עוד פוסט בסדרת "×”×¡×›× ×•×ª ×”×˜×ž×•× ×•×ª ב…".
×”×™×•× ×œ×¤× ×™ 12 ×©× ×” בדיוק ×יבדתי חבר. ×ת ירון ×‘×œ×•× ×”×›×¨×ª×™ בערך ×©× ×” ×œ×¤× ×™, דרך ×”BBS שהרצתי ב×ותה התקופה ×ו ×ולי דרך חבר משותף. ×”×›×¨× ×• ×ולי ×©× ×” ×בל ×”×•× ×”×™×” לחבר ×”×›×™ טוב די מהר. ×”×•× ×”×™×” גיטריסט טוב ×•×ª×•×›× ×™×ª×Ÿ מעולה, ×בל בעיקר ××“× ×©×§×˜ ורגוע. סמל וצוק ×œ×©× ×™ ×חיו ×”×§×˜× ×™× ×•×ž×¢×•×œ× ×œ× ×”×¨×™× ×ת קולו. ילד ×©×œ× ×¨×•××™× ×× ×œ× ×ž×—×¤×©×™×, ×¦× ×•×¢ ×›×–×”. ×’× ×œ× ×”×ª×¢×§×© של ×ž×—×©×‘×™× ×‘×ž×ž×¨"מ ×ו משהו, וקיבל להיות ××¤×¡× ××™ × ×©×§×™×” בחור ×”×–×” ×©× ×§×¨× ×©×-× ×•×¨.
××‘× ×©×œ×•, גדי, שירת ×¤×¢× ×‘×—×•×œ×™×ª ×יוב. ×לו ×”×× ×©×™× ×ž×§×¦×™×Ÿ העיר ×©×¦×¨×™×›×™× ×œ×¢×©×•×ª ×ת ×חד ×”×“×‘×¨×™× ×”×§×©×™×, להגיע ×ל בית ×”×”×•×¨×™× ×•×œ×”×•×“×™×¢ ×œ×”× ×¢×œ השכול. ב×ותו בוקר ×”×•× ×”×™×” ×–×” שפותח ×œ×”× ×ת הדלת. ל×ותה חוליה ×”×™×” בוקר עמוס, ששה ×—×™×™×œ×™× ×™×¨×•×©×œ×ž×™× ×‘×¤×™×’×•×¢ ×חד ×× ×× ×™ זוכר × ×›×•×Ÿ.
פיגוע בית ליד ×œ× ×”×™×” פיגוע ההת×בדות הר×שון ב×רץ ×בל ×”×•× ×”×’×™×¢ ×חרי תקופת שקט יחסית והפתיע ×’× ×‘×’×•×“×œ×• ושיטתו המפחידה של מתפוצץ ×©× ×™ שהורג ×ת מי ×©×¨×¦×™× ×œ×ª×ª עזרה לפצועי הפיצוץ הר×שון. רק ×©× ×™× ××—"×› יסתבר שהיה ×מור להגיע ×’× ×ž×—×‘×œ שלישי ×בל ×”×•× ×§×™×‘×œ ×¨×’×œ×™×™× ×§×¨×•×ª ב×ותו הבוקר. ×”×ž×“×”×™× ×”×•× ×©×”×•× ×”×¨××” ×œ×—×•×§×¨×™× ×’× ×יפה עדיין ×©× ×™× ×”×™×ª×” מוחב×ת בשדה ליד חגורת ×”× ×¤×¥ שלו, שרק חיכתה לרגע ×”× ×›×•×Ÿ, כמ××ª×™×™× ×ž×˜×¨ מהצומת.
×”×’'×™×”×ד ×”×יסלמי שלחה שלושה ×¢×–×ª×™× "ליהרג על קידוש הש×". ×× ×™ הייתי ××– עדיין תמי×, חשבתי שיש ×ולי לדבר ×¢× ×”×’×•×¨×ž×™× ×©×ž×ž× ×™× ×ות×, שיש ×ולי עוד ×’×•×¤×™× ×©×ž×—×“×™×¨×™× ×œ×”× ×ת הרעל למוח, ××™×–×” מין "משרד ×—×™× ×•×š" ×›×–×” ו×× ×¨×§ × ×’×™×¢ ל×× ×©×™× ×”× ×›×•× ×™× ×ª×©×ª× ×” "מערכת הלימודי×" ×”×ž×—×•×¨×‘× ×ª ×©×œ×”× ×•×”× ×™×œ×ž×“×• ××•×ª× ×©×™×© ×ופציות טובות יותר. הבעיה ×”×™× ×©×ין ×›×ן ×”× ×”×’×” ר×שית, כל מופתי עושה מה שבר×ש שלו פחות ×ו יותר, ×”×—×™× ×•×š של ×”×יסל×× ×œ× ×ž×›×™×œ ×¡×•×‘×œ× ×•×ª ×ו רצון להשתלב, וכל מוסלמי מתון ששותק ו×ומר שזו ××•×¤× ×” שחולפת מרמה ×ת עצמו. ×× ×™ ×œ× ×™×•×“×¢ מה ×”× ×—×•×©×‘×™× ×œ×¢×¦×ž×. על מי ×”× ×ž× ×¡×™× ×œ×¢×‘×•×“ ×›×©×”× ××•×ž×¨×™× ×œ×™ בכלי התקשורת ×”××ž×™×¨×§× ×™×™× ×©×”×יסל×× ×”×™× ×“×ª של שלו×. ×ין ×œ×”× ×ª×œ×ž×•×“ ×•×’×ž×¨× ×•×ž×©× ×”, ×”× ×§×¨××™×. הקור×ן ×ומר להרוג ×ת ×”×›×פירי×, שג'×™×”×ד זו ×œ× ×¨×§ המלחמה ×”×¤× ×™×ž×™×ª ל××ž×•× ×” כמו ×©×”× ×ž×¡×¤×¨×™× ×œ×™ ××œ× ×’× ×”×ž×œ×—×ž×” הפיסית לפי החרב (×ו חומר ×”× ×¤×¥ ×ו המטוס).
×× ×™ ×§×•×¨× ×¤×™×œ×•×¡×•×¤×™×” לייט פה וש×, מקשיב לכמה ליבר×ליי×, רודפי ×©×œ×•× ×•×œ×™×‘×¨×˜×¨×™×, ושומע שוב ושוב ×©×”× ×—×ª היסוד ×©×œ×”× ×”×™× ×©×× ×©×™× ×”× ×˜×•×‘×™× ×ž×™×¡×•×“× ×•×¦×¨×™×š לדבר ×ל ההגיון שבצד ×”×©× ×™. ×בל ×ין ×¢× ×ž×™, × ×¨××” לי יותר ויותר. ×× ×©×™× ×”× ×œ× ×˜×•×‘×™× ×ž×™×¡×•×“×, ×”× ×—×™×•×ª ×’'×•× ×’×œ שלמדו שפה וקיבלו ×—×™× ×•×š כלשהו×. חוק ×”×’'×•× ×’×œ עדיין שולט. ×× ×”×—×™× ×•×š שקיבלו כולל ×ž×•×©×’×™× ××œ×™×ž×™× ×©×œ קידוש קורבן הת×בדות, ×©× ×ת זרי×, ××™ ×¡×§×¨× ×•×ª, ×–×” מה שתקבל בסופו של דבר. ×–×” ×œ× ×©×§× ×“×•×¨ של ×¤×œ×©×ª×™× ×™× ×›×‘×•×©×™× ×ž×ž×•×¨×ž×¨×™× ×•×—×™× ×š כך ×ת ×”×™×œ×“×™× ×©×œ×•, ×–×” כבר כמה דורות של ×—×™× ×•×š שכזה. ×ž×ª×•× ×™× ×©×¢×“×™×™×Ÿ ×ž×’×“×™×¨×™× ×ת ×¢×¦×ž× ×ž×ª×•× ×™× ×œ× ×ž×“×‘×¨×™× × ×’×“ ×ו ×‘×•×¨×—×™× ×œ×ž×“×™× ×” ×חרת ×›×™ ×”× ×™×•×“×¢×™× ×©×™×—×˜×¤×• ××™×•×ž×™× ×ו ×לימות בעצמ×, ×‘×©× ×™× ×”××—×¨×•× ×•×ª × ×©×ר רק לש×ול ×× ×”× ×¨×•×‘ ×“×•×ž× ×ו מיעוט × ×¨×“×£, ××™ ×פשר לדעת ×›×™ ×ין ×יזו רשימת ×וכלוסין יפה כזו.
חיית ×’'×•× ×’×œ עובדת לפי חוק ×”×’'×•× ×’×œ. ×× ×”×™×• ×¢×•×©×™× × ×™×¡×•×™, ×× ×™ מ×מין ש"בעל זבוב" המחריד של ×’×•×œ×“×™× ×’ ×”×™×” תוצ××” ×œ× ×‘×œ×ª×™ מתקבלת על הדעת. × ×©×ר רק ×”×—×™× ×•×š. ×–×” הדבר היחידי שעושה ××“× ×ž×©×•× × ×œ×ž×§×‘×œ ×ת ×”×©×•× ×”. ×× ×™ ×œ× ×ומר שצריך ל×הוב ×ת הכל, ×× ×™ ×œ× ×והב כל מה ש×× ×©×™× ×—×•×©×‘×™× ×•×¢×•×©×™×, ×בל ×× ×™ לרוב מקבל ×ת ×–×”. ×× ×™ מקבל ×ת ×–×” כשזה ×œ× ×¤×•×’×¢ בי. × ×›×•×Ÿ שההגדרה "פוגע" צריכה × ×™×¡×•×— עדין. יש ×× ×©×™× ×©×™×¤×’×¢×• מזוג הומו××™× ×ž×ª× ×©×§×™× ×‘×¨×—×•×‘ מול×, ויש מי ש×פילו זוג ×ž×ª× ×©×§ הטרוסקסו×לי מגעיל ×ות×. יש ×× ×©×™× ×©×™×–×¨×§×• מלובי המלון ×©×œ×”× ×ישה ×©×ž×™× ×™×§×” בפומבי, ×צל ×× ×©×™× ×©×•× ×™×, ל×ור ×—×™× ×•×š ×©×•× ×”, יש סף רגישות ×©×•× ×”. ×בל ×× ×™ ×œ× ×ž×›×™×¨ ××£ ×חד ×”×™×•× ×¢×œ כדור ×”×רץ ×¢× ×¡×£ רגישות × ×ž×•×š כמו ×–×” של הרוב ×”×יסל×מי ×”×¤× ×טי. ×–×” הכל ×¢× ×™×Ÿ של פרופורציות. ×”×™×•× ×× ×—× ×• המטרה, ×× × ×–×•×– הצידה שכן שיעי ושכן ×¡×•× ×™ יהיו מטרה טובה ×”×חד ×œ×©× ×™ ×œ× ×¤×—×•×ª בלהט, ×•×™×•× ×חד ×’× ×ž×•×¡×œ×ž×™ "מתון" ו×ישתו ההולכת בשיער גלוי יהיו מטרה.
× ×’×ž×¨×™× ×œ×™ ×”×¨×¢×™×•× ×•×ª רבותי. ×× ×™ פציפיסט, ליברל עד כדי הסכמה מל××” למדי ×¢× ×—×–×•×Ÿ החופש הליברטרי, ×בל ×–×” תלוי מ×ד ×‘×¨×¦×•× × ×”×˜×•×‘ של ×”×זרחי×. ×× ×©×™× ×©×¢×‘×¨×• שטיפת מוח מגיל צעיר ×¢"×™ ×× ×©×™× ×©×¢×‘×¨×• שטיפת מוח בגיל צעיר במשך כמה דורות, ×œ× ×™×§×‘×œ×• ×¢×§×¨×•× ×•×ª דמוקרטיי×, ×œ× ×™×§×‘×œ×• ×ת ×”×©×•× ×”, ×œ× ×™×¨×¦×• להשתלב. ×× ×™ ×œ× ×ž×מין ×‘×¨×¦×•× × ×”×˜×•×‘ של ×× ×©×™× ×‘×‘×¡×™×¡×, ×× ×™ מ×מין ששליטה עצמית ×”×™× ×œ× ×”×˜×‘×¢ ×”×’× ×˜×™ של ×”×ד×, וטוב לב זו ×ª×›×•× ×” × ×œ×ž×“×ª, ×•×œ×¦×¢×¨×™× ×• ×œ× × ×œ×ž×“×ª גלוב×לית.
ב1995 ×—×©×‘× ×• שעוד יש ×¢× ×ž×™ לדבר, מ××– ר××™× ×• ×ת ×”×§× ××” הדתית מבעירה ×ת צרפת, ממשיכה להחזיק ×ת ×œ×‘× ×•×Ÿ על ×ש ×§×˜× ×”, מבעירה מחלוקות בקשמיר, ×ž×›× ×™×¡×” ×ת עירק למלחמת ××–×¨×—×™× ×•×ž×˜×¤×˜×¤×ª מעל הכל פיגועי ר×ווה ××¤×§×˜×™×‘×™×™× ×©×œ ×ל ק×עידה, ×›×›×” בשביל הקישוט בתקשורת.
×× ×™ קרוע. ×ת ×”×”× ×”×’×” הדתית הזו ×תה ×œ× ×™×›×•×œ ×œ×—× ×š מחדש ו×תה ×œ× ×™×›×•×œ להסיר ×‘×”×ª× ×©×ות מערבית סטייל מלחמת עירק ×”××ž×¨×™×§× ×™×ª. ×ין לי פיתרון ×•×’× ×œ× ×œ××ž×¨×™×§× ×™×. ×× ×™ פשוט ×ובד עצות מול הברדק ×”×–×”. ×—×‘×¨×™× ××•×ž×¨×™× ×œ×™ לעזוב ×ת ×–×” ×•×œ×‘×•× ×œ×וסטרליה ×בל ×’× ×©× ×”×¨×™ הברדק חוגג, מתחילות ×”×¤×’× ×•×ª רחוב ×לימות והמופתי המקומי, ×©×ž×•× ×” ×¢"×™ הממשלה, ×§×•×¨× ×¤×—×•×ª ×ו יותר ל××•× ×¡ ×”×וסטרליות ×”×œ× ×ž×•×¡×œ×ž×™×•×ª, ומגיע ×œ×ž×¡×§× ×•×ª מוזרות על זכויות יתר של ×”×ž×•×¡×œ×ž×™× ×¢×œ ×דמת ×וסטרליה. ר×ש ממשלת ×וסטרליה ציחקק, מצדדי המופתי ב×ו ×¢× ×ª×™×¨×•×¦×™× ×©× ×©×ž×¢×™× ××¦×œ× ×• ×חרי דרשות של ×”"רב" עובדיה ובמקביל ר×ש הממשלה הפסיק לצחוק, המופתי פת××•× ×ž×ª×ž×•×“×“ ×¢× "×יו×" בבחירות מחדש, ×בל ×›× ×¨××” מפחד מהתקשורת, ×›×™ ×”×•× ×œ× ×ž×ž×”×¨ לחזור מביקור במזה"ת. ×יך ×פשר לדבר הגיון ×¢× ×× ×©×™× ×›×לו ומ××ž×™× ×™×”×? יש מה לעשות בכלל חוץ מלחלק פיזית ×ת ×”×¢×•×œ× ×œ×™×‘×©×•×ª ×ž×ª×•× ×•×ª ויבשות לכל פלג דתי ×חר כדי ×©×œ× ×™×”×™×” ×פילו גבול פיסי משותף? ×¢× ×”×˜×›× ×•×œ×•×’×™×” של ×”×™×•× ×’× ×–×” ×œ× ×™×¢×¦×•×¨ מלחמות ×חד ×‘×©× ×™ 🙁
(×× ×™ ×קח ×ת חצי-×”××™ ×”×ת×יסטי בבקשה)
למישהו יש פיתרון? ×œ× ×—×•×©×‘. הרבה פוליטיק××™× ×¦×•×¢×§×™× ×¡×™×¡×ž×ות. ×”×¤×¦×™×¤×™×¡×˜×™× ×©×¨×•×¦×™× ×œ×“×‘×¨ יכשלו מר×ש ×›×™ ×ין ×¢× ×ž×™ (×ž× ×”×™×’×™× ×¢×ž×ž×™×™× ×”× ×œ×¨×•×‘ ×œ× ×”×ž× ×”×™×’×™× ×©×œ דעת הקהל כמו ×”×ž× ×”×™×’×™× ×”×“×ª×™×™×, ×”×“×ª×™×™× ×œ× ×ž×“×‘×¨×™× ××™×ª× ×•), ×•×”×ž×™×œ×™×˜×¨×™×¡×˜×™× ×—×•×©×‘×™× ×©×× × ×”×¨×•×’ מספיק ×”× ×™×‘×™× ×• וירגעו, מה שהוכח ×›×œ× × ×›×•×Ÿ בעליל.
אני לא חושב שהמילטריסטים חושבים שאם נהרוג אותם הם יפסיקו לרצות להרוג אותנו. אני לפחות חושב כמוך, בינתיים אין הרבה מה לעשות, לכן אין טעם להחזיר יישובים, אין טעם למדיניות איפוק ואין טעם לשיחות. צריך לאזן בין פעולה שתגן עלינו ב100% (סגר הרמטי על עזה) לבין פעולה שתיתן לנו חופש בינלאומי (הסרת הבידוק מהפלאסטינים) כך שנמקסם את הביטחון שלנו.
סגר הרמטי עולה לתחזק לא מעט, והוא פיקציה. טילי קסאם לא שמים על גדרות גבול, גדרות מערכת לא עובדות, וזה יהיה עונש קולקטיבי לאוכלוסיה שאחוז ניכר ממנה מסתמך על הכנסה מישראל או טיפולים רפואיים אצלנו וכולי. סגר הרמטי אומר גם לנתק את עזה מכל אספקת החשמל וממים שלה. זה לא אנושי, זה לא מקדם את התדמית שלנו והמטרות שלנו, כי בסוף זה גורם גם למתונים שבמתוני עזה (אם עוד נשארו כאלו) לוותר על עוד ועוד מתינות.
לסגור ולנעול זה להתעלם מהבעיה בטווח הקצר ולהחמיר אותה בטווח הארוך. מצד שני משא ומתן צריך להעשות מול ראשי הדת שקובעים את הטון בקהילות – לא עם המנהיגים הפוליטיים – אבל לא נראה שהם יהיו מעונינים להקשיב 🙁
סתם נתתי דוגמא לסבר את האוזן, אני לא משוכנע שזה בדיוק מה שצריך\עוזר לעשות. הכוונה לדבר שמפריע למחבלים לתפקד באופן חמור, וגם מעניש את האוכלסיה האזרחית בשביל להוריד את המוטיבציה שלה לסייע למחבלים.
למשל להפעיל חשמל ומים רק לשעתיים ביום. למשל נוכחות צבאית כבדה בכפרים. אני לא איש צבא אז אני לא מתיימר לדעת מה יעזור ומה לא, אבל העיקרון הוא לעשות כמה שיותר דברים שיעזרו בטווח הקצר למניעת פיגועים. ומה שיותר חשוב זה להיות מודעים לזה שיש בעיות בלתי פתירות, וצריך פשוט לחיות עם הבעיה הזו, כמו עם טיפת היין האחרונה שנשארת על צוואר הבקבוק וכמו חלונות של מיקרוסופט. זה לא כיף, זה לא נעים – אבל זה גם לא עומד להפתר בעתיד הקרוב.
Just as another example for what it looks like – this mornings headlines in Sydney are about this:
http://www.smh.com.au/news/national/gang-thug-video-sickening/2007/01/24/1169518746379.html
The video itself was just removed by the guy who uploaded it but it shows lebanese youth being proud of doing what they do, celebrating a convicted gang rapist and saying "don't mess with us" in many ways.
As for france – I suspect you mix things a bit, the recist, hypocrictic french just shoved the immigrants into their own poor ghetos so it exploded at some stage.
ניתנה לי הזכות להכיר את מר ירון בלום ולו לשעות ספורות באינטימיות, בעת היותי מוצב עימו בטירונות בפטרול מסביב למחנה ניצנים לפני שנים רבות, אין לי אלא לקבוע כי זהו אחד הציונים הגדולים שהכרתי, בשעות הליכותינו על התל הקפוא בחורף, לעג לי כי אני פחדן לצאת בחזית הראשונה אילי קרב אמר לי כי הוא לא יהיה אותו הפחדן כמוני, הוא מאמין כי יש מטרה נעלה יותר לשירותו הצבאי מאשר מטרתי הפרקטית כל כך שאני האמנתי בה, אני מעריץ אותך ירון אתה הציונות שתמיד חלמתי, ברוך תהא לנצח תהא, ולא היתה לי היכולת, סלח לי
אם רק יכולתי לחזור אל אותו רגע ולבקש את סליחתך כה רבות השנים ולחבק אותך
הי אלכס,
האמת אני לא זוכר כמה כבר יצא לי לדבר עם ירון על פוליטיקה ועמדות. אנחנו בתקופות ההן ניתחנו מוסיקה, דיברנו על בנות, שיחקנו עם תוכנות, תכננו איזה סטארטאפ נקים כשהוא ישתחרר, ובינתיים פרצנו ביחד למחשבי האוניברסיטה העברית כדי לטעום קצת מהדבר המופלא הזה שנקרא אינטרנט, כשנתיים לפני שאנשים מחוץ לאקדמיה ומכוני מחקר יכלו לקנות חשבון ולהתחבר. הציונות שלי הייתה לחבר אנשים לעולם המדהים הזה. אתה יודע מה עשינו בחשבונות הגנובים? לא חיפשנו לשעבד שרתים ולא חיפשנו להזיק לבעליהם… אנחנו היינו משתמשים כהם כדי להתחבר ליוזנט, שהייתה אז עולם שוקק של התכתבות בכל נושא אקדמי או גיקי שיכולנו להעלות על הדעת, וכתבנו (טוב, הוא כתב) סקריפטים ותוכנות כדי לגשר בין חלק מהקבוצות של לרשת אולטינט הישראלית הקטנה.
הסתערנו על ידע, ועל אנשים לדבר איתם, ולא על אויבים.
כשישבנו בשבעה אצל הוריו, זרמו חברים ושכנים. אחת שישבה ליד אמו פלטה כאילו זו השאלה הכי דיפלומטית ומתחשבת בעולם, "אז הוא נהרג בפיצוץ הראשון או השני?". לא ידעתי איך אני בדיפלומטיות אוכל לקום, ללכת אליה, לתפוס אותה באוזן ולזרוק אותה מחוץ לדלת. זו היתה אחת מחמש או שש התמונות הכואבות שנחרתו לי מאותו השבוע בראשי עד היום. השאלה המטומטמת שלה גרמה לי לראות בדמיוני אותו רץ לעזור לפצועי הפיצוץ הראשון ומציל את חייו של מישהו כשספג את הפיצוץ השני בגופו, ואולי כמו בדמיונך הוא רץ להתנפל על המחבל השני. זה לא משנה איך הוא מת, ואם אותה אישה לא היתה שואלת את אותה שאלה היא לא היתה גם גורמת לי לדמיין את זה. מה שמשנה זה שאין עוד ירון בלום ולא יהיה.
אני לא יודע למה הציונות שלך היא לרוץ קדימה בקרב. בעיני ציונות היא דווקא הריצה קדימה בחזית הראשונה של שלום. לפעמים זה דירש סיכון ואומץ שמפחידים גם הם. הרי הקרב יגמר בשעות או ימים, המלחמה בשבועות או חודשים, אבל כשהולכים על שלום אתה מצופה לשמור על זה ולחיות עם זה לכל החיים, עם ויתורים ושינויים שלא לכולם קל לעשות. כמו שאמרתי, אני לא דיברתי הרבה פוליטיקה עם ירון, אבל בלב אני חושב שהוא היה ממשיך להיות מסוג האנשים שהיה רץ קדימה בשורה הראשונה לכל דבר, ואיכשהוא גם נותן לכל מי שרץ לצידו את ההרגשה שהוא בעצם הגיבוי שלו. מאחל חבר כזה לכולם.
בדימיוני אני לא רץ להרג פלסטינים, אילו רק היו הפלסטינים בעלי הנהגה אמיצה מספיק לוותר על זכות השבות המלאה, אני מוכן לוותר על הכל השטחים ירושלים הכל אני שמאלני כמו סבתי שנולדה כאן בתל אביב ז"ל, כמו בן גוריון לנצח יזכר שמו, סליחה מכם אני AFA8, בגיל 21 עת השתחררתי מהצבא בו שירתתי עם ירון בלום זיכרונו לברכה לעד, הייתי בתנועת שלום עכשיו, האמנתי לכל, הם ירקו לפנינו, הם לא מסוגלים לכלום, למה לא קמה מנהיגות פלסטינית אמיצה מספיק כדי לאמר אני מקבלת את השטחים מ- 67 כמולדתי כל מדינות העולם יהוו עזר לכם לא יחסר לכם כלום לעולם, ירושלים תהא שלכם לנצח, אני כיום מדינה פלסטינית באיחוד האירופי כמו ישראל, אני עשירה כמו אף פעם, אני חייה כמו שאף פעם לא הייתי, יש לי ויזה של תיירות חופשית לארצות הברית ולכל העולם – למה זה לא קורה? אתה טועה, כמו מר ירון בלום שאינני יכול להזכיר שמו בלי דמעה,
כל יום אני מתפלל לאותה מנהיגות פלסטינית אמיצה שתוותר על מקום מגוריי הכפר העלוב, היום מגורי, מסעודיה
שמע, אני לא התכוונתי להכניס פוליטיקה לפוסט הזה, לא הזכרתי פלסטינים. השאלות שאתה שואל, הן שאלות קצת נאיביות בלשון המעטה. אם תרצה תשובות אתה יכול לפנות אלי באימייל ישיר ולקבל קצת השלמת פרטים, או לנסות פורומים שונים ברשת.
ככל שאני מתבגר אני בוכה יותר על ירון, אני היום עצמאי עו"ד, למה לא שמעת בקולי, אז שהיינו ביחד לפני כל כך הרבה שנים אין לי ספק שאדבר איתך יום אחד, חזור אחי חזור אחי
הי עירא,
הגעתי לפוסט הזה אחרי שחיפשתי בגוגל מידע על ירון. קראתי ביומנים ישנים והגעתי שם לסיפור ההיכרות הקצר מאוד שלי עם ירון. דרך המכר המשותף שלנו, איתן, יצא לי לפגוש את ירון בפעם הראשונה, והאחרונה, ביום שבת שלפני אותו פיגוע בצומת בית ליד.
ניגנו יחד לראשונה באותו יום שבת בבית של איתן. אני על תופים, איתן על הקלידים או סמפלר כלשהו או משהו ממוחשב-מוטרף אחר, וירון על גיטרה חשמלית. היו רגעים מצחיקים, כמו למשל לכסח את Zombie של הקראנבריז עם ירון שמנגן את האקורדים הדביליים של השיר הזה. אח"כ איתן החזיר אותי עם התופים לבית של ההורים. ירון עזר לנו להעלות את התופים הביתה ולסדר אותם במרפסת, בשקט אופייני כפי שלמדתי להבין לגבי האדם הזה, וההורים שלי גם זכו להחליף איתו כמה מילים לפני שהוא ואיתן עזבו.
למחרת קיבלתי את הידיעה שירון, שפגשתי בפעם הראשונה בחיים שלי לכמה שעות מעטות, נהרג בפיגוע בבית ליד. זוועה. עד היום קשה לי להכיל את העובדה שהספקתי להכיר בצורה כ"כ קרובה אדם שלמחרת כבר לא יהיה בין החיים. וזה כ"כ עצוב. לאחר מעשה, היו שם רגעים קטנים שהיום מקבלים משמעות שונה.
לא אשכח את הדקות שבהן ישבנו באוטו אחרי החזרה, נוסעים אלי הביתה להחזיר את התופים. איתן נהג ואני ישבתי במושב הקדמי. דיברנו ביננו מקדימה וירון ישב במושב האחורי, אולי קצת נרדם, בכל מקרה כמעט ולא הוציא מילה ברגעים מסויימים. כבר היתה שעת דמדומים והיה משהו קצת עצוב באוויר. אולי סוף עייף של אחרי נגינה יחד, אולי התחושה של היכרות ראשונית בין אנשים שלא נפגשו לפני כן יחד, כשאיתן היה הצלע המשותפת בין שלושתנו. אחרי המוות של ירון הרגעים האלה הפכו לזיכרון אחר, תחושה שזה היה היום האחרון של ירון לפני מותו.
מאוד עצוב וגם מוזר, מנסה אחת לכמה זמן להיזכר שוב ברגעים הקטנים האלה. יהי זכרו ברוך.
בהמשך לתגובה של דודו, וקצת באיחור.
http://musaf.bac.org.il/article/hahzrha-haahrvnha