פה ושם מתחילים לצוץ פוסטים של אורחים בבלוגוספירה הישראלית. אני משחרר כאן בלון ניסוי ראשון. ביום חמישי הייתי הרוג מעייפות, אז ידידי לכוס היין גיא ושי הלכו בלעדי לטעימה בכפר ויתקין. ממה שאני קורא, אני חושב שעשיתי טעות 🙂 המקלדת עוברת לגיא…
הנה עוד סיכום של טעימת יין מאוד מעניינת שערכנו אתמול, ערב ליום חמישי, 19.4.07.
הטעימה התקיימה ביקב ויתקין, בהחלט אחד היקבים היותר מסקרנים שקמו בשנים האחרונות, עם התרחבות הבועה הזו שנקראת יקבי בוטיק בישראל.
נתחיל בזה, שמי שלא מכיר את השם אסף פז, בחור צעיר ומלא יוזמה ומעוף, שסיים לימודי יינות בבורדו (לא לפני שהחליט קודם לכן להיות בכלל קונדיטור), הביא לארצינו דברים שלשם שינוי יוצאים מהקופסה המשעממת של קברנה סוביניון-מרלו שמשום מה בארץ החליטו לא לצאת ממנה – פשוט הפסיד, והגיע הזמן שיערוך היכרות עם האיש.
זה התחיל בזה שהוא נכנס ליקב ויתקין וערבב דברים שלא רואים פה בדרך כלל, וניסה למכור את זה לילידים, אבל גם המשיך עם יקב "כרמל" הידוע לשמצה בקרב חובבי היין, בכך שהוא הוציא את היין היחיד שלהם ששווה משהו – "רמת שעל". יין קינוח מהטובים שנטעמו בחלקת אבותינו הקטנטונת.
אני רוצה להקדים ולומר, שאולי ישתמע שאני איש מכירות של היקב, אבל אני ממש לא, ואני גם לא מצפה לאחוזים לצערי.
אחרי הטעימה הזו, שאני יכול לומר שהיתה מרשימה מאוד, למדתי עוד דברים חדשים ומעניינים ביותר, ואני בהחלט חושב שזו הטעימה הטובה ביותר שהייתי בה ביקב ישראלי. חד משמעית.
אבל עזבו הקדמות. נתכנסנו כאן כדי לתת סיכום, שינסה למצות את מה שטעמנו אתמול בערב.
יקב ויתקין התחיל לייצר יין בשנת 2001, ומאז הוא רק משתבח.
הערב התחיל, כצפוי, עם יינות לבנים. שמעתי יותר מאדם אחד אומר שהוא לא סובל יינות לבנים. פעם גם אני הייתי כזה. אבל עברו איזה 17 שנה מאז שהתחלתי עם התחביב הזה, ומאז אני יכול לומר לכם – מי שלא אוהב יין לבן, אז או שהוא שמרן או שהוא פשוט לא טעם את היינות הלבנים הנכונים.
התחלנו עם "מסע ישראלי לבן" שמורכב מפרנץ' קולומבר, וויוניה וגווירצטמינר, בציר 2005. יין "הבית" הלבן של היקב. יין עוקצני, פירותי (אפרסק, משמש) ובהחלט לא מה שאתם מצפים מיין לבן. מאוד מיוחד.
מכיוון שכבר ראינו כי טוב, פתח לנו דורון, בעל היקב וחמו של אסף, בקבוק נוסף של בציר 2004 הפעם. אולי זה נשמע לכם מאוחר מדי לטעום יין לבן 3 שנים אחורה, אבל אני חייב לומר, שכל הנוכחים היו המומים. היין היה מלא מאוד, עגול, עוקצני פחות ומוכן לשתיה עוד יותר מאחיו הצעיר.
דרך אגב, המחיר לצרכן של היינות אינו עולה על 60 שקלים לבקבוק. בהחלט מציאה. מומלץ לשתיה על המרפסת בקיץ הישראלי שבא עלינו בחודשים הקרובים.
המשכנו את הטעימה עם ריזלינג 2005, שגם הוא הפתיע מאוד. טעמו היה קרוב מאוד לטעמו של הריזלינג הגרמני, כלומר מלא טעמי ליים. היין יכול לדעתי להישמר ולהתפתח גם עוד כ-2-3 שנים בתנאים הנכונים.
מכאן עברנו לטעימה יוצאת דופן של יין גווירצטמינר זני 2005. טוב.. כל מה שידעתם על הענב הזה מיינות הארץ עד עתה – תשכחו ממנו. היין הזה מוגש יבש. מאוד יבש. לא מתוק, לא חצי מתוק, לא יין קינוח. יין לבן אמיתי, עם ריחות של ליצ'י וורדים. משהו משוגע לגמרי. עוד יין שלדעתי יתיישן נהדר בבקובקים במשך ה-2-3 שנים הקרובות. להניח במקרר ולשכוח אותו שם. לפחות עד הקיץ הבא.
כאן בעצם נגמר החלק הלבן של הערב. כמעבר, פינקו אותנו המארחים ביין רוזה, הנקרא פשוט "ורוד", בציר 2005.
נתחיל בזה שאני בדר"כ לא שותה רוזה, בגלל שהוא לא נבלה ולא טריפה. יש ברוזה משהו אנמי בדרך כלל. משהו שמזכיר לי תמיד את התווית של "למבדה". ומשום מה זה לא עושה לי טוב. אבל משהו קרה בטעימה הזו. מאחר והבנתי כבר שדברים רגילים מאוד כבר לא יגישו לי כאן, החלטתי להישאר עם ראש פתוח. זה הוביל אותי לאחד היינות היותר מיוחדים שטעמתי בשנים האחרונות. "ורוד" הוא יין שמורכב מטמפרניו, סירה, קברנה פרנק וקריניאן. יש בו טעמים מצוינים של פירות (תותים, דובדבנים), והוא פשוט נהדר כאפריטיף או עם כל אוכל שרק תרצו. הטעם ארוך מאוד, ובהחלט שווה. שוב – גם כאן – עסקה נהדרת של 60 ש"ח לבקבוק.
מי שאוהב יינות אדומים, יתלהב לא פחות מההמשך.
פתחנו בפינו נואר 2005. לא מזמן ערכנו ב"מועדון הפקק" טעימת פינו, וזה לא היה דומה בשום צורה למה ששתינו בטעימה ההיא. הפעם היין היה עגול מאוד, מלא טאנינים, עם ניחוחות אדירים של קפה ווניל. זהו יין שבהחלט יכול "לישון" עוד כמה שנים טובות. נסו לפתוח אותו בעוד 5 שנים, ותראו מה יקרה לו. שימו לב למחיר המאוד שפוי – 75 שקלים לבקבוק. ומי שיטעם אותו יופתע לטובה.
היין הבא היה יין "הבית" האדום של היקב, "מסע ישראלי אדום 2005" שמורכב מסירה, קריניאן וקברנה פרנק. היין מאוד מתובל, אך לצערי עדיין סגור מאוד. לפחות לדעתי ולדעת עמיתי המלומד שישב בטעימה עימי, הוא היה פחות טוב מהפינו במובנים רבים, ואלי היה טוב אם היו מגישים את הפינו אחריו. יש סיכוי שהוא ייפתח בעוד כמה שנים, אבל הבעיה היא שהיקב לא מייצר כמויות גדולות (כ-30-40 אלף בקבוקים בשנה) ולכן אני לא יודע אם בכלל יישאר בשנים הבאות דוגמיות רציניות לבדיקה. שנת בציר 2004, למשל כמעט ולא קיימת כבר ביקב. הכל נמכר. אם לא ללקוחות, אז למסעדות. חפשו אותם בפסטיס, מול ים ועוד מסעדות יוקרה, על אף המחיר המאוד נוח שבו מוכר היקב את בקבוקיו.
הלאה – יין הדגל של היקב – מה שאסף פז עשה עם קריניאן, שידוע כענב "נחות" בישראל (בעיקר "בזכות" היקב "כרמל מזרחי" שמשתמש בו לצרכים שאני לא רוצה להרחיב עליהם את הדיבור), אין לו אח ורע בשום מקום אחר. הבנאדם פשוט יודע מה הוא עושה, ואם מישהו רוצה הוכחה לזה – היא נמצאת ממש כאן. כמו ביינות האחרים, אין להשיג את 2004 יותר וחבל. אנחנו ניסינו את 2005, אחרי שכבר שתיתי את 2004 לפני כחצי שנה וזו בחלט היתה החלטה שגויה לא לקנות אותו. יין עם הרבה שכבות, שנפתח ונפתח ולא מפסיק להיפתח בכוס גם אחרי שעתיים. פשוט מדהים. גם אחיו הצעיר מ-2005 לא מאכזב. אני השארתי לי אותו בכוס עד לסיום הטעימה. וזה היה שווה כל רגע. היין נמכר במכירה עתידית בלבד כרגע. הטעמים כאן הם של פירות יער והרבה הרבה שוקולד.
אין טעם לפתוח אותו כרגע. נסו אותו בעוד כמה שנים טובות. אבל כדאי לקנות כבר עכשיו. כי פשוט לא יישאר.
בינתיים עברנו ליין הבא, שהוא קברנה פרנק 2005 (עם 12% תוספת של פטיט ורדו), שנמכר גם הוא במכירה עתידית בלבד. טעמים שאפשר לצפות להם – הרבה פלפל שחור גס וקאסיס. עוד יין טוב מאוד, ששוה את הסיכון העתידי שלו. הערכה שלי – משהו כמו 3-4 שנים בתנאי אחסון טובים יעשו לו רק טוב.
גולת הכותרת של הערב היה היין שסיים בעצם את החלק האדום, והוא הפטיט סירה הזני (100%) 2005. בבציר זה הענבים, כך לפי אסף פז, היו קטנים מאוד, וכך גם האשכולות. בהחלט יחסית ליבול הרגיל של ענבים מסוג זה. היין הזה היה פשוט מדהים לכל אורכו, ואיזה אורך היה לו! מתאים לבשר, בשר, בשר! אה, כן – וגם לבשר. היין הזה נמכר בסוף הטעימה הזו כמו כלום. הוא פשוט מוכר את עצמו. שוב – רק כמכירה עתידית. מי שמחפש יין לעוד 5 שנים לפחות – זה היין בשבילו.
כל היינות במכירה העתידית (קריניאן, קברנה פרנק ופטיט סירה) נמכרו במחיר של 70-80 שקלים לבקבוק. בהחלט הוגן.
סיימנו את הערב עם שני קינוחים נחמדים מאוד. הראשון היה "בציר מאוחר 2005", שהיה בעל טעמים של פירות מתוקים (משמש, למשל) והיה בהחלט חביב. השני היה פורט, או בשמו בארץ – "ויתקין מחוזק NV", שהיה יכול להיות נפלא, אבל לא חשבנו שהוא מתאים כל כך לאווירה. אבל אולי זה בגלל כמות האלכוהול ששתינו עד אותו רגע. שני היינות האלו, לא היו רעים, אבל אני פשוט לא חסיד גדול של יינות קינוח. אולי זה רק אני.
דרך אגב, הטעימה כללה גם כעשר סוגי גבינות של "יעקובס", לחמים שונים וטריים של מאפיית "עומרים" המקומית וירקות. הטעימה עלתה 75 שקלים, ואני רוצה לראות ידיים מורמות של מי שחושב שלא נתקבלה תמורה מלאה לחלוטין לכסף ששולם.
לסיכום – אנחנו מתכננים להביא את מועדון הפקק מתישהו בחודש הבא. אם מישהו לא הבין מה קורה פה, אולי כדאי שתישנו עוד כמה שנים. כשהשם אסף פז יופיע בכל מקום תחת הכותרת של "היינן המעניין של העשור", אל תגידו שלא שמעתם את זה קודם ממני.
גיא.
אי, כואב… אני אמתין בכליון שיניים למפגש החוזר שלנו שם בהרכב "הפקק". דרינקינג, להודיע לך כשנתכנס שם?
גיא, רק שני תיקונים, תאשר לי לפני שאני מכניס אותם…
א. "בועת יקבי הבוטיק" – למה בועה?
ב. כתבת יקב "כרמל מזרחי" ולדעתי צ"ל "יקב" כרמל מזרחי.
דבר ראשון – אני שמח להיות אורח בבלוג שלך. לא הבנתי למה כמעט כל משפט שלי נגמר במילה כפולה שלי (בדקתי את זה בהודעה המקורעת ואנייכול להישבע שלא הייתי עד כדי כך שיכור…).
לגבי הההערות שלך על הראשונה אני אענה בשמחה, על השניה אני אבליג, כי שנינו חושבים באותה צורה במקרה זה.
כשכתבתי "בועה", התכוונתי לכך, שמדי שנה צצים מספר יקבים חדשים, עם נכונות נהדרת לעשות עוד יין משבח, אבל לצערי מה שקורה בדר"כ הוא שהם מייצרים עוד קברנה סוביניון או מרלו רגילים למדי, ולרוב חסרי מעוף עם דמיון.
אני משתמש במונח "בועה", כי לדעתי באיזשהו שלב העניין הזה יתפוצץ וייעלם.
הרי יש כמות מאוד מוגבלת של אדמות מתאימות לכרמים בארץ.
נכון שכולם רוצים לעשות יין בכרם בן-זמרה, אבל גם בהרי ירושלים, בה התפתחה תרבות מדהימה של יינות מצוינים, חלקם פוטנציאלית, וחלקם עכשווית – אבל כמה זמן זה יחזיק. אנחנו מזהמים את האדמה שלנו מדי יום, לא דואגים לעתיד שלנו בכלל, ואנו מצפים מאדמה שתמשיך להניב יין באיכות גבוהה.
הצרפתים כבר אמרו – הכל תלוי ב"טרואר" – האדמה.
שים לב, שאפילו בצרפת, בעלת העולם הישן בייצור יין, ה"בועה" הזו הולכת ומתרחבת, וסופה, כמובן להתפוצץ. כבר היום יש מדינות ששותות ומוכרות יותר יין מצרפת בעולם, דבר שנשמע אולי "דבר של מה בכך", אבל שלא תהיה טעות – זוהי מהפיכה של ממש.
בסופו של דבר, אצלינו כמות האדמות הניתנות לעיבוד קטנה בהרבה מזו של מדינות אירופה. אחת השאלות שבאמת עלתה בטעימה היא – באיזה איזורים מגדלים דורון ואסף את הענבים. התשובה של דורון היתה מורכבת – הרבה מן הכרמים הם באיזור הרי ירושלים, אבל כבר היום(!) הוא חייב לדאוג לאדמות לכרמים שלו בעוד 4-5 שנים. אחרת ליקב אין זכות קיום, ובטח שלא זכות להרוויח מעמלו.
אני מניח שדורון לא לבד בעסק הזה. כל ילד תחת כל עץ רענן רוצה לייצר היום יין.
כאמור – הבועה הזאת חייבת להתפוצץ באיזשהו שלב.
אולי אתה שיכור עכשיו כי מילים לא מופיעות שם פעמיים…
פאק… אני כנראה באמת שיכור….
ואולי זה היה אחד מאותם פיצ'רים של מייקרוסופט…
אם אתה מתעקש לא להשתמש בשו"אש, תתביש! לפחות שדרג מאקספלורר שש…
טוב.. רק עוד קצת בחזרה לעניינינו – כפי שנזכרתי, עוד הערה קטנה לסיום עניין הטעימה בויתקין. אחת הסיבות החשובות מאוד לאיכות היין, היא שנפלה החלטה ביקב למצות כשעשירית מהיבול המקובל בארץ מן הגפנים לצורך יין.
הווה אומר, שכאשר יש יקבים שממצים בין טון לשניים לדונם לצורך הפקת פינו נואר, או אפילו כ-5-6 טון לדונם להפקת פרנץ' קולומבר (למשל), יקב ויתקין מסתפק במיצוי של כ-300-400 קילו בלבד לכל דונם.
ההבדל הוא עצום. וכך גם איכות היין.
לצערי עוד לא יצא לי לטעום שום דבר של ויתקין וכנראה שגם לא יצא בקרוב.
אני מניח שהיצוא שלהם נמוך אם בכלל…
נתת כמה נקודות למחשבה בקשר לבועת היין הישראלית, דברים שלא ממש חשבתי עליהם עד היום.
כרמים שמפיקים 5 טון לדונם בארץ בהחלט קיימים אבל מספרם מצטמצם משנה לשנה עקב דרישה לאיכות.
400 קילו לדונם זה כבר קיצוניות אחרת שמובילה לחוסר כלכליות (לדעתי).
אפילו פלאם וברבדו בוצרים באזור ה-800 קילו מכל דונם.
אגב, הפתרון לזה הוא לשלם לכורמים לפי דונם ולא לפי קילו. עיבדת 10 דונמים? תקבל כסף על 10 דונמים ולא על כמות הענבים שהכרם הפיקה. דבר זה גורם גם למעורבות חיובית של הכורם בתהליך הגידול.
מאוד נהניתי מהפוסט ותודה לכותב האורח:)
אחלה פוסט ונשמע כמו אחלה יינות. מאז שאני מכיר את ערן הוא מנסה לשדל אותי לטעום את היינות של היקב אבל איכשהו חוץ מאשר את הרוזה לא יצא לי עדיין לפגוש. עכשיו קיבלתי את המוטיבציה לעשות את זה 🙂
עירא – you read my mind…
ולגבי דילול יבול, בדיון מעניין שהיה בפורום של רוגוב בנושא נטען ע"י כמה אנשים שדילול מוגזם פוגע באיכות הפרי והיין.
חדל ברברת. הגיע הזמן למעשים:
1. גיא: קח את הטלפון של היקב מההורים, התקשר וקבל מספר תאריכים אפשריים.
2. שי: בדוק עם חברי הפקק (ואורחים?) איזה תאריך עדיף.
3. גיא: סכם סופית עם היקב
עירא: עידוד מוסרי ודירבון כללי
כמה הערות נוספות:
דבר ראשון – תודה לכל המגיבים למיניהם.
לגבי דניאל רוגוב – יסלחו לי כל מעריציו, אבל אני לא מסכים איתו בהרבה נושאים.
יחד עם זאת, בדקתי גם אני את הציונים שלו ליינות היקב היום, ומתברר שהוא נותן ציונים הולכים וגדלים, ככל שהשנים עוברות. הציון הנמוך ביותר שניתן ליין של ויתקין היה 86 כצדומני, ועכשיו היינות כבר מקבלים ציונים של מעל 90-92. בהחלט תמורה טובה לכסף.
לגבי דילול יתר – זה נכון שזה גורם לפעמים לפגיעה באיכות, אבל לא במקרה הזה.
היקב הזה שם רווחיות במקום השני, ואיכות במקום הראשון. משיחה שהיתה לי עם דורון, בעל היקב, הבנתי שהם בהחלט רוצים להפוך את היקב לרווחי בשלב כלשהו, אבל לשמחתי הוא טוען שהם לא יתפשרו על האיכות של היין (שמעתי את זה גם במקומות אחרים בעבר ולא ממש התרשמתי כמה שנים אחר כך, אבל מצד שני היקב הזה באמת שונה באווירה ובצורה שבה הוא מכין יין).
ועוד הערה קטנה:
אור הציע לשלם לכורמים לפי דונם ולא לפי קילו. ססלוב, שטוענים שהם הם אלו שהתחילו עם השיטה הזו בארץ, כבר לא מייצרים יין מי יודע מה איכותי בשנים האחרונות. לא התלהבתי משום דבר שלהם מאז אביב 1998. גם לא מהסדרה הגבוהה שלהם.
שי – יש לי כבר את הטלפון של היקב, ואין בעיה לסגור מתי שתרצו.
רק בוא נסכם על תאריך, ונלך על זה. עדיפות לימי חמישי בערב, לדעתי.
אני מעדיף דווקא שישי או שבת בצהריים. חמישי בערב אני בסוף יום עבודה ארוך, שלוש כוסות יין ואני מת. אין מה לדבר על 7-8 כוסות, אני פשוט אהנה מזה פחות. יום חמישי זה לצאת לפאב או לסרט 🙂
איזה פוסט נפלא, אחד הפוסטים הטובים ביותר שקראתי על יין. הפוסט הזה בהחלט גורם לי לרצות ולטעום את כל יינות הישב שהוזכרו פה!
עירא, בשמחה הייתי מארגן משהו בסו"ש, אבל אני לא חושב שהם עושים אירועי צהריים.
החבר'ה האלה לא ממש משווקים את עצמם. אולי זה נשמע קצת פלצני, אבל הקבוצות מגיעות אליהם ולא להיפך.
בכל מקרה – בשבת הקרובה נבדוק תאריכים אפשריים לחברים בקבוצה, ונסגור.
אה, כן.. ובעקבות התגובות כאן, אולי כדאי שבאמת אני אתחיל לבדוק את עניין האחוזים מהיקב…. 🙂
שלום לכולם,
עירא, בלוג חביב מאוד יש לך.
כמה הערות שלי, לבלוג ולהערותיכם שאני מקווה שתסכימו לפחות לבדוק.
קודם כל אני רוצה להצטרף לברכות לגבי אסף פז. יינן מוכשר ואיש מקסים שעושה את היינות המיוחדים ביותר בארץ. זכיתי להתארח אצלו לפני כשנה ונהנתי מכל שניה.
לגבי ה"בועה" של היקבים בארץ. יש בזה מהאמת אבל הסיבה היא שהקהל של צרכני היין בישראל מוגבל בגודלו, מדובר על כ 5,000-10,000 מביני יין (מוכרים בחנויות, ייננים, מלצרי יין…) עוד כ 50,000-100,000 צרכני יינות בינוניים ורוב השאר שותים יינות קידוש ותירוש. לגבי שטחי הגידול, דווקא יקב ויתקין מוכיח שניתן לגדל ענבים איכותיים באזור מישור החוף…
עוד הערה חשובה, יקבי כרמל (שינו את השם מכרמל מזרחי לפני כמעט שנה) עוברים מהפכת איכות כבר כ 5 שנים ומייצרים היום כמה מהיינות הטובים בארץ: שיראז וקברנה קאיומי, לימיטד אדישן, מרלו הר-ברכה, גוורץ שעל ואחרים.
שתהיה לכולם שתיה נעימה.
דיברנו על זה כאן אז אני מעלה את זה כאן. טרי מהאימייל: מבצע בספיישל רזרב בחיפה על ברבדו מרלו וברבדו ק"ס 04 – 89 ש"ח (במקום 120). לדעתי מבצע טוב. כמו כן מגנומים מבציר 03 ב-199 (את הבציר הזה עדיין לא טעמתי).
אני עדיין מחכה לבראבדו ק"ס 2005 החדש שצריך היה להתבקבק החודש. הוא היה הפתעת הטעימה ההיא ברעננה, וטעימה ממנו גרמה לי לוותר על קנית ה2004.
גבירותייי וגבירותיי,
ביום חמישי הבא, אנחנו מתככנים ערב טעימת יינות ויתקין ביקב.
אנחנו רוצים ליצור קשר עם היקב, להזמין מקום מראש.
אם אתם רוצים להצטרף לטעימה, אני מציע שתודיעו על כך מראש ומהר ככל האפשר.
מחיר הטעימה למיטב ידיעתי הוא 75 ש"ח למשתתף, אבל אולי יהיו שינויים, לכאן או לשם, בהתאם למספר האנשים וכמות הבקבוקים שתוצע לטעימה.
מדובר בטעימה של 3 שעות פחות או יותר, שכוללת לחמים טריים, ירקות וגבינות של יעקובס.
גיא.
ארוע הטעימות נקבע לחמישי הבא, 17 לחודש. מי מגיע?
טוב.. אני מניח שאין קונים. יותר טוב – יותר יין לנו….
אולי הגיע הזמן להרים עוד פוסט בנושא הזה 😉
באיחור אופנתי.
אני לא יודע לגבי ססלוב, חוץ מאביב מריאג' והניו זילנדי לא טעמתי שום דבר שלו כבר שנים. את השיטה של לשלם לפי דונם ולא קילו שמעתי לראשונה מגולן פלם בערב טעימות איתו באוקטובר האחרון.
יש לציין שאני מכור קשה ליינות של פלם ובעיקר למרלו ריזרב.
הרבה בוטיקים עושים את זה לאחרונה, מה לעשות שגפנים שמושקים בצורה מינימאלית מורידים שורשים יותר עמוקים ומעלים גם יותר מהטרואר, ומתקבלים פחות ענבים אבל יותר מרוכזים בטעם. מה שסיפר לנו אתמול דורון הוא שאת חלק מהענבים ליינות שלהם הם קיבלו במקרה מכרם מוזנחת (הפינו נואר, שבהתחלה הכלל לא חשבו על שימוש בו), או מכרם שהצילו מעקירה והניבה חצי טון בלבד בשנה הראשונה (לשישה דונם!) ושלושה וחצי בשנה השניה, כאשר המינימום הוא לרוב טון לדונם.
כך למשל הקאריניאן המאוד מיוחד שלהם, שנחשב בארץ לזן נמוך והמוני, מסתבר כזן מעניין ומגוון, בגלל שפשוט מגדלים אותו נכון בלי להציף אותו במים, וכך שומרים על טעם הענב ולא הופכים אותו ל"שקית מים נפוחה" כדברי דורון.
אגב, אם אי פעם תהית איך הגיעה הגופרית ליין – מרססים אותה על הענבים כדי לחזק את הזגים שלא יתפוצצו מכמות המים. השיטה הומצאה בדיוק בגלל שהחלו בהשקיית יתר של גפנים בשביל לקבל יותר טונות לדונם.
יקיריי, עדכון קצר, אחרי הטעימה הנהדרת של אתמול בערב:
תשכחו מריזלינג זני – אזל, ואנחנו אחראים לכך.
תשכחו מ"ורוד" – אזל, וגם לזה אנחנו אחראים.
תתחילו לחשוב עתידית – הקריניאן 2005 והפטיט-סירה 2005. אלה הדברים שאתם רוצים לחשוב עליהם בפעם הבאה כשאתם קונים יין, אם וכאשר יקב ויתקין יחליטו להוציא אותם לשוק במהלך השנה הקרובה. מה שכן – ישנה עוד כמות קטנטנה של יינות פינו נואר 2005, ומי שאוהב את הפינו שלו חזק, מסקרן ורב שכבתי – זה הזמן ללכת לקנות.
No bullshit.