז חיפשתי שאלתי את סרגי ולארי, ומצאתי את זה.
כמובן פיסיקאי אתאיסט ממוצא יהודי. אם לא הייתי זוכר שזה וויינברג הייתי מהמר על פיינמן 🙂