פרק קודם: 08 אחוזת לאנגה
ספטמבר 19: צפונה מאובן עברנו ליד המון טירות בגדלים שונים (אבל באף אחת לא נותנים לצלם וגם אין לי הרבה מה לכתוב) אז המשכנו ל- Glen Coe, איזור מהמם ביופיו (אפילו שיש לו הסטוריה קצת עצובה), קבלו תמונות, שאפילו לא צריכות הרבה כותרת.
בערב עצרנו בפאב ה-Eagle שנמצא על אסדה (Barge), רשמי טעימות אצל גיא. כמו כל פאב מקומי, יש לו ארוחות קטנות (במקרה זה רק בהזמנה מראש) וכלב.
ועוד קצת מהטיול למחרת בבוקר לסקאי – ספטמבר 20.
על סקאי, הבירה שלה והאוכל במסעדה בפורטרי, סופר כבר אצל גיא. אני יכול לספר לכם על מקום רגוע, הרבה אנשים מסורתיים, דוברי גאלית, שלפעמים לא יודעים אפילו להסביר לך את שם המקום שבו הם גרים או איך מבטאים אותו (Uig זה אוּיִיג? אוּג? יוּאִיג? כל אחד יש לו גרסה אחרת). ישנו בלילה בB&B מקומי בשם Cnoc Preasch שבעלת הבית ביטאה קנוֹק פְּרֶסַח, ללמדך שלפני שנבנתה שם השכונה היתה שם גבעה (קנוק) עם צמחי הות'ורן (פרסח שמח לכל עם ישראל. מה זה הות'ורן?) בדרך עברנו בקוויראנג (The Quiraing), אחד מהכבישים המגניבים שבהם מצלמים סרטים ((לפחות פעם אם לא פעמיים הופיע ברקע של סטארדאסט שעכשיו בקולנוע)) ופרסומות למכוניות, ולצערי מזג האוויר, הרגליים של גיא והכביש הצר מנעו כל אפשרות לעצור ולצלם תמונות טובות, אז הנה כמה תמונות של הקווירנג מגוגל.
את הערב סיימנו בפאב חביב עם כלב ((בעצם, כמעט לכל פאב כפרי שכזה יש שם כלב)), ושם טעמנו עוד כמה מאלטים. טעימות ומסקנות יפורסמו בפוסט מרוכז נראה לי, שיסומן כמיועד לחובבי הויסקי 🙂
באיחור מה…
אבל..
פגשתי את אשתי באדינבורו
ונישקתי אותה בפעם הראשונה בסקאי.