CIA's 'Facebook' Program Dramatically Cut Agency's Costs
מצד אחד אני שונא את האתר הזה אידאולוגית ונמנע ממנו מסיבות של פראקטיקה. אני לא רוצה שאנשים יתרגלו ליצור איתי קשר שם במקום במייל ובטלפון. אני לא רוצה להשטיח מערכות יחסים (וממילא אני משתדל לא לנהל קשרים חברתיים בצורה פומבית ככלל ואלקטרונית בפרט). אבל יש עובדות שקשה להתעלם מהן. אני מעונין להשתתף באקטיביזם פוליטי, אבל המאבק בביומטרי, פרסומים של התנועה הירוקה, הזמנה להרצאות או הפגנות – הרבה מזה לא נגיש לי (אפילו לקריאה, לא כל שכן לתשובה) אם לא אצור חשבון. רציתי גם לקבל חדשות פנימיות של "קהילת הצ'מפיונז" של בטר פלייס, אבל גם היא חסומה בפני ללא פייסבוק. ארועים של כנסת פתוחה וארגונים אחרים – בלי חשבון פייסבוק יקשה עליכם לגלות איפה ומתי הם קורים. בקיצור, הגן הסגור הזה הופך להיות מעין משאב שאי אפשר להתעלם ממנו, בגלל שהאנשים שלא חולקים איתי את האידאולוגיות והזהירות החליטו שזו פלטפורמה ראויה יותר מבלוג+טוויטר+פליקר ושאר הכלים שאני משתמש בהם, שפתוחים לקהל הרחב בכל עת.
אז סתמתי את האף ופתחתי חשבון ג'ימייל נוסף ויצרתי לי כרטיס מזויף. לא טרחתי להסוות את העובדה שהוא מזויף, המצאתי לו שם שלא נראה מאוד אמיתי. לא רציתי למשוך צומי שלילי, רק להשתתף במה שענין אותי ולצערי היה בלתי זמין מבחוץ. אחרי חודשיים של שימוש מקרטע, אי יכולת (אבל מודה, גם קצת אי-רצון) להתרגל למנשק הפרימיטיבי והמאוד לא נוח, פייספאק החליטו משום מה שאני אינני אני וחסמו את החשבון. חבל לי, אבל אני לא הולך להלחם בזה. אני לא אוהב את הדרך שבה אני צריך לרמות את המערכת כדי להשתתף בשיח הציבורי, או אפילו סתם בדאחקות בין החברה. בחודשיים שהייתי מחובר לאתר יצא לי להפיץ חדשות חשובות לאנשים שלא קראו אותן אחרת, יצא לי לשמוע על אירועים שלא הייתי יודע עליהם אחרת, אבל יצאתי גם מחוזק שאני יכול בלי. אתם יותר ממוזמנים לספר לי כמה אני מפסיד, כל עוד תשלחו לינקים למה שאני מפסיד שלא יצריכו אותי לפתוח עוד פעם חשבון אצל הצוקרברגיה.
איך הם החליטו שאתה זה לא אתה?
לא טרחו להגיד לי ולא ממש חשוב לי לדעת. סה"כ לפי הטקסט היבש עברתי על הסכם השירות באתר כי לא נתתי את פרטי האמיתיים, אז אין לי מה להתלונן.
אתך במאבקך הצודק וכנראה גם הנידון לכשלון. אני רק מקווה שספר הפרצופים ייפול קצת לפני הרגע האחרון.
לפני אי-אילו חודשים פתחתי שם חשבון מסיבות דומות מאוד לשלך ועם פרטים אישיים מפוברקים בעליל. מאז אני מקפיד להכנס לשם מדי פעם ולשנות את המין ואת תאריך ההולדת. היו לי, להערכתי, כבר כעשרים ימי הולדת בחודשים האחרונים בגילאים שנעים בין 24 ל-124*, ובכל זאת עד עכשיו לא סגר לי צוקרברג את החשבון.
בינתיים הוא רק שולח לי מדי פעם הודעות שמנסות לפתות אותי לחזור ולספר לו עוד על עצמי.
מפתיע אותי שהם טורחים בקטנות כאלה. אולי רק אותך הוא לא אוהב ואולי גם אני אמצא את עצמי בחוץ בקרוב.
* – לא, לא ממש חגגתי את כולם אבל היה נעים לקבל מתנות.
הרגע האחרון זה היום, לא שמעתם?
קשה לשחות נגד הזרם.
ואם הזרם חזק מידי, מתעייפים ובסוף זזים עם כולם.
פייסבוק זו דוגמא אחת, והענן מלא דוגמאות נוספות (חיפוש, מייל וכו וכו).
אפשר לחיות בתקופת האבן (האינטרנט של שנות ה 90), אבל נדמה לי שזה לא ממש אפשרי.
הנסיון לדחות את הקץ הבלתי נמנע רק מעייף ומקשה.
אני ממליץ להפסיק לדאוג ולהנות מהיתרונות של השקיפות / אובדן הפרטיות.
אתם כבר חושפים את עצמכם בבלוגים. רובכם שומרים את הדואר בענן. אתם הולכים עם מכשירי איכון אישיים. כלומר כבר וויתרתם על הפרטיות שלכם. כל מה שנשאר זה להודות בכך, להשלים עם זה, ולהנות מהיתרונות של העולם החדש.
הערת אגב: השטן כבר מחזיק אותי על retainer
אתה פרקליט שטן אתה? אתה אומר לי להסכים כמו פראייר להטחן בין גלגלי המכונה כרוב הפסיכים.
בשורה התחתונה, גם אם אקריב את פרטיותי לא אקבל משהו שווה את ההשקעה. חרא של מנשק, מידע מבורדק שקשה למצוא ואנשים שמחפשים צומי וחיוכים ריקים בצורת לייקים. אני לא רוצה להעביר לשם את מרכז הכובד של הפעילות המקוונת שלי, וזה יהיה מאבק יומיומי נגד אנשים שמסרבים להיות איתי בקשר במדיה אחרת שבעיני נוחה יותר.
עירא,
כמו שאתה יודע, אני ממש לא חסיד של FB. יש לי שם משתמש, עם שם ותמונת פספורט, וזהו בערך.
אני פסיבי שם – מאשר בקשות חברים, עונה להודעות ששולחים לי אישית וכו, אבל בסך הכול אני פסיבי שם.
להעביר את מרכז הכובד של הפעילות המקוונת שלך לשם? ממש לא. לפתוח משתמש אמיתי מינימלי – בהחלט כן.
אתה פותח במאבק יום יומי (להגדרתך) מיותר (לדעתי) – מאבק שבסופו, בעוד שנה או שנתיים, "תפסיד" לאחר שתחמיץ ארוע חשוב או לאור צרכי המפלגה או משהוא דומה.
http://www.facebook.com/terms.php
עד כמה שאני רואה עברתי רק על סעיף בודד – לא מסרתי להם את פרטי האמיתיים. כדי לצאת מזה עם החשבון על תוכנו משוחררים, אני צריך לתת להם לא רק את שמי האמיתי ויום ההולדת האמיתי, אלא גם לגבות את זה ע"י שליחת צילום תעודה מזהה. אם הייתי שמוק, הייתי מזייף להם תעודה בפוטושופ, אבל מצילום של תעודה מזהה אמיתית שלי הם יכולים לשכוח.
על מה אתה מתרעם?
סתם תוהה על סמך מה הם החליטו להשבית את החשבון, הם לא מספרים. ואם כבר השביתו, הם נותנים לי רק אופציה להתוודות ולקחת אותו חזרה בפרטים האמיתיים (ורק עם תעודה באנגלית אני בטוח…) – אבל לא נותנים לי את האופציה למחוק את החשבון. העמוד עדיין שם ואני מקבל עדכונים במייל – לעג לרש שכזה.
תודה, קיבלתי חיזוק נוסף (אחד מני רבים) להמשיך בסרבנות הספרצוף שלי. כן, ברור לי שפה ושם יש דברים שאני מפספסת, אבל זה נראה לי "מחיר" קטן מאוד לשלם.
אכן רשימת הסיבות ארוכה למדי. המחיר אבל לא קטן, וזו הפואנטה של הפוסט הזה. לרמוז לאנשים למצוא פלאטפורמות אחרות להפצת המידע שלהם.
אגב, ברוכה הבאה לבלוג, ושמח שנהנית מהתרגום שלי ל"בית חולים הומאופתי" 🙂
צריך להמציא מעין "פרוקסי" פתוח ל FB.
משהו שיאפשר לשלוח ולקבל מידע משם – אך כולו עובר דרך חשבון אחד פיקטיבי, שמאפשר את הניתוב בין כולם.
לא יודע אם מה שכתבתי זה לא שטויות גמורות, אך אולי בכל זאת למישהו יש רעיון?
הדבר היחידי שיאפשר השתתפות פתוחה ונורמאלית זה היכולת להשתתף באנונימיות (כמו שאת(ה) בחרת פה) או לפחות בלי להתחבר מראש, אבל זה פוגע בתכנית העסקית של פייסבוק אני מניח. הם רוצים לגרור פנימה אנשים עם כל המידה שלהם ולא אנשים שיכנסו כל פעם בשם חדש.
הם בנו את הרשת החברתית, הם מספקים את השרותים חינם, זכותם לקבוע כללי שימוש.
הדרישה שלהם שאנשים יזדהו בשמם האמיתי לא בלתי סבירה. לאנונימיות יש גם השלכות שליליות – אנשים מרשים לעצמם ללכת נמוך יותר ומלוכלך יותר, ואנונימיות לא מקדמת את הרעיון של רשת חברתית אמיתית – קרי שיקוף מקוון של קשרים מהעולם האמיתי, שהם לא אנונימיים.
אתם רוצים אנונימיות? לא חסרים מקומות ברשת. רק לא FB.
אני לא מתווכח, שי. אותי מטריד אבל כשאלפי גופים מפרסמים מידע שמעניין אותי לקרוא, אולי אפילו לא להגיב עליו, אבל הוא לא נגיש לי בגלל שאין לי יוזר. אם זה קטלוג מוצרים אני אחיה בלעדיו, אבל אם זה מידע טכני, או פעילות פוליטית, ולי אין את הגישה אליו, אני מרגיש כעס על זנה שכברו באופציה הסגורה, המבוקרת והנעקבת שהולכת נגד סוג הגלישה והרשת שאני רגיל אליה כמעט שני עשורים. תחשוב שמחר בבוקר יגידו לך שמתקינים מצלמות בכל החדרים שלך בעבודה כדי לבדוק כמה מחקר וכמה שיטוטי ווב אתה עושה, ומגבילים לך מאילו אתרים מותר לך לקרוא מאמרים, או אילו ספרים אסור לך להוציא מהספריה כדי לקרוא אותם בזמך החופשי על הדשא או בבית. זה מרגיז בכל כך הרבה רמות, ואם אתה מצטרף להרגשה שזה נורמאלי ואולי אפילו טבעי/רצוי אז סלח לי, אתה חלק מהבעיה באיזשהוא מקום. מבחינתי להכנע לפייסבוק זה שווה ערך לויתור על המאבק למען נייטרליות הרשת, פרטיות ואנטי-מונופוליזם.
הו, אני כל-כך כל-כך מסכימה!
מבחינתי זה אכן מחיר קטן כי אותם מפרסמים שלא רוצים אותי – זבש"ם (רוב הדברים נגישים גם בערוצים אחרים, ועוד לא נתקלתי באיזשהו מבצע שגרם לי להצטער שאין לי פייסבוק) אבל למי שפעיל חברתית זה אכן מצער. הנה, השבוע קיבלתי דואל מעמותת "אוויר נקי" (שמטרתה יקרה עד מאוד ללבי) שהם סוגרים את הפורום באתר ועוברים לפניות דרך הפייסבוק. אני מניחה שיש דרכי פנייה נוספות ושהפורום לא היה שוקק חיים במיוחד, ועדיין, יש בזה משהו מרגיז.
גם אותי מרגיזים גופים שעושים שימוש בפלטפורמה של רשת חיצונית שאני חייבת להירשם אליה באופן מזוהה ולא בפלטפורמה עצמאית שלהם (שגם אם אני מחויבת להירשם אליה, הרי שזה אליהם בלבד). תחושה מקוממת של "התניית שירות בשירות" שכזו, או מכירת נשמתי לשטן… 😉 אני לא סומכת על פייסבוק, אני לא רוצה שהרשת הזו תכיר אותי ותשמור עליי מידע אישי שאני לא מעוניינת לספק לה. אני רוצה לקבל מידע פתוח ונגיש גם בלי להזדהות ובלי להירשם, כפי שמקובל באינטרנט מזה זמן רב.
אני שמחה לקבל עדכונים בדואל מאתרים שונים, מידע פרסומי שביקשתי לקבל, ואין לי בעיה להירשם לאתרים כאלה ואחרים או לפורומים שאני מעוניינת לכתוב בהם; אבל אני לא רוצה להצטרף לרשת של צוקרברג. יש אמרה שחוקה "אם אתה לא שם אתה לא קיים" ואחרי שצפיתי בסרט "הרשת החברתית" (לא משהו, אגב; מסורקין ציפיתי ליותר) שמחתי שאני לא שם; אני לא קיימת מבחינת פייסבוק וכך אני רוצה שזה יימשך.
אז הדבר הנכון הוא לא להתרעם על FB, אלא לפנות לגופים שפעילים רק בתוך FB ולבקש מהם לאפשר גישה חיצונית.
חוץ מ SU אני לא שייך לשום קבוצה ב FB, ואני לא פעיל שם. לאנשים ששולחים לי מייל דרך FB אני אומר לשלוח לי מייל חיצוני. אני פועל שם באופן מבוקר ומוגבל, ומנסה למשוך אנשים לעולם הגדול.
מה שאני מנסה לומר שדחיה מוחלטת היא לא מדיניות שקולה בעיני.
אני ממליץ לך להצטרף, אבל לשקול בזהירות את הפעילות שם.
אבל אני לא רוצה לשקול כל צעד ושעל. אני לא עונה בזהות בדויה בכל מיני מקומות, וככלל אני לא חושב היום שניתוח אגרגטיבי של הפעולות שלי בפייסבוק או באינטרנט הפתוח יכול להזיק לי (מלבד תוכחה מהמעסיקים שלי אם אגלוש יותר מדי בשעות העבודה לדברים לא קשורים) אבל ככה יש לי פחות שליטה על זה. פרטיות זה קודם כל שליטה על הדברים שבבעלותך, כולל זהות אלקטרונית ומעקב אחרי תנועות.
ארה"ב השתגעה. למרות שתפסו את בין לאדן, הם מחריפים את מדינת המעקב שלהם, וחידשו השבוע כמעט פה אחד את צו ה"פאטריוט אקט" לעוד ארבע שנים. ישראל ממשיכה בקנאה לזנב אחריהם ע"י חקיקה איטית כי אין לנו מצב מספיק חירומי כרגע כדי לדחוף לנו שטוזה בשיטת "דוקטורינת ההלם", אבל אני בטוח שהם לא יפספסו הזדמנות. ראינו את זה קורה בארה"ב, בעיראק, בניו-זילנד, בכל מדינה כמעט שפגע בה צונאמי (חוץ מיפן, אולי, אבל אני לא עוקב). להצטרף לספרצוף, אפילו בשביל להיות שם פאסיבי, זה בעיני הרמת ידיים וכניעה. המקבילה האלקטרונית של השתעבדות מרצון לצרכים הקרים של תאבי בצע שיחפשו לעשות את המכה על הגב שלי ברגע שיוכלו. זה לשים את עצמי זמין להתקפה, ולחלופין זה להגיד לחברים, פעילים אחרים, קבוצות ענין וצוקרברג שאני 10% בהריון. לא באמת שם. שי, לך יש יותר נסיון ממני – יש דבר כזה 10% בהריון? לא חושב.
אם פייסבוק מאבדת יום אחד את רמת ההשקעה וההכנסה הנוכחיות, מידע שם הולך לאיבוד, אולי גם מידע אישי של אנשים, אני אעמוד בחוץ ואבכה. אני לא אגיד "אמרתי לכם". יש שם יותר מדי בייצים מרוכזות בסל אחד ללא אינטראקציה עם העולם החיצון וללא גיבוי. אי אפשר למצוא הרבה מהחומר הזה במנוע חיפוש ראוי, אי אפשר להתמצא שם עם מנוע החיפוש הפנימי של פייסבוק עצמה. זה שואת מידע שמחכה לקרות, או אולי אסון פרטיות קטן (כמה זמן עבר מאז שרוקיו הדליפה 32 מליון סיסמאות פייסבוק בגלל שלא יודעים שם לכתוב קוד?).
אני מסרב לשיטה הזו. יש מקומות שאין ברירה ומתגמשים ומכופפים אידאל או שניים, אבל פייסבוק לא אחד מהם.
וחור הבטיחות האחרון שלהם מהרגעים האחרונים, באדיבות גיאסופט ודובי קננגיסר – הזרקת הודעות לדף תקלה של פייבוק כדי לעשות מניפולציות ("הנדסה חברתית") על אנשים:
http://goo.gl/lmDc1
לא חסרות סיבות לברוח מהתפלוצת הזו.
מסכים עם כל מלה.
היה לי חשבון בפרצוףספר (בשמי האמיתי) לפני שלוש שנים. סגרתי כי היה לי נראה שאוספים עלי יותר מדי מידע, כי הממשק זוועתי ואיטי, וכי עוד לא הבנתי בשביל מה זה טוב. הפסדתי כמה קשרים עם כאלה שכבר לא עונים לדוא"ל, והתעצבנתי על כמה אתרים וכמה אושיות אינטרנט שכבר לא יכולתי לתקשר איתם.
בינתיים, אשתי נלחמת בפרצוףספר מסיבות אחרות – המידע האישי שלך לא מאובטח, ומאוד קל לרוחשי רעתך לאסוף מידע עליך (למשל, ע"י התחזות לחבר-של-חבר). במקרה שלה, אלו בעלים אלימים שמצאו את נשיהן הבורחות בעזרתו האדיבה של הרסוכר ורצחו אותן (לפרטים אתה יכול לשאול אותה.)
חזרתי לפני יומיים מהריינבו. פגשתי שם כמה אקטיביסטים עם אותה הבעיה שלך – הם לא רוצים שהרסוכר ישמור מידע עליהם, אבל הם מחפשים אנשים שיבואו להפגנות, אז "אין ברירה". לפחות אפשר לתקשר איתם גם בדרכים אחרות.
(גם שמעתי על נסיון לאחד את פרצוףספר, הצייצן ואתהצינור לאתר אחד, בשם YouTweetFace)
אני מעדיפה את ההלחם "ספרצוף" על פני "פרצוףספר". הוא לא רק חינני ומתחבר, הוא אפילו נכון דקדוקית (בדיוק כפי ש-cookbook אינו "בישולספר" אלא "ספר־בישול").
טוב.. רובכם כבר יודעים מה אני חושבים על ספרצוף (תודה, עירא! זה באמת נשמע יותר טוב מבוקפייס).
היו לי לאחרונה כל מיני לבטים, בגלל כל מיני דיונים מעניינים וגם מסיבות צרכניות.
כמו טריליאן, גם אני מאחרוני הסרבנים שעוד מחזיקים את עצמם לא להכנס בכלל לעניין הזה של הרשת החברתית מס' 1.
המקום היחיד שאני רשום בו מבחירה הוא לינקדאין, וגם זה מסיבות מקצועיות גרידא.
אני חייב לומר שאני די מופתע שגם שי וגם עירא "נכנעו" לעניין הזה. חשבתי שתחזיקו מעמד יותר זמן ממני..
מצד אחד, יוצא שלפעמים אני מתרעם על חברות וארגונים שפייסבוק הפך להיות חזות הכל אצלם.
מצד שני, אני לא נכנס לשם מבחירה, ואני מבין ש"עסקים-זה-עסקים". וכן – גם קב' פוליטיות נכנסות להגדרה הזו. אני לא מאשים אותם שהם רוצים למצוא את המכנה המשותף הנמוך ביותר. רק שאני לא שם. אז אולי אני מפספס קצת, אבל המחיר בהחלט שווה את זה. לפחות בינתיים.
השאלה שעולה לי בראש מדי פעם, היא: מהו המחיר שאני אהיה מוכן לשלם כדי לפתוח חשבון בספרצוף?
לשמחתי/לצערי אין לי עדיין תשובה קונקרטית לשאלה הזו.
בעניין ה"חברויות" הוירטואליות מן העבר – הדבר הזה לא מזיז לי את הביצה שמאלית (ולמי שמתעניין – גם לא את הימנית). חברים שהקשר ניתק איתם – כנראה שזה נועד להיות כך.
בינתיים, את רוב הקריאה שלי אני צורך באמצעות הגרידר שלי, שיטוט ברחבי העולם המקוון ומספרים שונים. אפילו חשבון טוויטר עוד לא פתחתי (וזה לא שאנשים מסוימים – הינט, הינט, נאדג' נאדג' – לא מנדנדים לי לפעמים ומספרים לי כמה אני מפסיד). בינתיים, בגלל שלא היה לי הרבה זמן עודף, לא חשתי בחיסרון במידע. להיפך – אני לא מספיק לקרוא את כל המידע שאני רוצה.
בקיצור – אני בינתיים נשאר בלי ספרצוף. אפילו לא לניסיון. אפילו לא ליומיים.
מספיק לי לדעת שבוקפייס שומר את כתובת המייל שלי כדי לספר לי על עוד "חברים" שלי, למרות שמעולם לא נרשמתי. בינתיים, כל המיילים מהפייס הולכים לתיבת הספאם, ותודה לג'ימייל.
אני לא בדיוק נכנעתי, יצאתי למסע של "דע את אויבך". רק שני אנשים ידעו שזה הייתי אני, ורק אחד מהם/מהן קיבלו את התחבאותי בהבנה. עכשיו משנסגר החשבון אני לא חושב שאפתח אותו בחזרה, או שאפתח אחר.
לגבי טוויטר, אף אחד לא לחץ עליך. אני בוודאי שלא אפעיל עליך לחץ כי אתה צריך להתרכז בלימודים, ואני יודע שעד כמה שהוא כיף, הוא קללה ממכרת. שם אין לי בעיה כי הרשת לא סגורה, ואני יכול להיות אלמונימי (למעשה יש לי אפילו הרבה אלמוניים ומזוייפים שאני עוקב אחריהם כי הם מצחיקים לאללה). זו האינטרנט שאני אוהב ומכיר. טוויטר לא אידאלית מבחינת גיבוי השיחות והחיפוש אחורה, אבל היא יותר טובה מהחלופות בהרבה (נגיד IRC ומסנג'רים, סוגשל) אבל לא בעייתית מהסיבות שאני מתעב בגללן את בוקפייס ואיך שהוא גורם למשתמשיה להתנהג.
ואגב, אני עדיין אוהב את "בוקפייס" ולא ספרצוף בגלל הצליל. מעין אונומטופיאה, זה מרגיש כאילו העיפו לך את כרך ש-ת+נספחים של אבן-שושן המלא לפנים ושברו לך את האף, שזה מסכם את הרגשתי לגבי כוונותיו של צוקרברג כלפי משתמשי המערכת.
ושי? שי כבר הרבה זמן מציג את העובדה שאין לו מה להסתיר. התלונות שלו נגד בוקפייס הן אולי רק אי הנוחות של המנשק, הצורך לפקוד עוד אתר וזהו בערך. ניסיתי לשכנע אותו שפרטיות זה חשוב גם אם אין לך מה להסתיר, אבל עד כה לא הצלחתי לשכנע אותו לגמרי. עשיתי את זה בעיקר מסביב לשולחנות הנורמה-ג'ין בזמן הפיינט הרביעי (ראשון שלי, השלישי שלו), אז יכול להיות שהטיעונים שלי לא עברו טוב.
גיא, מזדהה מאוד עם הדברים שכתבת. גם אני לא חובבת רשתות חברתיות, ובזמנו סירבתי להיכנס ל"חבר'ה" (היה פעם דבר כזה; אני מניחה שזה לא ממש דומה לספרצוף, אבל לא נכנסתי, אז אני לא מכירה מקרוב). אני פשוט לא אוהבת את עצם הרעיון שעומד מאחורי הפורמט: יש סיבה שלא שמרתי על קשר עם החבר'ה מבית הספר, מהצבא וכו'. לא הסתדרנו. שמרתי על קשר רק עם חברים, השאר לא מעניינים אותי ואני לא מעניינת אותם, וגם הנשמה מלאכותית לא תעזור. למען האמת, גם לו הייתי מעניינת אותם לא הייתי רוצה שהם יחפשו אותי.
כשניסו לשכנע אותי להיכנס לספרצוף, שאלתי: אבל מה זה נותן לי?
והתשובה הראשונה הייתה: "את יכולה לשמור על קשר עם אנשים שאת בד"כ לא שומרת איתם על קשר".
על כך עניתי: "נו בדיוק!" P-:
די לי בשלל כינויי "רפאים" ברשימת האנשים במסנג'ר (גם לשם אני ממעטת מאוד להיכנס בשנים האחרונות) כדי להבין את עיקרון "רחוק מהעין רחוק מהלב". העובדה שאנחנו יכולים לשוחח בכל רגע נתון לא אומרת שאנחנו מממשים את הפוטנציאל… פשוט אין לנו על מה לדבר. לפעמים אני כותבת משהו על עצמי (יש שם שורת סטטוס) וקורה שמתפתחת שיחת חולין עם דמות מהעבר, ואז חוזרים לשגרה השקטה.
התשובה השנייה הייתה "כי יש שם כל מיני משחקים ויישומים מגניבים שאפשר להעביר איתם את הזמן בכיף".
על כך עניתי: "לא תודה, גם ככה אני מעבירה את הזמן יותר מדי טוב מול האינטרנט, אני לא צריכה עזרה!"
נפלתי על השכל שאני צריכה להכניס ראש בריא למיטה חולה ולפתוח ערוצי התמכרות חדשים?
התשובה השלישית הייתה "את יכולה לשמור על קשר בקלות עם חברים טובים, משפחה וכו'".
ועל כך עניתי: "אני שומרת איתם על קשר מצוין, תודה." (עם מי שצריך, כמובן).
אם אני מזמינה אותם לאירוע, אני עושה זאת טלפונית באופן אישי, או שולחת דואל אישי למכותבים המדויקים שאני רוצה להזמין (למפגש פורום, נגיד).
לא הייתי רוצה לגלות דרך שינוי סטטוס שלחברים שלי נולד בן. אם הם חברים טובים הם יעדכנו אותי אישית בערוצים אינטימיים יותר (ואכן, חבריי הטובים עדכנו אותי אישית).
לא הייתי רוצה להגיע למצב בסגנון "מה, לא ידעת שנפרדנו? עדכנתי בפייסבוק!".
לא רוצה את העול לעקוב ולהתעדכן או להעליב מישהו שלא התעדכנתי ואיך לא עקבתי. לא טרחתם לספר לי? כנראה זה לא היה מספיק חשוב.
אני גם לא מאלה שאוהבים לצפות בתמונות מאירועים שלא הייתי בהם, וגם לא מכאלה שכן הייתי בהם (הייתי, ראיתי בשידור חי תלת-ממדי!) ואני שונאת להצטלם. באירועים חברתיים אני מבקשת שלא יצלמו אותי, ואם כן, מבקשת שלא יעלו לרשת בכלל ולפייסבוק בפרט.
מהו המחיר שאהיה מוכנה לשלם כדי לפתוח חשבון בספרצוף?
עבודה. מכיוון שאני עובדת גם כפרילנס, ייתכן שזה ערוץ פרסום שלא אוכל להרשות לעצמי להימנע ממנו בעתיד. כרגע אני מסתדרת בלי, ואני גם לא רוצה להיכנס לזה (כי הבנתי שלא מספיק לפתוח כרטיס, צריך להשקיע, לעדכן, בלה בלה בלה… אין לי רצון להתעסק בזה).
ולעירא – הדרך הבטוחה היחידה להישאר אלמוני בספרצוף היא להישאר בודד ומנותק (מה שקצת מחמיץ את הפואנטה של רשת חברתית, מן הסתם…). כבר שמעתי על יותר ממקרה אחד של אנשים שנכנסו בשם בדוי, אבל מי שמכיר אותם זיהה לפי פרטים בודדים או פשוט לפי רשימת החברים… (והבנתי שגם אם אתה מסתיר אותה, אז ברגע שרואים אצל אחרים שאתה חבר שלהם, כבר עושים 1+1). ככה זה בביצה הישראלית הקטנה – כמה כבר אפשר להסתתר בחוגים שבהם כולם מכירים את כולם?
סליחה על הציניות, אבל טריליאן – Like.
כל התגובות שהבאת לתשובות שנתנו לך – אני מזדהה איתן במיליון אחוז.
לפעמים צצה לה איזו הרגשה קל שאני לגמרי אאוט, לא מחובר "למה שקורה", וכו', בגלל כל הקטע הזה של טוויטר ובוקפייס. אבל אז אני נזכר שיש לי 2 דברים נפלאים:
1. משפחה וחברים שמעדכנים אותי בכל מקרה – הרי במדינה הזו גם אם אתה לא מחובר לטמק"א או לבוקפייס – אין מצב שתברח מהחדשות (וייאמר לזכותי שאני מנסה. גם אין לי טלוויזיה בבית, אני לא מקשיב לרדיו – תודה לאל יש מספיק דיסקים נפלאים, ואני ממעט לגלוש לאתרי חדשות). החדשות היחידות שאני צורך הן עיתון בסו"ש. וגם זה בעיקר בשביל התשבצים 🙂
2. יש לי חיבור מהיר לאינטרנט. לפחות כזה שמספק אותי. החיבור הזה מספק לי שעות אינספור של עושר, מידע ואושר (ולפעמים קצת עצבים טובים). נכון לרגע זה, אין כמעט מידע שאני מרגיש שחסר לי, שאני לא מצליח להשיג (או שלא מגיע אלי ממילא דרך הריסוסים למיניהם).
בקיצור – כמוך כמוני.
כשזה יגיע למצב של "אין ברירה" (ובינתיים, שי – אני מרגיש שאני נלחם באף אחד), כשזה ייגע לעבודה או למצב קריטי אחר, אני אשקול מחדש.
עירא,
השתכנעתי שפרטיות חשובה שכן היא שמונעת הווצרות כלי ביידי בעלי השררה שהוא כל כך חזק שכמעט יהיה בלתי-אפשרי למנוע שימוש בו לרעה.
אבל לאחרונה אני חושב שהתמונה יותר מורכבת, שכן כלים כמו טוויטר ו FB וכו מהווים גם הם כלים מאוד חזקים בידי האזרחים כנגד השלטון. אז אולי מה שאנחנו רואים כאן הוא מעיין מרוץ חימוש ושינוי מאזן הכוחות בין העם לשלטון.
אני מסכים שעם חברים טובים ומשפחה קרובה עדיף ואפשר לשמור על קשר ישיר. אבל יש לי גם ידידים – חברים פחות קרובים, שאין לי ממש זמן להתעדכן מה קורה בחייהם, ונחמד לי לקרוא על כך ב FB.
הכלי הכי חזק היום נגד שלטון הוא IRC. אנונימי, לא דורש הרשמה, מספק את כל צרכיהם של אנונימוס ליצור התקפות ולייצר כלים בשביל מורדי צפון אפריקה, מתקיפי ויקיליקס וכדומה. FB איננו כלי טוב. הנה מאמר של קורי דוקטורוב בנושא שקיבלתי כבר אישור לתרגמו לעברית אבל עוד לא הגעתי לזה.
כלים כמו צייצן וספרצוף הם אכן חזקים. הדגש הוא על המילה "כמו". רשת חברתית היא דבר נהדר, כמו גם בלוגים, אימייל, וטלפון סלולרי. הבעיה היא שספרצוף היא מפעיל שירות מונופוליסטי, גרוע ושתלטן, כמו בזק לפני שנים רבות.
אחד הדברים שמאוד מרגיזים אותי בתופעה הוא קיומם של אנשים וארגונים אשר דורשים ממני להרשם לשרות אצל צד שלישי כדי שיסכימו לדבר איתי. זה כמו חברות שדורשות שאשלח להן פקס, אבל כאן יש לי בחירה – איזה פקס לקנות, ואני גם יכול לשלוח פקס מהדואר או מהמחשב. גם זה היה פעם כשבזק היו מונופול. כיום רוצים כתובת דואר אלקטרוני, אבל יש אינספור דרכים להשיג כזו, ואינספור ממשקים להשתמש בהם כשכבר יש לך כתובת. כדי להשיג כתובת בוקפייס אתה צריך לעשות משהו שבסופו של דבר מוסיף להרסוכר עוד דולרים לחשבון, ולהיתקע עם האתר המזויע שלהם.
מה שהייתי רוצה הוא תופעה כמו wordpress או openID – משהו שמאפשר לך להצטרף לרשת חברתית כשהשליטה היא שלך: אתה בוחר את הממשק, איזה מידע אתה משתף ועם מי, איפה מאוכסן המידע וכמה היא מאובטח. אני בטוח שאי שם בsource forge מישהו עובד על זה.
אין אף אחד ש"עובד על זה" בסורספורג', זו ברירת המחדל של רוב האתרים ברשת. אין שום פתרון תוכנה לבעיה שיצר בוקפייס, זו בעיה חברתית. תקראו לזה עצלנות או חוסר מודעות, זה לא משנה. אתר שלא רוצה להקים לעצמו בלוג יכול ללכת לwordpress.com או BlogSpot או פייספאק. אם הוא בוחר את האופציה האחרונה, הוא בוחר בחירה גרועה למשתמשים, אבל לצערינו היא יותר "נכונה" בשביל לקבל חשיפה. יותר אנשים יראו את העמוד ויעשו לו לייק ויחשפו לעידכוניו בפיד הראשי שלהם. אלו היתרונות והחסרונות של כלוב הזהב/גן סגור/מה שתרצה של אתר כזה.
האופציה בחוץ היא לפתוח בלוג, לקוות שאנשים ישמעו עליו בתוך הרשתות החברתיות, ויחלקו אותו, ואז ירשמו ל-RSS שלו וגם יזכרו לבקר שם. זה הרבה יותר קשה מאשר לפרסם בתוך בוקפייס, ולחיצת לייק אחת שווה לSHARE ביחד עם SUBSCRIBE, ומאותו הרגע יש לך קהל כמעט שבוי.
זכרו שחדשות זה ביזנס שקיים רק כדי למכור פרסומות לפי הרייטינג. באותה צורה בוקפייס איננו באמת רשת חברתית, אלא מנגנון שיווק אדיר למיצוי ואגרגציה של מידע פרטי. העובדה שאתה יכול להיות בקשר עם החברים זו טובה שעושים לך כדי שתבוא ותשאר.
מערכת בלוגים היא לא רשת חברתית, כמו שהיא גם לא IRC ולא פורום ולא אמייל. יש כמה תכונות לבוקפייס שאין לבלוגים. למשל: קבוצות. למשל: אירועים. למשל: אפלייה באספקת המידע על-סמך מידת החברות. למשל: פלטפורמה למשחקים. למשל: קישוריות לחברים-של-חברים.
אתה זוכר שפעם כדי לדבר במסנג'ר היית חייב לפתוח חשבון דואר בmsn או ביאהו, והיית יכול לדבר רק עם מי שפתח חשבון באותה החברה? כיום אפשר להרשם מכל תיבת דואר. כשבוקפייס יאפשר לי דבר כזה יהיה על מה לדבר.
פייסבוק שולט בשוק כי הוא הכי טוב (מנקודת מבט של הצרכן) במה שהוא עושה.
היה MySpace, היה Orkut היו הרבה נסיונות.
כרגע FB שולט כי הוא עושה את "זה" הכי טוב.
כמו שגוגל שולט בחיפוש כי התוצאות שלו הכי טובות לנו הצרכנים. אז אנחנו משתמשים בגוגל, ואז גוגל יכול למכור את תצומת הלב שלנו והידע עלינו שאנחנו בוחרים לתת לו ע"מ להרוויח כסף ולממן את שרותי החיפוש / גימייל / reader / אנדרויד שאנחנו מקבלים חינם.
וכנ"ל פייסבוק.
עולה מיליארדים לפתח ולהריץ את השרות הזה.
והמימון הוא מהפרסום והשימוש במידע שאנשים בוחרים לתת לו, בתמורה לשרותים ש FB מספק לנו.
במילים אחרות: גם בגוגל וגם ב FB, אנשים מוכרים את הפרטיות שלהם בתמורה לשרותים שהם רוצים.
לא רוצים למכור – זה בסדר. אף אחד לא מחייב אותכם.
אתם במיעוט. וזה מותר. אבל זה גם אף פעם לא נח.
אבל נא לא להעמיד פנים שהאינרנט החינמי הנהדר שאנחנו משתמשים בו יכול להתקיים בלי הפרסום הממוקד שממן אותו. והפרסום הזה לא היה קיים בלי וויתור על פרטיות.
What about "Diaspora"?
What about it indeed?
It is not easy to install and use.
It will not allow me to anonymously read and respond in bookface.
It is not as decentralised as promissed, they still have central servers that sommetimes go down.
It is starting to look likr a dud, in fact, and it is certainly not going to solve my existing problems with FB
אין לי יותר מדי ידע על זה, רק ניחושים.
אני לא חושב שספרצוף שולט בשוק כי הוא הכי טוב. אני חושב שהם התבייתו לקהל מטרה מסוים (סטודנטים) ופיתחו מוצר שמתאים לו (כמו היכולת לזרוק כבשים). היו כמה החלטות ארכיטקטוניות טובות (כמו API פתוח), אבל משם והלאה רק יתרון הגודל משחק תפקיד משמעותי. הדבר היחיד שבו בוקפייס טובים מאחרים הוא שכל החברים שלך כבר שם.
כמו שכתב קורי דוקטורוב, פייסבוק הוא באג, והדרך לתיקון היא לבנות מערכת טובה יותר, שמאפשרת מעבר קל ומהיר למשתמש הרגיל.
בונים אלטרנטיבה: http://allthingsd.com/20110526/ex-myspace-exec-to-launch-facebook-alternative-with-funding-from-dfj/
שמח לשמוע. אני מקווה שיצליחו יום אחד לסחוף אנשים מתוך בוקפייס. אני מקווה שגם יאפשרו שם תכנים אנונימיים ומגיבים אנונימיים
חסמו?מה חסמו?!
לי יש כרטיס שברור שאינו השם שלי, ולא חסמו לי אותו- כבר שנתיים בערך הוא יושב ומחכה- עד שהגיע הזמן (עכשיו כנראה) שאשמיש אותו.
מה חסמו?!
יש מישהי שאני מכירה, ויש לה 4 כרטיסים.
ארבעה.
באותו השם.
ולא חסמו לה אותם, מלבד ביום קסום אחד בו הוסיפה משהו כמו 500 חברים…או 2000? מי סופר…
נו, כנראה שאין לי מזל, כי לא עשיתי שום דבר בולט שכזה, היו לי אולי 6-7 חברים, ובסה"כ הגבתי לאולי 15 אייטמים ושיתפתי עשרה. אין לי מושג איך או למה זה קרה. העובדה שלא אומרים לי למה זה, מעצבנת לא פחות.
בעניין טוויטר, יש לציין לפחות את http://status.net , אם כי כיום נראה לי שרוב מוחלט ממשתמשיה הם בעצם משתמשי השרות http://identi.ca .
כמוכן, מודי כתב:
"אתה זוכר שפעם כדי לדבר במסנג'ר היית חייב לפתוח חשבון דואר בmsn או ביאהו, והיית יכול לדבר רק עם מי שפתח חשבון באותה החברה? כיום אפשר להרשם מכל תיבת דואר. כשבוקפייס יאפשר לי דבר כזה יהיה על מה לדבר."
הניטפוק המתבקש הוא שמיקרוסופט לא דרשה תיבת דואר אצלם כדי לקבל חשבון MSN Messanger. השם יכל להיות כל כתובת דואר. אבל זה די חסר משמעות: עדיין חייבים חשבון אצלם בשרת.
בנקודה הזו חייבים לציין לטובה דווקא את גוגל, שלקוח השיחה שלה, Google Talk לא סתם משתמש בפרוטוקול מוכר וסטנדרטי (XMPP, ידוע גם בשם Jabber), אלא (וזה מה שבאמת חשוב) מרשה התחברות אליו מכל שרת סביר אחר ברשת ה-XMPP העולמית. לפרטים:
http://www.jabber.org/network/
(לא קראתי את התשובות לפני)
אני משתמש בפרצוספר די הרבה. אני מאוד לא מרוצה מזה אבל יש פיצ'ר אחד שקשה בלעדיו: כולם כבר שם.
עד שלא השתמשתי, לא הבנתי את הכח שיש למושג הזה – רשת חברתית. הצורך לשתף הוא צורך מאוד בסיסי.
* כמה קשה לבנות רשת חברתית *חופשית* בעלת תפקוד בסיסי? בטח לא מאוד..
* כמה קשה למשוך מסה קריטית של משתמשים? בטח קשה מאוד..
במהרה בימינו, אמן!
@צפריר: כשאני פתחתי חשבון ב MSN messenger, הייתי חייב חשבון דואר בהוטמייל.