אירועי יין והסכנות הטמונות בהם

אתמול בערב היה אירוע טעימת יין בדרך היין, רעננה. אין מצב שאני יודע לתת ביקורות יפות כמו של ליאור אז אני אניח למקלדת שלו להתבטא. אני אזכיר רק באיבחת אצבע את הבקבוקים שמשכו את תשומת ליבי לטוב ולרע:

  • יראון, שמשתנה קצת כל שנה, אז אי אפשר לקנות על בליינד, אבל 2003 מצוין. צריך לחזור אחורה ולטעום שוב שנים קודמות ולהבין את היקב הזה יותר.
  • סוסון ים – (הביקורת נוסחה מחדש) זאב דוניה הביא טעימה מחלק מהמגוון הקטן אבל האיכותי שלו. אהבתי את הגאודי (קרינאן אבל במינון יותר שפוי והרבה יותר מעניין), הטייק2 והלנון (זינפנדל ישראלי הרבה פחות אגרסיבי מהקליפורני, ממש ענב שונה!).
    למרות זאת, אחד מהם הפתיע אותי (ולא לטובה) עם אפטרטייסט חזק ושונה של מיץ פירות לא טבעי. אני אוהב יינות עולם חדש עם פירותיות, אבל זה הרגיש כאילו ערבבו לי שקית טרופית בטעם סגול לתוך היין, מאד מוזר, אבל הכי מוזר מצידי ששכחתי לכתוב לי בדף ההערות איזה בקבוק זה היה – הוא לא היה רע, הוא פשוט היה כ"כ מוזר לי שקשה לי להגדיר אותו בדיוק כיין. במקרה אחר אני זוכר שהיה עוד יקב בוטיק שלא זוכר את שמו שטעמתי לפני שנה והרגשתי כאילו שפכו פנימה רדבול שבתורו מזכיר לי נוסידקס, אחד מהסירופים המבחילים שדוקטור קפלן היה נותן לי בגיל הגן כשהייתי חולה. זאב דוניה ידוע בתור יינן הרפתקן ומקורי, אני עוד רחוק מלקבוע דיעה על היקב הזה לפני שניסיתי ממנו עוד.
  • דלתון נתנו לי לטעום את הכנען שלהם, זול וטעים, נקודה, אין מה להכביר מילים, לקחתי כמה בקבוקים בלי לחשוב פעמיים. מעניין מאד היה השיראז רזרב אבל במחיר 125 ש"ח לבקבוק הם יכולים לקפוץ. 50 ש"ח פחות והייתי קונה שניים.
  • ססלוב, שעיצבנו אותי מאוד בטעימה החובבנית והקצת קמצנית שלהם ביקב בעבר, נתנו לטעום גם הפעם ממגוון מצומצם יחסית מהתוצרת. הגעתי אליהם לקראת הסוף ורק כי החברים דחפו אותי לנסות את הלבנים שלהם. לבנים לא עושים לי את זה ואין לי הסבר למה. הם כמעט תמיד חמצמצים מכפי שאני אוהב, למרות שהניו-זילנד היה לא רע, אבל לא שינה את דעתי על לבנים. לקחתי לעומת זאת הביתה יסמין אחד, גבורצטרמינר ממותק עד כדי קינוח, אפילו ממותק מדי, אבל אני מכיר את קהל החברים שלי, ויש לבקבוק כזה מקום באירועים מסוימים.
  • עשיתי גם היכרות עם כרמי יוסף בראבדו. יקב צעיר דנדש עם ידע ותיק. איפה הם היו עד עכשיו? לא הבנתי. גידלו כרמים בשביל אחרים אבל לא עשו יין בעצמם. שויין. טוב שהתחילו אבל ממה-מיה, כל בקבוק 120 ש"ח ואין סדרה נמוכה. הק"ס 2004 שלהם היה טעים אבל יקר כמו שציינתי, אבל הפילו אותי (ואת רוב הטועמים) לרצפה עם הק"ס 2005. יין שעוד לא בוקבק וכבר טועם עגול ובשל כאילו הוא בן 4-5, טעים יותר מכל יין אחר בטעימה, ועוד לא ברור מתי יבוקבק, כמה יעלה, וכמה עוד ישתפר אם הוא טועם כך אחרי שכרגע יצא מהחביות. אני במתח. מה שבטוח זה שזה דפק להם בוודאי את המכירות של ה2004, כי אחרי שאתה טועם את החדש, אתה לא נוגע בישן, ובטח שלא ב120 לבקבוק.
  • מרגלית גם יצא לי סוף סוף לטעום לראשונה. המחירים עוצרי נשימה כרגיל, והכי מעניין מכולם היה האניגמה 2005 שעוד לא בוקבק ואין עליו מחיר (אבל אפשר לנחש שלא זול). אני מחכה אבל לא בנשימה עצורה.
  • רקנאטי שיראז רזרב היה מספיק טעים כדי לנצל את ההנחה של ערב הטעימות ולקחת בקבוק הבייתה, אבל במחירים הרגילים יש לא מעט שיראזים אוסטראליים שהייתי מעדיף (למרות שגם המחירים שלהם בארץ מטפסים בחוסר פרופורציה בארץ לאחרונה). הברברה היה נחמד ולא מתיימר, ועלה רק 40 ש"ח אחרי הנחה אז לקחתי שניים. זה אחד היינות היחידים שאני ושי היינו חלוקים עליהם – הוא נפנף את הברברה והעדיף דווקא את הקברנה.
  • עגור "קסם" היה מעניין, זאב דוניה שהתחיל שם מתפרע הרבה יותר עם הסוסונים שלו ואילו הם עושים משהו יותר שמרני אבל בכלל לא רע. עגול ופירותי, די עולם חדש וקולע לטעמי. גם ממנו אספתי שניים הביתה.
  • לבסוף תשבי אסטייט מרלו, למרות מחיר של 70 ש"ח לפני הנחה. לקחתי אחד הביתה כי הוא היה נחמד מאוד, אבל רק בגלל ההנחה, אחרת לא הייתי קונה האמת.

מלבד היין היתה מוזיקה בבחירה מוזרה והיה באופן מפתיע לא צפוף מדי, ממש נחמד. גיליתי גם שני זני זייתים איטלקיים חדשים בדוכן שמן של משפחת הלפרן ממשק מולר (שדה יעקב בעמק יזרעאל אם אני לא טועה). אחרי שגיליתי את הפקואל המתקתק והמנזנילו ה"עשבי" בשנה שעברה, נהנייתי לגלות אחד עוד יותר מתוק וממש פירותי בשם לצ'ינו ועוד אחד פחות מתוק אבל עדיין מאד חלק ולא אגרסיבי בשם פרנטויו. בהכירי שבני משפחתי אוהבים לבשל עם סורי אבל לתבל סלטים עם שמנים מתוקים קניתי להם קצת מתנה…

אה כן. קניתי וקניתי וכרגיל אין סוף. פן ג'ילט פעם התווכח בתוכנית הרדיו שלו עם מאזין שטען בלהט שהזמן הכי נכון להחליט אם רוצים להרחיב את המשפחה ולעשות עוד ילדים זה בזמן שעושים אהבה עם האישה. לקנות יין אחרי טעימה כזו זה מאד דומה – המוח מסוחרר אחרי שטעמת כמות של שני בקבוקים במנות קטנות. כמה שלא ירקתי ושפכתי, היה לי כיף בראש מאד. אחרי שלוש שעות של טעימה התייצבתי עם דף הערות לא מלא וזכרון לא עובד (אני עדיין לא בטוח שלא קניתי בטעות את הטרופית הסגולה של סוסון ים!). ההנחה היתה 20% על שישיה, את המכסה הזו עברתי עם שי בקלות, הפקדנו ערימת פתקי זיכוי בידי המוכר, (10 ש"ח כפול 6), הזמנו ביחד 24 בקבוקים שיהיה "עגול ובזול", הוספתי 10 ליטר שמן זית שהסתבר כלו יקר בכלל, וגיהצתי לא פחות מ1491 ש"ח. גם אם כחצי מזה זה של שי, זו אחת הקניות הכי יקרות של אלכוהול שביצעתי 🙂

אחרי כן רציתי להפיג את השכרון בארוחת ערב, אבל מסתבר שרעננה הלכה לישון. רבע שעה של חיפושים רגליים והצלחתי לתפוס שיפודיה אחת בודדה דקות לפני סגירה. עוד כמה דקות הליכה בקור של חצות וחזרתי הביתה. לקום היום בבוקר להעביר את האוטו טסט כבר לא הצלחתי (לא מפתיע), ומחר שי מארגן טעימת יינות טוסקניים, איפה יפסק הטירוף? 🙂 הסכנה הגדולה היא שאני הולך עכשיו לטיב טעם לקנות קצת אוכל לשבת ואני יודע שאני אהיה בצרה כשאעבור ליד מחלקת היין. ג'יל אקנין הוא היינן, מכיר אותו עוד מעבודתו הקודמת במרתף של רוזנר, הוא לא זוכר את השם שלי אבל את הטעם שלי הוא כבר מכיר במדויק ושולח אותי לבקבוקים חדשים ותמיד קולע. זה לא עסק ככה!

יאללה. נתחיל את היום. מקלחת ואח"כ דייט ארוחת ערב. כן כן, ככה מתחיל יום שישי 🙂

9 תגובות בנושא “אירועי יין והסכנות הטמונות בהם”

  1. אחלה רשמים, מסכים עם רובם. תודה על הפרגון. אכן רעננה הולכת לישון! מאזור הייטק כזה בומבסטי ציפיתי לחיי לילה סוערים בחמישי בערב. באתי מצוייד עם ספר מהלימודים ותכננתי לשבת בבית קפה עד חצות (הפסקתי לשתות בתשע-תשע וחצי) כדי להכין את הגוף לנהיגה כמו שצריך. ב'ארומה' בקניון שילמתי 10 שקל על מים חמים בכוס מאג כמו שיש לי בבית ותיון ויסוצקי כמו שיש לי בבית, ואז הם סגרו בעשר וחצי. הסתובבתי בחוץ כמו איזה הומלס ובסוף המצאי היחיד במרחק כמה דקות הליכה טובות בקור הייתה איזו מסעדה סינית כשרה, עם שלושה שולחנות גדולים של דתיים, שם ישבתי על איזה מרק.

    רקנאטי ברברה 2004 לדעתי הוא אחד היינות הטובים ביותר ששתיתי בשנה האחרונה, במיוחד גם בטווח של מתחת לשישים שקל, אבל אם חבר שלך אהב את הק"ס מסדרת רקנאטי, תן לו לנסות מהק"ס רזרב. הקצבתי לעצמי לקנות בקבוק אחד והברברה שלה רקנאטי מאוד קרץ לי, אבל בסוף טוליפ נצחו כי את רקנאטי שתיתי לא מזמן ורציתי לגוון. הטוליפ כנראה יפתח הערב.

    השיראז רזרב אכן מצויין (רקנאטי), ואם הייתי קונה בקבוק בתקציב הזה הוא היה לוקח כנראה. השיראז רזרב של דלתון היה מוצלח לדעתי, ועל הדף שחילקו המחיר שננקב היה 53 ש"ח, אבל מסתבר שהמחיר הוא 120 ומשהו, וכמו שאמרת – קפצו קצת גבוה. אני מניח שהם לוקחים מחירים כאלה כי יש מי שמוכן לשלם, אז לבריאות. דווקא זה היה התכנון המקורי שלי.

    אני כנראה היחיד שאהב יותר את המרלו של המרגלית מאשר את האניגמה המהולל. מה חשבת על 'אליעד'?

    בימים הקרובים אעלה רשימות יותר מפורטות. שבת שלום בנתיים. אגב, מה צריך לעשות כדי שהתצוגה המקדימה פה תעבוד לי?

  2. צריך ללחוץ על כפתור "הצגה מקדימה" שמעל תיבת התגובות 🙂

    אליעד זה נשמע כמו שאטו גולן אם אני לא טועה? ליקב הזה קצת חסר לי רספקט. ביקרתי שם, המקום מדהים ומושקע, כראוי למקום שנבנה בשביל הכיף והאגו של הגביר שבנה אותו, ולא בשביל לעשות באמת כסף. ביקרתי במקום ולגמרי במקרה יש לי ידידה שגרה במושב ועבדה שם קצת אז קיבלנו יחס יותר מלכותיף אחרי שעזבו שם כמה מהטועמים האחרים קיבלנו בצד גבינות חו"ל מצוינות ואת שארית בקבוק הטעימות לגמור לבד און דה האוס. עם אירוח כזה נדיב היה לי שווה לקנות בקבוק ק"ס ב130 ש"ח, שבכל יום אחר בשנה לא הייתי שם עליו יותר מ50-60 ש"ח. לא טרחתי לטעום מה נשתנה הפעם, כי אצלי בראש הוא כבר סווג כיין יקר ורחוק מלהיות משתלם.

    ברברה אכן חביב ביותר, ואני שמח שקניתי. לא מהלל אותו בתור הטוב ביותר השנה כמוך (ונראה שאתה שותה יותר ממני) אבל בהחלט איכות/עלות ביחס לא רע. הפתעה מיקב שתמחר את עצמו בוטיקי למדי עד לא מזמן.

    ולבסוף לגבי רעננה והייטק – אולי יש שם כמה חברות, אבל גם במת"ם, תפן
    הר חוצבים, מלחה ומקומות אחרים אין מסעדות עד אחרי חצות, זה פיקציה שקורה רק במקרה בהרצליה פיתוח וחלקית ברמת החי"ל. רעננה היא עיר שינה, נקודה :-/

  3. לגבי רעננה והיי-טק, בגלל שגיאוגרפית היא יותר קרובה להרצליה פיתוח מאשר למת"ם ולתפן, ציפיתי שגם חיי הלילה יהיו בהתאם…

    לגבי ההגדרה של הברברה כיין הטוב של השנה, התכוונתי יותר לכיוון הסיווג של 60 ש"ח ומטה. הוא לא מצטיין במורכבות יתרה, אבל פשוט שתיה מהנה, נעימה ונגישה לכל אחד, ומלווה טוב אוכל.

  4. אתמול ישבתי ובירברתי קצת עם היינן שלי ג'יל, ואני גאה לספר שהוא הסכים למדי עם 85% מהמסקנות שלי מהטעימה. בלי הרבה התפלצנות, אני חושב שאני מתחיל להבין משהו ביין…

  5. תרשה לי להציע, ככה למען המקצועיות ו"הטעם הטוב" שתקח איתך לטעימות פנקס קטן ועט לרשום את הפרטים… ואם זה לא מתאים לך אז לפחות תוודא את הפרטים החסרים עם היקב בשיחת טלפון או EMAIL (אתה מציין בעצמך שאינךזוכר את שם היין…)
    בכל אופן: לסוסון ים אין יין שהוא 95% קריניאן. היינות שטעמת , ושאותם אכן זכרת הם: גאודי, TAKE II, ולנון. כנראה ש"יין הטרופית" היה של יקב אחר…
    טעויות קורות… שום אסון לא קרה… סתם למען ההגינות…

  6. זאב, התנצלויותי. זה באמת לא לגמרי הוגן מצדי לזרוק את הביקורת ככה בחצי פרטים ובלי בדיקה חוזרת. הייתה לי רשימה אבל דווקא את הפרט הקטן והמעניין (לרעה מבחינתי) שכחתי לרשום. יתוקן במורד הדרך כשאטעם את הבקבוקים שלך שקניתי. בינתיים קריאה חוזרת של הביקורת שלי גרמה לי לנסח מחדש את הדברים. אני לא יודע מאיפה בא הנתון של 95% קריניאן, אולי שמעתי לא נכון. ככל שאני משחזר אולי זה היה הגאודי באמת?

    מצד שני אני לא מתיימר למקצועיות כאן בשום מקום, והמעט קוראי הקבועים יודעים שאני חובב אבל לא יותר מזה. גם הבלוג הזה לא מתיימר לייצג שום דבר בעל שום הסמכה…

    הפתרון ברור. צריך לפתוח, לשתות ולפרסם תיקון 🙂

  7. דבר ראשון – אני חייב לציין שמאוד התרשמתי מהסיקור של הטעימה הזאת. אני חושב שהיא מאוד ממצה.
    מבחינת הברברה, זה אולי רק אני, אבל אני לא אוהב את הענב הזה במיוחד. החמצמצות הטבעית שלו לא מסתדרת לי בחיך. חסר לי גוף רציני יותר של קברנה, טמפרניו או סירה.
    לגבי "סוסון ים", אני חייב לומר שבהחלט הוא אחד היקבים החשובים והטובים שיצאו בעשור האחרון, ועד היום לא היתה לי אף נפילה איתו. לא כל היינות שם "גדולים", אבל כולם טעימים מאוד, ונראה שמר דוניה הולך בדרך הנכונה. לצערי, הדבר היחיד שמעיק עליי הוא עניין התמחור, שעלה בארץ בטירוף בשנים האחרונות. וזה נכון לגבי רוב היקבים. ישנם יינות לא מעטים שפשוט לא שווים את הכסף, ושבאותו המחיר אני יכול למצוא יינות טובים בהרבה בחו"ל.
    אני מאוד שמח שתודעת היין בארץ עלתה, אבל כדי להמשיך המגמה הזו, צריך להראות לכולם שיין טוב לא דורש משכנתה. בספרד, אוסטרליה וגם בגרמניה אפשר למצוא יינות מעולים במחירים הרבה יותר שפויים.

    אם נחזור לטעימה שהיתה, כאמור – הברבדו הלא מבוקבק היא מצוין (אין שפק שהיה הטוב ביותר בטעימה). המרלו של מרגלית היא רגיל למדי ולא מרגש. האניגמה היא בהחלט חביב ויש לו פוטנציאל התיישנות נהדר. הדבר הטוב ביותר שיצא מהיקב הזה הוא הקברנה פרנק שלהם מהשנה שעברה. לצערי הבקבוקים נחטפו מהמדף לפני שהספקתי לקנות כמות מספקת מהיין הזה.

    ססלוב ירדו די רציני מבחינת האיכות שלהם בשנים האחרונות, וחבל. כי הם התחילו ברגל ימין. הניו זילנד שלהם, לעומת זאת, היה ממש חביב וקליל, ונהניתי ממנו.

    התופעה המוזרה ביותר שלא ציינת, עירא, אולי בגלל ששכחת, אולי כי זה לא שווה הצהרות רבות, היה הסוביניון בלאן של צרעה. אף פעם לא התלהבתי יתר על מידה מהיין שלהם, אבל חוויתי תופעה מאוד מוזרה ביין הספציפי הזה. הריח שלו היה מאוד יוגורטי, מתוק, הרבה פירות. הטעם לעומת זאת, היה אנמי, כאילו אני שותה מים. אני חושב שאפשר למצות את היין הזה בלהריח ולשפוך.

    יקבי רמת הגולן היו כרגיל נהדרים. גם הוויוניה, גם הק"ס וגם הפינו 2003, שעשו את העבודה.

    לגבי דלתון – שוב, יש לי קצת בעיה איתם. בשנת 98 הם הוציאו סוביניון בלאן פומה מדהים, לדעתי היין הלבן הטוב ביותר שיוצר בארץ עד היום, ואני עדיין מחכה למישהו שם שיתעורר ויצליח לשחזר את זה. שום דבר בשנים האחרונות לא התקרב לזה אצלם. הק"ס 10 שנים הוא היום היין היחיד שאני יכול לומר עליו שהוא טוב, אבל כרגיל, יקר (כ-125 לבקבוק, אם אני זוכר נכון).

    זהו, בערך.
    אני חושב שזה די מכסה את הטעימה הזו.
    העיקר שלא נפסיק להנות ממה שיש ליין להציע.

  8. הדלתון 10 אכן היה מהפכני יחסית לשאר הסדרה שלהם, היה 124 לבקבוק במחיר מיוחד, אבל זו היתה סדרה פצפונת ונגמרה תוך שבוע מהמדפים. יש עוד כמה דלתונים לא רעים, אל תגזים.

    ולגבי הס"ב של צרעה – לא טעמתי שם לבן חוץ מססלוב ניו זילנד שגם הוא לא ריגש אותי, ונדמה לי שבכלל שום דבר מצרעה. אין לי מה לומר.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *